אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש ו לר"ה
אתם נצבים היום וכו' בילקוט זה שאמר הכ' הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיענו. במדרש גנים זה בתי כנסיות חברים זה מלאכים ולמה נקראו:
חבירים שאין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות. וצריך להבין הדברים: מצאנו אחר שקבלו ישראל את התורה אמר הש"י למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' השמר מפניו כי שמי בקרבו. ומובן מזה כי הש"י הזהיר את ישראל שלא יחטאו כאשר עד עתה כי המלאך אין בכחו למחול. ואח"כ כשעשו ישראל את העגל אמר הש"י למשה ושלחתי לפניך מלאך וגרשתיו פן אכלך בדרך ומובן דהמלאך הי' לתועלת ישראל וכבר עמד ע"ז הר"ן. הצדיקים העובדים ד' בכל לב מקיימים בכל עת מצות השם בכח והש"י יודע מתשבות עד היכן מגיע כי ממתין ומצפה לעשות ציות הש"י ומחשבה טובה הש"י מצטרף למעשה ע"ד שביארו חלקי ד' אמרתי לשמור דבריך. ועד"ז אשרי איש ירא ד' במצותיו חפץ מאוד היינו בתשוקת הנפש גבור בארץ יהי' זרעו שיכולים, לכבוש היצה"ר הון ועושר בביתו ואעפ"כ. צדקתו עומדת לעד כי אף שלא יזדמן לו צדקה יכול לקיים מצות צדקה ע"ד שביא' הי"ד מאמרם שהראו לרחב"ד שכל הצדיקים ישבו על כסא של ג' רגלים והוא רק של ב' רגלים היינו נגד עמוד ג"ח ע"ד ביאר המדרש טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. יכול לכל ת"ל ורחמיו על כל מעשיו כיוצא בו טוב ד' לקויו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו. ועד"ז אומר משה שימו לבבכם לשמור כו' כי לא דבר ריק הוא ממך. וזה הוא מושגח מהש"י בעצמו היודע טוב לבבו ולא ע"י מלאכים שלוחי השגחתו כי לא ידעו מחשבותינו הטובה. והבינונים אשר אינם מדקדקים במצות וכאשר בא לידם לקיים המצות הוא כמצות אנשים מלומדה ותפילתם אינם זכה במחשבה טהורה ובמצות יש פנוי' אחרת שלא לש"ש בלבד באלו יש עיני ד' מלאכיו. המקבלי' תפילת' כי המה אינם יודעין תוכן לבו:
אולם אם האיש הוא בעל חוטא אדרבא אף אם מתפלל במחשבה אינו נשמע למלאכים לקבל תפילה, כזו. כמו. באם א' מביא דורן למלך בכלי מטונפת היעלה ע"ד שהשליח יקבל לכך נאמר ובפרישכם. כפיכם אעלים עיני מכם. גם. כי תרבו תפילה במחשבה טובה והי' ראו שאני אשמע אעפ"כ אינני שומע הואל וידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וכו' והענין כי הקדמונים תקנו לנו להשכים ולומר סליחות קודם ר"ה והטעם כי באמת תיכף בבוא ר"ח אלול מהיושר שכ"א ישים אל לבו את אשר פעל ועשה ותיקן כל השנה תיכף כשמוע קול השופר הכריז יוצא להגביל יום הדין ר"ה אשר מלאכים יחפזון כי מי יצדק לפניך ביום הדין ושב מדרכו בראותו כי זכות ומעש אין להגין עליו ומליצי יושר להגיד ישרו מעטים ה כי המצות המה דלים ורזים וכבר אמרו ז"ל כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט א' עבירה אחת כו' ונברא משחיתים לחבל נפשו עד שאמר בזוהר ע"פ וירא ד' וינאץ מכעם בניו ובנותיו במאי דקיימא קיימי תא חזי בר נש דעבר על פקודא דאורייתא כו' ויודע כי ביום הדין יהי' המלחמה כי הקיטרוג על ישראל מאד והעבירות המה בשלימות גוף ונשמה והמצות המה דלות וחלושות וכנאלמים המה. ע"ד שביארו יפשפש במעשיו וי"א ימשמש במעשיו היינו המעשים טובים וכאשר ביאר הנ"ב המאמר ויבא גם השטן בתוכם. ומשים על הלב. להתחרט ולבקש מד' רחמים ועושה גדר לו לבל יעבור עוד על מצות ד' ומיטב מעשיו ומרבה בפדיון נפשו א"כ יכול אח"כ לבוא לפני ד' לבקש על נפשו שיוצא לאור משפטו לא כן ההמון אשר גם בחודש הזה לא עזבו דרכם הרע ואיש אחר בצעו הלך שובב מביא דורין בכלי מכוער היתקבל וזה גם כי תרבו תפילה כו' ידיכם דמים מלאו היינו עבירת שבין אדם לחבירו כמו שאמרו על רובן בגזל. וקודם צריך אתה לרחוץ אותן היינו כי בחודש אלול הוא רחיצה ראשונה להעביר הכתמים עכ"פ ואח"כ בימי ר"ה ועשי"ת הוא זכוך ובזה יסיר רוע מעלליו ואז יעלה לרצון לפני ד' תפילותיו אך אם:
עכ"פ אינו מלוכלך בחטאים אף כי התפילה איננו זכה בלי שום פנוי' ומחשבה זרה ומי יאמרו זכיתי לבי וכמה הרהורים יעלה על לב אנוש עכ"ז רחמי השם לקבל תפילתו ע"ד שביארו פ' אהבתי כי ישמע ד' את קול תחנוני ומאמרם ז"ל אימתי אני אהובה כשאתה שומע קול תחנוני ע"ד שמעו ואספר' אליו פי קראתי ורומ' תחת לשוני כו'. אולם מי שחטנף פיו כל השנה ובא בפיו הזאת ביחים האלה היעלה ע"ד שיקובל התפילה לפני ד'. באשר ביארו מה שאמר דהע"ה האזינה ד' תפילתי בלא שפתי מרמה בי כל מי שמסנף פיו בדברי וכלה ולה"ר ורכילת בעת שפותח פיו בתפילה מתעורר כנגדו המקטריגים אשר ברא בפה הזאת לכך ביקש דהע"ה שלא ישמע לשפתי מרמה. ובימים הראשונים כאשר הי' צדיקים בדור אף באם תפילת ישראל בפרטות לא הי' נתקבל ח"ו יען הביא וורין בכליו החסונפים בכל זאת כשעלה עם תפילת צדיקי הדור אשר הי' מתפללין עלינו הי' הקב"ה מקבל בחברתם. לא כן עתה אשר נשארנו דלים ורקים הי תורה והי מצות דיגן עלינו. לכן צריך כ"א לתקן נפשו ופגימותיו למען יוכל לבא להני הולך וליישב בנפשו במה בילה כל השנה:
הנביא אמר לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וכו' ובמדרש יחיינו מיומים זה ר"ה וביום השלישי יקימינו ונחי' לפניו זה יוהכ"פ. והענין גבי אאע"ה כתיב ויה' השמש לבוא והרדמה נפלה על אברם ובו'. והענין דכ' טל מאמרה מיום שחרב הה"מ הסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. ולמה דוקא ברזל שלפעמים ידי פריום שולטות ולמה לא מחיצה של אש וכ' ובאמת הקב"ה הבטיח אותנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אוביהם ובמאמרם ז"ל ר"ל ושם ר"י אמל דין הקב"ה שחו בישראל משל למלך שהי' נו מפתח קטן של פלטרין אמר אם אני מיחו פחות שהיא הרי היא אבווה אלא הרי אני קובע בה שלשלת שאם אבדה תהי' שלשלת מונחת עלי' כך אמר הקב"ה אם אני מנית את ישראל כמות שהן הן ובלפין בין אוה"ע הרי אני משתף את שאי האדול בהם. והיינו שקרא ליעקב אחרי התאבקו עם שרו של עשיו והי' נגע בכף יריעו ותן הקב"ה שחו ישראל ומידת אל היא שיהי' כוחותיו חוץ למכע מנין אלקות וזה בשביל שישראל יקבלו את התורה אשר היא למעלה מטבע אנושי וקב"ה ואוריתא חד לכך יש לישראל פח זו מהפלטרין הוא העולם בכללו. ואנחנו המפתח מכל העולחות בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית. לכך צירף הקב"ה שמו הגדול ועי"ז לא יוכל לאבוד. ועד"ז אמרו הן הן גבורותיו שה אחת בין ע' זאבים ומזה יש לנו תקוה כי יתרומם עוד קרנינו וזה שאמר משה בצר לך ומצאוך וכו' והשבות אל לבבך בעל הגוים אשר הדיחך אעפ"כ ד' אלקיך סמה כי עכ"פ השגחתו טליך ואף כי שולטים טל גופינו אבל טל נפשותינו אינן יפוצין לשלוט:
אמנם כ"ז אם אנו נקשרים בכח הזה היינו השלשלת כח האורה אז לא נאבד אבל אם ניתק החבל א"ו ואנו מפירים התורה ח"ו אז א"ו אין לנו תקומה באשר אמר במדרש אימתי המלכות גוזרת גזירה והוא מוצלחת בשעה שמשליכין ד"ת לארץ שואמר וצבא הנתן טל התמיד בפשע אין צבא אנא אלצות חמיד אלו ישראל. בפשע בפשעו של תורה ובתנחומא פ' ק נתנו משל לזה לבורח שוסאר שע"ח לרבים ולקחו כל אשר או וראו אאאי כלי פסף ירושה ואבותיו דור אחר דור וחילה פניהם לשל יקחו גם זה אאאו כיי ופשו אשורה בזה והוא לו לזכר טולם מאבותיו והתרנו לו. לימים נתן האיש הזה דעתו לאפרם ושבר אוחם והלך לסוחר למכור וכסומע הבע"ח קמו עליו בחמח רוחם לקחת ממנו טל חושות הם ונתנו טעם עוד שפי' אצלך אלה להכסיט וא טוב לבא לקחת ממך אבלי:
עתה שבעצמך תעשה מהם סחורה קודם לנו בחובותינו:
הנמשל. הקב"ה לא השליט לאה"ע על דתינו הקדושה לאשר ירושה היא לנו ויקר היא בעינינו. אבל אל עתה שאנחנו מעצמנו פשענו בה יש שליטה לאה"ע. וזה שאמרו שנפסקה מחיצה של ברזל בדבר מה שבין ישראל לאביהם אבל לפעמים יכול יד אנוש לשלוט בו. ואדם כ"ז שהולך לאור היום אף שהולך ביער במקום סכנה אין פחד כ"כ לנגד עיניו לא כן כאשר בא הלילה והוא באמצע היער יפול פחד עליו. ואברהם כאשר הראה לו הקב"ה גלות מצרים שעדיין לא הי' לנו אור התורה ולא נתגבר כ"כ כמובן עול הגלות רק על הגוף. ובגלות האחרון הזה נאמר ויהי השמש לבוא שח"ו ברצונו למשול על התורה הקדושה מפאת שאנו מבזים אותה ותרדימה נפלה עליו כי ירא מאד ע"ד שאמרו במדרש נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר נרי כו' לכן גובר עלינו עול מלכות אף על הנפש יען נרחק החבל כנ"ל ואין אנו משמרין נרו של הקב"ה לבזות התורה הקדושה ברתא דמלכא לכן מצלחת ר"ל עלינו הגזירות:
ובימים האלה כאשר בא הערות התשובה. והאדם מיישב על לבו מה יהי' אחריתו ובמה יצדק לפני קונו כי יבוא זכרונו לפני יוצר כל ומי שיודע ומיבין מה שהוא אומר בוודאי מתחרט בלב שלם על עונותיו ומקבל עליו לבל ישיב לדרכו הרע אולם אחר עבור יום הדין שב לסכלתו ולמה זה היא כאשר כ' שהתעוררת דלתתא בא בימים האל' מהתעוררת דלמעלה כי אע"ג דאיהו לא חזי מזלא חזי והוא ע"כ מחסדי הש"י שמודיע לאדם יום הדין כי הוא יום הדין גופו ונפשו בכל עניניו למען ישוב לד' וזה שפירשו מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי וכו' וזה נמי באין מליץ יושר מול מגיד פשע היינו נגד המקטריגים המציעים עונותיהם של ישראל תגיד עכ"פ ליעקב דבר חוק ומשפע ועי"ז וצדקינו במשפט אכן אחר עבור ימי הדין נפסק ההתעוררות ושב לדרכו:
וכבר בארתי הפ' עשיתי משפט וצדק בל תנחני לעושקי. ופסוקי אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי. מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה משרים אשר אנו מתפללין ער"ה עפ"י משל לסוחר גדול וכבר אמרנו כמה פעמים משם הי"ד הענין ששאלו ישראל שלא כהוגן ויבא כגשם לנו והש"י השיב אהי' כטל לישראל. וביארנו עפי"ז הפ' וכטל עלי עשב נהם ככפיר טרף מלך כי ארי' הוא בטבע בעל רחמים רק כאשר התקצף אותו אנוש הוא אכזר וכן לנגד הש"י וכטל עלי עשב שמעורר הטל מעצמו כן הוא רצונו וזה ביאר הפ' לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף הבהמ"ק וירפאני עי"ז שהי' לנו תקומה כאשר שפך חמתו על עצים ואבנים ואנו אחר כ"ז אינני מעוררים בתשובה לכן ויך אולם כונת הש"י לרפואה יחיינו מיומים וכו'. לכן עברו עלינו קרוב לח"י מאות שנה אשר לא נושענו ואנו מדולדלים יען אין תשובתינו בלב שלם ועיקר תפילתינו מפאת יראה וכמעט בזמנינו בעוה"ר היא לצחוק בימינו והכל בשביל שאנו הולכים כל השנה איש איש אחר תאות לבו לרדוף אחר ההון וילך אחר ההבל ואינו משים על לבו כי לא במותו יקח מאומה בידו וערום יצא מבטן אמו ערום ישוב שמה כאשר ביארו הון ועושר בביתו:
וע"ז ביארנו המסורה ט' פעמים הולך מלא. ובארנו כי נודע מאמר ר"י בן זכאי שבכה ואמר קודם מותו אילו לפני מלך בו"ד מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר ואם כועס עלי אין כעסו כעם עול' ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ושחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכין אותי לפני ממה"מ הקב"ה שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואסירו איסור עולם ומיתתו מיתת עולם ואינני יכול לפייסו:
בממון ולשחדו בדברים ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים א' של ג"ע וא' של גיהנם ואיני יודע באיזה מוליכין אותי. ואינו מובן מה ולא עוד הלא נכלל בדבריו הקודמים:
וביארו כי אף הצדיק לטהר ולזכך נשמתו צריך לעבור דרך ג"ע ואם יזכה יצילנו הקב"ה ע"י מצות צדקה ומע"ט להוליכו אח"כ לג"ע ובאם לאו צריך ח"ו להשאר שם זמן רב ונודע כי עיקר נצחון ליצה"ר הוא להזכיר לו יום המיתה שאז נהפך לו לשונא לקחת נפשו וברצונו למסור ליד הקליפות אולם הקב"ה נצב למולו ומי שיזכה מדבק נפשו בהש"י וניצל ממנו עכ"פ. ונודע כי עוה"ז נקרא דרך לבוא לעיר עוה"ב. וזה שאמר הנה אנכי הולך למות כשזוכר זאת תמיד ואנכי הולך ערירי שלא ישאר אצלי מאומה כנ"ל הון ועושר בביתו כשזוכר זה מבקש מהש"י ושמרני בדרך זה אשר אנכי הולך להציל אותי מיצה"ר ע"ד שאמרו ז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק ומבקש יצרו של אדם ועתה הנני הולך לעמי כשיבא העת לילך לעולמו הולך מהרה דרך הגיהנם. ואח"כ הולך וחזק כמ"ש ז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל אבל הולך על כפיו שכל ימי חייו עוסק רק בכפיו לאסוף הון הולך על גחון ותרגימו על מעיהו להרבות מאכל ומשתה ויחר אף ד' כי הולך הוא אז הש"י דן אותו ח"ו כמעשיו. וכ"כ בימים האלה אין עיקר הבקשה על פרנסה כי זאת בוודאי יבוא באם נטיב דרכנו רק עיקר הבקשה על כלל ישראל וצרותן של ישראל כאשר בארנו מאמרם ז"ל ויעבור ד' על פניו נתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר למשה בזמן שיהי' בני בצער ויעשו לפני כסדר הזה. והיינו שכ"א יעשה כסדר הזה כש"ץ לבקש כ"א אל חבירו יעבור כללות ישראל להרים קרן ישראל וקרן התורה והתפילה יהי' זכה בלי שום פנויה למען יתקבל ברצון לפני הש"י לא כמו כל השנה אשר נתקבל ע"י עיני ד' רק עתה כשבא יום הדין הש"י בעצמו מקבל תפילתינו ומסתכל בתוך התפילה עם המחשבה טובה וע"ז אמר המקונן נחפשה דרכינו אם טוב הוא ונחקורה על המעשים טובים אם צללים המה ונשובה אל ד' נשא לבבינו אל כפים היינו התפילה אל אל שבשמים שיעלה לפניו לרצון. וזה שאמר במדרש היושבת בגנים כו' והיינו התפילה הוא רק לפני המלאכים אבל הקב"ה מבקש השמיענו שיעלה התפילה לפני ואז יתקבל תפילתנו לפדות אותנו מכל צרותינו לקבל גליותינו: