אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש לפרשת ויחי
ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב. ויש לדקדק למה נאמר כפל מתחלה האספו ואח"כ הקבצו:
ואיתא בגמ' פסחים אמר ר' שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו כו'. בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו ונסתלקה ממנו השכינה. ואמר שמא ח"ו יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכו'. אמרו לו בניו שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבינו אלא אחד. באותה שעה פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו רבנן היכי נעביד נימרו לא אמרו משה רבינו. לא נאמרינהו אמרו יעקב. התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. אמר ר' יצחק אמר ר' אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדים להביא בחשאי ע"כ:
והנה להבין כוונת זה המאמר תחילה נבין ביאור ענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והנה ברוך הוא בינוני פועל תמיד בהוה מבני עולם המברכים. כמו"ש פינות צבאיו קדושים רוממי שדי:
תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו. ומשמעות בלי הפסק בינותם. אמנם עדיין אינו מוכרח שהתמידות יהי' לנצח נצחים כי יתכן שיפסק לקץ ימים. והנה משמעות ברוך שם כבוד מלכותו הוא תמידיות. אבל לא יובן מזה ענין נצחיות בלי הפסק בא ענין לעולם ועד. ואמרו רז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם לנצח נצחים הרי שבח בשכמל"ו כולל תמידיות הברכות ונצחיות בלי הפסק המברכים וזה צודק במלאכי מרום שמתמידים תמיד בסיפור שבחו בלי ליאות ואין להם מונע ומטריד כלל. גם הם קימים נצחים וצודק עליהם ג"כ ענין לעולם ועד. והנה תקנו לנו אנשי כנה"ג לומר בכל יום שני פעמים נקדש שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום. וקשה איך יתכן זה. הלא אנחנו נופלים וגרועים בב' אלו ענינים היינו תמידיות במה שהם תמיד מספרים ואנחנו בעלי חומר עלולי הטרדות בל נוכל להתמיד בסיפור שבחו ית' גם הם קימים נצחיות ואנו בני תמותה תמול ימינו עלי ארץ. ואיך יצדק עלינו לעולם ועד כשם שמקדישים אותו בשמי מרום. ואנחנו מצינו לה עוד להיפך שחביבים ישראל יותר ממלאכי השרת שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שאמרו ישראל שירה למטה. והנה לכאורה הו"ל גדולים מישראל אמנם באמת מצינו ראי' כי ראו לכאורה להיפך דהמעלה במלאכים יותר גדול מישראל שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וכו'. ומסתמא גדול השומר מהנשמר. ואולם באמת בוודאי מצד עצמם מלאכים גדולים יותר מישראל שהם רוחני לבד ולא בשר ודם הם ואין במציאותם קטטה ושנאה ואין הזמן מטריד אותם כלל. וחיים לעולם. וישראל הם קרוצי חומר וימיהם מועטים עלי הארץ ויש ביניהם שנאה וקנאה וטרדות הזמן מגיע אותם לעבוד הקב"ה בתמידות. וא"כ קשה איך נקיי' וקד' את שמך בעול' כו':
אמנם ידוע משלימות המלאכה הוא שיהי' לו דמות אל הטבע הגם שלא יתכן שישוה לו מכל וכל כי זה מן הנמנע להיות הטבע מעשה יוצר ומלאכת מעשה איש ותחבולותיו. ככה ג"כ בענין זה נדמה אל המלאכים בענין התמידיות כפי אשר יד כחו מגעת. והנה המלאכים שאין להם שום מניעה וחייהם חיי תענוג תמיד מתמידים סיפור שבחו בלי הפסק אולם אנחנו שוכני בתי חומר. ימינו מלאים יגון ואנחה רק לפעמים נחי' חיי תענוג ולזה באם יתענגו בתענוג במאכל ומשתה או תענוג נפש באיזה דבר מצוה יש לו קצת דמיון לחיי המלאכים בבחינת התענוג כפי ערכנו תקנו לנו קדמונים בברכת הנהנין. או ברכת המצוה על מזון הנפשי. וזה שאמרו רז"ל אסור לו לאדם להנות בלא ברכה כי כאשר נהנה נחי' חיי תענוג כמלאכים ואז נספר ג"כ שבח של ית' כמלאכי מעלה. וגם תקנו לנו תפילות להתפלל לפחות ערב ובבוקר וצהרים. אף שמצינו הלואי יתפלל אדם בכל היום. אולם אנחנו קרוצי חומר אשר עול הפרנסה עלינו תמיד ולא באפשר להתפלל כל היום תקנו לנו אנשי כנה"ג להתפלל בכל יום ג' פעמים כמו שמצינו אמר ר' יהושיע בן לוי אבות הראשונים התקינו לנו ג' תפילות. אברהם תיקן תפילת שחרית יצחק תיקן תפילת מנחה יעקב תפילת מעריב שנ' ויפגע במקום ואין פגיעה אלא לשון תפילה שנ' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי:
והנה להבין למה תאר תפילת יעקב לשון פגיעה ובאברהם מצינו לשון עמידה. וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם. וביצחק לשון שיחה שנ' ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה שנ' תפילה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו. ומה ענין התוארים עמידה שיחה:
פגיעה. הענין ע"ד שמצינו לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. הורו לנו רז"ל כי חיוב על כל איש מישראל להתפלל בהיות בשלוה והשקט שלא יגיע לו ח"ו מרעות המתרגשות לבוא ויהי' ה' מגן בעדו מכל מקרה ופגע רח"ל. ע"ד שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון. אני ממתין עד שיעבור זמן הזעם. אבל שוקד אני בתפילתי עוד בהיותי רצוי אלי' ובמדרש מצינו דניאל הי' שוקד ומתפלל למקום ערב ובוקר וצהרים ולמה הי' שוקד ומתפלל כדי שירחם הקב"ה על ישראל. עליו אמר שלמה הע"ה שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם אלקי בעת צרתם שנ' את אוהבי אהב ומשחרי ימצאוני הורה לנו המדרש ג"כ בזה שלא יאמר אדם אתפלל בעת אשר צרה ר"ל באה רק הי' שוקד להתפלל מקודם. ולזה אמר למה הי' שוקד מקודם כדי שיהי' הקב"ה ברחמים על ישראל שצריך אדם כו'. וזה שכ' ומשחרי המשחרי פני קודם עת הצורך ימצאוני בצר להם. וע"ז האיר לנו ראש האבות אברהם כי השכים להתפלל עוד טרם התעורר הדין. ויצחק עשה עמנו טובה שיהי' לאל ידינו לבא לה עוד בעת שכבר באה הצרה עלינו כמו שנמצא ביצחק שהתפלל ויצא יצחק היינו לאחר מיתת אמו ובשביל זה מביא על הפסוק תפילה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו היינו שכבר מעוטף ר"ל בצרה ועניות יועיל ג"כ עוד תפילה וכמו שנ' הלאה. ד' שמעה תפילתי אל תסתר פניך ממני ביום צרתי. כלומר גם כי אחרתי עד בא יום הצרה עכ"ז אל תסתר פניך ממני: ולהבין ביעקב שנ' תואר פגיעה נעיר תחילה על שאלה ידועה אם הבטיח לנו יקראני ואענה ואנחנו הלא יום יום אנו מתפללים על חרבן בהמ"ק ועל נטל כבודו יתברך שמו ולא השגנו מענה מאתו ית"ש, אולם יתישב הדבר בהקדם מאמר הנביא ירמיהו ס"ט. כה אמר ד' צבאות אלוקי ישראל לכל הגולה כו' עד וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם. והוא כפל כיון שאמר וקראתם אותי מה והלכתם. וכ' הדובנער על פי משל לאחד שחטא בנו וגרשהו. ואב הי' רוצה שיבוא לחזרה וישוב מדרכיו הרעים. או ישלח לו ע"י אחר ובא לאביו מעיר אשר הבן יש שם לעיר אשר האב שם אחד במקרה ובדרך קראי שאל לו מתי תיקח הבן לביתך סיפר לו מעוותו. אמר לו אני מתפלל עבורו א"ל אב שוטה אתה הלא עיקר כוונתי שאדע שחורט על מעשיו ולמה לי תחינתך עבורו. כן הדבר בענין התפילות שלנו אם היינו מתפללים בכל לבנו רק לכבוד שמו ית' והיינו הולכים בכוונה לבתי הכנסיות אך להתפלל על בנין ביהמ"ק וודאי היינו נענים קל מהרה. אבל עתה בעוה"ר עלינו צווח הנביא אין קורא בשמך בצדק מתעורר להחזיק בך. ר"ל שאין אדם מתעורר בעצמו להתפלל על כבוד השכינה. אך לאשר מכבר מוקבעי' מסודרים מאנשי כנה"ג בהם מבקש הטרף והמזון והסליחה והרפואה ובתוכם לוטה גם תפילות על ביהמ"ק וירושלים ומדי דברנו בבקשת מחיתינו מתגולל על שפתותינו גם הבקשות האלה (ממש כאותו שפוגע בחבירו ומבקש ממנו דבר מה ע"ד אגב):
וזה שאמר הנביא ולא זעקו אלי בלבם כי יטלו על משכבותיהם על דגן ותירוש יתגורו יסירו בי. והכוונה כי יש הולך למחוז חפצו למקום ידוע ולפעמים בדרך אגב אשר בעוד בדרך יסור גם אל מקום בעבור היותו סמוך: וזה שאמר ולא זעקו אלי בלבם כלומר אינם שמים על לב לזעוק על הנוגע אלי ולא לזה עיקר תפלתם ומבאר ואומר כי יילילו על משכבותיהם גם אם מרבים ביללה הוא רק על דגן ותירוש רק אגב יסורו בי ג"כ כאשר מסודר בתפילה כפוגע הנ"ל:
וע"ז רמז הנביא בשם ד' וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי הורה מלת והלכתם לומר שתתעורר בכונה ללכת להתפלל ושיהי' עיקר מגמתם להתפלל על מה שנוגע אליו יתברך שמו. וזה הוא והתפללתם אלי וע"ז אמר ושמעתי אליכם כו' כי תדרשוני בכל לבבכם ונמצאתי לכם. היוצא מזה ראינו כי עיקר אשר הקב"ה לא משיב אותנו בתפילותינו הוא רק משום שכל התפילה שלנו הוא לצורך עצמנו רק בדרך קראי ואגב ג"כ עבור כבוד השכינה אבל אם ר"ל זאת ג"כ לא יעשה אדם לא להתפלל אפילו בדרך אגב כמו שהוא פה עתה בעוה"ר מצאתי א"ע מחויב לאמור לכם ברבים אשר לא יאות כן לעשות. הנשמע כזה שלא יהי' בשום יום מנין בבית הכנס' אפילו ביום הקריאה אשר תצילנה כל אזן שומעת שיהי' אנשים כך משוקעים בהבלי עולם אשר אפילו זמן להתפלל לא יניח לעצמו:
לזאת אבקש מכם מאד אחי ורעי לבל תרעו לעשות כזאת אף שהיצר מפתה את האדם כי בימים הקרים א"א לילך לביהכ"נ ישים אדם בלבו אם יהי' נצרך להרויח מה אם יעכב אותו הגשם והשלג מכ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה להתפלל. אוי לנו בשום על לבנו איך הורדנו במדרגה התחתונה. ואף אם אדם מתפלל בביתו איזה מקום הוא הלא בודאי א"א להיות נקי בביתו מכל מיני טנופת. והעיקר להתפלל בעשרה בבהכנ"ס ואל כביר לא ימאס תפילת רבים חשובה מאד ובפרט קו"ב בכל יום ועיקר לקבוע מקום לתפילתו כמו שמצינו כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו ובפשטות הוא שיהי' לו קביעות לילך בכל יום לבהכנ"ס במקום קבוע שיהי' פנוי מכל טרדות ולהתפלל שם בכונה והראשונים פי' דמצינו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה כדי שיכונו לבם למקום. ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך בעקבו לא יפסיק:
ובירושלמי מקשי על הגי' למקום רק גרסי' לכון לאמירת התפי' ובאמת גם הגי' למקום ניחא דהנה דהע"ה אמר כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים. וכיון בזה כי יש שני מיני תאות היינו תאוה במה שהוא רק דבר יתרון כמו שחפץ אדם לעושר רב ומאכלים ערבים ומתוקים יותר מדאי אשר גם בלא זה יתקיים רק שהוא מתאוה ג"כ לזה. ב' אשר אדם מתאוה לדבר הכרח אשר א"א להוות בל"ז כמו שירעב לאכול לחם. והחילוק בין התאות האלה הוא לראשונה לא רודף כ"כ רק אם ישיג טוב אבל לשני הוא עושה כל התפעלות אפשרי והוא הי' כונת דהע"ה כאשר ירוץ האיל לשתות מים כשהוא צמא או הצבי אשר הוא קל לרוץ וכאשר יצטרך להשקות עצמו לצורך הכרחו בודאי ירוץ בקל ולא יעכב אותו שום דבר כן נפשי תערוג הוא לשון תפילה שיהי' כך תפילתו בהכרח שכך ארצה להתפלל כי הרגיש דוד המע"ה אשר תפילתו הוא צורך הכרח גדול. וכאשר יעיין אדם היטב בזה וישים זה על לבו כי עיקר השי"ת משגיח בעליונים ובתחתונים ירגיש היטב שבלתי אפשר להיות בלעדי התפילה:
וזה שאמרו כל הקובע מקום לתפילתו היינו שיודע שהתפילה היא מקומו של אדם שכמו שהאדם צריך המקום אשר הוא עומד עליו שבאם לא יהי' מקום זה אין לו מציאות כן הוא מובן אשר תפילתו הוא כן לזה אלקי אברהם בעזרו: ולזה אמר אשר חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לכון לבם למקום כדי שיבינו קודם התפילה אשר התפילה היא מקומו של אדם לכון תפילתו יפה. ראינו מזה כמה גדולה היא התפילה אשר בלעדי זה א"א למציאות הישראלי: ולמה נהי' כ"כ משוקע אשר אפילו:
התפילה להתפלל כמצות אנשים מלומדים לא יהי' בכל יום מנין. דעתי אשר נמצאים אנשים אשר תולים האון הפלילי הזה בי אולם השם יודע כי אנכי עושה לזה די השתדלות. ואף אם הי' החטא בי כבר אמרו אשר נשיא יחטא לאשמת העם כמו שמצינו זה דור דורשיו מנהיג לפי הדור. אם הדור אנשים שלימים גם המנהיג הוא טוב ואם הם אנשים גרועים גם המנהיג שלהם הוא גרוע:
ולזה אשר נשיא יחטא הוא בשביל אשמת העם שהעם איננם טובים. אדרבה תהיו אתם צדיקים גם אנכי אהי' טוב וצדיק אולם באמת ד' יודע אשר אין האשמה תלוי בי אם יאמרו להתפלל כעלות השחר אנכי באתי כמה וכמה בתמידיות וג"כ לא הי' מנין ובאמת הכל הוא מעשה יצר האף ילך להתפלל ויתמהמה בבהכנ"ס חצי שעה או שעה מזה לא יפסיד מאומה כשהי' לו אמונה שלימה בהקב"ה והנה מצוה גוררת מצוה כאשר היינו הולכים תמיד לבהכנ"ס להתפלל היינו ג"כ שמים על לבנו על גודל המצוה אשר יש עלינו לגמור הכתיבת ספר התורה אשר כמה אנשים התחייבו א"ע לתת לזה ולא נותנים והם עוברים בבל יחל דברו ובפרט למצוה כזאת הספר תורה הוא קרוב להגמר ונצרכים לשלם המעות ואף אלה האנשים אשר כבר נתנו התחייבות שלהם מוטל עליהם לעשות השתדלות שיתנו אחרים ג"כ וגדול המעשה:
וכבר אמרנו שמוטל על כל אחד מישראל לכתוב בעצמו ספר תורה ולפחות יכולין לגמור המצוה בשותפות. לזאת עיקר הבה ונתחכמה לתקן מהיום והלאה לבל חלילה עוד יהי' זאת לפוקה לבל יחסר בשום יום מנין. או בבהכנ"ס או לקבוע מקום אחר להתפלל שם בכל יום כמצוה עלינו: נחזור לענינו ביעקב שעיקר הליכתו הי' לחרן ועבר מקום המקדש ולא שם לבו להתפלל רק כאשר הרחיק אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי ולולא שעבר דרך שם לא הי' מחייב עצמו להתפלל משום זה מתואר תפילתו בלשון פגיעה. יען כי אך פגיעתו הי' סיבה לתפילתו וזה שסמכו על הפסוק ואתה אל תתפלל בעד העם הזה והטעם אל תפגע בי הלא אין אתה משולח מהם לבקש מלפני עליהם זולת ממה שאתה פוגע בי בהיותי מדבר דבר אליך תמיד נשאך לבך להתפלל עליהם לכן אל תפגע בי לזה נ"ל שהוא תפילת ערבית רשות יען שתיקן הוא רק דרך פגיעה אלה הם ג' תפילות אשר תקנו לנו האבות והנה באם אנו מתפללים בלב גמור האף שהמלאכים בעצם הם גדולים יותר מאתנו בכ"ז תפילתנו יותר חשובה בעיני הקב"ה יען אנו קרוצי חומר ועול פרנסה עלינו תמיד ולזה לא אמר גדולים יותר כי באמת מלאכים הם יותר גדולים מישראל רק אנו חשובים יותר ולזה אמר חבובים ישראל יותר ממלאכי השרת. ולזה תפילתנו הוא נחשב בעיני הקב"ה כאלו הי' מספרים תמיד שבחו כמו המלאכים ובשביל זה צודק עלינו ג"כ ברשכ"מ תמיד היינו שזה נחשב בעיני הקב"ה כתמידיות כמו שביארנו שיש לנו ג"כ ג' תפילות בכל יום ובכל מקום שהגוף שלנו נהנה שאם חיינו חיי תענוג כמו המלאכים אזי מחויבים אנחנו לברך שבעת הזה נשוה אנחנו למלאכים ואז נודה ונשבח למלך הכבוד כשם שמקדישים אותו בשמי מרום. ולזה כאשר שגג בברכה לבטלה תקנו לומר בש"כ מל"ו להיות מהראוי שנזכור תמיד שמו ונודה לו בכל רגע כפי קבלת חיותנו ממנו וכמו שאחז"ל כל הנשמה תהלל י' על כל נשימה ונשימה כאשר במלאכי מעלה אמנם מהכרח חשכת החומר אינו כן והשגיאה ג"כ מהכרח החומר ויהי' ענין בשכמל"ו התנצלות לזה. זה ענין התמדות בענין תמידות ספורי שבחות של הקב"ה:
אל שוכני מרום ע"י ברכת הנהנין ותפילות וברכת המזון, ועתה נחפש איזה דמות יש בנו עליהם בענין הנצחיות אשר מלאכים הם חיים לעולם ואנחנו ימינו קצרים עלי תבל ואיך יצדק עלינו לעולם ועד. אולם יש בנו קצת התדמות אף שאנו בני תמותה אבל מין האדם בכללו הוא נצחי במה שהמין האדם לא יכלה לנצח נצחים. וכמו"ש דור לדור ישבח מעשיך. ואמר חזקי' אב לבנים יודיע את אמתיך ובנים לבניהם ובניהם לדור אחרון. ואף כי אבות ימיתו שבחו ית' לא ימוש מפי הבנים אשר למדו מהאבות והבנים כאשר יהי' אבות ילמדו שוב לבניהם בזה אופן אנו נדמו למלאכי מרום בנצחיות והחוש יעיד ע"ז מאין באו אלינו היחוד מיעקב אבינו ותורת משה הנמצא בידינו שלימה כאשר ניתנה בהר סיני לא נפל דבר והדור ההוא כבר מת אם לא ע"י אב לבנים. ובאשר אדם מישראל ידרוך את בניו בדרכי התורה ולומדי' דעת עיקרי אמונה כדת משה וישראל אז אף אם ימות האב כאלו לא מת. אבל חי הוא בבנו וככה עד סף כל הדורות וע"ז נאמר ואני זאת בריתי אותם ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם וע"ז כתבו דוד הניח בן כמותו נאמר בו שכיבה ולא מיתה כי חי וקים הוא בבנו ובבן בנו עד סוף כל הדורות. ויואב שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה. הרי בזה הצד יש לנו דמות למלאכים ג"כ בענין הנצחיות ולזה צודק עלינו ענין לעולם ועד ג"כ וזה שאמר הנביא לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו (ולהדמות אל צבא מרום) בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו את שמו:
וזה שתקנו לנו אנשי כנה"ג בסוף הקדושה אחר שאנו אומרים נקדש כשם שמקדישים אותו בשמי מרום ואיך יתכן זה מצד שאין נצחיות כמותם אמר לדור ודור נגיד גדלך ומזה הצד לנצח נצחים קדושתך נקדיש. ועי"ז ושבחך מפינו לא ימוש לעולם ועד. ולזה כאשר יושלם ב' הענינים האלה שנוכל להדמות. למלאכי מרום צודק עלינו ג"כ לומר בשכמל"ו:
ומעתה נבוא למאמר שהתחלנו שאמרו רז"ל מהיכן זכו ישראל למלכות שמים שלימה מיעקב אבינו ומאברהם ומיצחק לא הי' המלכות שמים שלימה. והטעם מפני שענין מלכות שמים הוא שנקדשהו למטה ונהלנו בפינו בבחי' שהוא מפואר ומהולל על השמים וצבא מרום במרום ויודע כי הם מתמידים בסיפור שבח גם הם נצחיים בלי הפסק. והנה תמידיות הי' צודק ג"כ על אבותינו אברהם ויצחק אבל לא היתה שלימה בבחינת הבנים אשר לא נתקיימה בקצת יותר שמו ית' באברהם וישמאל בני קטורה וביצחק לא נתקיימה נצחיות בעשיו לכן לא הי' מלכות שמים שלימה כי הי' פגם בבנים ולא יצדק לעולם ועד. אולם ביעקב שהי' מטתו שלימה ולא בבנים שום פגם צודק עליו מלכות שמים שלימה והוא ענין בשכמל"ו והוא שאמר יעקב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא יש ח"ו פסול במיטתי כמו באברהם ישמעאל ואין שייך אצלי נצחיות ולזה אין מלכות שמים שלימה ולא צודק בשכמל"ו ולזה אמר אח"כ הקבצו שחשדם שמא פונה אחד מעם אלקיו ובשבילו נסתלקה השכינה לזה אמר שיתקבצו יחד באגודה אחת. וכאשר הם ראו שהוא חשדם אמר שמע ישראל ד' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד רק הי' הסתלקות השכינה מטעם שלא יגלה הקץ אבל בניו היו שלימים ולזה פתח הזקן ואמר בשכמל"ו והוא מלכות שמים שלימה גם מצד הנצחיות ושייך ג"כ להתדמות קצת למלאכים שדור לדור ישבח מעשיך כמו שבארנו ובשביל זה הטעם לא אמרו משה:
בתורה להיות שתורה מתוארת בשם משה. כמו שאמרו זכרו תורת משה ואצל משה לא הי' שייך נצחיות מצד שאין הבנים בשלימות יהונתן בן גרשום בן משה ולזה לא אמרו:
ועתה יאות אמרי רבנן אנן היכי נעבד. נאמר לא אמרו משה וגם בנו לא אם יהי' צודק נצחיות בבנים בפרטות לא נאמרו הלא יעקב אמרו ולזה תקנו לומר בחשאי. אולם ביום הכפ' אז אנו מובדלים מחומרי אז אנו אומרים בקול רם שאז אנו דומים למלאכים ושייך בנו מלכות שמים שלימה וכ"כ בעת הגאולה אז יהיו מופשטים מחומרי ונהי' דומים למלאכים ויהי' רצון שיגאלינו במהרה. ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: