אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש ב לשבת שובה
בעזהי"ת:
נדרים דף ל"ב. אמר רב שימי בר אבא מאי דכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט. ובא אלי' מלך גדול וסבב אותה ובנה עלי' מצדים כו'. עיר קטנה זה הגוף. ואנשים בה מעט אלו אבריו של אדם. ובא אלי' מלך גדול וסבב אותה זה היצה"ר ובנה עלי' מצדים גדולים אלו עונות. ומצא בה איש מסכן וחכם זה היצ"ט. ומלט הוא את העיר בחכמתו אלו תשובה ומעשים טובים. והאדם לא זכר את האיש המסכן ההוא דבשעת יצה"ר ליכא דמדכר לי' ליצה"ט. והחכמה תעוז לחכם אלו תשובה ומעשים טובים יותר מעשרה שליטים אשר בעיר. שני עינים ושני אזנים. ושני ידים. ושני רגלים. וראש הגוי' והפה ע"כ:
נודע לנו מחכמנו ז"ל. כי היות גוף האדם בכל חלקיו כמו דפוס לתורה. כי רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אבריו ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידיו. ככה התורה דפוס כל העולם כולה. שמן הסבה הראשונה יתברך ויתעלה ולמטה שהעולם הזה נחלק לרמ"ח חלקים כי העולם כלו ממש כתפארת אדם ותמונתו. ולזה מגידים הכתובים שיש לארץ ראש ראש עפרות תבל. עין הארץ רחבת ידים ירכתי ארץ ערות ארץ. וכמו שהרמ"ח מצות משלימות האברים כל מצוה ומצוה נותנת שלימות להאבר המיוחד אלי'. ככה תשלם המצוה ההוא חלק העולם התלוי במצוה ההיא. וכן ג"כ הדרך במצות ל"ת ישלימו ויקימו חלקי העולם התלוים בהם. וכמו שחלקנו העולם ככה מתחלקים הנבראים שבו הן הבהמות חיות ועופות. וכל המינים נתחלקו קצתם תחת חלק מהעולם. ובאותו המקום יהי' לאותו המין תגבורת שם יותר. עד שאמרו הראשונים כי העקרב מסור תחת החלק של ממשלת מצות מילה והמופת שאם ישוך עקרב את איש ישים עליו אות ברית קודש ישקוט הכאב ותסלק הסכנה. אך בזאת שיהי' האות ברית קודש טהור שלא נטמא בעבירה ומילת התינוק שלא טעם עדיין הרהור עון הוא מסוגל באמת. ועד"ז בכל המצות. שדרכי' דרכי נועם בכל חלקי העולם וכל נתיבותי' שלום בנמצאים רק שבעונותינו נעלמו סגולותי' ותועלותי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ממש גם בחיים הגופני ע"ד סגולות:
ועד"ז נבין המאמר קדושין. ת"ר לעולם יראה אדם עצמו וכל העולם כלו כחצי' חצי' זכאי וחצי' חייב. עבר עבירה אחת הכריע א"ע ואת כל העולם כלו לכף חוב. דצריך להבין. כיון שאדם נמנע מעבירה הכריע כל העולם כלו לכף זכות. ואם תיכף באה עבירה לידו איך הכריע שוב לכף חוב. ובפשוט י"ל דברגע זו שוב הכריע אחר לכף חוב. אולם ע"ד שאמרנו כי האדם שעובר עבירה אחת הרי הוא כאלו המית את האבר שבו רמז בגופו ועבר ובטל מן העולם ולזה קראם בר"ה על החוטאים בנפשותם פושעי ישראל בגופם. כי פשעם ממית אותו האבר התלוי באותו דבר. נמצא החטאות חקוקים על גופם ועצמותיהם ממש. ולכן אמר איוב (טו) כל ימי רשע הוא מתחולל מת וחלל כי ממיתים כל אבריהם. ולכן רשעים בחייהם קרוים מתים. והנה כמו שהאדם ממית חלק שבו באותה עבירה ככה אם יהי' רוב כל העולם עוברים עבירה אחת עם שיהיו רובם צדיקים במצות אחרות עכ"ז יגרמו מיתה וביטול לאותו חלק שבעולם שבו תלוי' המצוה. וכן אם ח"ו יכשלו בעבירה אחרת ימית חלק שני שבעולם:
ועד"ז וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ. שלא הבין שום אחד זה רק הש"י ר"ל שבארץ עצמה ובתשוקתה רבה רעת הנבראים עד שגרמו ביטול רוב: חלקי העולם. ע"ד הרשע בחייו ממש שהוא כמת ככה כל העולם כלו נעשה מתחולל עד שהביא המבול. וזה לעולם יראה עצמו וכל העולם חצי'. היינו על חלק המיוחד להתמוטט באותה העבירה שאם הוא חוטא מכריע העולם באותו חלק לכף חוב וכאלו רבה רעתו בארץ באותו חלק האחוז באותה מצוה. ואם לא עבר עלי' אשריו שהכריע העולם לכף זכות באותו החלק הפרטי: וז"ש דהע"ה כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו. ירצה שנברא אדם ברמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות כדי שכל עצמותיו תאמרנה ד' מי כמוך. ובזאת הטענה מציל עני מחזק ממנו מציל היצה"ט שהוא עני כדכתיב ומצא בה איש מסכן מציל העני בטענה זו מהיצה"ר שחזק ממנו כשאומר היצה"ר שרוצה להתענג בזה העולם. אומר היצה"ט לא נבראו אברי האדם להתענג רק לעבוד הש"י. והראי' שהם מוכנים כנגד המצות. ועני ואביון מגוזלו שרוצה לגזול ממנו המעשה המצוה שאומר שדי במחשבה. וזה שאמר כי סבובני כלבים עדת מריעים כו' אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי. היינו המעשים הרעים ותועבות עה"ז שמעשה עבירה מכונה בשם כלב ע"ד כל העובר עבירה קשורה בו ככלב. כארי ידי ורגלי שהוא מתגבר עלי שרוצה להטעות אותי לחטוא ברגל וביד. אבל אני אספר כל עצמותי ואני רואה אותם רמ"ח עצמות כנגד רמ"ח מצות שהוא הוראה שנבראו האברים לקיים הרמ"ח מצות. והמה יביטו יראו ראו שלזה נבראת לקיים המצות כשעצמותי כמספר רמ"ח מצות. ועד"ז אמר לעולם לא אשכח פקודך כי בם חייתני. ירצה איך אשכח דבריך וחיי תלוים בם כי כל אבר ואבר צריך לחיי המצוה התלוי בו. כי גדר מצות ד' לא כגזירות אדון. המצוה לעבדו שיעבוד לו למלאות חפץ אדונו ועבור זה נותן לו שכרו ובעברו מענישו את זה לא ד' צוה כי אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח כאשר פרשנו. אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס כו' מלת פרס הוא ארמי לשון חולף שלא ידמה כי הוא מחליף עם הש"י במה שעושה מצוה, ועד"ז ויצונו ד' לעשות את כל החקים האלה לטובתנו ולהחיותנו כהיום הזה. היינו שהמצוה נותנת חיות להאבר המכוון נגד זה. וכן אמרו ז"ל ע"פ כל אמרות אלקי צרופה לא נתן הקב"ה המצות לישראל רק לצרף בהם. וכי איכפת לי' להש"י אם שוחט מן הצואר כו' רק הקב"ה סיקל המסילה לאדם במה יוכל לתקן נפשו שישוב למקור מחצבתה להנות מזיו עליון לעוה"ב. וכמו שביאר ה' יוסף המאמר הוא הי' אומר. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. ויפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז. וקשה מאי ענין דמיון תו"מ לעוה"ב שזה הוא הכנה ועוה"ב הוא תכלית. ולזה ביאר שקאי על לעיל שאמר עוה"ז דומה לפרוזדור התקן עצמך כו'. וקשה למה באה הנשמה באמת לעוה"ז למקום סכנה. אבל ע"ד אני בצדק אחזה פניך כמאן דאכיל דלאו דלי' בהיל לאסתכלי לכן באה לעוה"ז כדי שיגרום מעשיו להניח עי"ז בעוה"ב למען דלא להוי נהמא דכסופא. ולזה אמר יפה שעה אחת של תענוג הנקנה ע"י תשובה ומע"ט העושין בעוה"ז מכל חיי עוה"ב שהי' להנשמה קודם בואה לזה העולם. אבל לענין החיים מצד עצמם אין דמיון להנאות עוה"ב לעוה"ז. ולזה אמר יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז:
וזה הוא הענין הסולם שהראה הקב"ה ליעקב אשר מלאכי אלקים עולים ויורדים היינו הנשמות באים לעוה"ז וחוזרים. והבין אשר אין זה המראה רק להראות לו שאין עוה"ז רק כי אם בית:
אלקים שעיקר הבית הוא שמה וכאן הוא זה השער השמים שזה כמו פרוזדור להתקן עצמו להיות אח"כ בבית. וזה ע"כ רק ע"י המעשים הנעשים בעוה"ז. ולכן השיגו האבות התורה בשכלם לבד. ולנו נתן הקב"ה התורה שע"י מעשה המצוה גורם להמשיך עליו החיות לעוה"ב. ושלמה המלך ע"ה אמר בז לדבר יחבל לו. וירא מצוה ישולם שמי שמבזה המצוה עושה חבילות בנפשו. וע"י שמירת המצוה ישולם. היינו שמשלים נפשו למשוך עליו קדושת ד'. וזה שכר גופא הוא החסד מהש"י שנברא בכח זה שימשוך עליו במעשה המצוה חיות נצחי תענוג לעוה"ב. ע"ד שביאר הדובנער. ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. כי שכר מצוה מצוה. והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כמו מי שרואה עני ערום והוא חייט ונותן לו סחורה לעשות מלבוש ומשלם לו ג"כ דמי תפירתו היש חסד גדול מזה שמשלם לו פעולת עצמו. כן האדם ע"י המצות הוא עושה לו לבוש לבא אל מקורו ושלם לו הש"י עוד שכר עבור המעשה המצוה ג"כ. ועד"ז מבואר דדהע"ה ואהי תמים לו ואשתמרה מעוני וישב ד' לי כצדקתי כבורי לנגד עיניו. היינו מה שאני תמים לו אשתמרה מעוני שלא אקלקל נפשי. וד' ישיב לו כצדקתי כאלו הי' בורי לנגד עיניו כהי' אילו פעלתי. נמצא מי שעובר עבירה מושך עליו שני מיני עונשים אחד עונש הסגולי אשר ע"י מעשה הזה גורם להמשיך עליו העונש. ועונש הגמולי אשר לא שמר מצות השי"ת. והנה עונש גמולי זה חסדי הש"י שמוחל ע"ד אם עונות תשמור יה אדוני מי יעמוד שלא הי' קיום העולם בלא מחילת עונות. אולם איך יוכל להתקרב להש"י לתקן ולרפאות פגמיו ושברי הנשמה כי כ"כ בנשמה יש רמ"ח כחות נגד המצות והאברים וכאשר מקלקל בעבירה פוגם באבר הנשמה. והוא תחת ממשלת ס"א וכמעט מוכרח לעשות. וזה כונת כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר. ואיך מועיל שיוכל להמשיך עליו הקדושה ולסלק הס"א. ובזמן המקדש היו לנו קרבנות וביוהכ"פ שני שעירים. אשר זה הי' מועיל לתקן להמשיך עליו שפע קדושה ע"י עשיות עבודת הכה"ג. אולם עכשיו במקום קרבן הוא לב הנשבר והכנעה. ע"ד זבחי ד' רוח נשברה. והשפלות הוא רפואה. כי כל העבירות הוא עיקר גרם הגאוה שיש באדם אשר שוכח סופו. ועי"ז שמשפיל עצמו ומרחיק מעבירות יכול לבוא לזכך את הנשמה במעשה המצוה ג"כ וע"ז אמר הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לזכך הנשמה למען יוכל לחול עליו השגחת ושפעת ד'. כי מה יועיל עזיבת החטא והחרטה באם נפשו דבק בה הארס ונטמאה. ומה יועיל חרטה לבד באם הוא עשה הפעולה אשר מזיק לו. והעיקר להתרחק מהדברים אשר גורמים לעבירה ועי"ז ממילא לא יעשה עבירה, והנה אמר דוד המלך ע"ה. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד. היינו שלא הלך בדרך הזה שיבוא לעבירה. כי דרך היצה"ר הוא להרגיל את האדם מעט מעט עד שיבוא לעבירות חמורות כיון שהומשך עליו כחות הטומאה ואח"כ מוכרח לחטוא. והוא בעיניו כהיתר. ועי"ז עבירה גוררת עבירה ובא מקלות לחמורות:
הנביא אמר (ישעי' ו') ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע. פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ומתחלה אמר לב אזן עין ובסוף אמר עין אוזן ולב. הנה הנביא מזהיר אותנו כמה פעמים אשר אין לשמוע לעצת היצה"ר מאומה כי דרכו הוא להטות אנשים מעט מעט. וכדרך שביאר הבע"ק קהלת ט'. לך אכול בשמחה לחמך כו' ואח"כ בכל עת: יהיו בגדיך לבנים. היינו להתהדר עצמו ואח"כ כל אשר תמצא בכוחך עשה כי לית דין ולית דינא. ומביא לו ראי' כי לא קלים המרוץ ולא לחכמים לחם כי עת ופגע יקרה את כלם והיינו שמקלקל אותו בענין צדיק ורע לו. ובאמת יש ע"ז תירוצים הרבה ע"ד תהלים מ"ט אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו. ובשביל זה לא ירד אחריו כבודו היינו התפשרות שצריך לו להיות בעוה"ב כי כמה פעמים כשעושה הרשע מעשי טוב והש"י משלם לו מיד. והביאור על כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים וכשעושה צדקות אז יוכל להיות שהעשירות הוא מחמת רחמנות ע"ד ויציצו כל פועלי און להשמדם ע"ע. אבל כאשר יתפתה ממנו יבוא גם לכפור בעיקר וע"ד שביאר הרב הג' מליסא זצ"ל ירמי' ב'. איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי וכו' שקשה מה ראי' מדור המדבר שעובדי עו"ז עליהם אבל הענין גם בדור המדבר שעו"ז הי' לא הי' בפעם אחת רק דרך היצה"ר בהדרגה ע"ד שביארתי הפסוק סוף בלק. לכן הוכיחם ירמי' על שם סוף. איך תאמרי עדיין לא נטמאתי. אבל ראי דרכך בגי האיך באתם לעבוד ע"ז. דעי מה עשית בסוף בכרה קלה. ראשית דרכו והזכרה של היצר הוא קלה מאד ע"ד הוי מושכי העין בחבלי שוא וכעבותת העגלה חטאה. ואח"כ משרכת דרכיה הוא מסכך ומסכסך הדרכים הבאים אחריו למען ישמעו לו. לכן תדע כי גם היום תאחזי דרכם ע"כ הנני מצעק לכם כמו שתעבדו היום ע"ז. והנה התורה נחלקת לשלשה מחלקות ושלשה דמות מתוארת ושלשה כלם מתחלפים באדם לקנותם תורה שבכתב תורה שבע"פ ואמונה שלימה בלב הוא עיקר יסוד הכל. ולקנות בשלשה כלים עין אוזן ולב תורה שבכתב נקנת בעין שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ רק האותיות מחכימות. ותושבע"פ נקנה באוון לשמוע דברי חכמים ודברות הראשונים. הי' הדין שתורה שבע"פ אסור לכותבה רק כעת הותר. אבל עיקר לשמוע באוזן והאמונה האמתית עיקרי התורה להאמין בבורא יחיד המשגיח. ושכר ועונש ותורה מן השמים. וזה צריך לקנות בלב. ועיקר יסוד האמונה דא מלימוד תוה"ק. ודרך הלומד מתחלה תורה שבכתב אח"כ בע"פ ומזה בא לידי אמונה שלימה אמתית בלב. והנה דרך היצה"ר כמו שאמרנו מהדרגה להדרגה לקלקל נגד עבירות בפועל הלא יש תורה שבכתב ולא יוכל לסמא עיניו תיכף. ונגד עבירות שבתורה שבכתב אשר הוא גלוי לכל שהוא עבירה לא יוכל לסמא עיניו בזה. ויש דרכים אשר הוא ג"כ כעבירה דאורייתא. רק שאינו בעלי תורה שבכתב והוא מכונה בשם אוזן שצריך לשמוע זה מחכמים וזה תורה שבע"פ. ובזה לא יוכל ג"כ לסמא תיכף למי שלומד תורה שבע"פ. כל הכועס כאלו עובד ע"ז כל המעלים כו' וכאשר אינו יכול לקלקל אותו בענינים הללו מקלקל אותו בדעות חיצוניות להחליש האמונה. וממילא בועט במצות התורה וע"ז אנו מתפללים בלב קדשנו במצותיך היינו העשה ול"ת שבתורה שבכתב. ותן חלקנו בתורתיך היינו לדקדק בתורה שבע"פ. וטהר לבנו לעבדך באמת להיות לנו לב טהור לעבדו בלב ונפש בלי שום פני'. והיצה"ר מקודם מחליש הלב היינו כח האמונה. אח"כ מטיל ארס שלא להשגיח על תורה שבע"פ עד שאח"כ כופר בתורה שבכתב ח"ו. וזה שאמר שיאמר לישראל שמעו שמוע ואל תבינו. מאין באתם למדרגה זו ששמעתם התורה שבע"פ. ואל תבינו אין לכם לב להתבונן לקיים. ואח"כ ראו תראו גם תורה שבכתב ואל תדעו. ולזה אמר כי דרך יצה"ר מדריך אתכם ממדרגה למדרגה. השמן לב העם הזה. מתחלה מגשם הלב שלא להאמין בכל ענינים כ"כ אהבת ד' יראת ד' אשר הכל תלוי בלב וזה מגשם. ואח"כ אזניו הכבד שמקשה עליו תורה:
שבע"פ שאומר אשר קשה לקיים בדורות הללו כל התורה שבע"פ. ואח"כ עיניו השע סר ממנו גם התורה שבכתב ולמה יעשה זאת היצה"ר למאוס גם בתורה שבכתב הלא הוא גם שכל נימוסי. רק כי ירא פן יראה בעיניו כאשר יביט בתורה שבכתב מזה יתודע לו אשר צריך להיות שומע ג"כ בתורה שבע"פ ובלבבו יבין היינו שיתבונן מתורה שבכתב שצריך לקיים תורה שבע"פ. ולהאמין כל עניני האמונה התולה בלב ושוב עי"ז ירפא לו שיהי' לו רפואה לכן מסמא עיניו גם מתורה שבכתב. והנה התשובה היא צריך להיות כמו על דרך שהיצה"ר מקלקל מעט מעט כמו כן דרך התשובה צריך להיות בהדרגה לא בפעם אחת רק מקודם לתקן החמורות ואח"כ הקלות:
ולזה אמר דהע"ה נגד בעלי תשובה. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. כי דרך רשע יש ג' מדרגות זה למעלה מזו. אחת היא הלץ שאינו פועל רע רק מתלוצץ על דרך האדם. והשני החוטא בשגגה שאינו זהיר וירא חטא השלישית היא הרשע העושה רשע בפועל ולזה אמר מקודם להרגיל עצמו שלא ילך בעצת רשעים היינו לעשות רשע בפועל. ואח"כ ובדרך חטאים לא עמד שלא ילך כדרך הרשע. היינו אפי' שלא היא עברה אבל שיוכל לבוא מדרך זה לעבירה. ואח"כ ובמושב לצים לא ישב. ואח"כ יבוא למדרגה אשר כי אם בתורת ד' יהי' חפצו ובתורתו יהגה. ועי"ז הוא כעץ שתול על פלגי מים היינו שיהי' קיום לתשובתו. אבל לא כן הרשעים אף שמתחרטים כיון שאינו בהדרגה ע"כ לא יקימו אף במשפט אף שרוצים לעשות משפט אין להם קיום כי יודע ד' דרך צדיקים היינו שהקב"ה מחבב דרך הצדיק השב בהדרגה ודרך רשעים תאבד מהם כיון שאיננו בהדרגה:
והנה עיקר התשובה ווידו דברים שמודה חטאיו ומתחרט ומקבל על עצמו לעתיד שלא לעשות. הש"י מוחל כבודו וחלק זה מהחטא נמחל לו מיד ולזה לא צריך סיגופים. אולם להסיר הארס הזה לזה הי' צריך עבודה רבה לזכך טומאתו ולהמית המשחיתים אשר ברא ע"י חטאיו כמו שמבואר בזוה"ק. וירא ד' וינאץ מכעם בניו ובנותיו מה וירא הא דקיימא קמי בר נש דעבר על פקודא דאורייתא האי עבירה. וגם לחזק אברי הנפש להסיר הטומאה הי' צריך סיגופים כל ימיו ואולם חנן ד' אותנו ביוהכ"פ המכפר כמו שכ' כי ביום כו' וכמ"ש התדב"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ. כי הזמן נברא וניצר. אבל אחד מהימים אינו נופל תחת פגישת הטבע וקרי וכתיב והכל אחת שהיום הזה הוא מופרש ומובדל מימות השנה וביום זה יצא השפעה קדושה מן הש"י המטהר חטאת ומבריא הנפש ע"י תשובתו והווידוים והחרטה. וזה מאמר המדרש ויהי ערב זה מעשה של רשעים. ויהי בוקר מעשיהם של צדיקים יום אחד זה יוהכ"פ שביום זה נוכל לחבר צדיקים עם רשעים. אולם נודע שכמה עבירות אין יוהכ"פ מכפר. הראשון עבירות שבין אדם לחבירו. רובן בגזל כל מי שעושה עול לחבירו ובפרט במשקולת שוא אשר ע"ז כמה לאוין. איתא במדרש אם שקרתם במדות ובמשקלות בא עמלק ומתגרה בכם. וכתבו הטעם שיעקב ועשו חלקו העולמות יעקב לקח עוה"ב ועשו עוה"ז. רק יעקב לקח גם מעט מחלק עוה"ז אשר צריך לשלימות הנפש. ע"ד אם אין קמח כו' וזה באם נוטל עפ"י דין. אבל מה שנוטל עפ"י גזל לזה אין לו חלק ולכן בא עמלק שהוא מעשו ונוטל ממנו גזילה א' דוחה מאה ברכות. וכולן בלה"ר בעוה"ר. הוי מרבה ללא לו. כי מבואר מי שמספר על חבירו לה"ר נוטל חלק חבירו מעבירות. וחבירו נוטל ממנו כל מצותיו. ולזה אמרו סיפר אין לו תקנה כי אין יודע מה לתקן. וזה יש מתעשר ואין כל בשביל שדבר לה"ר. ויש:
מתרושש והון רב שדברו עליו לה"ר. וזה המרבה ללא לו בשביל שמספר לה"ר שבועת שקר אחד דוחה ק' זכיות והוא בכל לשון ומזכיר שם שמים לבטלה וזה מורגל בעוה"ר. נבול פה אחד דוחה ק' הבטחות. כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם. המסתכל בעריות כאלו בא עלי' ח"ו. לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. עיניו ולבו של אדם הם תרי סרסורי דעבירה. בזיון אחד של תורה דוחה ק' שמחות. ה"ד דבר ד' בזה. מי שיש בידו ללמוד ואינו לומד. ומי יכול להתפאר שנזהר בזה. אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה. ומה שאמר מיום התוכחה הוא עפ"י שאמר הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ד' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ואיזה תוכחה הוא זה יוהכ"פ, הבע"ק או' לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה לעשות עגל רק להורות תשובה לרבים ולא הי' ראוי דוד לאותה מעשה רק להורות תשובה ליחיד וכו'. כי באמת אין אדם שלא יחטא. וע"ז נ' אשר הרעתי שיצה"ר מתגבר על האדם בכל יום וזה נלמד שמועיל תשובה על כל עבירות. ולכן הוא העונש על אשר לא שב. ע"ד אם עונות תשמור יה אדוני מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא. ואז צריך שירא כיון שיש מקום פליטה ע"י תשובה. וזה התוכחות אם יהיו חטאיכם כשנים. הלא תוכלו להלבינם ולתקן הדרכים. וזה אוי לנו מיום התוכחה כמו שאמרנו בתחבולות תעשה מלחמה. ויוכל אדם לתקן והעיקר נחפשה דרכנו אך שבעניני גופני אדם זהיר ונזהר בכל התחבולות ולא למצוה:
ועד"ז אמר דוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כדרך הגופני כן הייתי בעניני נפש. וזה מאמר הגמ' בכל היום הייתי מחשב כנודע: ובענין משא ומתן לעסוק באמונה איתא בשבת. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו נשאת ונתת באמונה. קבעת עתים לתורה. והקשה בתוס' דבפ"ק דקדושין אמרי' אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנ' פוטר מים ראשית מדון וכתבו תוס' דלענין שאלה שואלין תחלה על מו"מ באמונה אבל לענין דין נפרעין תחלה על ד"ת. ומה חילוק אם הענין דשואלין הוא לכל אדם היינו מי שעשה תשובה וידוע דתשובה אינו מועיל בין אדם לחבירו עד שיתקן לכן שואלין ע"ז אף שעשה תשובה אבל בלא עשה תשובה ולענין דין וודאי תורה חמור יותר. וזה אמר אין תחלת דינו אלא על ד"ת באם לא עשה תשובה. דרש ר' עוירא שבע שמות יש לו ליצה"ר. הקב"ה קראו רע. שנ' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנ' ומלתם את ערלת לבבכם. ודוד קראו טמא. שנ' לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא. שנ' אם רעב שונאך האכילהו לחם. ישעי' קראו מכשול. שנ' הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן שנ' והסירותי את לב האבן מבשרכם. יואל קראו צפוני שנ' ואת הצפוני ארחיק מעליכם. והבע"ק ביאר שקאי על שנות האדם בכל יו"ד שנים נשתנה ליצה"ר אחר. מתחלה רע לבד בלי שום מעורב טוב. ואח"כ ערל שכבר יש לו שכל רק שהוא מטומטם. ואח"כ טמא שמטמא את הגוף בתאות המשגל ואח"כ. (כאן חסר בכתי"ק):
נחזור להחחלת המאמר כי היוצא מזה שהתשובה הוא ענין גדול אשר מועיל לכל ענינים ומשתמש בענינים האלה שעשה פעולת העבירה עשה מצוה. וגם גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות. כיון שע"י העבירות מוכרח להטות לצד אחר ולעשות מצות יתירות ובא עי"ז למצות. אולם אחטא ואשוב אין יוהכ"פ מכפר. ולזה אמר דבשעת יצה"ר לא אידכר ליצה"ט שעבר בשוגג ולא זכר כלל שיועיל תשובה אז מועיל תשובה. אבל לא אחטא באשוב אז מועיל החכמה יותר מעשרה שליטין אשר פועלים בגוף. כאשר יעשה בזה בחכמה ומציל את העני אז טוב לו. יהי רצון שנזכה לתשובה שלימה ולגאולה במהרה בימינו אמן: