אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · ג
והנה בדר בחצר חבירו בקיימא לאגרי והדר בו לא עביד למיגר דעת הרי"ף והרמב"ם דחייב להעלות לו שכר דחסריה ממונא ודעת התוס' דפטור ואפי' גירש חבירו מביתו אינו אלא גרמא בעלמא כמבטל כיסו ש"ח והרא"ש כתב לחייבו מטעם דאכל חסרונו של זה אע"פ שלא נהנה עיין ב"ק (דף כ') מבואר דבגירש פטור אע"פ שע"י זה מפסי'ד לחבירו מ"מ כיון שאין ההפסד בגוף הקרקע פטור מבואר מדבריו דאף בנועל כיסו ש"ח בידים ממש ג"כ פטור וכן כתב המרדכי ב"ק פ' הגוזל (סי'' קי"ד) דאף אם סגר בהמתו של חבירו וביטלה ממלאכה פטור לד"ה כי ההוא דגזל אפדנא דתורי וחרש בהן קנסי'' ר"נ משום דגזלן עתיקא הוי אבל מן הדין אינו חייב כלום וכ"ש היכא דסגרה בבית דפטור והיינו טעמא משום דע"י ממון זה מפסי'ד ממון אחר ופטור אף לר"מ וכ"ש המבטל כיסו ולכאורה מה ראיה מר"נ הא שם הוי גזלן וכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה אבל בסגר בהמתו דלא נקרא גזלן. בגוף הפרה מנ"ל דלא מתחייב כיון דמתחיל ההיזק מיד. ואפשר לומר בגירש בהמת חבירו וסגר בעדה הוי כמו גזלן וכמ"ש היש"ש ב"ק פ' הגוזל בהגביה להזיק נעשה גזלן ובזה שפיר הביא ראיה מר"נ ובלא גירשה רק שהיתה בפנים וסגר בעדה בלא"ה פטור כמו באהדקי באדרונא דכ' הרא"ש פ' החובל דבעינן שיעשה בגוף מעשה ובש"ך ח"מ (סי'' ש"ז) כ' כן להלכה בסגר בהמתו ש"ח דאין שבת בבהמ' היכא דלא הוי היזק בהגוף אולם י"ל דהרי"ף דסובר בגירש חבירו מביתו דחייב אף דלא דר בו לטעמו אזיל דסובר בדוחף מטבע של חבירו לים כל שגורם לחבירו חסרון ממון אחר חייב וכאן ג"כ דעושה מעשה בגוף ממון חבירו ומונע ממנו ריוח ברור הנצמח מגוף הקרקע והרא"ש לשיטתו דסובר שם דהיכא דלא נחסר גוף הדבר רק גרם ההיזק ממ"א הוי רק גרמא וכן דעת המרדכי וכן העלה היש"ש והש"ך ח"מ (סי'' שפ"ו) כשיטת הרמ"א שם לכן אף במגרשו מביתו ונעל פטור רק כשדר שם שאוכל כספו וקצת יש לדקדק בלשון הרמ"א (סי'' שס"ג ס"ו) שכ' על מה שכתב המחבר בחצר דקיימא לאגרי אע"ג דגברא לא עביד למיגר צריך להעלות שכר שחיסרו ממון כ' הרמ"א מיהו אם לא הי' דר בו אלא שגזלו ממנו פטור לשלם השכירות וזה דעת הרא"ש אבל שיטת הרי"ף והרמב"ם דחייב בזה והי' לו לכתוב וי"א דלמ"ש המחבר (סי'' שפ"ו) בדוחף דחייב בזה הי' נמי מחוייב:
הן אמת די"ל אף דשם חייב הוא משום דחסרו ממון מה שצריך להוציא ע"ז גורם לו הפסד מכיסו וברי הזיקו משא"כ במונע ממנו ריוח הבית דלא הוי הפסד מכיסו רק מניעת ריוח י"ל דפטור אולם למ"ש הרמב"ן סוף ב"ב בדיני דגרמי וז"ל אחר שהעלה כר"מ שהגורם כעושה מעשה וכל המפסי'ד ממון חבירו היזק ניכר הוא מאחר שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך שהרי שבת חייבה עליו התורה בהדקי' באדרונא ובטל' אלמא היזק ניכר הוא כ' ואי קשיא לרבנן דנא דייני דינא דגרמי היכי מחייב והא גורם הוא לבטלו ממלאכתו וגורם הוא לו שלא ירויח לא קשיא כיון דהדקיה מההיא שעתא הוא דאפסדי' עד דפתח לי' והא אמינא דהיזק ניכר הוא בין לר"מ בין לרבנן עכ"ל א"כ כאן נמי כיון דנועל ביתו מההוא שעתא אפסדיה היזק ניכר הוא מהראוי לחייבו. וברא"ש פ' החובל דמבואר דבהדקי' בעינן דוקא שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו אבל אם הי' כבר בהחדר וסגר עליו הפתח גרמא הוי כמו פורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצאה ונאבדה דפטור בדיני אדם ויש להבין קושית הרמב"ן שהקשה לרבנן דלא דנו דינא דגרמי הא אף לר"מ דחייב היינו בגורם להפסד ממון אבל במבטל כיס מודה דפטור דלא מפסי'דו רק מונע מריוח ודומה למ"ש שם הרמב"ן בטעמא דעשאו טמון באש דפטור אע"פ שגורם שלא יתחייב המדליק מ"מ כיון שהלה לא מתחייב השתא הוי כמו גורם להפסי'ד ריוח כן נמי שבת דאדם וע"כ צ"ל דשבת דאדם הוי גזה"כ ומאי קשיא לי' משם לרבנן וגם מה מתרץ דהיזק ניכר הוא הא מ"מ הוי כמו עשאו טמון באש: