אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן ג · ח

ז

והה"ד בנידון דידן אף שנתן ת"כ מ"מ צריך הקנאה אח"כ ע"י משיכה וכ"ז שלא משך לא קנה הלוקח ורק מצוה מצד אחר מוטל עליו לקיים שבועתו לכך לא נחתינן לנכסי'ו וכ"ז שאינו רוצה לא נפקע חיובו מן הממון שקבל. ועיין מ"ש בהגהותי בדברי חיים יו"ד שם בדין אם נשבע ומת אם היורשים יורשים זכותו ועי"ש מ"ש ליישב קושית הקצוה"ח (סי'' פ"ז סל"ד) [ועיין מה שכתבתי לעיל דיני תו"מ (סי'' ד')]:

ומ"ש מעכ"ת נ"י מדברי הר"ן שבועות הר"ן לא כתב רק דאין הב"ד נזקקין לו מצד כפייה שלא יעבור המלוה על לא תחמוד אבל מ"מ אין הלוה נפטר מחיובו וחייב בבא לצאת ידי שמים אף שבאמת המשכון ביד המלוה ועובר בל"ת מ"מ לא נפטר הלוה מחיובו וכ"ז שאין המלוה מוחל לו החוב נשאר בחיובו ומזה באמת עמדתי מכבר על דברי הנתיבות (סי'' ק"ז) שכתב דאם לא תקנו חז"ל דמטלטלין דיתמי משתעבדי אף בתפס מ"מ בגזל הוא ביד המלוה וב"ד מוציאין מידו כ"ז שאין היתומים מתרצים דלכאורה משמע מר"ן הנ"ל דעכ"פ אין הב"ד נזקקין ואולי יש לחלק דעכ"פ מחזיק המשכון על המעות משא"כ בנידון הנתיבות וגם י"ל דשם עובר על לאו דלא תחמוד משא"כ לפרוע חובת אביהן ליכא רק מצות כיבוד אב ול"ה רק מצוה דרבנן. ובצדקה דנחתינן לנכסי' ע"כ כמ"ש הקצוה"ח סל"ט ור"צ) דיש שעבוד הגוף ושעבוד נכסי'. הן אמת שיש לעיין בדבריו במ"ש בנשתטה דלכך יורדין לנכסי'ו הא לו יהא דממונו של אדם נשתעבד לעשות צדקה היינו בן דעת המחוייב במצות חל עליו בכל יום ובכל עת השעבוד לעשות בממונו צדקה אבל בשוטה דלאו בר חיוב במצות הוא ונפקע שעבוד הגוף ממילא אין כאן שעבוד נכסי' וע"כ בשוטה הטעם משום דניחא לי' ועיין מח"א דיני צדקה (סי'' א') ויש לי אריכות דברים בענין זה בדברי הר"ן ורשב"א כתובות (דף מ"ח) ואכ"מ:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה