אור ברסלב
אמרי בינה דרושים דרוש ד לראש השנה

אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך

דרוש ד לראש השנה

דרוש ג לשבת שובה

איתקן ר' אבהו בקסרי תקיעה שלש שברים תרועה ותקיעה ממנ"פ. אי ילולי יליל לעביד תקיעה תרועה תקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלש שברים ותקיעה. מספקא לי' אי גנוחי גנח אי ילולי יליל מתקיף לה ר' עוירא ודלמא ילולי הוי והא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה. הדר עביד תר"ת מתקיף לה רבינא ודלמא גנוחי הוי והא מפסיק תרועה בין שברים לתקיעה הדר עביד תש"ת. אלא ר' אבהו מה איתקן אי גנוחי גנח הא עבדי. אי ילולי יליל הא עבדי. מספקא לי' דלמא גנח ויליל, אי הכי לעביד נמי איפכא תקיעה תרועה שלש שברים ותקיעה דלמא יליל וגנח סתמא דמלתא כי מתרע באינשי מלתא ברישא גנח והדר יליל:

וראוי להבין הא מבואר במשנה סדר תקיעות שלש של שלש שלש היינו למלכיות זכרונות שופרות של שלש שלש תקיעה ותרועה ותקיעה. א"כ למה הי' להם ספק בתרועה וכי לא הי' להם בקבלה מה תרועה. ואם לא הי' להם קבלה גם בתקיעה יכול להיות ספקות. והרמב"ם כ' דתרועה האמור בתורה נשתכח לפי אורך הגלות אין אנו יודעין מה הוא אם הוא היללה שמיללין הנשים כו' או האנחה כדרך שאדם נאנח פעם אחר פעם כשידאג לבו לדבר גדול או שניהם כא' אך לכאורה באם אין כונה אחרת רק שנשתכח מה כונת התורה בשם תרועה. מאין להם שם שברים הלא שם שברים לא נמצא כלל בתורה. והי' לו לר"א לומר תקיעה שלש גנוחי ושלש ילולי ותקיעה ויהי' הפשט מצד ספק שם תרועה אלא ודאי שם כונה טמונה ג"כ בתקנת ר' אבהו בענין איכות התקיעה:

ונקדים מאמר חז"ל בר"ה אמר כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה. א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. של רשעים גמורים לאלתר למיתה. ובינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יוהכ"פ. זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה. והתעוררו כל המפרשים דאנו רואים כמה פעמים להיפך. ותרצו שהכונה לחיי עוה"ב ולכאורה קשה לפי פשט רש"י דצדיקים אשר רובם זכיות והרשעים רובם עונות אם בשוגג למה נקרא רשע גמור ואם במזיד למה נקרא צדיק גמור וכי מיעוט עונות במזיד איננו רשע והחילוק הוא רק בכמות מי הוא רשע יותר. והמרש"א מפרש שצדיקים היינו קילקולם הוא רק ע"ד אין אדם כו' שמיעוט עונות הם בשוגג ורשעים שרוב עונות הם במרד יודעים את רבונם ומכוונין כו'. ובינונים שקילקולם במזיד אך לא במרד. וענין לחיים ולמות פירוש ע"ד צדיקים במיתתם קרוים חיים ורשעים בחייהם קרוים מתים. שיש חי עצמו וחי מקרי ומית עצמו ומית מקרי. וצדיקים נכתבים לחיי עצמי הגם שימות זה רק מיתה מקרי רק סילק מזה העולם ורשעים למיתה עצמית אבל יוכל להיות שיחיו לחיי מקרי בעוה"ז. אולם קשה שבר"ה יהי' נידון מה יהי' לעוה"ב וגם דברי מהרש"א קשה הלא כפי פי' צדיקים רובם זכיות ומיעוט עונות ורשעים רובם עונות ומיעוט זכיות ובינונים מחצה זכיות כו' הלא יתכן שהמה במספר אחד רק שהצדיק עונותיו בשוגג ורשע במרד והחילוק הוא רק באיכות. אולם עוד יש להעיר במאמר הזה. מה מליצת לאלתר. וגם מה זה ספרים. וכי שייך אצל הש"י ספרים כמו אצל בו"ד הלא אין שכחה לפניו והוא העד והוא הדיין. גם למה צריך ספר שלישי לבינונים אם זכו יכתבו בצדיקים ואם לא וכו' גם שאמר באם יזכו שיעשו תשובה נכתבים בספרן של צדיקים וכי הרשע לא יועיל לו תשובה ח"ו עד יוהכ"פ הלא אין לך שום דבר העומד בפני תשובה. גם יש להבין מליצת זכו וה"ל למימר באם עשו:

תשובה ולמה צריך לומר לשון זכו ויצטרך פי' תשובה גם צריך להבין הלא ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנ' ותפקדנו לבקרים. ר' נתן אומר בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו הגם ששם אמרו בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. ואמרו שם מתני' דלא כר' יוסי ודלא כר' נתן וגם הברייתא לא כר"י ולא כר"נ. והלא גם המה מביאים ראי' מכתובים ומהראוי לפשר פשר שלא תחלוק הברייתא על ר"י ור' נתן:

ונקדים דבר ידוע אשר הרכבת האנושי הפכי הוא גוף ונפש ושוים בהויותיהם. ומבשרי אחזה אלוקי מעניני תהלוכות כוחות גופני נוכל להתבונן בכחות נפשים. והרב בע"ק כ' כמו שלוחות פועלים במדות כן המדות פועלים בלוחות וחוזר חלילה שהלוחות מתגברים מן המדות ונותנים שוב כח יותר במדות אשר הפעולה נעשתה בנקל כי הפעולה בעת שהמדות מעוררים הלוחות אזי הפעולה בהכרח בהתגברות נגד הטבע וכאשר הלוחות שלמו מן המדות אזי מעוררים המדות שיעשו בשמחה ובזריזות. היינו הלוחות המה (הלעבן שעפטען) הרכבה מד' יסודות אש עפר רוח מים. ומהם הד' מרות והמה מעוררים המדות. היינו המרה הלבנה מיסוד מים מעוררת שמחה באדם. ומרה השחורה הוא יסוד עפר מעוררת עצלות ועצבות. ומרה אדומה מיסוד האש מעוררת כעס. מרה ירוקה מיסוד הרוח מעוררת גאוה וקנאה. ודבורים רעים. אולם כל המדות נצרכים לעבודת הבורא וכאשר הלוחות ממזגים אזי המדות ממזגים. וכאשר המרה מתגברת אזי מעוררת את המדה להפריד. וזאת נקרא הלוחות נותנים כח במדות. והנה הלוחות המה המזג שע"פ טבע ההולדה מהמולידם ובזמן ההולדה. ורצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שהתורה מלמדת את האדם והמאור שבה מחזירו למוטב. הגם שהמרה מעוררת לפעולה במדה רעה אזי מתגבר על הטבע כמו אם מתגברת מרה האדומה מיסוד האש ומעוררת לכעס ומרה הירוקה מיסוד הרוח לגאוה. אזי מתעורר עצמו ומתגבר וכובש את כעסו כדרך החכם. וכעס בחיק כסילים ינוח. וחז"ל אמרו כל הכועס כאילו עובד ע"ז. והנזהר מן הגאות ככתוב תועבת ד' כל גבה לב ואמרו כל המתגאה כאילו דוחק. וכן כל המדות רעות המתעוררים מהתגברות המרות ובוחר במדות טובות ענוה ושפלות. אולם קשה עליו לילך נגד טבע ובהרגל במדות הטובות היינו בענוה אזי מעורר בלוחות שנחלש המרה ממילא וכאשר המרה מתמזגת אזי המדה הטובה באה בטבע ותעש הפעולה בשמחה. וזה כוונת חכז"ל לעולם יעסוק בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה. שמתוך שלא לש לשמה בא לשמה. ולכאורה הרגל נעשה טבע. אולם הכוונה דלשמה היא שעיקר העבודה יהי' רק בשביל אהבת הי"ת בלי שום פני' אפילו בשביל יראת עונש. ואמרו חז"ל באם אדם מרגיש בעצמו שהלוחות מעוררים אותו למדות רעות ומוכרח להתגבר על הטבע ואין בכחו להתגבר מחמת אהבת הבורא רק בהתעוררות יראת העונש וזה העצה לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר אם אזיל מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. וא"כ הרשו לנו חכז"ל לזכור בעונש כדי להתגבר על הטבע ובאמת אין עבודה שלימה וזה שלא לשמה. אולם ע"י ההרגל עבודה מזדככים הלוחות ומתמזגים המרות אזי אח"כ ממילא יעשה הפעולות בשמחה והתלהבות שהטבע יעזור לו ולא תעמוד נגדו. וזאת אמר שמתוך שלא לשמה מהרגל המדות טובות יחלק כח בלוחות אזי ממילא יבוא לשמה:

והנה ככה יש בדעות לוחות לעבען שעפטע הוא הנקרא מושכלות ראשונות. והמושכלות הראשונות המה הלוחות הנשרשים בנפש. נותנים, כח בדעות האדם.:

וכמו שלוחות הנפש נותנים כח בדעות היינו כח האמונה הנטוי' בנפש נותנת כח בדעות האדם ככה הדעות נותנים כח בלוחות היינו במושכלות הראשונות ומתחזקת כח האמונה מדעות הטובות והמלומדות. והנה כמו הלוחות השרשים אשר בגוף לצורך שלימות הגוף וכל מה שמתגברים ומתמזגים במזג יפה מתגברת כח גדר החי. וכאשר מתבטלים אזי מתבטל החיות ונקרא מת כן המושכלות הראשונות אם ממוזגים המה באמונה לעורר דעות ישרות נקרא האדם חי. ע"ד וחיי עולם נטע בתוכנו. ואם ח"ו המושכלות ראשונות נחלשו באמונה ומעוררות דעות מזויפות אזי נקרא מת מחיות נפשי. וזאת אמרו רשעים בחייהם קרוים מתים:

והנה אדם בעל בחירה. באם ע"י תורה מישר דעתו אזי נותן כח במושכלות הראשונות והמושכלות חוזרות ונותנות כח בדעות. וזאת הבחינה וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים שבכל יום יתחלפו כח בבחינת הולך ממדרגה למדרגה שע"י דעותיו מוסיף כח במושכלות מוספים בדעות וגלגל חוזר. אולם אם ח"ו להיפך אשר מוטעה בדעות מזויפות אזי הדעות מעוררים רושם במושכלות בעיקר חיות הנפשי באמונה והמושכלות מחלשם ומעוררים דעות מזויפות אזי יורד ממדרגה למדרגה עשר מעלות אחורנית עד אשר נחלש כח החיות ונעשה מת מחיות הנפשי. והנה תכלית עבודת הישראלי לעבוד בב' חושים בגוף ונפש. לבי ובשרי ירננו אל אל חי. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכמו שאמרה התורה. ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. היינו שיהי' החוק החיות נפשי במעשינו שהפעולה תהי' בדעה ישרה אך שיהי' נקי בלי שום סוג זאת אי אפשר מצד התגברות החומר. וזה כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי אם שיבוא למדרגת דהע"ה שאמר לבי חלל בקרבי שהרג אח היצה"ר. אבל כ"ז שיש מציאות ליצה"ר קשה הדבר להיות הפעולה נקי'. ובזה נמצאים בכל השנה ג' כתות א' הכובשים את יצרם ועושים כל דבר לש"ש. הגם שלא יתכן שלא יתערב שום סוג. אולם הכל הולך אחר הרוב באיכות כל פעולה רובה בדעה ישרה בלבבות ונקראים צדיקים שרובן זכיות. הכת השני' ההיפך אשר מעשיהם ערומים בלי שום מחשבה רק בעושה פעולה הוא מצד הנימוס. ואינו מאמין בקדושת המצות ומלעיגים בדברי חכז"ל. וכמו שהצדיקים הולכים למעלה יום יום במדרגתם. כך המה יורדים למטה. הדעות מחלישות המושכלות והמושכלות מחלישות הדעות, הגם שלא ימלט שמעט כוונה טובה מעורב במעשיהם אך רובם עונות היינו הרוב באיכות המה עון דעה מזויפת ונקראים רשעים. כת השלישית המה אשר עושים כעגלה מלומדת בלי שום רעיון לא טוב ולא רע רק מעשה אבותיהם בידיהם המה נקראים בינונים. היינו החצי מצד הגוף מקיימים ומצד הנפש נעדר מהם. וזאת כוונת רש"י ותוס' בביאורם צדיקים רובם זכיות באיכות ורשעים רובם עונות ג"כ באיכות. ובינונים מחצה על מחצה באיכות. והנה בר"ה דן הקב"ה את כל האדם ובוחן לבבות ומחפש כל חדרי בטן. ע"ד קהלת. סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור היינו ששמירת המצות יהי' ביראת שמים ולא בנימוס כי זה כל האדם. היינו באופן זה הוא כל האדם שני חלקים גוף ונפש כי את כל מעשה. היינו הפעולה טובה הנעשית האלקים יבוא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע הגם שפועלה מצד חמרה הוא ישרה אולם מצד צורתה הנעלם שבה אם טוב ואם רע. והנה אחר כלות השנה מעמד אלו הג' הצדיקים המה בריאים וחזקים בחלק מושכלות הראשונות שלהם וזה חלק החי: שבנפש. כת הרשעים בטל מהם חלק החי ברובו והמיעוט בטל ברוב. והבינונים בר"ה על עמדם לא החזיקו את המושכלות ולא החלישוהו שלא הי' בפעולתם לא כוונה טובה ולא רע. והנה ענין הספרים. שהספרים המה כמו שאמרה התורה בראשית הבריאה. זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים אדם על הארץ. נמצא מציאת האדם ביום ברוא אותו בכחותיו נקרא ספר. ובר"ה שמצא ג' כתות בכחותיהם המחולפים. ור"ה הוא חידוש העולם כמו בראשית הבריאה. ע"ד ועם נברא יהלל יה. דרשי' במדרש שישראל ביום הדין המה כמו שנברא מחדש כתינוק שנולד דמי. אזי כל כתה יש לה ספר תולדות אדם מיוחד. וכל כתה מחפש ורוצה רפואה ביוה"ד לחולי הנפש. והנה דרך חולי הגוף יש שפיטאל אשר כל חולים מונחים שמה ויש ג' מיני רופאים א' אשר הוא תמיד אצלם. ועבודתו לבקר בכל שעה את החולאים ונותן בכל שעה הצורך. והשני שעבודתו לבקר בכל יום. שלישי הוא אשר בכל שנה מבקר ועושה ראפארט בכל שנה איכות השפיטאל. למשל שיש אלף חולאים ועושה חשבון. שני מאות אשר החולי הלכה מהם לגמרי ואזי עושה פנקס מהם ונקרא פנקס חי. ושני מאות אשר חולשתם התגבר מהם אותו פנקס מת. ששה מאות אשר צריכים רפואה ויכולים לקבל רפואה. ועכ"ז השני מאות לא נחלט שלא ימות אחד מהם רק לע"ע המה בגדר שאין בהם החולי עכ"ז צריכים שמירה והשגחה ליתן להם אכילה ושתי' לחזקם כראוי להם וצריך לזה שמירה מהדאקטער שלא יבוא איזה צופאל ממותרות אכילה והאויר. וכן בפנקס המת אין נחלט שימותו כלם רק לע"ע אין רפואה שולטת בהם. אבל יתכן שהטבע יחזק על החולי והדאקטורים מחויבים לבקר אולי יתגבר הטבע ויקבלו רפואה. וכש"כ אותם שיכולים לקבל הרפואה. וזה מליצת ר' כרוספדאי, שלשה ספרים. היינו כמו זה ספר תולדות אדם נפתחים בראש השנה. שהוא חידוש עולם שצ"ג ורש"ג וכל בינונים והצדיקים המה שרוב כל מעשיהם זכים וברורים הפעולו' רשעים שרובם כל מעשיהם בדעות מזויפות. בינונים בלי כוונה. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים היינו לפי שעה זאת לפי מעמדם ליחות החיות שבנפשם חזק א"כ יתנו כח בדעות והמה בגדר חיים חיי נפש. רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה היינו בזה המעמד שהמה כעת למות שאין בהם כח חיות עכ"ז הצדיקים צריכים שמירה שלא יהי' צופא"ל ח"ו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ויתכן ח"ו שיתקלקלו מאיזה מחשבה או ראי' רשעים כעת המה מתים בלא חיות נפשי עכ"ז צריכים שמירה אולי יבואו למדרגה שיקנו עולמם בשעה אחת שיתעוררו בתשובה אזי ישיגו החיות. בינונים בספר תולדות האדם שלהם המה במעמד תלוים ועומדים לא יתכן לקראם חי שכח ליחות נפשם אינו מעורר לדעות. ולא יתכן מתים כי לא בטלו את כחם. לזה אמרו בלשונם זכו היינו אם יתעוררו בעי"ת מאימת יוה"ד לזכות מעשיהם במחשבה טובה ודעות ישרות אזי יתנו כח למושכלות הראשונות והראשונות לדעות אזי יצטרפו ביוהכ"פ בספר תולדות אדם שהמה בגדר חיים לא זכו היינו שלא יתעוררו מאימת יוה"ד אזי הסימן שאין בהם אמונה יצטרפו בתולדות ספר רשעים. וזה כוונת חיי עוה"ב. אין הכוונה שיהי' להם חלק לעוה"ב רק הכוונה שיש באדם ב' מיני חיות גופני לאכול ולשתות. וזאת נקרא חיי עוה"ז. וחיי נפשי בשכל ובינה בצרכי נפש וזאת נקרא חיי עוה"ב. ע"ד גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעוה"ז ועוה"ב היינו העושים בשני חלקים בגוף ונפש. וזה שנקרא שעושה בשני עולמות. א"כ ר' יוסי ור' נחמן לא פליגי על הברייתא שבוודאי דין היומי והשעה לא בטל כי הרשע אולי יתעורר בתשובה.: והצדיק ח"ו פן נתקלקל. רק בחינת הצדיק שהוא במדרגת שאין צריך רפואה כי התוה"ק יש בה ב' סגולות. כי חיים הם למוצאהם ולכל בשרו מרפא אזי לע"ע כפי שהוא במעמד החיות אינו צריך לסגולת הרפואה מן התורה אולם סגולת החיות מזוני דנפשי צריך אל התורה ואז צריך שמירה יתירה בעניני לימוד התורה פן ח"ו נכשל בשל"ש או במגלה פנים בתורה שלא כהלכה ועל זאת הבחינה דיני יומי ושעיים. ורשעים אין להם סגולת התורה לרפואה כי אין מאמינים בקה"ת עכ"ז צריכים השגחה מדין היומי ושעיו אולי יתעוררו בעצמם לתשובה. אזי יהי' להם התורה לרפואה. והבינונים צריכים רפואה שיתפעלו מלימוד התורה בהתעוררות הכוונה הטובה למעשיהם והפעולה לזה הדין שבר"ה חידוש העולם ונתחדש הבריאה כמו בראשית הבראו ויפח באפיו נשמת חיים ונכתבים בשלשה ספרים ספר תולדות אדם הצדיקים הנקראים חיים. אזי כח החיים שבהם מעורר אל הדעות. נמצא יש לו אתערותא מלמעלה ב"ע הבורא. והרשעים שנכתבים בשם מתים אין להם אתרעותא מלמעלה כי אין בו חלק נפשי רק נפש הבהמיות. אם לא שיתעוררו מעצמם להתבונן מה בינו לבין הבהמה וישוב בתשובה אזי אין לך דבר כו' והבינונים ספר תולדתם בדרך תורה אם רוצים המה חיים כי יש להם חלק החיות רק אין מתעוררים וזאת גופה סדר תולדותם וזהו זכו אם יתעוררו עד יוהכ"פ אשר מעשיהם יהיו בכוונה אזי יעוררו החלק החי שבקרבם אשר יעורר לדעות ישרות ויהי' ספר תולדתם ג"כ ספר החיים. ואם לא נראה שאין בהם אמונה. אזי מפסידין את החלק החי שבהם ויחשבו בספרי מתים עד שיתעוררו מעצמם בתשובה. ותשב אנוש עד דכא. ועל אלו ג' ספרים מרמזים לנו מצות התקיעות שהוא לעורר מדות עליונות. כי מדות עליונות מתעוררים ממעשה התחתונים אם בעוה"ז מתקנים מעשיהם אזי מעוררים למעלה חדוה ושמחה ע"ד יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. ואם ח"ו למטה מקלקלים מעשיהם אזי מעוררים עצב למעלה ועד"ז ויתעצב אל לבו. ויקרא ד' צבאות לבכי ומספד. וזאת דרך כלל וגם בפרטי האנשים זה שמצדיק מעשיו מעורר עליו נגדו שמחה. ואם ח"ו מקלקל מעורר נגדו עצבות. כמו שאמר הנביא. ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שחכמת אדם תאיר פניו וכמו שמראה אדם מלמטה כן נגדו עליו מלמעלה:

והנה המדה של מעלה מעורר לאדם למטה הצדיקים שיכתבו בס' החיים אזי השמחה והחדוה שנעורר למעלה מעוררים לאדם בכחות הנפש למדות טובות ודעות טובות בעבודת הבורא. והרשע שנכתב בספר המתים שנתעורר למעלה לנגדו עצבות ורוגז אזי אין להם אתערותא מלמטה לעבודת הבורא אם לא שיתעורר בעצמו. ולזה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. שהצדיקים יש להם סיוע מלמעלה. והרשעים אין להם, רק מעצמם מתעוררים וכובשים את יצרם ומתגברים על הטבע. ולפום צערא אגרא. ולע"ע בר"ה שהוא חידוש העולם כמו בראשית הבריאה אזי כל אחד על מדרגתו. הצדיקים תחת קו החסד ורחמים והרשעים תחת רוגז ודין. והתורה אמרה אלו שני לשונות תקיעה ותרועה. והתקיעה היא מורה על שמחה ורחמים פשוטים וכמו שאמרה התורה. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות. ותרועה מורה על דין ועצבות כי התרועה סימן חרדה. ע"ד וכי תבואו מלחמה בארצכם והריעותם. והנה הצער יחלק לשני חלקים צער רחמני וצער רוגזי. אכזרי באם האדון על עבדו בכעס על מרידתו ומענישו אזי אדון בכעס אשר:

מוכרח להשתמש במדות מגונות כעס נקמה אזי ענין צער אצלו אולם הצער רוגזי ואכזרי. אולם אם האב כועס על בנו ומענישו על הלוך בדרך לא טוב. אזי הצער גדול לאביו אשר מוכרח להתאכזר על בנו. אולם כרחם אב על בנים אזי הצער רחמני. ואמרו ז"ל בשעה שישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים ובשעה שא"ע נקראים עבדים. והנה הרשעים שמעוררים צער למעלה הצער רוגזי. והבינונים שתלוים ועומדים עד יוהכ"פ. אם יזכו יהיו בגדר בנים. ואם לא יזכו ח"ו יהיו בגדר עבדים. א"כ התעוררות מלמטה נגד הצדיקים בשמחה ונגד רשעים בצער רוגזי ונגד הבינונים הוא ספק איך לעורר נגדם אם בצער רוגזי אם בצער רחמני. והנה מליצת תרועה שאמרה התורה הוא שם דבר מורה על הצער וחרדה ומשמעות הן צער רוגזי והן צער רחמני. אולם לשון חכמים הבדלו תואר רחמני במליצת שברים וצער רוגזי במליצת תרועה על שם תרועם בשבט ברזל שהוא נקימי. ומליצת שברים על שם לב נשבר ונדכה אלוקים אל תבזה. אזי מליצת שברים אינו מורה על אכזרי ורוגזי. ובאמת הוא בכל שם תרועה בלשון תורה. וזה גנוחי גנח כמו שאדם מצער ומתאנח על בנו. וצער רוגזי שנשאר בשם תרועה ילולי יליל שזה מורה רוגז ועצבות וחקרו חכז"ל כוונת התורה בסדר התקיעות נגד הצדיקים המדה העליונה אשר אנחנו מחויבים לעורר מלמטה. אזי בוודאי תקיעה פשוטה שהיא מורה שמחה וחדוה ונגד רשעים בודאי בצער רוגזי ילולי יליל. אולם הבינונים שהמה תלוים ועומדים הספק איך לעורר מלמטה מד"ה העליוני לנגדם. ואין הספק איך כונת התורה כי בודאי הי' להם רק בקבלה כל הסדר תקיעות וכל עניני המצוה. שזולת הקבלה לא היו יודעים איך לעשותם כן הס' ע"ד שאמרו במדרש, בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות. חבורות חבורות הללו אומרים יברא והלל אומרים אל יברא ועד שהם מדינים ברא הקב"ה את האדם. והכונה שהוא לתועלת הבחירה. שמלאכי השרת המה כחות כל המידות שבאדם. הללו אומרים יברא שיעשה טוב. והללו אומרים אל יברא שיעשה רע. ובשעה שהם מדיינים שלא נחלט בוויכוחם טוב או רע נברא האדם. וזאת היא עיקר בחירתן שיש בו כחות מורכבים לעשות טוב או רע. ומכוין זה ג"כ בהתעוררות המדה נגד הבינונים. כי הבינונים תלוים ועומדים. אם יזכו שיתעוררו עד יוהכ"פ יהיו בגדר בנים. ולע"ע מהעדר שלימותם גרמו צער למעלה. אזי לפי מדרגתם שיזכו. אזי המדה כעת צער רחמני כאב המצער על צרות בנו. אזי ההכרח לעשות המשמעות צער רחמני בשברים תרועה היינו מה שבלשון חכמים שברים שלמעלה מתאנחים על הבינונים בר"ה. ואם ח"ו לא יזכו ויצטרפו לספרי מתים ביוהכ"פ אזי המה בגדר עבדים. א"כ המדה נגדם בצער רוגזי אז צריך לעשות הוראת צער רוגזי ילולי יליל שנרמז בשם תרועה. ואמרנו מה שמעוררים המדות מלמעלה פועלים למטה באדם. והצדיקים והרשעים המה במדרגתם מחולשת. אזי יתכן שהמדה יהי' נגדם בהחלט. אולם הבינונים אשר מדרגתם איננו בהחלט עומדים על המשקל והמה על עצם הבחירה. ור"ה הוא חידוש עולם כמו בראשית הבריאה בעת הוכח שישאר מציאות האדם על בחירתו ואם המדה מלמעלה יהי' נגדם בצער רוגזי. אזי יהי' קילקול בבחירתם בלי שום סיוע מלמעלה בגדר הרשעים ואם יהי' המדה למעלה בצער רחמי כאב על בנו אז יתעורר זאת המדה עלינו הרחמנות בקרבן אשר יסולק מהם בחירת הרע בלי להתעורר בתשובה. אי לזה מצד הבחירה החפשית שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. א"כ זה הענין ס' גם למעלה.:

אזי המדה העליונה המתעורר בר"ה על הבינונים הוא בויכוח כמו בראשית הבריאה אם המה יהיו בגדר בנים אזי ראוי להתאנח. ואם המה בגדר עבדים אזי ראוי ליליל בכדי שישארו על בחירתם. א"כ כשאנחנו רוצים לעורר זאת המדה אשר נגדם אזי מחויבים אנחנו לעורר ג"כ בזה האופן שברים ותרועה. וכפי דעת הפוסקים שיהי' בלי הפסק בנשימה אחת כי כן המדה למעלה בלי הפסק שלא תתקלקל הבחירה אצל הבינונים. ואח"כ תקיעה להורות שכל המדות למעלה אפי' הרוגז והנקימה הכל רחמים. וזאת תיקון קדום. היום הרת עולם ולתרץ על מה שאנו תוקעים שברים תרועה. ח"ו אין ס' בתורה רק כי היום הריון כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' שהיא מעותדת לב' דברים לשמחה שתלד. ותחיל על חבלי'. אזי רעיונותי' אינן בהחלט. וזה, כי אנחנו כולנו בינונים אזי הספק ביוהכ"פ אם נהי' כבנים שנתעורר בתשובה בעשי"ת. אז מהראוי לעורר מדת צער רחמני אם ח"ו נשאר בגדר עבדים אזי מהראוי הי' לעורר צער רוגזי ואחר תשר"ת שהוא בחינת רחמני ורוגזי ביחד לצורך הבינונים אזי עושים סדר תש"ת מצד שצריך לעורר מדות הרחמים בעצמו ביחוד. שברשעים יש ב' בחינות שהוא יש בוחן לבבות ביום הדין ורואה אשר אין סבת רשעתו סבה פנימיות רק סבה חיצוניות מצד התערובת בין הקילקולים והוא מאונס מצד פרנסה. ולולא זאת היה עובד ד'. אזי נגד בחינה זאת המדה מלמעלה בצער רחמני לבד כמו שאמרו חז"ל בברכות במעשה דר' יוסי. שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות. והבחינה לזה אולי שעושים מצד סבה חיצוניות שיצרו אונסו. אם אין בו דעות רעות. והתורה ולומדי' אינם נמאסים בעיניו רק הוא מקושר אל תאוה ולולי הסבות. החצוניות הי' ישר כמו שאמרו חכז"ל רשעים מלאים חרטה רק אין כחו להתגבר על יצרו. על אלו מעורר צער מלמעלה רחמני שהמדה הזאת מעורר אותו שיש בידו לעשות תשובה בעת שיפסק ממנו הסבה החיצונית. ע"ד תשב אנוש עד דכה. עד דכדוכו של נפש. אולם זה שרשעתו באופן שפוער פיו על התורה ולומדי' על התעוררות בכעס רוגזי. אין מספיקין בידן לעשות תשובה עד שהם בעצמם יתעוררו ויעשו תשובה בלי שום אתערותא דלעילא. ועל אלו אנו תוקעים תר"ת ותש"ת. תרועה נגד הרשעים בצער רוגזי ונגד האנוסים מסבות בצער רחמני. וזה הכוונת התפילה לאל עורך דין שהקב"ה מאריך היינו שרוצה לזכות החייב כענין עורכי הדינים. ובמה בזה שהוא בוחן לבבות היינו מה הי' בלבו בעשות המצוה או העבירה כל השנה. לגולה עמוקות. ועי"ז דובר משרים כשהוגה הדעות שיש תירוץ על קילקול החומר ולא על קילקול הנפש. והחילוק בין קילקול החומר לנפש. כשנפשו שלימה בבוא ימים הקדושים מתעורר מיום הדין ושב בתשובה אך כאשר הקילקול בדעות שהכל אצלו שחוק. הימים הקדושים ג"כ אינם מעוררים אותו. א"כ פעולות ימים הקדושים הוא רק לאותם שקילקולם מצד החומר ונפשם שלימה עם ד'. ע"ד רצונינו לעשות כו' היינו הרצון הנפש. רק שאור שבעיסה החומר מעכבתו. ע"ד תהלים מ"ד. תשימני משל כו'. ע"ד לא נסוג אחור לבני. הגם ותט אשרינו מני ארחיק. והסבה לזה כי דכתני במקום תנים ותכס עלינו בצלמות. הגם אם שכחנו ונפרוש כפנו. היינו במעשה לאל זר עכ"ז לא שכחתני שם אלוקינו באמונה שלימה הלא אלוקים יחקור זאת. ומזאת הבחינה נוכל לשפוט שהוא הכל מצד החומר ולא מצד הנפש כי יש לנו אימה ופחד מיום הדין. ויש לנו בושה לעמוד לפני הקב"ה כמו שאנו אומרים לך:

ד' הצדקה ולנו בושת הפנים. לא בחסד ולא במעשים כו' וזה שאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו היינו שבאנו לעשות תשובה מה שקלקלנו מצד החומר היינו בשר וצדק ומשפט מכון כסאך. זה הוא צדק שהוכן הכסא. כדי שחסד ואמת יקדמו פניך. שיכולים לקדם פניך בחסד ואמת. ואשר יחדיו היינו בחומר ונפש. נמתיק סוד. ע"ד לבי ובשרי ירננו. וע"ד כל עצמותי. והבתי' לזה כי בבית ד' נהלך ברגש. היינו באימה. והסבה אשר החומר מעורר כל השנה לקלקולים הוא כי החומר מורכב מד' יסודות אשר המה מעוררים כל אחד למדה. מים לתאוה. עפר לעצלות. אש לכעס. רוח לגאוה. וזאת התנצלות. אשר לו הים והוא עשהו זה יסוד מים. ויבשת ידיו יצרו זה יסוד עפר. אשר בידו נפש כל חי. נפש הטבעית. כי הנפש הוא הדם ומותרות מרה אדומה הבאה מיסוד אש הוא הדם. ורוח כל בשר איש זה מרה הירוקה באה מיסוד רוח. ההרכבה הזאת גורמת לנו קלקולים. ואומרים רבש"ע הנשמה לך הלא היא טהורה. והגוף אף שקילקל הלא הוא פעלך. חוסה על עמלך. וכאשר תמשוך עלינו חוט של חסד ותתעורר עלינו. ראה אזי יהי' הנשמה לך והגוף שלך. ואם אין אנו כדאים לזה. מבקשים אנחנו ד' עשה למען שמך. אתאנו על שמך. ד' עשה למען שמך. כי למען שמך ד' וסלחת לעונינו אף כי רב הוא. יעזרנו ד' להוציא לאור צדקנו:

תוכן העניינים

אמרי בינה דרושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה