אור ברסלב
אמרי בינה דרושים דרוש לפרשת החודש

אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך

דרוש לפרשת החודש

דרוש לז' אדר

ויאמר ד' אל משה ואל אהרן החודש הזה לכם כו'. ובמדרש הדה"ד הגוי אשר ד' אלקיו. משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל שנאמר כימי צאתך מא"מ אראנו נפלאות ובו נולד יצחק. ובו קבל יעקב את הברכות. ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה. שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה. משל למלך שהוציא את בניו מבית האסורים. אמר עשו אותו יום יו"ט כל הימים שבו יצאו בניו לאור מעול ברזל לחיים מעבדות לחרות משעבוד לגאולה.:

כך הוציא הקב"ה לישראל מבית האסורים. שנאמר מוציא אסורים בכושרות מחושך וצלמות. שנאמר ויוציאם מחושך וצלמות מעול ברזל לעול תורה מעבדות לחרות שנאמר בנים אתם לד' אלקיכם משעבוד לגאולה שנאמר גואלם חזק ד' צבאות שמו. לכך קבע להם שמחה:

ויש להבין הענין מה הקדים המדרש להביא הפסוק הה"ד הגוי אשר ד' אלקיו. גם למה הקדים משבחר ד' ביעקב ובניו שקבע בו ר"ח של גאולה ללידת יצחק שהי' קודם לכן. וגם קבלת הברכות שקבל יעקב הי' מקודם. גם ענין המשל למה צריך. שלשה מציאות מצא הקב"ה בעולמו. אברהם דכ' ומצאת את לבבו נאמן לפניך. דוד דכ' מצאתי את דוד עבדי. ישראל דכ' כענבים במדבר מצאתי איתיבן חברנא לר' סימון והכ' ונח מצא חן בעיני ד'. הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא. נודע מאמרם ז"ל בראשית ברא כי בשביל ישראל שנקראו ראשית. שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתו. ולכאורה וכי משא פנים יש בדבר מה לקח ד' לו לעמו יעקב חבל נחלתו יותר משאר אה"ע. כמאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו הלא כמו כן עם ישראל יש להם חומר ועם קשה עורף נקראו כמ"ש משה. ילך נא ד' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. והענין הנה בעינינו ראינו טבע הבריאה בכל סיגים ומינים יש להם מדרגות שונות. גבוה מעל גבוה במעשה טוב ורע גסי החומר ודקי החומר ולמה לא ברא הקב"ה הדבר ההוא כלו טוב מבלי סיג ומעילה בכל. ולמה בכל מין ומין יש מעלות ומדרגות. והעולה לזה כי כל דבר קבל צורתו כפי תכונת החומר הדבר. וזה אין לשאול למה ברא הקב"ה חומר אותו דבר על תכונה. זאת שיקבל צורתו במדרגה הזאת. כמו שאין לשאול למה לא נברא חומר סוס שיקבל צורת אדם. רק ע"כ נאמר כי הקב"ה רצה להראות טובו ועוצם כחו שכל מה שהי' יכול לקבל טובו להברא ברא ולהאציל כל מה שיש בכח אותו דבר שקבל אותו ובעינינו ראינו החטים שברא הקב"ה. והטבע המציא אותו מן הארץ ומעורבת בו בסובין ומרסן וקמח וסולת וכולן צריכין ואין רע מוחלט. ואם הוא רע לדבר זה מ"מ טוב הוא לדבר אחר. והכל נצרך. כמאמר החכם. כל פעל ד' למענהו היינו למען התכלית אשר נצרך לאותו דבר. וכן למעניהו למען ד' יתב' להראות פעולתו וכל מה שהי' יכול לקבל צורה הנאותה לפי ערך החומר קבל פעולתו. וניכר בזה גודל מעלת הפועל. וכמאמרם ז"ל. כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן וצביונן נבראו היינו לדעתן שזה שלימות הדבר שיהי' נברא. ואם הי' שואל אותה בריאה אם חפצה להיות בהעדר. או להיות נברא בצורה הזאת הי' חפצה בזה. והנה כמו כן הארץ אשר נבראה יש בה מדריגות שונות. ומעורב בה במקום זה חומר זך הראוי להוציא זרע טוב אשר יזרע בו אדם וחומר גס ועכור שראוי לדברים פחותים. והאדם יציר כפיו של הקב"ה וברא מן האדמה כדכ' ויקח ד' עפר מן האדמה. ולא מצאנו שבירר הקב"ה החומר הזך והטוב לבריאת אדם. א"כ הי' מעורב בחומרו החומר הגס והעכור והזך חלקי הטוב ואף קודם החטא עץ הדעת מ"מ האדם הי' נברא מעליונים ותחתונים להיות בעל בחירה. והא ראי' שנפל בעומק החטא הזה לשמוע לקול אשתו. ע"כ הי' בו ג"כ כח הנטוי' לרע וזה ע"י חלקי החומר הגס שהי' מעורב בחומרו. רק אחר החטא נתגשם ביותר. והנה הוליד בדמותו קין והבל. ואחרי ראינו בפעולת קין שהי' נוטה יותר לחומרי. ובאהבת בצע הרג לאחיו ע"כ שבא משורש הגס וחלק החומרי מאדם אביו. והבל הי' מהחלק הזך והדק. ובכ"ז יען הבל כשמו כן הי' שהי' מהבל כל:

עוה"ז ולא הי' בו חומרי מעורב מחלק הגם לכן ל"ה באופן שישתלשל ממנו העולם והרגו קין. וקין כשמו כן הוא טבעו ומזגו שעשה קנין לעוה"ז העובר. וכן שת אף שממנו הושת העולם. מ"מ הי' מתגבר בו ביותר מחלקי הגס והחומרי הכח הרע עשרה דורות עד נח והיו דומין לקליפה מן הפרי. והיו מכעיסין לפני הקב"ה בכח חומרם עד שגבר בהם הרע במוחלט והוסיפו לחטוא הביא הקב"ה המבול על העולם ותשחת הארץ לפני האלקים ולא נשאר רק הפרי הסגולי הוא נח שהתגבר ע"ע השכלי על חלקי החומרי רק נשאר בו כח הרע והוליד ג' בנים נפרדים ושם הי' הסגולי הפרי מן אדם הראשון וממנו נשתלשל אברהם. אולם כיון שבא מתרח שגבר עליו החומרי. הוליד אברהם ישמעאל מחלקי הרע ומטוב והזך הוליד את יצחק. ועוד הי' מעורב כח מעט רע הוליד יצחק לעשו. ואח"כ יצא סולת נקי' יעקב איש תם יושב אוהלים והשלים א"ע בכל חלקי החומר עד שיצאו ממנו י"ב שבטי יה נגד י"ב מזלות המוכנים שיחול עליהם השגחה הפרטית. ולפי יקרת ערך חומרם שהיו המה פרי אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה וסגולתו ככה יקרת ערך שכלם ומוכנים לקבל כל מצות הש"י:

ומובן בזה מדרש פ' ויקרא. דבר אל בני ישראל. ר' יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן משל למלך שהי' לו פרקסין (מלבוש שלובשין על הבשר) והי' מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו. אמר לו עבדו אדוני המלך. מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא ע"ז. אמר לו שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מע' אומות שיש לך אי אתה מצו' אותי אלא צו את בני ישרא'. דבר אל בני ישראל אמור אל ב"י אמר לו שהן דבוקין לי. הד"ד כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש. אמר ר' אבין משל למלך שהי' לו פורפירון. והי' מצוה את עבדו ואמר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו. אמר לו אדוני המלך מכל פורפירון שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה. אמר לו שאותו לבשתי ביום מלכות. כך אמר משה מע' אומות שיש לך כו' א"ל הם שהמליכוני תחילה עליהם ואמרו לי ד' ימלוך לעולם ועד. אמר ר' ברכיה משל לזקן שהי' לו מעופרת והי' מצוה את תלמידיו ואמת להם קפלו ונערו. אמרו לו אדונני המאף מכל מעופרת שיש לך אי אתה מצוינו אלא ע"ז. אמר להם מפני שאותו לבשתי כשנתמניתי לזקן. כך אמר משה כו' אמר, לו שקבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע:

ואינו מובן הג' משלים לענין מה אתי. בא אולם קושית משה הי' למה הקב"ה מצוה רק לישראל בסור מרע ועשה טוב מ"ש משאר אה"ע. והי' נראה שח"ו אוה"ע אינם צריכים זירוז רק ישראל. ואמר ר' יודן משל למלך כו' לקפלו ולנערו כי קודם שמקפל מלבוש מנער אותו מן האבק כן צוה הקב"ה לישראל ע"י משה ל"ת ועשה. סור מרע ועשה טוב. כי עשה אינו פועל באם עובר על ל"ת כמו"ש. ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי. ושאל העבד למה דוקא על פרקסין זה. והשיב מפני שמדביקו לגופו ויאות אליו שמשמש לגופו. כן ישראל דבוקים בהש"י שחומר הישראלי מוכן לקבל צורה שיהי' כלבוש להקב"ה שניכר יכלתו ומלכותו ע"י ישראל. והביא ראי' מפ' כאשר ידבק האזור. כו'. אולם לר' אבין הי' קשה שעכ"פ י"ל דהקב"ה מדבקן אליו ולא ידענו שהוא מסיבת טוב חומרם וזכות שכלם. לכן הביא משל אחר שראינו שישראל המליכו תחילה בים. אף שהי' ניכר אז גלוי לעין כל יכלתו וכח השגחתו של הקב"ה בכל זאת לא קבלו האוה"ע כבוד מלכותו עליהם. זה עד נאמן לגסות שכלם וחומרם. אכן עוד י"ל שישראל לגודל קבלת טובתם מן השי"ת בהוציאם ממצרים:

וקרע להם הים המליכו להקב"ה עליהם. בא ר' ברכיה שממה שלא שאלו וחקרו ודרשו על מהות המצות האם יכלו לקבל עליהם או לא רק ענו כלם יחד נעשה ונשמע. זה לעד נאמן מטוב הכרתם וזכות שכלם. וכבר אמרנו על מדרשם ע"פ ויתילדו על משפחותם. בשעה שקבלו ישראל את התורה נתכנסו כל אוה"ע ובאו אל בלעם. מה ראו אלו להתקרב יותר מכל אוה"ע. אמר להם הקב"ה הביאו ספר יוחסין שלכם כשם שבני הביאו. ואינו מובן הכי קיום תורה ומצותי' תלוי ביחוס. אדרבא נודע מאמרם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. גם השאלה מה ראו אלו. הלא כתיב וזרח משעיר והופיע מהר פארן שחזר הקב"ה עם התורה לכל האומות אולם שאלו על כפיות ההר למה לא כפה הקב"ה עליהם. אולם ישראל שנשתלשלו משלשה אבות המה היו הסגולי הפרי קודש וכלם היינו אוה"ע המה רק הקליפה מן הפרי. לכך אמרו ישראל נעשה ונשמע. ואמרו ז"ל כבר נעשו כבר קימו האבות קודם ששמעו וכח הנולד בהמוליד ע"כ שידעו והרגישו בשכלם הזך כי המה הסגולי להפרי. וזה ג"כ מאמר התנא חביב האדם שנברא בצלם אלוקים כו' היינו בבא הזאת הוא הקדמ' למה שאמ' אח"כ ואמר כמו שנודע לכל שחביב אדם חי מדבר מכל הבע"ח מבחר כל הנבראים. כן נמי גלוי לעין כל חביבין ישראל ביותר שנקראו בנים למקום שהמה הנקודה פרי המתבקשת מן יצירת אדם הראשון וכלם טפלים להם כעבד נגד בן כיון שמטבען ומזגן מתנהגים ורודפים אחרי מדותיו של הקב"ה. מה הוא רחום וחנון כנודע מדות זרע אברהם ביישנים רחמנים גו"ח. וחיבה יתרה להם שניכר לכל החיבה הזאת. ואמר עוד לכן חיבה יתירה יש להם נגד כל אוה"ע שנתן להם כלי חמדה. שכפה עליהם ההר כגיגית כיון שיש בכחם וזכות שכלם וחומרם לסבל עול התורה. חיבה יתירה הזאת נודעת להם היינו הסיבה שהוכח ד' אותם לקבל התורה. נודעת וניכרת שיש להם לישראל עם הקב"ה דבקות ע"י קבלת התורה מה שלא זכו כל אומה ולשון להיות זוכים להנהגה כזאת. ולהיות להם נביאים כמו בישראל. והביא הטעם מן הפסוק כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ולקח טוב הוא השכל הזך והטוב שיש לישראל לפי יקרת חומרם. לכן תורתי אל תעזובו. והנה ידענו כי פי שנים להקב"ה בעולמו אם ההשגח הטבעי מה שמסודר מן המערכה השמימית ע"י תנועות הגלגלים השמש והירח וכל המון כוכבים. לכן צריך התבוננות להבין ולהשכיל שהכל פעולת ד' ולא טבעי. כמו"ש העקידה ע"פ מה רבו מעשיך ד' כלם בחכמה עשית כנודע. אולם יש הנהגה הנסית השגחה הפרטית אשר מסוגל לישראל מה שיסודר מן הד' לבדו בכח מעשיהם ובכח התורה. וכ' הבע"ק שלכן הי' צריך יעקב להעמיד י"ב שבטים שהמה יהיו נגד הי"ב מזלות המסודרים לההנהגה הטבעיית. כמו כן הי' צריך שיושלם י"ב שבטים שיחול עליהם הנהגה הנסית. ולכך הי' יעקב מצטער ומתאבל על יוסף ולכן גמירו ששבט לא יכלה ח"ו כי מההכרח לבית ישראל י"ב שבטים שיחול עליהם ההשגחה הפרטית והראשון שהי' מוכן לזה להכריז ולפרסם שמו הגדול ושהקב"ה יהי' קרב ודבק אתו הי' אברהם שקרא לו להקב"ה אדון. וישראל כשיצאו ממצרים הי' דבקים בד' ויאמינו בו הי' מוכנים לזה ונשלם בימי דוד. ואף כי לא נשלם בכל יהי' נשלם בימות המשיח. שאז יתגלה לכל באי עולם ונהרו אליו כל הגוים. ואז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ד'. כאשר אמרנו בביאור מאמר הילקוט על הפסוק הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד ירים מאברהם שכתיב בו הרימותי ידי לאל עליון ונשא ממשה שכ' בו כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגבה:

ממלאכי השרת שנ' וגביהם וגובה להם. והיינו כי אברהם לא רצה לקבל השלל שלקח במלחמה שלא יתפאר שידיו רב לו וכחו ועוצם ידו עשה לו החיל. ואמר הרימותי ידי לאל עליון שהרים כל כחותיו שבכל תנועתיו הכיר השגחתו ולא תאמר היינו היד לא ישאהו אני היינו היד העשרתי את אברהם ואברהם הי' מכריז השגחת ד' כמו"ש ויקרא בשם ד' שלמד דעת לדורו שיתבוננו בהשגחת ד' ויאמינו בהשגחתו ולא יחטאו. אולם לא נתבשם כל העולם רק זרעו הבאים אחרו. וע"י משה נתפרסם מציאות התורה ומה שיש בכוחה להנהיג עם למעלה מטבע להוריד מים מסלע ולחם מן השמים. אפס ג"כ לא למדו ולא לקחו מוסר אך ישראל זרע אברהם. אולם לעת"ל ותבשמו כל העולם וישראל יהיו ממלכת כהנים. ואמר הנה ישכיל עבדי שילמד השכלה לכלם. ירים מאברהם שאמ' הרימותי ולמד השגחת ה' אז יקבלו הלימוד הזה כל העולם ונשא ממשה שאז בהנהגת מלך המשיח יתנהג כל העולם בשפע רב למעלה מן הטבע וגבה ממה"ש. המפחידים האדם במראותם ליפול על פניו להכניע מפניהם כל בני החומר. ואז מפני מה"ש ג"כ יפחדו ויתבהלו כל העולם לכן הביא הפסוק וגבה להם ויראה להם. א"כ יתפרסם גדלות הבורא ע"י דוד לכך אמר ששלשה מציאות מצא הקב"ה שהוציא הפרי מן הקליפה ונח אף שהי' מובחר הפרי מ"מ נתגשם והי' צריך עוד לקליפה עד אברהם יצחק ויעקב. לכן ד' לא מצא. והנה כיון שנגמר הדבר והזיכוך שבא לעולם הסגולי י"ב שבטי יה' הי' חכמת ד' להסיר ולהבדיל מהם עכ"פ הזוהמה של נחש מחטא אדם הראשון. וגם לפי יקרת ערך התורה שישתלם הי' צריך לה ס"ר זרע יעקב ראה חכמת השי"ת לתתם בכור הברזל במצרים שהי' אז מולך בכיפה ולהפרות זרעם למעלה מהטבע ולהוציאם אח"כ בניסים נגליים ויתפרסם בכל העולם גדלות ישראל ואהבת ד' אליו ולהכין לבבם לקבל עול תורה להוציא אל הפועל טוב תכונותיו. כמאמר כי לקח טוב נתתי לכם כמו"ש למעלה וכמו שאמר הש"י לאברהם כששאלו במה אדע כי אורישנו. הבטיחו ידוע תדע כי גר יהי' זרעך כו' היינו אף כי נטמאו במצרים בכ"ז לא נתערבו אתם כאשר אמר מיד לפרעה לגור בארץ באנו. והיו מצוינים שם שלא שנו את מלבושיהם היינו לבושי אבותיהם המה המדות. כמו"ש צדק לבשתי וילבשני. וכמאמרם ז"ל ומלבשתו ענוה ויראה. והגם ועבדום שיתענו בעבור זה בעבדות בכ"ז ישארו גרים ניכרים שהמה מבחר הפרי שנפרד מן הקליפה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ואמר במדרש שזה קבלת התורה כי ע"י עניי מצרים הוסר מעט זוהמת הנחש ויצא נקיים ומוכנים לקבלת התורה לכן הביא הבעה"ג אחר פסוק זה מאמר והיא שעמדה לאבותינו כו' והקב"ה מצילנו מידם היינו שע"י קבלת התורה כבר חל השגחת הש"י עלינו. אולם אהבת הש"י לישראל הוא בב' פנים ע"ד שבארנו המדרש ע"פ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מים רבים אלו אוה"ע שנאמר כהמות ימים יהמיון. אם יתכנסו כל האומות לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל אינם יכולין. הוי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. שנאמר ואוהב את יעקב. ואינו מובן למה הביא הפסוק הזה ואוהב את יעקב. אולם ב' סוגי אהבה יש לישראל עם ד' אם מלמטה למעלה או מלמעל' למטה. הראשון באם ישרא' מתדבקים בד' ובתורתו מעוררים אהבה וממשיכים עליהם אהבת ד' והשגחתו עליהם. השני אף אם ישראל ח"ו משליכים אחרי גוום ממצות ד' וילכו אחרי ההבל. בכ"ז כבר הבטיח ד' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. ונוהע כי אהבה באה:

מצד שוי המזג ותכונה אחת מרעימים זה לזה במעשיהם. לכן באם ישראל מדבקים בד' ללכת בדרכיו יתכן אהבת ה' עליהם וכשאמר הנביא בשם ד' אהבתי אתכם אמר ד'. אמר ואם תאמרו ותשאלו במה אהבתנו. היתכן שיתעורר אהבה מלמעלה מבלי התעוררות פעולות. השיב ואמר הלא אח עשו ליעקב. היינו או שקאי על היותם בבטן אהב ד' ליעקב. או שאף כנראה ח"ו שאח עשו ליעקב ומתנהגים באחוה בכ"ז תדע שאני אוהב את יעקב כו'. וזה שאמר שאף אם ח"ו יתפעלו אוה"ע לבטל אהבה ע"י התעוררות מלמטה מ"מ לבטל אהבה שבין הקב"ה המעורר לישראל אינם יכולין אולם ההבדל בין שני האופנים הללו אם אהבה הוא מלמעלה למטה או מלמטה למעלה הוא מדה כנגד מדה באם ישראל מעוררין אהבה ע"י דביקותם במדותיו של הקב"ה אז גלוי לכל אהבתם. לעומת זה יחול גם על ישראל אהבה גלוי' ומפורסמת לעין כל ועין בעין יראה כבוד ד' חופף עלינו. ובאם ח"ו אין כן אז אף שבכ"ז הקב"ה מעורר אהבה לישראל הוא ע"י נסים נסתרים ובסיבות שונות ע"ד לעושה נפלאות גדולות לבדו אין בעל הנס מכיר בנסו. וע"ד שכתב רס"ג משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ושני האופנים האלה הראה הקב"ה לאאע"ה בברית בין הבתרים בעת שכרת ד' את הברית אתו. ויהי השמש באה ועלטה הי' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה: ובמדרש שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר ארבעה דברים גהינום ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש. אמר לו כל זמן שבניך עסוקין בשתים הם ניצולין משתים פירושו משתים הם נדונין בשתים. אמר לו במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכות ר"ח ב"פ אמר אברהם בירר לו את המלכות ר' יודן ור' אידי ור' חיננא אמרי אברהם בירר לו את הגיהנם הד"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם וד' הסגירם מלמד שהסכים הקב"ה לדבריו:

ויש להתבונן היכן מרומזים אלו הדברים בהפסוק וגם למה בירר אברהם גיהינום להיות ח"ו כליון חרוץ לבניו באם יעברו חוק. ואם תימא דמלכות גרע למה בירר הקב"ה מלכות. וגם כיון שנשאר מה שעלה ברצון הקב"ה למה נתן לו הבחירה לבחור. אולם אחרי שידענו שכ"ז שיד אוה"ע תקיפה על ישראל אז החילול מכבוד ד' רב מאד באמרם אי' אלקימו צור חסיו בו. דניאל לא אמר הגדול הגבור והנורא. אי' נוראותיו רק אנן אמרינן כי ידענו הן הן גבורותיו. אבל אוה"ע אינם מאמינים כמאמר דוד הע"ה. למה יאמרו הגוים איה אלקיהם. המן ימ"ש אמר ישנו עם אחד ובמדרש נתישבו הדברים. והנה מדרך אהבה אמתית שאינה תלוי' בדבר כאהבת דוד ויהונתן שיבחר כל אחד תועלת חבירו. אף אם יהי' לא לתועלת אליו בוחר אך בטובת חבירו. ורצה הש"י לנסות אבינו אברה' עד היכן הגיע אהבת ד' וכבודו אליו. לכן הראה לו שני עונשים הפכיים אם גיהנם שהוא עונש נצחי כליון חרוץ. ויהי' לבניו כל טוב עוה"ז לא תחסר כל דבר כמו שאר אוה"ע ולא יהי' חילול כבוד ד' עכ"פ. או שעבוד מלכיות שישתעבדו בניו ויהיו נרדפים ושפלים רק בעוה"ז עולם העובר ולא ישיגו כליון חרוץ עונשי העוה"ב שטוב הוא לבניו. אולם לעומת זה יתחלל כבוד שמו. ואברהם הראה עוז אהבתו כי לבבו נאמן באהבת ד' לכן הי' בוחר יותר שיענשו בניו בעונשי עוה"ב ולא יתחלל כבוד ד' ממה שיבחר עונשי עוה"ז ויהי' פתחון פה לאוה"ע לדבר סרה ח"ו כבוד שמים. וכן מצינו בחז"ל כשאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר ימחו על קידוש שמך היינו שבחר בעונשי גיהנם למען:

לא יתחלל כבוד שמך. אולם נודע כי אתערותא דלתתא יש לו כח המעורר לעילא ע"ד אהי' אשר אהי' ד' צילך כנודע א"כ כשם שהראה אברהם עוז אהבתו אל ד' אהבה אמיתית שאינו חם על כבודו וכבוד זרעו רק בוחר בקדושת שמו הגדול לעומת זה התעורר אהבת ד' כמו כן אליו לחוס על טובת זרע אברהם ומחל על כבודו ובחר לזככם ע"י שעבוד מלכיות אף כי לא יתקדש שמו הגדול עי"ז מ"מ לטובת ישראל שלא ימחו שמם בעונש נצחי רק יתבררו ויתלבנו בשעבוד מלכיות עד אשר יצא כאור צדקתם. ובכל זאת גם בימי גלותם צירף הקב"ה שכינתו עמהם ולא זז חיבתו מהם. אף כי אל מסתתר ולא נגלה לעין כל השגחתו. וע"ד שאמרו ז"ל על פסוק מי זאת עולה מן המדבר כתמ"ת עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל מי המה אלו שכל מעשיהם באש כשהם עולים עולים באש וכשהם יורדים יורדים באש אמר הקב"ה הואיל שהם זרע אברהם יצחק ויעקב מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. כי באם דולק אש בבית להחם או להאיר. אם הרואה מרחוק רוצה לדעת האם דולק אש בבית הזה יש שני בחינות להכיר באם אין החלונות סתומות ניכר אף למרחוק מזריחת האש דרך החלונות. אולם באם החלונות סתומות ולא ניכר האש שיש מסך ומחיצות המבדילים. עכ"ז ניכר באם מסתכל למעלה ויוצא עשן וע"י התאבכות העשן זה אז מופת חותך שדולק אש בבית. כמו כן אהבת השי"ת לעמו מכונה בשם אש כי הוא הפועל החזק וגם כל החיבה לעמו הוא ע"י התורה הנקראת אש כמו"ש הלא כה דברי כאש נאם ד' וכמו"ש הח"ה כמו שנר הדולק אף בפלטין הגדול מביא אור כן אור תורה זורח וקב"ה ואורייתא וישראל חד התורה מחבר יחד השי"ת עם עמו וכמ"ש רשפ"י רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה ובאם ישראל בשלימות וכבוד ד' חופף עליהם בהלו נרו על ראשם נתקיים בהם וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליכם ויראו מכם. וזה תפילין של ראש היינו אהבה גלוי' מישראל מעורר ג"כ אהבה גלוי' מן ד' ומפורסמת נראה וניכר לעיני כל אוה"ע. אולם באם אהבת ד' מסותרת בלב ישראל והמעשים אינם נרצים לד' כמו"ש לא נסוג אחור לבנו ותט אשירנו מני ארחיק. כמו כן אל מסתתר. אף כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל ובכל דור ודור הקב"ה מצילנו מידם ובכ"ז אינו גלוי לעין כל ורק למתבונן ומביט למעלה כמו המביט בעשן היוצא מבית סתום אז יתבונן כי דולק אש בהבירה ובלילה אינו ניכר מרחוק הבית שדולק בו האש אף אם יוצא עשן דרך מלמעלה כן בזמן שאהבת ישראל מסותרת ואינו ניכר וגלוי לעין כל אהבתם אל ד' ותורתם אינו ניכר רק לקרוב ומי שיש לו אור השכל רואה עשן היוצא מן אש אהבה מהשם ית' לעמו כי בכל דור ודור הקב"ה מצילנו מידם:

ועד"ז אמר הנביא כי אשב בחושך ד' אור לי. אבל הבוערים בעם ההולכים בחושך אינם מכירים אש אהבה. ע"ד לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. היינו האמונה שהכל בהשגחה לעמו ואינם מבינים לדעת אהבת ד' לעמו:

וזה הבנת דברי המדרש מי זאת עולה מן המדבר שכל מה שנתעלו ישראל הי' מן המדבר שהיו מקושרים באמונת ד'. כמו"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. וע"י אמונתם שהלכו ממצרים וגם צידה לא עשו להם זכו לקבלת התורה שעי"ז נתעלו מכל אוה"ע ולפעמים כתמרות עשן שאינו ניכר אש אהבה רק כמו שניכר מתמרות עשן היינו אהבה מסותרת ולכן שאלו אוה"ע מי המה אלו שכל מעשיהם באש אהבה שלא זז מהם: ואש אהבת ד' לעמו לעולם תוקד לא תכבה כשהם עולים באש וכשהם יורדים ג"כ באש. אמר הש"י לפי שהם זרע אברהם יצחק ויעקב מבחר פרי מיצירת האדם וכל לבבות דורש ד' ובריתו היתה אתם להיות תמיד חופף כבוד ד' עליהם ועל זרעם:

וזה הראה הש"י לאאע"ה בברית בין הבתרים הראה לו שעבוד מלכיות צרתן של ישראל כמו"ש ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם כו' והראה לו הש"י גלות מצרים ושיוציאם ד' ע"י נסים ועי"ז ישתעבדו זרע לד' וראה אח"כ והנה השמש באה ועלטה הי' שהראה לו גלות האחרון הארוך מכל גליות. והנה תנור עשן ולפיד אש. אש אהבה לא תכבה רק לפעמים ניכר ע"י עשן ואהבה מסותרת. ולפעמים ולפיד אש אהבה גלוי לעין כל אשר עבר בין הגזרים האלה היינו שעבוד מלכיות. ואמר הפסוק ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית שלעולם תוקד אש אהבה רק הכל לפי מעשיהם. ותנור עשן הוא הרמז משעבוד מלכיות שעי"ז נסתר אהבת ישראל. וכמ"ש גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונך. ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב ושעבוד מלכיות. לכן נסתר אהבת ד' לעמו. ולפיד אש הרמז על התוה"ק וכמו"ש על בית המקדש שהי' דולק ובוער בנו אהבת ד' ואהבתו איננה גלוי לעין כל: ומובן המד' הנ"ל שאברהם בחר בגיהנם והקב"ה לעוצם אהבתו האמיתית בחר בשעבוד מלכות:

וגם זה הי' טענת משה בעת ששלח אותו הש"י לפרעה מלך מצרים. אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י מארץ מצרים. וברש"י מה זכו ישראל שיעשו להם נס ואוציאם ממצרים. והדבר יפלא מה זה הי' למשה אשר תמיד למד סניגרי' על ישראל. ועתה בתחילת שליחותו כאשר שמע מד' התעוררות רחמנות של ישראל שאל על זכותם. אולם הוא הדבר. כי משה הי' חס על כבוד קונו ורצה לדעת בחי' התעוררות כי ישראל היו אז במצרים בשפלות גוי מקרב גוי. הללו עובדי ע"ז כו'. וכמו"ש ביחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו. ובגלולי מצרים אל תטמאו כי אף ההולך אחרי ראות עיניו שלמראה עיניו ישפוט. אך לבחור במוחשית מה שנראה לו לטוב לרדוף אחרי קנינים המדומים הוא ג"כ בחינת ע"ז. לכן הי' משה חס על כבוד קונו שישאלו כל האוה"ע וכי משא פנים יש בדבר מה נשתנו אלו מאלו לכן שאל באיזה זכות. והשיב לו הש"י על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. על שאמר מי אנכי אמר לו כי אהי' עמך ושכינה תדבר מתוך גרונך. ואשר שאלת באיזה זכות תדע בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. ואז יכירו כלם כי לא לחנם בחרתי בהם כי המה הסגולי כמו"ש למעלה. ונאמר למעלה ג' לשונות וישמע אלקים את נאקתם. וירא אלקים. וידע אלקים. היינו כי שהע"ה אמר אתי מלבנון כלה. תמן תנינן נותנין לבתולה י"ב חודש משתבעה הבעל לפרנס א"ע ואני לא עשיתי כן אלא עד שאתם עסוקים בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם. כי עיקר גלות מצרים הי' להסיר הזוהמה שיהי' מוכנים לעמוד על ה"ס ואז יפסיק הזוהמה של נחש ויצא לצורף כלי מוכשר. ובעת שדיבר ד' עם משה הגיע עת דודים ואף שמבחוץ נראה הליכלוך בכ"ז הפנימי הי' נקי. וכאשר יראו אח"כ הנפלאות יקרבו עצמם אל ד' והוא ממש כמו צורף הזורק כסף לתוך אש ובאשר הגו סיגים לוקח אותן מן האש. ואף כי מבחוץ נשחר הכסף. מסיר אח"כ השחרות ונשאר נקי. כן ישראל הפנימית הי' נקי רק מבחוץ עדיין הי' השחרות כמאמרם ז"ל. שחורה אני ונאוה. שחורה אני במצרים ונאוה אני על הר סיני. היינו הראי' שקבלתי התורה. וענינו נעשה ונשמע וזה עד שאתם עסוקים בטיט ובלבנים בעוד:

הי' השחרות עליהם קפצתי ודלגתי בזכות אבות. וזה שאמר ויזכור אלקים את בריתו. שלא תאמר שנעשה ח"ו שינוי למעלה כי אני ד' לא שניתי לכך כתיב אח"כ הטעם וירא אלקים את בני ישראל. כי ד' ראה ללבב שנזדככו עתה בפנים ואף שמבחוץ לא הי' ניכר כל כך. אמר וידע אלקים שבהתקרבם אל הר סיני יוסר הכל:

ואמרינן במדרש ע"פ הן עם לבדד ישכון כו' כשהוא משמחן משמחן לבדן. שנאמר ד' בדד ינחנו וכשהאומות בעוה"ז שמחים הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם לחשבון שנאמר ובגוים לא יתחשב. כי הנהגה הנסית מיוחדת רק לישראל לבד. כמו"ש ישראל נושע בד' תשועת עולמים. אבל ההנהגה הטבעית כוללת כל הנבראים ואף ישראל בכלל. וזה כשהוא משמחן היינו ע"י הניסים שניכר פועל ה' משמחן לבדן. וכשהן שמחין היינו אוה"ע עפ"י מרוץ הטבעיי הן אוכלין עם כל העוה"ע אפס בזה אינו ניכר השגחת ד' לכן אמר הנביא אל תשמח ישראל עלי גיל כעמים. כי זה אין שמחה אמתית לישראל. והנה הטבעית מתוארת בשם חדשי השנה כי מתארכת בהמשכת הדין המשוער בארבע תקופות השנה (קור וחום קיץ וחורף) אבל הנסיות מתוארת בשם חדשים בלשון נפרד שאינו תחת הזמן. וכשיצאו ישראל ממצרים שהוא יום הלידה רצה הקב"ה להודיע אותם כי קבלו ההנהגה חדשה שמופשטת מסדר הזמנים ושלא ישתתפו בה אוה"ע. ובכ"ז חלק ונחלה להם גם מהנהגה הטבעית אמר החודש הזה לכם דייקא ראש חדשים נכבד וקודם במעלה המסבב שינוי הנהגה הנסית. וכמאמרם ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. ואמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה. אל התחדשות התלוין בזמן אינו ראש רק ראשון. הזהירה התורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך. ואמרו ז"ל כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל. ולהושיבן על אדמתן. והלשון מינוי הדיינין ע"פ שכ' העקידה שער כ'. כמו שיש הבדל בין רשע לבין חוטא. כי החוטא מתנחם אחרי שהתאוה לבד מכריחו ואינו יכול לכבוש יצרו. והרשע אשר שכלו משובש ואינו מתנחם גם החוטא יש לו ראשית ההשכלה להתרפאות. משא"כ הרשע שכבר נשחת מכל והוא כחולי המתדבק ח"ו. וכבר אמר החכם עיר פרוצה ואין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. ירצה כי עיר שיש לה חומה רק מהתרשלות באו בה פרצים יש לה תיקון בבוא קול פחדים באזניהם ישימו לב לגדור אותה. אמנם אשר אין לה חומה כלל אין לה תקומה. כן אנוש בעוד חומת שכלו על תילה אעפ"י שהתאוה עושה בו פרצה יש לו תקומה. משא"כ בנפול חומת שכלו ונשחת אז אין לקוות ממנו. ועד"ז ראיתי איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו:

ולהמשך מ"ש לקמן מטעם מהר"י מינץ. ועד"ז אמר דוד הע"ה השיגוני עונותי לא יכולתי לראות כמו"ש חקירה למה אין אדם רואה האור. וכ' הואיל שמונח על עיניו. כמו אם יושב תחת המים אינו רואה המים. כן כ"ז שעונותינו רחוקים מעינינו רואה ומתנחם אבל אם עינ' השכל נשחתו אינו רואה:

וכ' העקדה כן בעיר כ"ז שחומותי' מחוקים טובים והנהגות ישרות מקיפים אותה ממנהגים הישנים הטובים אעפ"י שלפעמים יעלו שעלים מחבלים כרמים ויפרצו בגדרי' בכ"ז קרובה לקבל תקנה ולהרפא באם יעמוד איזה מהם ויוכיחו על פניהם. אמנם אם אין לה חומה. לא מנהגים ישרים אין לה התחלה שישיב על בריו. לכן אמרו ז"ל כדאי מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל כי עי"ז יש ראשית התחלה להיות:

מעצור במעט עכ"פ. לכן החיוב עכ"פ לבחור ב"ד שעפ"י תתנהגו עד אשר תקבלו לכם רב העיר. דבר אחד לדור. לבל יתפרצו ח"ו עוד יתר הפליטה שארית מנהגינו הישנים הטובים והוכוחים. לא יקנה אדם שלימות האחרון רק ע"י שמירת התורה. והמה מצות עשה ולא תעשה והדיעו' אמיתיות והאמונות ההכרחיות אל כל אשר בשם ישראל יכונה. והבדל יש בדיעות. אם פוקר בא' מהם לבין אם אינו מקיים מצוה אתת מחמת תאוה והתרשלות נודע דאין לו חלק לעוה"ב אף אם פוקר רק בדרבנן וע"ז פי' מהר"י מינץ דף י"ט הפסוק אל תרשע הרבה נגד עבירות בפועל. עכ"פ יהי' מטה כלפי חסד שיהי' רוב מצות. אולם ואל תהי' סכל כלל וכלל למה תמות בלא עתך שלא תבוא לשלימות האחרון:

לא ידעו ולא יבינו. אם לא ידעו מעצמם שלא למדו מוסר ולא יבינו אינם מתבוננים בגדרי חכז"ל אשר רוח ד' דבר בם והבינו כי אם לא יגדרו גדר יפרצו פרצות עד שיתקלקל הנפש לגמרי. ובעוה"ר עזי פנים שבדור המתלוצצים עליהם לעגה להם. הכי יתפאר איש עור להכחיש את איש אשר יראה בעיניו כי הוא רואה יותר ממנו כסיל יחשב. כיון שתכונת הראיה נעדרת ממנו ואיך יראה. כן אנחנו מוטבעים בתאות החומר המסמא עיני השכל איך נתפאר נגדם. ואלה שלא ידעו מתיקות התורה שבע"פ יוכלו לראות בחוש. כי הנוטה מדרכם לאט לאט מושכו היצר לבאר שחת לכפור בעונשי התורה כאשר עינינו ראינו לכן אמר לא ידעו ולא יבינו והסיבה בחשיכה יתהלכו בחשכת החומר ע"כ ימיטו כל מוסדי ארץ. עד אם לא בריתי כו'. והנביא אמר הוי האומרים לרע טוב. ירצה שכפי הנראה שלו כל בוגדי בגד ורשע וטוב לו. ולטוב היינו הצדיק רע לכן כיון שהלכו אחרי ראות עיניהם שכל חיות האדם הוא רק לשלימות הגוף עניני עוה"ז. שמים אור לחושך היינו אור עוה"ב אומרים שאחרי מות:

(כאן נשלם המאמר בכתי"ק של המחבר):

תוכן העניינים

אמרי בינה דרושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה