אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש ג לשבת שובה
מה שדרשתי שבת שובה פה קוואהל חר"ת לפ"ק:
שיר המעלות ממעמקים קראתיך ד' כו' הכפל קויתי ד' קותה נפשי גם להבין הכפל משומרים לבוקר שומרים לבוקר. גם אם עונות תשמור יה למה נקט דווקא שם זה:
מדרש שה"ש שחורה אני ונאוה שחורה אני מבחוץ ונאוה אני מבפנים שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביהכ"פ כאהלי קדר מה אהלי קדר מתלכלכות ומתכבסות כך ישראל חוטאים כל השנה ויהכ"פ מכפר:
נודע לנו והיא מעיקרי אמונה להאמין כי הש"י סולח ומוחל לשבים אליו והעד נאמן לזה כי לולי זאת לא היה לנו קיום ע"י עונותינו. ואנו ראינו ע"כ כי יוכ"פ מכפר וד' חנן אותנו בזה. ועוד יותר כי הש"י מוחל כל שנה ושנה אף כי יודע שעתיד לחטוא ביותר בשנה השנית ושוב יתחרט. ע"ד מי אל כמוך נושא עון ובזה מובן וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם כאשר אמרתי מכבר. והשכל הישר מחויב שלא יועיל תשובת החוטא כמו שכ' בעל העקרים אחר שנעשה העבירה בפועל כמו מחלל שבת וחזר בתשובה בלבבו ובפיו הישיב השבת שלא נשמר. בבחינת מי שעוברים על מצותו כיון שהש"י הוא גבוה מעל גבוה ומיטב לברואיו מן הראוי הי' שמי שחטא נגדו ימחה שמו ח"ו. וכמו שאמרו על שאלה חכמה חוטא מה ענשו אמרה חטאים תרדף רעה. כמו שחוטא לבלתי ב"ת כן ראו, שענשו יהי' בלתי ב"ת ויהי' נעדר לגמרי. ועוד שאם יאמרו שיקובל לד' תשובה נאמר ח"ו שיש שינוי ברצון הש"י כשעומד אדם במרדו הקב"ה מיסרו וכשעושה תשובה מרחמו להשיב חמתו ונמצא פעולות הפכיות. ואנחנו מאמינים כי אין שינוי לפניו ית"ש. ואין רע יורד, מלמעלה רק טוב. כמ"ש מפי העליון לא תצא הרעות והנבואה אמרה הנפש החטאת היא תמות יען ראוי לערך העונש לנגד מי שחטא. אולם אין ראוי להעניש נפש המשכלת. כי היא חושקת וכוספת תמיד לעשות רצון הש"י. וכמו שאמרו ז"ל גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה. והיא הנפש החיונית והבהמיות. לכן נפש החוטאת היא תמות בלבד ולא הנשמה. למען יזדככה אח"כ מחלאת הטומאה אשר נסבך בה. וע"י ישיבתה בהגוף העכור יתלבנו בגיהנם. והתורה אמרה יען הקב"ה חס על ישראל ויודע כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ועשה מעשה בהמה לכן יבוא קרבן בהמה כדמותו ויסמוך ידיו עליו ותאכל ע"ג מזבח להורות שראוי ג"כ להיות עונש בלתי ב"ת כמו שגזרה החכמה. והקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר הה"ד טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים בדרך. ירצה כי הקב"ה הוא טוב החלטי וזה סיבה שהמציא הקב"ה כל הנמצאים מההעדר. אולם הוא ישר ואינו מותר. לכן גזר אומר יעשה תשובה. וסיבת הדבר שיועיל תשובה הוא בהכרח. יען אין אדם צדיק בארץ ולא יחטא. וכל פועל כוסף תמיד שיגיע מפעולתו תכלית המכוון. והתכלית המכוון ביצירת אדם היות הנפש נשארת אחר מות הגוף. ולפי שיצרו מסיתו כמו שאמרו ז"ל ע"פ כי יצר לב האדם רע מנעוריו עלובה עיסה שהנחתום מעיד עלי'. ולכך רצה הקב"ה לעשות חסד עם אדם לפתוח לו שערי תשובה כדי שעי"ז ינצל האדם ממיתת הנפש. וטעם יש עוד שיועיל תשובה. ע"פ שבארתי הפסוק בחסד ואמת יכופר העון. והפשט הוא ע"י שעוסק בתורה שהוא אמת ועושה חסד ליוצרו ועוסק בג"ח בזה יכופר עון:
אולם לדרכנו אמרנו ע"פ דברי בעהע"ק למה נקרא הש"י מלך הכבוד. כי מלך בו"ד הוא מולך באשר בוחרו בני המדינה וחלקו לו כבוד המלך. ומי מולך עליו הכבוד שמקבל. אבל הקב"ה הי' הוה:
ויהי'. וטרם כל הי' מלך. כמו שאנו אומרים אדון העולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. אבל גם קודם לכן הי' בבחינת מלך בכח על הכל והוא מולך על הכבוד ג"כ לכך נקרא מלך הכבוד. כ"כ נקרא הש"י מלך המשפט כי מלך בו"ד נכנע למשפט וצריך להתנהג כפי נימס המדינה. ע"ד משפטיך למלך תן. וע"ד ועוז מלך משפט אהב ואינו יכול לוותר כ"כ וכשלא יתנהג ע"פ משפט לא יכון מלכותו אבל בהקב"ה אם נ' כי יתנהג רק כפי חק המשפט א"כ את' מגביל יכולתו. והכלל היא כי הוא כל יכולת בלתי מוגבל לכך נקרא הקב"ה מלך המשפט. כי הוא מלך המשפט והכל תלוי ברצונו הטוב לזאת אמר ישעי' ע"ה לכן יחכה ד' לחנך וירים אותך כי אלקי משפט ד' מצד שמושל על המשפט ג"כ. וזה שאנו אומרים האוחז ביד מידת המשפט שאוחז בידו להטות המשפט כחפצו ורצונו הפשוט. ואין המשפט מושל עליו לא כמו מלך בו"ד. וזה בחסד ואמת יכופר עון. אף כי הוא חסד מ"מ הוא אמת. כשכבר ברא ד' העולם נצרך הרחמים יען כל פועל כוסף שיגיע מפעולתו תכלית. וגם להראות כי הוא בלתי מוגבל כמ"ש:
וזה הי' טענת קין גדול עוני מנשוא היינו וכי ח"ו יש דבר גדול לפניך ויהי' מוגבל לכך נתקבל תשובתו. וכשיצא מבואר במדרש ע"פ ויצא קין מלפני ד' פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר כך הוא כחו של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד' והיינו כי קין טען גדול עוני וכי יש גדלות לפניך וגם טען והי' כל מוצאי יהרגני יעורר להש"י שירחם עליו יען הוא המציא אותו וכל פועל כוסף לפעולתו כנ"ל ועי"כ נתקבל א"כ העיד מזה כי הש"י משגיח בעולמו ורוצה בתקנות החוטא לכך פתח מזמור שיר ליום השבת כי שבת מורה על חידש העולם שהש"י ברא הכל יש מאין המוחלט וגם שהוא משגיח לעולמו להנהיגה ואמר יען תשובה יועיל טוב תמיד להודות לד' כי זה הוא עד נאמן שהש"י מנהיג עולמו ברחמים. לכך גבר רחמיו ית"ש עלינו וחנן אותנו יום א' יוהכ"פ אשר בזה מכפר ד' עונות עמו. אולם רק לשבים באמת וחשובה באמת הוא להראות כי מתחרט על דרכיו הראשונים ופעל בלא שכל רק מפאת תאות היצר ומקבל עליו עכשיו שלא ישיב לדרכו הרע וע"ז אמר הנביא שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך בזה תועיל תשובה יען כשלת בלא דעת ובלא חשק בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ד' כי אנחנו מתודים אשמנו בד'. בגדנו גזלנו דברנו דופי כי עכשיו ע"י ודברת בם ולא בדברים בטלים, וכ"כ כל וודיות דברים אנו מספרים לד'. וד' יודע בלעדי זה רק עיקר ספירת דברים הוא ע"ד שאמרו ז"ל עבר אדם עבירה ומתבייש בו מוחלין לו. והעולה יען מתבייש מראה כי לא עשה פעולת השכל. כי פעולת השכל לא יקבל חרטה וכשמבייש מקבל עליו שלא ישוב עוד לעשות כזאת וא"כ עיקר ספירת דברים היא לעצמו להעלות על לבו גודל זדונו נגד ד' ולבייש א"ע. ועי"ז יקבל ע"ע לבל ישוב עוד בדרך הזה וזה שאמר קחו עמהם דברים שתזכור בזה תמיד. ואח"כ ושובו אל ד' עי"ז תלך בדרכי ד' אמרו אליו כל תשא עון שהקב"ה ימחול העון יען הוא כל ולא חלק וכי כל עולמות תלוים בו והוא כליל מכולם לכך תשא עון. תמחול. יען כל פועל חושק לפעולתו לתכלית הנרצה. יקח טוב. תקבל ע"ע הטוב שהוא התורה אשר הוא טוב אמיתי שתלך בדרכיה דרכי נועם ואמר שיקבל עליו לתקן מעשיו. ואמר אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ירצה לא נתלה הכל בפועל ידינו. יען כל העבירות בין אדם לחבירו תלוי הכל כי האמונה בד' תלושה בלבבו כי אם הי' מאמין כי הש"י זן ומפרנס לכל העולם ומזונותיו של אדם קצובים מר"ה עד ר"ה: וכל השתדלותו וחריצותו היא על מגן. רק כל השתדלותו לא ישיג רק אשר ד' קצב לו. וע"ד ביאור הדובנער שאמר לא הוו ידעי רבנן מה השלך על ד' יהבך עד דחזו להאי טעיא דאמר שקול טעונך והב על חמרא. וביאר עפ"י משל לא' שנסע על הדרך ופגע בא' שטען משא כנודע ואם יבין וישכיל בזה לא ישנא את אחיו בלבבו ולא יריב עם חבירו ולא יקנא ולא ירדוף אחרי הכבוד. לכך אמר שהבע"ת צריך שיקבל עליו לא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. ירצה כי הכח תלוי במעשה ידינו. כי כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. רק אשר בך ירוחם יתום. כי הש"י זן ומפרנס לכל ומצליח למי שבוחר בו. וכאשר יתבונן בזה יבין וישכיל כי הכל הוא מיד ד' וברכת ד' הוא תעשיר ולא יבלה זמנו וימי חייו רק בהבלי עוה"ז:
וכבר בארנו המסורה ט' פעמים הולך מלא בתורה. הנה אנכי הולך למות. ואנכי הולך ערירי. ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך. ועתה הנני הולך לעמי. הולך מהרה. הולך וחזק. הולך על כפו. הולך על גחון. ויחר אף ד' כי הולך הוא:
נודע מאמר ריב"ז שבכה קודם מותו ואמר קודם מותו אולי לפני מלך בו"ד מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר ואם כועס עלי אינו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו עולם ואם ימותני אין מיתתו מיתת עולם. ויכול אני לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפי"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכין אותי לפני ממה"מ הקב"ה שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואסורו אסור עולם ומיתתו מיתת עולם ואין אני יכול לפייסו בממון ולשחדו בדברים יען כי אז אחרי מותי לא יועיל הון ביום עברה ועוה"ב דומה לשבת ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת. אבל בעוה"ז צדק' תציל ממות. ולא עוד אלא שיש לפני ב' דרכים א' של גן עדן וא' של גהינם ואיני יודע באיזה מוליכין אותי. ובאמת כל צדיק כדי לזכך נשמתו מחולאת הגוף צריך שיעבור בגיהנם וזה יום הדין א' ואם יזכה ע"י מצותיו וצדקה ומע"ט מציל אותו מצותיו ומוליכין אותו לג"ע ובאם לאו ח"ו נשאר שם זמן רב. ונודע כי עיקר נצחון לנצח היצר להזכיר ביום המיתה שאז נהפוך לו לשונא כי יורד ומסית ועולה ומקטרג יורד ונוטל נשמתו. וגם ע"י שזוכר ביום המיתה נכנע גופו ורוחו ולא ירדוף אחר הממון וידע כי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. ונודע כי העוה"ז נקרא דרך כי הוא מביא לעוה"ב וזה הנה אנכי הולך למות כזוכר בזה בכל יום ויום מתקרב מיתתו. ואנכי הולך ערירי. שהכל ישאר בביתו ולא יקח רק לבושי וקשיטין דנפשי דאינון תורה ומעש"ט ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך. משמרו הש"י מיצר הרע ע"ד צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולולי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ועתה הנני הולך לעמי. כשיבוא זמנו המוגבל לשוב לעולמו הולך מהרה. דרך גיהנם. ואח"כ הולך וחזק. מתחזק נפשו ע"ד שאמרו ז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנ' ילכו מחיל אל חיל. הולך על כפיו שכל תהלוכותיו בעוה"ז היא רק לפועל ידיו לעסוק במו"מ ובמסחר ובריבוי קניניו. הולך על גחון ומתרגומו על מעיו שכל פעולותיו רק למלאות תאותו ולרדוף אחר תענוגי העוה"ז. ויחר אף ד' כי הולך הוא. כשיבוא זמנו שילך מעולמו והקב"ה דן אותו כפי מעשיו ח"ו. אולם אנחנו אין משימים על לבינו כל זאת אין תשותינו שלימה רק ביהכ"פ בלבד, ואחר עבור ימים האלה אנו הולכים בדרכנו כמקדם. ע"ד ביאור ב"ע צרור עון אפרים חבלי יולדה יבואו לו. רק מפאת הירא מעונש העוה"ז:
הנביא אומר קול אמר קרא ואמר מה אקרא. ע"ד שראיתי משם המוסקאטי ע"פ פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ והי' הנס מקול הפחד יפול בפחת והעולה מהפחת יפול בפח. כי יש שני מיני יראה:
אחת יראת הטבע כמו שהולך להתפלל מפאת בושה או מפאת מצות אנשים מלומדה או שנותן צדקה עבור שם טוב וכדומה להנאתו ולטובתו. ויראה כזו איננו פועל דבר בעצם נפשו להבריקה ולהצילה מעוצם רעתו המין הב' יראת ד' יתעלה האמתית שעושה למען קדושת שמו הגדול. והבחינה לדעת מאיזה יראה עובד ד' כשאירע דבר המתנגד להיראה או נבחין באיזה יראה עובד ד' למשל כשיש לו עסק בשעת התפילה אם עוסק בעסקיו יש ראי' כי יראתו אינו אמתית וזה חשקה ורצונו רק כשיש לו עת מה איכפת לו כי הולך לבהכ"נ אבל אם שישליך עסקיו בהגיע זמן התפילה ובוחר להתפלל בבהכ"נ בציבור ושוקד ע"ז זה ראי' כי יראתו אמיתית:
והנה אמרו ז"ל ופחדת לילה ויומם זה הקונה פת מן הפלתר. הרי שפחד קרוי קושי הפרנסה. וזה שצעק הנביא כי נודע שג' עונשים נתונים לאדם הא' בזה העולם אשר כל ימיו מכאובים וכל שעותיו ורגעיו מלא דאגה ודאבון נפש ואין אדם ניצל מיסורין ובנפשו יביא לחמו ומפחד תמיד שלא יהי' לו פרנסה והצטרכותו. הדין הב' הוא הפחת יום אשר ישוב האדם לבור שחת ויסבול צער חיבוט הקבר רימה ותולעה. הדין הג' כאשר תעלה נשמתו למעלה אז הוא הדין הנורא משפט רשעים בגיהנם. והנביא מזרז העם כי קושי הפרנסה לא תעצרנו רק לבטוח בד' ולעבדו ולקבוע עיתים לעבודת ד' אמר פחד הוא קושי הפרנסה ופחת הוא הקבר ופח היא הגיהנם עליך יושב הארץ שלושה אלה יש על כל יושבי ארץ והי' הנס מיראת ד' ומצותיו ואינו מתעצם ביראת ד' ותורה ומצות מקול הפחד לבלתי הולך בדרכי ד' מפאת סיבת דוחק הזמן ועול הפרנסה סופו ליפול בפחת. ישום על לבו כי סופו ליפול בפחת הקבר והעולה מתוך הפחת ילכד בפח היא הגיהנם להבריק נפשו. ומי שאינו נם מקול הפחד ומחזיק בתומתו הוא מצוה שלימה ומצוה מגינה ומצלת וביהכ"פ אנחנו צועקים לד' ואנחנו שבים ונראה כי היא באמת יראת ד' אמיתית כי אנו משליכים הכל מנגד ובמסירת הנפש אנחנו עובדים לד': לזאת אמר הנביא קול אומר קרא לישראל להשבים לארצם ולנפשותם יען כי קולם עולה לשמים ואמר מה אקרא כל בשר חציר כי טבע העשבים בחורף אינו ניכר אולם השרש הוא ירוק וכאשר בא ימות הקיץ נתהפך הכל לירק כ"ז שהשורש יש וכשבא ימות החורף נתיבש וכ"כ צוץ יציץ מעלה למעלה ופתאם יעלה עליה הכורת כן יראתנו הוא בטבע כאשר ב' ימי הרצון הטבע מעורר לצעוק אל ד' יען נודע לנו כי בנפשינו הוא וזה כל בשר חציר כמו חציר בטבע יפריח וירוק וכשבא ימות החורף יתייבש וכל חסדו שעושה בימים האלה היא כציץ השדה אשר יעלה למעלה ופתאום יעלה הכורת כי חסדינו היא רק בימים האלה ע"י הטבע וכשבא ימות החורף כל אחד שוב הולך שובב בדרכו הרע, ע"ד שביאר ר"י הצדיק זצ"ל אך אם יום או יומים יוקם לא יעמוד כי כספו הוא יען כל תפילתינו עבור הצלחות הגופניות ואח"כ יבש חציר נבל ציץ ע"י רוח ד' נשבה בו עתה מתעורר ע"י התעוררת למעלה אכן חציר העם יען שכל פעולתינו היא כטבע החציר ובטבע אנחנו אינם מחפשים היראה לכך יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם מי שירא יראת ד' אמיתית זאת היראה ממין הב' זאת יקום לעולם ויתאמיץ. ואף כי באמת יש לכ"א טרדת ודאגת פרנסה. אולם הכל בא מפאת התרשלות התורה וקבלות עול מלכות שמים. ע"ד שאמרו אם אין תורה אין קמח אם אין קמח אין תורה. וזה תלוי בזה:
והענין כי מצאנו בברכת יצחק ליעקב כ' ויברכהו ויתן לך ונודע ביאר הב"ע כי עיקר ברכתו הי' לעוה"ב לכך לא כתוב בתורה כמו שלא כתוב שכר רוחני יען אין אנחנו משיגים ע"ד משל למלמד עם נער קטן כנודע מאמר ויתן לך זה נצרך רק לתכלית יען באם איננו שלימות הגוף לא יכול לבוא לשלימות הנפש וברכת עשו הי' עיקר לעוה"ז וא"כ כ"ז שאנחנו שוקדים על דלתי תורה ויראה נצרך לנו עניני הגופני לשלימות הנפש אבל כשאנו מתרשלים אין לנו חלק בזה והוא גזל בידינו מחלק עשו רק לרשעי ישראל ד' משפיע ומשלם להם טובה בעוה"ז כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון לכך אמר אם אין קמח אין תורה כל הפרנסה נתונה לנו רק לתכלית שלימות הנפש לכך אם אין תורה אין קמח וקושי הזמן היא רק לעורר אותנו מתרדמתינו והצלחת הזמן דומה לגשם ע"ד שביאר הא"י מאמרם ז"ל ששאלו כנס"י שלא כהוגן שאמרו ויבוא כגשם לנו השיב להם הש"י בתי את מבקשת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אין מתבקש אני אהי' כדבר המתבקש תמיד שנאמר אהי' כטל לישראל ורש"י פי' דבקיץ אין הגשם מתבקש:
והענין ע"פ מאמרם ז"ל בני אדם לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין והענין כי הצלחות העושר לאדם הוא כמו גשם ומטר לעשבי השדה אשר יש מהם אשר המטר פועל טובתם להצמיחם ולהגדילם אמנם יש אשר נובלם לרוב הגשם הסוחף עליהם כן העושר למי אשר מצליח ד' אותו בברכת עושר ופרנסה ומשים על לבו כי מחויב לברך ד' ולהיות דאנקבאר על רוב טובו מביא העושר הצלחתו ונותן צדקה ע"ד שביארנו מאמרם ז"ל ע"פ מה דקתני במתניתין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וקאמ' בגמ' דנפ"ל ממה דקאמ' דוד העה"ש ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתי אל היכל קדשך ביראתך ופריך ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא וקשה איך מוכרח להתפלל מתוך כ"ר דווקא ב' מאי פריך ודילמא דוד שאני. וי"ל דבקרא מיותר לכאורה תיבת ואני. ויש לפרש בב' אופנים א' ע"ד שאמרנו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שמביא הכנעה. וזה ואני כשמתבונן על צרכו ואח"כ ברוב חסדך חסדי ד' אל גדול ונורא עלי אז מביא אותי לידי הכנעה אזי אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ולפי"ז שפיר מוכח שצריך הכנעה לתפילה:
ועוד יש לפרש בפסוק ע"ד שאמר יעקב קטונתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך שירא אנכי מזכיותי ע"י רוב טוב' שקיבל וכן דרך ירא ד' שירא לנפשו בהיטיב לו ד' אולי ינכה זכיותיו וישאר ערום ועריה בעוה"ב ע"ד שאמר דהע"ה ואני אמרתי בשלוי כשהי' לי שלוה אמרתי בל אמוט לעולם עי"ז וכן אמר ואני ברב חסדך כשאתה מתנהג עמי בחסד אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך כי ירא אני ממך על עוה"ר ליום הדין כי ישאר ערום ועריה וזה שאמרו דלמא דוד שאני דהוי מצער נפשיה טובא ברחמי שהי' מצער עצמו כשהש"י מתנהג עמו בעוה"ז ברחמים וכאשר משים האדם המצליח זאת על לבו אז עשרו לטובתו הוא לו כי עי"ז לבו פנוי לעבוד ד' ומפזר מהונו לצדקה. אבל יש שעושר שמור לבעליו לרעתו כאשר אינו מפזר ממונו לצדקה ואינו נכנע לד' ואינו מבטל מטרדותיו לקבוע לו עת לתת חשבון לפני קונו דומה עשרו כמו גשם הסוחף ונובל העשבי השדה לכך שאלתם ויבא כגשם לנו בהשפעתו הוא שלא כהוגן כי לפעמים עושר שמור לבעליו לרעתו לזה השיב ד' למען אהבת ישראל אני אהי' לך דבר המתבקש לעולם אהי' כטל. כי טל אינו מקלקל לעולם ואינו מצמיח כ"כ כן השפעתו יהי' אתכם לא כדבר המתקלקל רק השי"ת זן ומפרנס לישראל רק בקושי למען עי"ז יחזרו בדגל התורה והמוסר ויהי' נכנעים ושפלים ואין תירוץ מקושי הזמן כי כבר אמרו ז"ל הילל מחייב עניים:
אולם בעוה"ר ישנו בני אדם אשר עוברים עבירה אשר העניות אדרבא הוא בעוכרם ואין תירץ מעניות כמו גאוה ורודף אחר כבוד וכמו שישנו בני אדם הגולחים זקנם בתער אוי להם ואוי לנפשם ע"ז יש חמשה לאוין ובשלמא עושר גדול:
כשעושה זאת ח"ו יוכל לומר תירץ כי איסטניס הוא ואינו יכול לסבול השערות המגולחים שלא ע"י תער אבל בני אדם עניים אשר עובדים עבודת הפרך על הפרנסה ואוכלים אכילה גסה והמה בלחץ ודחק מה להם בזה לגלוח זקנם ע"י תער אוי להם הכי יה"כ מכפר ע"ז זה צריך לקבל עליו להתחרט על אשר פעל עד כה ולקבל עליו שלא יעשה עוד כזאת ואז יוה"כ מכפר לשבים באמת ובלב שלם. ועיקר הווידוי הוא לבייש בו כאשר אמרנו לעיל מצות ווידוי הוא מ"ע מה"ת ונמנה בתרי"ג מצות לכך צריך כונה להתודות כי לרוב הפוסקים מצות צריכה כונה:
אחי כמה עבירות ישנו אשר אין יוה"כ מכפר כמו חילול השם. ומי נקי מעון זה מי שמיקר שם אלילים והולך בדיניהם מחלל השם וכמרים יד בתורת מרע"ה אולם תקנה יש לזה ע"י צדקה לעורר מידת רחמים מד' למעלה כי הכל תלי' באיתערותא דלתתא ע"ד ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים וע"י צדקה מתקן לבושו בעוה"ב. אחר שיתטהר הנשמה בגיהנם נשארה ערום ועריה מלבישים אותה בלבוש הצדקה וגם היא כשריון לבל יבוא לו צרה ח"ו כי מתן בסתר יכפה אף ועד"ז וילבש צדקה כשריון ועד"ז צדק לבשתי וילבשני וזה שאנו אומרים בפיוט לאל עורך דין לכובש כעסו ביום דין ללובש צדקות ביום דין כי הנשמה כשנידן לובשים אותה לבושי הצדקה וזה למי כובש כעסו למי שלובש צדקה לכך המנהג בכל ישראל להרבות גם בימים האלה בצדקה וע"י הצדקה נפתח שערי התפילה כמו שנאמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. ע"י צדקה נפתח השערים: וכבר בארנו מאמרם אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה פתוח תפתח את ידיך עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים פרשא ציון בידיה כי ע"י מיעוט הצדקה נתמעט השפע כי כל המידות העליונים מתעוררים ע"י מידותינו ע"ד שנאמר במדרש ע"פ אהי' אשר אהי' כשם שאתה עמי כך אני עמך וכן אמר דוד ד' צלך על יד ימיניך מה ד' צלך כצלך מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך אף הקב"ה ד' צלך כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך ומעת נפסק מאתנו הרחמנות נפסק רחמי הקב"ה ועיקר רחמנות מאת ד' הוא ע"י קיום מצות ורחם הוא ע"י רמ"ח מצות כמנין זה כן מנין זה ושקולה צדקה ככל התורה כולה עי"ז מתעורר רחמי מעלה ומשפיע שפע פרנסה וכשמתאכזר על עניים מתעורר ח"ו אכזריות מלמעלה, ונגד חילול ד' מצאנו ג"כ תרופה אף כי כתיב חי ד' אם יכופר לכם עון זה. עד תמותון בכל זאת יש תקנה לקבל עליו לעבוד ד' במסירת הנפש שלא עפ"י טבע אף כי טרוד בעסקיו ילך להתפלל אף כי קשה העת. ויפזר לצדקה אף כי הפרנסה מצומצמת בכ"ז עי"ז יפתח לו שערי הפרנסה לקבל עליו עול תורה ויראת שמים מכאן ואילך ואין לך דבר שעומד בפני תשובה יען כבר כתבנו טעמים שיועיל תשובה כי הש"י עושה זאת להתחסד למען יהי' קיום לעולם וזה שאמר דהע"ה ממעמקים שהגוף והנפש בעמקי הצרות ע"ד כי שחה לעפר נפשנו דבק' לארץ בטנינו. קומה עזרתה לנו. וע"ד ביאר המדרש אני אמרתי מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים עתידים אתם לומר מי יתן מציון ישועת ישראל ע"ד משל לב' בני אדם הנוסעים למרחקים מלמד עם אחד שעוסק במסחר המלמד רוצה לנסוע לביתו וחבירו מעכבו ומבקש שלא יהי' לו להוצאות אכילה ויסעו שניהם לביתם כן הנשמה מבקשת לנסוע תמיד לבית אבי' להתעצם בתורה ויראה והגוף מושך אליו בתענוגיו והנשמה מבקשת שיחסר להגוף ואז יסבו שניהם אל ד' וזה מי יתן מציון ישועת ישראל כי כעת אנו מבינים כי אין לנו תרופה אחרת רק ע"י שובינו לציון אז יהי' ישועת ישראל וזה שחה לעפר נפשינו וזה ממעמקים כשהגוף והנפש בצרה: קראתיך ד' לרחם עלינו אדוני שמעה בקולי רק תהי' אזנך קשובות לקול תחנוני כי חנון הוא בשעת צרה ורחם שלא יבוא הצרה ואנו מבקשים שלא יתגבר עלינו ת"ו הצרות אם עונות תשמור יה ד' מי יעמוד כי ביה צור עולמים. כי בזה נברא העולם וכשברא העולם כל פועל חושק לפעולתו שיהי' לו קיום. וכשישמור עונות ולא ימחול לא יהי' קיום העולם ח"ו. כי עמך הסליחה למען תורא. שיהי' יראה. ואמר קויתי ד'. והסיבה יען קותה נפשי. ע"כ שיש לי לקות כי אין אדם חומד לדבר אשר אין בגדר להשיג. ויען נפש האדם מקוה לד' ע"כ שיש מקום להשיג. ע"ד שביארנו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. שכ"א רוצה להיות צדיק וישר. א"כ חזינן שיש תקוה לזה והוא במציאות ואמר כאן ע"כ לדברו הוחלתי. נפשי לד' יקר הוא משומרים לבקר. ממלאכים שצריכים לשמור הבוקר לומר שירה. נפשי יותר יקר מהם. וראי' שומרים לבוקר עד אשר ישראל יאמרו שירה. כמאמרם ז"ל ע"פ ברן יחד כוכבי בוקר ויראו בני אלקים ע"כ יען נפשות ישראל יקר בעיני ד' והתכלית הוא השארות הנפש ע"כ יחל ישראל אל ד' כי ע"כ עם ד' החסד יען שוקד לטובת הנפש. והרבה עמו פדות גם עם הגוף חבר לשרת הנפש והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. כי ע"י יסורי הגלות והתשובה יתכפרו כל עונותינו. ויקוים בנו ובא לציון גואל אמן: