אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש א לשבת שובה
אמר הקב"ה אני אמרתי מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים. אתם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון ישועת ישראל. דהמע"ה אחר בשם כנסת ישראל ואל תבוא במשפט את עבדיך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיותי הושיבני במחשכים כמתי עולם ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעליך במעשי ידיך אשוחח פרשתיידי אליך נפשי כארץ עיפה לך סלה:
הנה מרע"ה בקש בכל עת שנהי' בצער ואין מי שיבקש רחמים עלינו יענה אותנו הקב"ה והן אל כביר לא ימאס ושערי תפילה לעולם פתוחין אולם חכז"ל אמרו משחרב בהמ"ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקה אנשי אמונה. כי הקול קול יעקב הנחיל לנו יצחק שנחי' ע"י קול תפילתינו וכ"ש הנביא אל תירא תולעת יעקב הנה שמתיך למורג חרוץ כי בכח התולעת להכרית אף הארז אשר בלבנון אולם מיום שגלינו מארצינו מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים והנה זה עומד אחר כתלינו המסכים המבדילם בינינו ע"י חטאתינו ואין בכח התולעת להכרית ברזל כ"כ אין בכח תפילתינו לחתוך הכותל מן העבירות לא כן עם שבנו על אדמתינו לא לן אדם כירושלים בחטא והי' מתעורר תיכף האדם לשוב מצד קדושת ירושלים. לא כן בגלות המר. לב אבן לנו ואין אנו מרגישים אף בעבירות הקשים:
וע"ז אמר המקונן. ע"ז הי' דוה לבנו אף על חטא קל שבקלים הי' לבנו לב בשר והרגשנו מיד על אלה חשכה עינינו ובגלות המר אנו ממשמשין כאשר ימשש העור באפילה ואף עבירות חמורות אשר אנו מבלים בהם כל השנה אין אנו מרגישים בהם והטעם יען על הר ציון ששמם שועלים הלכו בה ואין אתנו מקדושת ציון לעורר אותנו, עוד סיבה שנית הי' לעורר אותנו בעת אשר ישבנו בארצינו לשוב אל ד' יען לחמינו הי' משולחן ד', וכמה מצות עשינו טרם בא הלחם אל פינו ונתקדש הלחם. אולם בגלות המר אמר הנביא ככה יאכלו בני ישראל לחמם לחם טמא כי עול הפרנסה קשה על איש הישראלי, ובעוה"ר כמה עבירות נעשת בהלחם טרם בא אל פיו ואין אנו ניזונים מלחם הקודש רק לחם טמא יקרא הטמא ומטמא הלב ועי"ז כמה מדות רעות אשר הישראלי מרגיל א"ע כל השנה ואינו מרגיש וטח עיניו מראות לכן עת בא הצרה ותפילתינו חובה לנו לזעוק אל המלך נתקיים בנו מאמר אקרא יומם ולא תענה לילה ולא דומי' לי ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. שהקב"ה מתאוה לתפילתן של ישראל בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו אליך זעקו כאשר הצרה הי' קרובה נמלטו. ואנכי תולעת ולא איש:
שאין לי מעלה מן התולעת למעליותא רק חרפת אדם ובזוי עם ואין בנו כח מן התולעת להכרית המחיצה של ברזל המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים. וכן ג"כ עי"ז כי קשה עול הפרנסה וכל השנה יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט. התגשמנו ואין אנו מרגישין שום טעם מתוק במצות ד' ואין אתנו יודע עד מה. אף כי ידענו נאמנה כי מתוקים מדבש ונופת צופים. וע"י הלחם הטמא המגשים אותנו הורגלנו לעשות עול ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וזה שאמרו חז"ל משחרב בהמ"ק בטל השמיר הבחינה מן התולעת יעקב שהי' חותך תמיד תפילתן של ישראל המחיצת ונופת צופים ופסקה אנשי אמנה:
אמנם בהגיע תקופת השנים ראשית השנה הקב"ה הקדש זמן הזה לשלוח רשפי התעוררות לאיש הישראלי וסגולת מצות שופר לעורר ולהחריד לבבות הנרדמים ואם מלאכים יחפזון אנן מה נענה אבתרי' אז מתלבשים אנחנו עת הקול שופר עולה ומחתך המחיצה ועולה עמו תפילתן של ישראל לובשים אנחנו מעיל התשובה והחרטה ואנו שופכים שיח לפני אבינו לרחם עלינו וכמ"ש דהע"ה ד' בוקר תשמע קולי בראשית השנה שהוא בוקרו של השנה הבע"ל בוקר אערוך לך ואצפה כאשר נערוך לבנו בתשובה אז נצפה על שנה טובה. והנה אחר כלות שנה העברה ידענו כי לא עשינו המוטל עלינו ואמרו ז"ל כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה שנאמר מראשית השנה ועד אחרית סופה שיש לה אחרית:
ונחזי אנן בעוה"ר שכפי הנראה לא הרבינו בתפילה ותחנונים כרש בשנה העברה. כי כמה הפרתקאות עבר עלינו שנה זו כמה נפשות יקרות אזלו מאתנו. כמה תפילות חסר לנו מאשר נחסרו מאתנו אנשים מסוימים בשנה זו וכמה עוללים ויונקים. ואין לנו יום אשר אין, קללתו מרובה מחברתה אמר ר"ש משם אבא כהו ברדלי אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של עכו"ם הי' ולא יכול לעמוד בתוכחתו של אתינו ההסכן הסכנתי לעשות כה. ויאמר לא. אנו כשיבא קב"ה לידון כ"א לפי מה שהוא עאכו"כ: והענין כי הקב"ה מעורר תמיד אותנו לתשובה ומראה לנו כי העוינו וקלקלנו מעשינו כאשר בעוה"ר ספו שנה על שנה דבר וחרב ורעב חנפה ארז תחת יושבי' וידל ישראל מאד וכאשר אין אדם משים אל לבו כי אשמנו מכל עם שנראה בעוה"ר דורנו דור היתום ע"כ חטאו יותר מכל עם קודש יען העד נאמן ע"ז בושנו מכל דור גלה ממנו משוש כמעט ח"ו ערבה כל שמחה מישראל מצד עוצם התלאות דוה לבנו בחטאינו ע"ד זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך הוחבל אווינו ונפרע פארנו זבול בית מקדשינו חרב בעונינו כי כל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו יופי אדמתינו לזרים ניטל השפע מישראל ומתדלדלים כחנו לנכרים אוי לבנים שגלו משולחן אביהם מי ינוח ומי ינוע ואחרי עבר עלינו כל זאת ועדיין לא שבנו מטעותינו לכן מתרבה בעוה"ר הצרות ובא בנים עד משבר וכח אין לילד:
הנה דבר היוצא מגדר הטבע צריך התבוננת ואם הוא כמה פעמים ע"כ לאו מקרה הוא רק בהשגחה וזה הי' טענת האתון מדוע הכיתנו זה שלש רגלים ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ולא יכול לעמוד אף שהוא גוי בתוכחתו של אתונו כי תוכחתה הי' בטענה נמרצת מדוע לא התבונן מצד שהי' שלש פעמים כי לאו מקרה היא אנו כשיבוא קב"ה. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר וכו'. עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה אמר ר"ע אשריכם ישראל בזמן שאתם מטהרין א"ע: הענין דהע"ה אמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד מה שאדם חטא וזוכר ויודע ומתודה ע"ז בחרטה ועזיבת החטא וקבלה הקב"ה מרחם ודן באשר:
הוא שם. אולם יש חטאים בעוה"ר אשר נשכח מאתנו במשך השנה מהם החוטאים בלא דעת ההמוני לא ידעו במה חטאו והיודעים לעוצם ההרגל בעוה"ר נשכח ובזמן הבית הי' לנו ע"ז שעיר המשתלח שמכפר בין על היודעים בין על לא יודעים ועכשיו בעוה"ר מה נעשה אולם אם מתחרט בכלל על מה שיודע ומקבל עליו לשמור א"ע מחטא הקב"ה מוחל גם ע"ז כמו"ש לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' מה שאינך יודע רק לפני ד' לא נשכח ובתנאי תטהרו עכ"פ במה שיודע. וכמו מקוה המטהר הטמא אף שלא יודע שנטמא וזה מה מקוה מטהר טמאים ובעוה"ר עכשיו אינו מתוודין רק על היודעים אבל לא יודעים אין לנו כפרה רק עול גלות יהי' לנו לכפרה אחת נשאר לנו כתוב בזאת יבוא אהרן אל הקודש בזאת בזכות מילה שנאמר זאת בריתי בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת בזכות תורה שנ' זאת התורה אולם אוי לנו מי יוכל להתפאר שמשמר ברית קודש מי יוכל להתפאר שמשמר שבת. בנעילה אנו צועקים ואין לנו שיור רק התורה הזאת. באמת זאת נחמתינו שהתוה"ק עמנו בגלות וקב"ה ואורייתא וישראל חד ומי שיפדה אותה יפדה אותנו. וע"ז ידוה כל הדוים שלא קיימנו עכ"פ לשעשע בברת' דמלכא מה שבידינו לעשות. המשל עם עשיר גדול שירד מנכסיו נשאר לו מעט רכוש על משכנות ובכל שנה ושנה עשה לו יו"ט כי פרנס א"ע. כן אנו מברכים שהחיינו לפדות המשכנות הנה ברכו כל עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות שאו ידיכם קדש להפריש מגזל וברכו אח"כ לד' ומה יהי' תפילתכם יברכך ד' מציון עושה שמים וארץ. ותכלית זה הי' התגלות השכינה ע"י ציון ותפילתנו יהי' שיבנה יום כפורים הוא אך בעשור לחדש השביעי הזה ועניתם את נפשותיכם. אך מיעוט שלא נשאר לנו רק היום ואבדנו המקדש, והמזבח והכהן. המעיל הי' מכפר על לה"ר מכנסיים על שפיכת דמים. ע"ז יהי לנו צער כי אבדנו כ"ז: מאמר שבת פ"ט אמר ר"י בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא השטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן הוא וכו' כל המאמר. ואינו מובן והענין נודע כי עיקר תקות ישראל שיגאלו ע"י קיום התורה כמ"ש כי יתנם בגוים עתה אקבצם אם ע"י לימוד התורה או ע"י החזקת לומדי תורה. שהע"ה אמר תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תקוה בא. וביארנו ע"פ שביאר הנה"ח והלוחות מעשי אלקים המה והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה עפ"י מאמרם ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנודע א"כ מחלה לב שהיצה"ר מתגבר ע"י התוחלה שמיחלים כל ישראל ממשכה ועץ חיים עי"ז תקוה באה וכן מציאת התורה ויקרת ערכו אשר מכובד הגלות ואורך הזמן ובכל דור ודור מהדרים ומיפים כתר התורה זה עד נאמן על אמיתתה ומן השמים בא לנו ע"י משה כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב שבירושה מדור דור הוא לנו ואינו פוסקת ואמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד כי ע"י לימוד התורה ורבים העושים מצוה מביא אחדות ומקשר הלבבות יחד ואימתי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד כשיש אחדות:
והנה מצאנו ממדבר מתנה אין התורה מתקיימת אלא מי שמשים עצמו כמדבר והחכמה מאין תמצא ואין התורה מתקיימת אלא מי שמשים עצמו כאין. וכן לא תמצא בארץ החיים דרשו ז"ל במי שחלקו בחיי העה"ז זנות יין ושכר יקח לב עוד אמרו לא מעבר לים הוא לא מי שעוסק במו"מ בעבר לים. והנה ראשית האמונה היא להאמין בהשארות הנפש ואין עיקר התכלית עוה"ז להרבות קנינים המדומים רק לקבוץ בור ליישר נפשו חלק אלוקי ממעל וישוב למקורו לאור בארץ החיים ומי שמאמין בזה מאמין במציאת תורה מן השמים כי במה יוכל ליישר נפשו אם לא על שכל התורה אור:
נאצל מקב"ה הוא המיישר דעת כל בני אדם ולהאמין בהשארות הנפש זה מצד השכל דאל"כ ח"ו הוי פעולת בריאת העולם והאדם פעולה רקניות א"ו שיש תכלית הנרצה בעוה"ב ובמאי ע"צ החורה מיישר ומאמץ בהנפש. והנה טרם שקבלו ישראל תורה מן השמים הי' השטן מתגרה ביותר בישראל כאשר כבר אמרנו מה שנאמר ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן היא היצר הטבעי אבל השטן היורד ומסית עולה ומקטרג הוגדל לעשות רק בישראל ביותר והתורה היא סם החיים כנ"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין והמלאכה כבידה לנצח ישראל העוסקים בתורה ורצה לדעת מקום התורה אצל מי נקשרה התורה בקשר אמיץ ולא ינוחה היצה"ר לפתוח אותו וכאשר ידע סיבות המונעים מלעסוק בתורה ידע לנצוח ולפחות לעברה לכך שאל תורה היכן הוא אצל מי מתאכסן התורה למען ידע לפתות שלא יתאכסן התורה אצלו אמר לו הקב"ה נתתיה לארץ למי שמשפיל א"ע והוא עניו ושפל כעפר ארץ וכמ"ש והי' זרעך כעפר ארץ ופרצת ימה וקדמה א"כ יועיל לו להשליך אש הגאוה ובו לא יתאכסן התורה והשטן היכן כפשטן לעמי הארץ לאילו שעוסקים רק בעניני ארציים לאסוף הון והלך אצלם ואמר תורה היכן הוא הלא אצליכם לא יתקיים התורה וא' אלקים הבין דרכה אישי אלקים הדבקים בד' המה מבינים יקרת ערכו ואנו מאמינים והלך אל הים אל הבעלי גאות שנמשלו לגלי הים כמ"ש משביח שאון גלים ושאל אותם תורה היכן הוא אמרו אין עמדי שלא נחשב אצלנו יקרת התורה תהום אמר לא בי הוא ע"ה מאמינים עכ"פ: אמר ב"ב אמר ר' אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל אמר לו בכי תשא וצריך ביאור איך שייך זה דוקא להרים קרן ישראל אף אחר שהושפל כדדייק תרום. מאמר מגילה ר' אליעזר פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהי' להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו ע"כ מאמר הלזה אינו ע"פ שטחיות הפשטות גם סיפא דקרא בשפלות ידים אין ענין לפי ביאור ר"א ישעי' הנביא אמר קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה כו' עד וקום לעשות ואין מהצורך לפרט הדקדוקים בפסוקים האלה אשר אין להם הבנה:
הנה תהלוכות והנהגות אשר העולם נתקיים ע"י. היינו חברת האדם הן ג' חסד, דין. רחמים. וענין החסד הוא יסוד כאשר אמר הושע הנביא חסד ומשפט שמור וקוה אל אלקיך תמיד. ומיכה אמר ומהד' כו' עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת כו' והיינו כי משפט ההכרח של הכל לעשות כמשפט וכראוי עפ"י דת הישראלי והטבעי לבל לעשוק ולעשות הישר אולם חסד להשפיע לאחרים ע"צ החסד אין ביד כ"א לעשות הזהר הנביא ע"פ אהבת חסד לאהוב החסד. והחסד הוא עיקר ממידות יוצרנו כי עולם חסד יבנה והוראת חסד בל"ק על הטוב הבא למיטב בלי קבלות שום גמול וזכות להמוטב והיא רק מציאת חן בלבד וכאשר אמר המשורר תהלים ק"ג וחסד ד' מעולם ועד עולם על יריאיו כי העה"ז נברא רק ע"צ החסד ואל תאמר כי העה"ב הוא מצד הדין לעושי רצונו עד הגמול לזה אמר וחסד ד' הוא מעולם ועד עולם מעוה"ז עד עוה"ב הכל על צד החסד גם על יריאיו וכמ"ש החו"ה כי כל עבודתינו וצדקותינו לא נערך בעד קצה טובתיו של הש"י מזמן העבר ומצד הדין אינו מגיע שכר וכמ"ש מי הקדימני ואשלם רק הכל הוא ע"צ החסד כמוש"כ ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ירמי' אמר (ל"א) כה אמר ד' מצא חן במדבר עם והדיקדוקים רבו. והענין כי חסד הוא רק מציאת חן בלבד והעולם בכלל כל הכולל נברא רק ע"צ החסד ואיה הוא אשר מצא: חן קודם נבראים. אולם אמרו בראשית ברא בשביל ישראל כי סוף מעשה במחשבה תחילה והיא התכלית המעורר לפועל לפעול פעולתו ותכלית כל הנבראים הי' ישראל וכאשר אמר נשמת ישראל עלו במחשבה קודם הבריאה והם אשר מצאו חן אשר על ידם יברא הכל ויצאו אל המציאת אחר ב' אלפים שנה במדבר כאשר הוציאם ויצילם מחרב פרעה. והפועל כ"ז שלא מצא התכלית פעולתו ונאבד ממנו התכלית אין לו מרגוע ולא ינוח ולא ישקוט עד אשר ימצא המבוקש וכאשר ימצא מעט ירגיע מעט וכל עוד אשר ילך התכלית הלוך ילך וישקט ורגע וכאשר ישלים התכלית יגמר ההשקט. והבורא ב"ה גזר לתכלית הנרצה אומ' הישראלי בכלל ויצר הל הנבראים דומם חי צומח והכל בשביל ישראל שיקבלו התורה כאשר אמרו על פסוק יום הששי וכל ב' אלפים כביכול לא נח ולא שקט באשר לא נראה אפס קצה התקיים התכלית עד אשר בא אברהם מקור אומתינו ונחשב למציאת אבידה:
וזה שאמר ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן. ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי. דוד שנאמר מצאתי את דוד עבדי. כי הפועל העוסק במלאכתו מבקש מחשבתו ותכליתו הנאבד אשר הי' מסבב פעולתו ומיום בריאת העולם ב' אלפים שנה לא נראה אפס קצה תכליתו והי' נאבד מחשבת ותכליתו של הש"י והי' מבקש בכל דור ולא מצא עד שהאיר ממזרח צדק הוא אברהם וממנו נשתלשל יעקב ובניו והי' קצת מרגוע להש"י כי התחיל להתנוצץ תכליתו של העולם ומצא אבידתו וכאשר מתו כל דור אשר ירדו מצרימה והי' שקועים בטומאת מצרים לא נראה מחשבת הבורא והי' הש"י יושב ומצפה מתי יגיע קץ הגאולה לגאול אותם וימצא אבידתו עד אשר הוציאם ונתן להם התורה אז נמצא תכליתו ביתר שאת לעין כל וכאשר גרם חטאתינו להשתקע בין האומות הגם שלא נאבד התכלית בשלימות ולא ימושו מפיך וכו' אמנם. לא נראה כל התכלית ואין מנוחה ומרגוע להש"י בשלימות ויושב ומצפה לדורו של משיח הוא דוד אז ימצא אבידתו וזה מציאת דוד. וזה שאמר מצא חן במדב' עם שרידי חרב כי הם הי' המציאת חן טרם שנברא העול' כי יקבלו התור' ע"י משה מובחר היצורים ומאז והלאה הלוך והיא מקור הולך בהתמדה להרגיעו היינו להש"י. ומי המרגוע. ישראל. כי יכונה אז בשם ישראל בקבלות התורה. ואמר מרחוק היינו קודם הויתו ד' נראה לי לכן אמר בשם הש"י ואהבת עולם מה שאנו אוהב לעולם בכללו כאשר נראה לעין כל יצירת כל מין ומין והספקות די צורכיהם והכל היא ואהבתך בשביל אהבתך כי לפעמים אוהב אחד דבר בשביל שאוהב לדבר אחר למשל מלמד בעה"ב אוהב אותו ומאכילו ומשקהו בשביל אהבת בנו כן כל אהבת שנראה שהש"י אוהב העולם בכללי היא בשביל אהבתינו:
וזה שאנו אומרים בכל יום אהבת עולם עמך בית ישראל אהבת. כי אם הי' אהבתינו בשביל העולם והי' אהבת עולם בעצם אז כאשר יחרב העולם יוסר גם אהבתינו. אולם אשר בהיפך הוא ואהבת עולם היא חלק מאהבתינו על כן משכתיך חסד לזאת תהי' בטח עוד אבנך בתולת ישראל וכן בשביל לאהוב הנשמה ולהמציא תכליתו אשר נברא נשמתו והיא יושבת בארץ אחרת בהגוף הנגוף לבקש תכליתו צריך לאהוב חסד והיא עיקר לעבודת ד'. ודין הוא לבל ירע לשום נברא ולשלם המגיע מצד הדין והיא עצת השכל הישר והאוהב תכסת העולם. ולולא זאת הי' העולם תהו ובהו. והאופן הג' רחמים היא מורכב משניהם מוטבע בטבע אדם לא יוכל לראות בעמל אדם ועניו יותר מכפי השיעור ויתפלל ויהמו מעיו להתעורר לעמוד לעזרו וזה נקרא רחמים כי אינו מתואר בחסד יען לולא נתפעל וקבל צערו מהמות מעיו לא נתעורר להטיבו ועד"ז טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו ומשפט לא נוכל לכנות כי אינו מגיע הישועה מצד הדין הקדם אבל הוא מורכב מדין לענוש לעושה הרעה שלא כשורת הדין:
התעורר המשפט לענוש אותו וימשך טוב להנפעל ומגדיל חסדו להצילו ולפעמים אם יכה איש רעהו על לא דבר אף כי הכאה אינו חזקה יהי' עיקר התעוררת לעשות דין המכה רעהו בחנם וממילא יולד מזה חסד להמוכה ויהי' זה רחמים גוברת על החסד ולפעמים יכה ויענוש למחויב על חטא קדם אולם ירבה להכותו יותר על עונשו יצמיח עונש עליו וזה רחמים אשר החסד גובר על הדין זה תהלוכת העולם:
ועסקינו עם אלקינו יבואר עתה אשר היא באילו הג' פנים. מצד החסד כמו שבארנו. כי הכל על צד החסד ולא יתכן ליליד אשה לבקש שכר מעשיו הטובים. אף אם הוא צדיק גמור והצדיקים אינם מבקשים רק חסד ומתנת חנם כאשר בקש משה ודרשו ז"ל על פסוק ואתחנן אעפ"י שיכולין הצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים רק מתנת חנם וכאשר אמר איוב אם צדקתי מה תתן לי או מה מידך יקח. והכפל יובן אף שאמר מי הקדימני ואשלם בכל זאת אמרו ז"ל תנו עוז לאלקים ודרשו בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כו' באלקים נעשה חיל ומה אמר מה תתן לי אולם הוספת כח היא להשפיע טובות הש"י עלינו ומה שאומר מה מידך יקח עכ"פ לדעת כל התנהגות עולם היא רק חסד ועל צד הדין אין לנו תקוה ח"ו לקות לגמול כפי מעשי ידינו:
אולם יתכן על צד הדין ע"ד שביארו הפסוק תתן אמת ליעקב חסד לאברהם עפ"י משל כנודע וזה כלל לכל מקום שנאמר אמת אצל חסד והוא שט"ח וזה שאמר יעקב ליוסף נבקש שישבע ויהי' מוכרח. לכך אמר ועשית עמדי חסר ואמת. ומיכה תאר את השי"ת ורב חסד ואמת כי בשר ודם כי ירבה להתחסד עם בני אדם יותר מכפי השיעור ויבטיח טובתם יהי' סיבה שלא יוכל לאמת דבריו לא כן ד' רב חסד ואמת. ודוד אמר כל הראות ד' חסד לפעמים ואמת והיינו לנוצרי בריתו ועדותיו. וזה שאנו מבקשים לא לנו. כי על חסדך אשר כל עת עשית עמנו ועל אמיתיך לאמת דבריך כנ"ל חסד לאברהם ואמת ליעקב. וזה שאמר דוד צדק ומשפט מכון כסאך בעת אשר תכון כסאך לשפוט אותנו חסד שהבטחת לאברהם ואמת ליעקב יקדמו פניך הרי אופן אשר יקוה לד' אם על צד חסד אם על צד דין:
אולם ב' אלו תלוי במעשנו אם יש בנו אנשי חסד אוהבי אמת אשר זה תכלית הבריאה יעוררו חסדיו יתברך עלינו וימהירו ישועתינו לקיים שבועת האבות וכמו שאמר הנביא למעלה חסד ומשפט שמור. ואז וקוה אל אלקיך לא בלעדי זאת נקוה על ישועה והובא הושע (ד) אמר שמעו דבר ד' בני ישראל כי ריב לד' עם יושבי ארץ. כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ. והיא הפך השלש שזכר מיכה עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת הכוללים עיקר התורה. לכן כשאין כל אלה תאבל הארץ ואף כי אלקים אמת ולא ישנה להרם קרן ודגל ישראל. אמנם לא יתכן עד אשר ימצא בינינו מדות האלה וזה יוכל להיות ח"ו אך ורק לעתות רחוקות כי טרם יעורר מידותיו מדות העליונים העליונות שוקטות ונחים. אולם נשאר לנו בחינה השלישית והיא רחמים המורכב מחסד ומשפט כנ"ל כי יכמרו רחמי המוכה על הריונה וקם לעזרו כן כביכול יהמו רחמיו עלינו כמו שאמר ישעי' עד הנה המו מעי ורחמיך אלי התאפקו והיא על ב' פנים אם על המוכים ומעונים וסובלים גלות ויסורים על לא חמס בכפיהם דהיינו גלות ויסורי הצדיקים ויתעורר רחמי הש"י וינקום נקם מה שהביט אל עמל לא יוכל. ואז יקים ד' לשפוט הארץ וימשך רחמיו על הצדיקים או באופן הב'. כי ירא ד' בעני עמו בכלל הסובלים צרות ומציקות וכבר רצו עונם יפקדם ד' לטובה על הכבדות עולם מיד לוחציהם כפלים בכל חטאותם ויהמו רחמיו על הנאנחים והנאנקים וימשך:
מזה נקמת רשעים להשיב להם גמולם, וזה תקותינו כי ירחם ד' עלינו מצד כי ירא ויביט בענינו ולחצינו כי ע"י דין וחסד אבדו חקותינו רק ע"י רחמיו המרובים. וזה שאנו מבקשים אתה ד' לא תכלה רחמיך ממנו להתנהג עמנו ברחמי' כי חסדך ואמיתך מידות האלה תמיד יצרונו. המה מקוים ונחים עד אשר אנחנו נעורר את המידות האלה והמה נוצרים אותנו אם יש בנו אנשי חסד ואמת:
ועיקר החסד של אמת הוא שעושים עם המתים כמש"כ רש"י ואם אמנם היא רק כפי הנראה היא חסד. ואמת במה שאינו מקוה לתשלום גמול היא רק ממי שנעשה עמו החסד אבל באמת התשלום גמול היא אשר אין למעלה ממנו. והש"י החפץ חסד כי ע"י זה יתעורר חסדו של הש"י להיטיב עלינו. וזה היא חפץ הש"י:
לזאת אחי נשים נא אל לבינו הזה היא חסד במה שקובר המת. החסד לפקח על עניני בית העלמין למען יהי' לו גדר סביב כי בלעדי זאת היא בושה להמתים השוכנים שמה והיא ח"ו עון גדול ר"ל לזאת מה טוב הי' לראות שיהי' גדר חזק להב"ע ומי יודע מה יוכל ח"ו לצמוח מזה ואספר אחי מה שראיתי בעצמי בעיר דאברי שפעם א' הי' ר"ל דבר גדול בין הילדים ולבסוף נתודע החטא המסבב הדבר. וזה מוטל על כל א' וא' ואל יאמר א' אם אין לי שם קרוב הקבור שמה מה לי עלי הלא כולנו בני אב א' נחנו וע"י הרחמים אשר אנו נעשה בזה יתעורר רחמי הש"י כי לא כלו לרחם עלינו ועל זרעינו. במדרש איתא אברהם נתברך בכוכבים שנאמר הבט נא וספור הכוכבים. יצחק נתברך בחול. והי' זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב יעקב נתברך בעפר. והי' זרעך כעפר הארץ. ברכת אברהם נתקיימו בימי משה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ברכת יצחק התקיימה בימי יהושע והי' מספר בני ישראל כחול הים. ברכת יעקב נתקיימה בימי בלעם מי מנה עפר יעקב. וצריך להתבונן בבחינת הברכות האלה:
אולם הענין כל הנבראים צריכים לשפע הש"י ובלתי זאת אי אפשר להתקיים שום נברא אף רגע א'. והי' כל העולם תוהו ובוהו. אולם הכל היא ע"י השתלשלות השפע הקב"ה נותן שפעתו לכוכבים ומשם להתגלגל מדרגות מדרגות בהילוך עד שמגיע למטה הכל כסדר השתלשלות מעולם לעולם עד עולם התחתון ולפעמים הצדיק מוריד השפע אולם כל זה הוא לאומות העולם השוכנים בעולם השפל המה חלק ונחלה אין להם עם הש"י ונשפע שפעתם להם ע"י השתלשלות ע"י השר מכל אומה ואומה היושב ראשון במלכות הסובב פני כסא הכבוד מע' השרים הסובבים אותו לא כן בני אברהם אשר המה בעצמם מקבלים שפעם בסיבה הראשונה מיד הש"י בעצמו ע"י התורה ותפילות וע"י עבודת הכהנים אשר הקריבו קרבן היום בעת אשר הי' ישראל שוכנים בארצם והמה בעצמם נדמה בזו אל הכוכבים אשר כל כוכב וכוכב מקבל כחו והשפע למטה על עצם אשר נתמנה עליו כמו כן הישראל' מקבלים שפעם בעצמם כל א' כפי כחו ובחינתו וזה שבירך הש"י לאברהם בברכת הכוכבים וזה נתקיימה בימי משה אשר אז הי' כל העדה קדושים וכל א' וא' הי' מדרגתו גדולה עד מאוד ומקבל שפעתו מסיבה הראשונה:
ובמה שדימה אותנו השי"ת לחול מצאתי בילקוט ישעי' ע"פ הוי עמים רבים כהמות ים יהמיון. וז"ל. נמשלו ישראל לחול והאומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון והם מתיעצים על ישראל והקב"ה מתיש גבורתם ואמר ישעי' והרשעים כים נגרש מה הים גל ראשון אומר לחבירו עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם כולו. וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר ואין הגל השני למד מן הראשון כך פרעה נתגאה והקב"ה הפילו ואחריו עמלק סיחון ועוג ובלעם ובלק והמן ואין אחד מהם למד מחבירו. וזה הי' הברכה:
אשר בירך הקב"ה ליצחק כחול הים שהוא מפלאות הש"י אשר החול הוא גבול לים. כי החול הוא כנד אמיץ וחזק למען לא יצא הים ויצוף העולם והיא חוץ לטבע. כן היא נפלאות הש"י אשר האומות רוצים לכלות הישראל וישראל נמשלו לחול המציב נד. והיא האחדות אשר יש ביניהם ומתדבקים יחד שוכנים זה בזה בעצה אמיץ וחזק זה היא החומה נשגבה אשר משברם הגלי הים היא האומות ואינם יכולים לכלות אותם. ובחינת עפר אשר נתברך יעקב היא בחינה אחרת גדולה מזו אשר בעת הישראל יהי' בתכלית השפלות אח"כ יתעצמו ויעלה מעלה מעלה הצלחתו ובמדרש יהי' זרעך כעפר הארץ מה עפר דיש לכל ומכלה הכל כך ישראל הן נדושין למלכות וסופן לכלות הכל. והיינו כי טבע העפר היא הזן ומפרנס לכל כי הכל בא מן העפר ובכ"ז היא בשפלות מכל אשר בעולם כי נידש מהכל ועד"ז בארנו מה שאמר אאע"ה ואנכי עפר ואפר בחסרונתן ובכל זאת היא מכסה הכל כמו שכתוב כי עפר אתה וכו' היינו כי החלק נמשך אל הכל. כמו כן הישראלי הם החכלית העולם ובשביל ישראל נברא העולם. ע"ד שנאמר בראשית ברא בשביל ישראל שנקראים ראשית והמה המורידים שפע בעולם בכח תפילתם ותורתם ועבודתם. וכל העולם נהנים בזכות ישראל. ובכל זאת המה עתה בעו"ה בדיוטא התחתונה בתכלית השפלות. אולם תקותינו כי אנחנו מבלה הכל והחלק ימשך אל הכל כמ"ש ואליו ינהרו כל הגוים לעתיד לבוא. והיא בחינת עפר שמכלה הכל וזה נתקיימה ג"כ בימי בלעם שגברו מעלות ישראל על הס"א בחינת בלעם. וזה שנאמר מי מנה עפר יעקב היינו השפלות שלהם הוא מעלה והמה בחינת עפר במה שכל שפע השי"ת בא על ידו. העולה מזה כי עיקר מעלת ישראל במה שאין האומות מכלה אותם היא האחדות אשר יש ביניהם ובפרט בני העיר יכולים לכוף עפ"י הדין לסייע לכל צרכיהעיר. ומה טוב הי' באם היינו יכולין לתקן מכס קטן ויתקבץ ע"י מעות על גדר ב"ע ועל בנין מקוה הנצרך מאוד. ואדע כי ימצא בתוך עירנו אשר יהי' מענה בפיהם כי גם בלעדי זאת ישנו עליו הרבה והרבה הצטרכות אשר צריכים לסבול עליהם. אולם התשובה הוא אשר אמר ישעי' הנביא (מ"ו) נשאתיכם עמוסות משא לעיפה וביאר בעל עקידה עפ"י משל לבעלי עגלה הנוסע עם משא כבידה לדרך רחוק אשר לא ימצא בקל מזון הסוסים עלי דרך מעמס יותר. ובאם נעשה מכס יהי' המצוה נחשב לכ"א כאשר ביארנו ענין מחצית השקל שנאמר זה יתנו בו' מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לד' כל העובר על הפקודים כו' יתן תרומת ד' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ד' וכו' והדקדוקים רבו א' אמר זה יתנו מחצית השקל ושוב אמר מחצית השקל תרומה לד' לתת את תרומת ד' הי' לכתוב מתת את תרומת. עוד בא' אמר תרומה ובפעם הב' והג' אמר תרומת ד"נ:
והענין כבר אמרו. בצדקה הכל לפי רוב המעשה ואינו דומה הנותן סלע בפעם אחת למי שמפרישו ונותנו. פעמים כי עושה קנין בנפשו נתינת הצדקה ומקבל שכר על כל פעם ופעם שנותן הן מעט והן הרבה עושה מצוה וגם שכרו מכל הסלע לא הפסיד. ועוד נודע כי הגומר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עושהו כולה כ"ש אינו המצוה נקראת אלא על שם הגומרה. וכן אמרו הבא עשירי לבהכ"נ נוטל שכר כנגד כולם עוד אמרו לחושבי שמו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עושהו, ובמחצית השקל כל א' הי' יכול לתת אותו בכמה פעמים מאחר שנחלק לעשרה גרה והי' מקיים עשר בעמים המצוה ואם עתה נותנו עפ"י ציות הקב"ה בפעם אחת הוא אנוס עפ"י הדיבור ולמה יגרע זכותו עוד יאמר כ"א אני רוצה להיות מגומרי המצוה אבל מה אעשה כל ישראל רוצים כך. ואם כ"א ימתין לא יתן שום א' וא"כ אף כי כוונתם רצוים להיות כ"א רוצה:
להיות מגומרי המצוה היא אנוס ואי אפשר לו. ע"ז בא תוה"ק לדבר על לב המתנדבים. באם אשר לבבם שלם כי לא יחסר להם שום שכר כאלו עשאוה בכל צדדי הזכות ואמר זה יתנו כל העובר וכו' מחצית השקל זה לגוף המצוה וחזר ופירש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לד' ורצה שני הזכיות יהי' לך חשוב בערך הפרט דהוי כנותן גרה גרה פעם אחר פעם וגם כאלו נותן בפעם אחת מתנה מרובה שיש לו שכר הרבה כ"ש איש כמתנת ידו ובזה יש לו תרתי. ואמר כל העובר על הפקודים. שנחשב לכל א' כאלו הי' באחרונה וגומר המצוה. וזה יתן תרומת ד'. כאלו נתן כל תרומת ד' הנתקבץ. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. והוא הי' להורות כי כ"א מקושר בחבירו וכל ישראל כגוף אחד וצריך כ"א לסייע במה שחבירו צריך לזאת. מה טוב הי' לתקן כנ"ל מכס קטן ולמנות גבאי עליו וכ"א יהי' גומר המצוה ויקרא על שם כל א' וא' ועי"ז יעורר חסדי ורחמי השי"ת עליו שהוא מציאת חן כאשר ביארנו לעיל שהכל הוא בחסד. כאשר אמר דהע"ה זכר עשה לנפלאותיו והוא להראות כי חנון. לפעמים הוא חנון זה הוא שעשה חסד לישראל ע"י מציאת חן בלבד. ולפעמים הוא רחום ד' היינו שיתעורר רחמנות ע"י עצם הצער אשר נסבול. וישעי' אמר לכן יחכה ד' לחוננכם. היינו השי"ת מחכה לגאול אותנו כי נהי' בגדר אשר נוכל למצוא חן ממעשינו ויהי' נרצה ולכן ירחם לרחמים כי אלקי משפט ד' והוא יתרומם עכ"פ לרחם מצד רחמנות כי אלקי משפט הוא והבט אל עמל לא יוכל: ואמר עוד הנביא הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך איה גדלך וגבורותיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו היינו כ"ז שאנו מבקשים מהשם יתברך שיחוס וירחם עלינו ויחון אותנו למען שמו הגדול המחולל במו"ה בין האומות ע"י שפלות ישראל ואמר המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. כי הש"י ימתין עלינו שנהי' ראוים למצא חן ע"י מעשינו ולעשות עמנו חסד אבל אנו מבקשים על רחמיו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו. היינו מידות אברהם שהוא חסד וכן ישראל לא יכירנו מידות יעקב שהוא אמת לא יכירנו דווקא. כי יכול להתקיים בדור אחר ולא נשאר לנו תקוה כ"א מצד שאתה ד' היא רחמים גאלנו. בזה המידה כבר גאלת אותנו.:
אולם אם אין הרחמים ח"ו גוברת רק להמתין על חסד ואמת צריך למצוא בנו מידת החסד לעורר מידת העליונים כנ"ל ובמה ע"י לימוד התורה נוכל להדריך עצמנו בדרכי ד' כאשר אמרנו בפתיחה וזה שדרש ר"א על ימי המן בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהי' לישראל שבאותו הדור שלא עסקו בתורה נעשה שונאי של הקב"ה מך נראה ח"ו כאילו קצר קצרה יד ד' מלהושיע ובשפלות ידים שהושפלו ידיהם מלתת צדקה ולגמול חסר ידלוף הבית ההכרח הי' להרבות צרות לישראל למען יכמרו רחמיו וזה ידלוף הבית בית ישראל כי כל אומתינו נכלל בשם בית ישראל כנודע.:
אולם אם נטיב דרכנו וניישר אורחותינו במידת טובות לגמול חסד ואמת נוכל לבוא למעלה שהש"י יעזור אותנו במדת חסד ואמת כנ"ל ונודע כי הנעזר ע"י שהעוזר מרחם על צער הנעזר מפאת יסורי אשר המיסר עושה יותר מכפי השיעור אין להנעזר מעלה. אולם אם נעזר ע"י מעלותיו ומדותיו הטובים אשר הסב לזה כשהמעזיר יצא לישע לו יש לזה הנעזר מעלה יתירה וזה שאמר משה במה תרום קרן ישראל שיהי' תפארת הישועה מכיון להם בכי תשא כנ"ל שיתנו כ"א כופר נפשו ובזכות זה יטיב ד' לערות חסדו וטובו עלינו לקבץ נידחנו בימינו אמן: