אור ברסלב
אמרי בינה דרושים דרוש ז לר"ה

אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך

דרוש ז לר"ה

דרוש ו לר"ה

כל מי שיש בו משלשה דברים הללו הוא מתלמודיו של א"א ושלשה דברים אחרים וכו' משנה עקביא בן מהללאל אומר וכו'. בסדר היום ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כו' במדרש אמר ר' אלעזר משאמר הקב"ה דבר הזה בסיני מאותו שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליה הרעה באה לעושה רעה והטוב באה על עושה הטוב. הנה שלימות האדם היא שתים שלימות הגוף המה הקנינים והנחלאות המדומות. ושלימת הנפש להלביש נפשו מחלצות בבגדי חופש להשלים נפשו במצות בזה יעשה לבוש לנפשו ומעיל לנשמתו כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק ע"ד שאמר הנביא כי צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם כי כמו ע"י קו לקו יתחבר בגד שלם כן ע"י צו לצו יתחבר לבוש שלם לנשמתו כי זעיר שם אם מעט מזעיר מצותיו זעיר שם ישאר בג"ע זעיר מעט. ושלימת הגוף. ושלימות הגוף הן:

הממון והנכסים או בריאת גופי תאר פניו וגבורתו וכוחו הם נבדלים ממנו כי קנין ממנו נעדר ממנו ואינו בנפשו רק דמיון זה ממונו וכשנעדר יעזבו לאחרים חילו ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. וכן כוחו אין להתהלל בזה כי כל בע"ח חזק ממנו וכשמת תבנית גופו לקבר יובל. רק שלימת נפשו הי' דבק בו ואין לאחרים כח להוציא ממנו וראוי לאדם להשתדל להיות עושר בשלימת נפשו ע"י מע"ט במצות צדקה שעושה בממונו וכשלא יחטא בממון הן ע"י גזל ואונאה וגניבה שאסור להונות ולגנוב לכל אדם ואז יקח גם עשרו לנפשו. וע"ז אמר דוד המע"ה הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו כי יראה לפעמים ימותו יחד ועזבו לאחרים חילם הכסיל והבער עזבו לאחרים חילם אבל החכמים הכח שבקרבם שהשלימו נפשם קרבם מה שהוא קרב נפשם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור קראו בשמותם עלי אדמות. כי נשאר שמותם הטוב לעולם זכר צדיק לברכה ואדם ביקר בל ילין כשאינו לן ביקר בהחלק אלקי ממעל הוא גרוע מבהמה כי הבהמה עושה פעולתו ואינו בעלת בחירי א"כ נמשל כבהמות נדמו כאלו הבהמות שאין להם רק דמות בהמה אבל גרועים מבהמה. והאדם מדרגתו יותר גדולה מכל ברואי מעלה ומטה כי הבחירה לפניו יותר מכל הנאצלים והעליונים אין להם בחירה ומוכרחים לעשות פעולותיהם ע"ד שכ' ורגליהם רגל ישרה שאין להם נטוי' לצאת מהדרך כלל אבל ביד האדם יכולת ובחירה לנטות ימין או שמאל או לעלות במעלות או לירד מטה מטה:

אולם יען יש לו יצה"ר ויצ"ט הקב"ה עזרו ומסייעו ע"ד הבא לטהר מסייעין לו וכמאמרם יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וזה פירש הפסוק אחור וקדם צרתני ירצה שיש בידם יצה"ט ויה"ר יצה"ט מוליכו לאחור ולא לפנים ויצה"ר מוליכו לקדם. וע"ד שפירשו ז"ל כי אדם נברא לבסוף באחרונה אם זכה נברא קדם כי נשמתו קדומה ואם לא זכה אומרים לו יחוש קדמוך והיינו שהבע"ח היותר גרע ג"כ עושה שלימותו ונברא קדם ואמרו כי הברירה בידו אם לילך אחור אם קדם ובכל זאת ותשת עלי כפכה לסייעני ממש כאדם האוחז ביד חבירו להוליכו הקב"ה. מסייעו להאדם לילך בדרך הטוב וזה הראה ד' ליעקב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי מצד יש להם עליה ומצד ירידה לאשר המה מוכרחים במעשיהם לא כן האדם שיש לו בחירה חפשית ואמרו ובכ"ז וד' נצב עליו לסייעו ולהצילו מיצה"ר האורב לדם האדם וזה שאמר דהע"ה ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ד' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכו ד' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ד':

ושבח כנגד ג' עולמות עולם המלאכים המה גבורי כח כי אין להם יצה"ר לבטל מעשות רצונו ית"ש ותמיד המה עושים דבריו לא לשם פנוי' ותכלית אחרת רק לשמוע בקול דברו ועולם הגלגלים המשרתים לנו תמיד כמו השמש והירח ושאר צבאות המשמשים הארץ ויושבי' להמטיר מים ולהעביר רוח ועושים בזה ג"כ רצון ד' אח"כ אמר ברכו ד' כל מעשיו המה האנשים שהם מעשה ידיו יתברך דכ' נעשה אדם. ואמר וא"ת כיון שיש לו להקב"ה מלאכים וצבאי השמים המקלסים אותו ית"ש למה צריך לו לקילס בו"ד לכן אמר שחביב מכולם יען הוא בעל בחירי בכל מקומות ממשלתו שהאדם מושל בכל להרע ולהיטב ואמר ברכי נפשי את ד' ע"ז שקרבנו לעבודתו. וכן אנא ד' כי אני עבדיך. אני עבדך בן אמתיך פתחת למוסרי. ואמר שהאדם ראוי לקחת עבד יען יש לו בחירה ובוחר לעבוד ד' והמלאכים המה כעבדים האסורים בכבלי ברזל שאם אינו בורח מאדונו אין:

להחזיק לו טובה יען ההכרח יאלצהו לעבדו. אבל האדם הוא כעבד החפשי לברוח יען יש לו בחירה וזה אמר אני עבדך יען בן אמתיך בן ילוד אשה וגם פתחת למוסרי שיש לו בחירי ועכ"ז לא ברחתי, רק לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא א"כ אני עבד שראוי להתפאר וזה מאמרם ראה אנכי נותן לפניכם ולא עוד שנתתי לכם ב' דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרת בחיים והיינו שהי"ת הגדיל אותנו ונתן הבחירה ויעץ לאחוז בעץ החיים הוא התורה החרב נגד היצה"ר.:

והנה אדם יען בעל בחירי והיצר בוער בו מעותד לג' עבירות החמורות אשר המה אבי כל רע והם הקנאה והתאוה והכבוד. כי משורש קנאה יפרה עבירות גדולות כי יתקנא בחבירו ורוצה לדמות אצלו ואם אינו מצליח בקנינים המדומים כמוהו גוזל וחומס ועושה עול לחבירו. וכן התאוה כשאדם מרגיל עצמו לתאוה אינו ניצל מעבירת החמורות וכשרודף אחר הכבוד ורוצה להיות מכובד בעיני הבריות דובר כזב ושקר ועושה עבירות הרבה והמה מוציאין את האדם מן העולם:

ובמדרש לדוד משכיל אשרי נשוא פשע זה שאמר הכ' אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. מי שהוא מסתכל למעלה מה כ' עליו אורח חיים למשכיל. בניו של קרח שנסתכלו. למעלה נמלטו וכן הוא אומר הביטו אליו ונהרו ואביהם שלא נסתכל למעלה לא נמלט כמ"ש וירדו הם וכל אשר להם וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט שנאמר לדוד משכיל וכן אתה מוצא בנ"נ שנאמר עיני לשמים נטלית מה אם רשעים שחייבין לקב"ה כשמסתכלין למעלה הקב"ה מוחל להם לישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אם מסתכלין עאכו"כ והכונה בזה בהסתכלות למעלה כי המחבב עיקר דברי עוה"ז הרואין לרדוף אחר ההון וחיי הגוף להתענג נפשו וזה כל פרי מחשבותיו יפול ברשת ויסתבך בעבירת כי אין חפצו ומגמת פניו רק לחומריות והמה בעוכרי נפשו. ואח"כ כשבא לזקנה תוהה על הראשונות כשלא יוכל למלאות תאותו ע"ד ונהמת באחריתך ככלות שאירך ובשרך כשלא יוכל למלאות תאותו וישאר נפשו ריק מכל אבל מי שחושב תמיד שעיקר החיות של מטה הוא רק ארעי ומבוא לחיי העקרי חיי העוה"ב ופונה בכל עסקיו למעלה לחיי עוה"ב ויודע כי עיקר חיי עוה"ב בא ע"י מניעת חיי עוה"ז ע"ד הרוצ' שיחי' ימית והרוצה שימית יחי'. מי שרוצה לחיות חיי עולמים ימות תאוותאן והרוצה שימות מיתת הנפש יחי' חיי הגוף ע"ד שאמר גר אנכי עמך תושב ככל אבותי וכשהוא יודע שהוא רק כגר כאורח נוטה ללין אז מסתכל אך למעלה להכין עצמו צידה לדרכו למעלה לעוה"ב וז"ש או"ח למעלה למשכיל המשכיל יבחין ולא יעשה עיקר מעוה"ז רק טפל ועיקר מלמעלה למען סור משאול מטה ולא ילכד לשאול אם יסתכל רק מטה וידביק עצמו לעוה"ז אז יפול בשאול ואמר שעי"ז כשישים על לבו להסתכל אך למעלה ינצל מכל שלשה אבות הניזקין הנ"ל הקנאה והתאוה והכבוד:

והנה עצם חטא קרח הי' הקנאה שנתקנא במשה שעלה לגדולה והי' מביאו לכפור בתורה מן השמים כנודע וע"י הסתכלות בניו למעלה הי' ניצולים. ועל התאוה אמר וכן בדוד כי חטא דוד הי' תאותו כי הי' אדמוני יפה עינים והי' בעל תאוה כמ"ש ד' נגדך כל תאותי שהמה מנגד להש"י ואנחתי ממך לא נסתרה שהי' נאנח לשבר תאותו כמ"ש לבי חלל בקרבי וע"י הסתכלותו למעלה ניצל ונתעלה ונגד הכבוד אמר וכן נ"נ שנאמר עיני לשמים נטלית כי מה שנטרד ונגרש מבני אדם הי' מפני גיאותו ברום לבבו והי' רודף אחר הכבוד ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון ולכך נגזר עליו להשפיל אותו עד שאח"כ הסתכל למעלה וחזר לפי שעה לכבודו וכשישראל מסתכלין למעלה עאכו"כ כי המה זרע אי"ו אזי יעלה מעלה מעלה ע"י הסתכלותם. למעלה וכן האדם:

כשמסתכל תמיד למעלה וחושב מאין בא שפע עליון וזוכר מצבו ניצל מן הפחותות ממש. משל לא' שנסע ללייפציג לקנות סחורה ופגע שם אוהבו ומשעשע עמו איזה ימים והפציר בו לטייל עמו ולהתענג אמר לו הלא גם אנכי פה ומלאכתי פה רק לקנות סחורה לביתי ואם אתמהמה לטייל אתך בינו לבינו יעבור יום השוק כן הנפש בא הנה לעוה"ז רק לקנות תורה ומצות ומע"ט ע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת והגוף משעשע עם הנשמה ורוצה רק להתענג בתענוגי ההבל והכבוד המדומה להרבות הון והנשמה אומרת גר אנכי בארץ אל תסתר ממנו מצותיך כי אולי פתע פתאום יבוא העת לשוב לעולמו ויעבור יום השוק ויבוא ריקם:

ואמר עקביא לזכור תמיד בזה ממש כמו הולכי דרכים שצריך להיות לו פאס ופקודי העיר שואלים לו מאין ולאן הוא הולך ובאיזה עסק ואח"כ צריך להראות הפאס למען לא יותפש בשקר. ואם אב שולח בנו למרחקים צריך להגיד לו כשישאלו אותו באם הדרך מאין ולאן ולמה יגיד על הכל כהוגן כ"ש בפאס ויראה הפאם כן הנשמה נשלחת כנ"ל וצריכה לזכור תמיד מאין מקור מחצבתה ולאן הוא הולך שימות ע"ד כי הולך האדם אל בית עולמו ותכלית שיזכך גופו למען יוכל לשוב לעולמו ולתת דין וחשבון. ע"ד שאמר דהע"ה מי יעלה בהר ד' אחר מותו ומי יקום במקום קדשו שנשאר שמה נקי כפים מגזל ומעבירות שבין אדם לחבירו הכל מעשה ובר לבב במידת ובאמונה. אשר לא נשא לשוא נפשו שלא הי' לו לשוא ולחנם חלק נשמתו. ולא נשבע למרמה ע"ד כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון שמשביעין את הנשמה א"כ צריך לזכור תמיד מאין ולאין ומהעסק כי יתן דין וחשבון ואם יאמר אדם שיזכור בפיו בלבד ג' ענינים האלה ידע שכל א' יש לו פאס כי עונותיו של אדם חקוקין על פניו ומצאו ע"ד שכ' בזוהר ונהמת באחריתך ככלות שארך ובשרך אז ישאר עצמותיו של אדם וחקוקים עליהם כל עונותיו של אדם מה שנשכח ממני ויתודע ע"י פניו כי שקר הוא ויותפס כגנב. לכן כפל את דבריו כי המכוון מג' זכירת שיפעול אצל נחת נפשו וקילקול האדם המה קנאה תאוה כבוד. ואמר נגד קנאה מטיפה סרוחה וא"כ למה יתגאה וזה יגרום ענוה ושפלות וניכר על פניו שיהי' שפל ולא יהי' לו עזות מצח וזה הפאס ואז ינצל מקנאה כי קנאה בא מגאוה. ולאן למקום עפר רימה א"כ למה יחמוד כבוד כי לא ירד אחריו כבודו. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון א"כ תנצל מתאוה וזה שאמר עין טובה. רוח נמוכה. נפש שפילה כי מי שיש לו עין טוב אינו מתקנא מרעהו וניצל מקנאה. רוח נמוכה אינו רודף אחר הכבוד ונפש שפלה הוא שזוכר תמיד באחריתו אינו מתאוה וניצל מתאוה. ועושר האדם לפעמים לרעתו כי ע"י שטרוד נפשו ואינו זוכר באחריתו ומתגאה ויאות עניותא לישראל כי ע"י זה יש לו נפש שפילה וא"כ העושר והעוני אינו כפי הנראה לעין אדם כי לפעמים העושר לרע לו ולפעמים העוני לטובתו שעי"ז מקורב לאל ע"ד את דכא אשכון ושפל רוח וענוה מצילין אותו מדינו של גיהנם:

וזה שאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הקללה והברכה ניתן לפניכם כי לפעמים תכלו להפוך הברכה לקללה ח"ו והקללה לברכה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד' אם ישמע האדם ויעשה מצות ד' כברכתו אשר ברך ד' אותו אז הוא ברכה באמת אף אם נדמה לקללה ח"ו כמו עניות יוכל להיות ברכה כי עי"ז יכנע לבבו. והקללה אם לא תשמעו כמובן וזה שאמר ר' אלעזר משאמר הקב"ה דבר זה באותו שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כי מהש"י יוצא הכל לטוב כי אל דעות ד' ויודע ומבין מהות טבע אדם אם להרבות הונו ועשרו או להמעיט רק הרעה ממילא באה לעושי רע והטוב' לעושי הטוב כי גדולים המה הצדיקי' שמהפכין מה"ד לרחמים וארורים הרשעים שמהפכין מידת הרחמים:

לדין כי עושר שמור להם לרעתם אם כן מהפכין הברכה לקללה חס ושלום:

תוכן העניינים

אמרי בינה דרושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה