אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש ב לשבת בגדול
דרוש ב שדרשתי פה קול שבת הגדול בש' תדי"ר לפ"ק:
ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו. אמרו ז"ל בסוטה אמר ר' יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר. ותתצב דכתיב ויבוא ד' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו. אמור לחכמה אחותי את. מרחוק מרחוק ד' נראה לי. לדעה כי כי אל דעות ד'. מה. מה ד' אלקיך שוא' מעמך עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן. לו:
ויקרא לו ד' שלום המאמר הזה אומר דרשוני ובעצמותו אין לו הבנה כלל.: תהלים (ק"ל) קויתי ד' קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משומרים לבוקר שומרים לבוקר. יחל ישראל אל ד' כי עם ד' החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. מלבד הכפל בענין התקוה שאינו מובן עוד למה התחיל וסיים בשם הקב"ה בה' ובאמצע בשם אדני:
אמרו ז"ל שלש מתנות טובות נתן הקב"ה אמרו לישראל וכולן לא זכו אלא ע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב. וכן ראינו כל הטובות ונחמות שראו ישראל הי' הכל מקודם ע"י יסורין וטורח גדול ומעשה אבות סימן לבנים. יעקב בחיר שבאבות הי' ראשיתו מצער וחי חיי צער כמ"ש לא נחתי ולא שלותי ולא שקטתי ובא רוגז ודרשו ז"ל הפ' הזה על יעקב אבינו ובאה"ע לא כן היא רק כל הטובות וישועות שיש להם בעוה"ז הכל היא בלי עמל ויגיעה. אולם ההבדל בין טובת ישראל לטובת אה"ע כי טובתם היא במקרה וע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידם. וכמ"ש בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. לא כן טובת ישראל אשר המה בעצם והמה נצחים. ורעתם הוא מקרה לסבב להטובה. ויסוד הטובות להתלונן תחת צל הקב"ה ולהשיג האושר הנצחי. ולהיותם מושגחים מד' בכל מעשיהם ובכל תהליכותיהם ויכירו וידעו כי הכל מעשי ד' בכל מקריהם. ובמה מדובקים ישראל להקב"ה ע"י התורה ע"ד קב"ה ואורייתא וישראל חד כי התורה היא המחברת ישראל להקב"ה ע"ד אמרת אלקי צרופה לא נתן הקב"ה המצות לישראל אלא לצרך בהם את הבריות. והיא הסגולה אלקית. המקרבת לבם של ישראל לשמים והצלחתם של ישראל לכן הי' בלתי באפשרות לזכות לזה כי אם ע"י התשות כוחות החומרי וע"י יסורי גלות מצרים כפי חכמת הש"י ואח"כ ע"י הנסים אשר ראו בעיניהם הזדככו לבותם לבוא לאמונת השגחה ויכולת ד' ולקבלת התורה.:
והנה כאשר נתבשר אברהם אבינו שיזכה בירושה את א"י שאל במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול ובמדרש זה קבלת התורה והיינו כי א"א ידע שא"י מסוגל רק לישראל כשהם מעמיסים עליהם עול התורה ועבדת ד' כי שם הוא פלטן המלך. ובהיפך נאמר ולא קאה הארץ אתכם כאשר קאה כל הגוים ויירא א"א ע"ה פן ח"ו בניו כאשר יקבלו רוב טובה מד' ויכניסם לארץ הקדושה ולא יעמדו בנסיונם יופסק הירושה והברית יופר לכך שאל במה אדע כי אירשנה שיהי' לו לירושה בעצם מדור דור כי הש"י אמר לו לתת את הארץ הזאת לרשתה שיהי' ירושה בעצם מדור דור והעד לזה כמ"ש הנ"י שזה מופת חותך שמעולם לא נתישבו ישראל ביחד בארץ אחד מיום שזכו ישראל לרשת א"י כי אחרי שגלו משם שה פזורה ישראל בארבע כנפות ארץ כי כל דבר שוכן במקומו הראוי לו אבל כשנלקח ממקום הראוי לא נמצא מקום מיוחד כן א"י היא מדרגתם ומקומם המיוחד להם וכיון שנעקרו ממקומם להראות שבעצם זה מקומם רק במקרה נגרשו שם לא מצא מקום מיוחד והי' זה שאלת אברהם כי הבחירה חפשיות א"כ במה אדע כי אירשנה שלא תופסק מזרעו ואמר לו הקב"ה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם זה לאות כ"ז שיהי' בארץ לא להם לא יהי' זה להם ישיבה כאזרחי ארץ רק גרים שבניו ירדו למצרים וישתעבדו שם, ואח"כ יצאו ברכוש גדול שיהי' מוכנים לקבלת התורה. וע"י קה"ת נגמר הקשר שבין ישראל להקב"ה:
והנה להבין ענין הברכות שיצחק חשב לברך עשו בנו הגדול. ורבקה: השתדלה שיעקב יקבל את הברכות. וכפי הנראה הי' יעקב מסבב לזה כמ"ש במדרש וילך ויקח ויבא הי' הלך וכפף ובכה. וגם מה שאמר אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע. ונודע ההבדל שבין פן לאולי. פן הוא מה שירא מזה ואינו חפץ המתבקש ואולי הוא חפץ המתבקש כמ"ש רש"י אולי לא תאבה האשה ללכת אלי אלי כתיב חסר יוד. ולמה אמר יעקב אולי ימושני אבי כיון שירא שיבוא אליו קללה ולא ברכה:
אולם הענין עפ"י מחלוקת רשב"י ור' ישמעאל כ' לא ימיש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג ד"א דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהי' עלה אלא בזמן שישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו. צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשת ע"י עצמן. והכריע אבי הרבה עשו כר"י ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן. וכוונת ר"י הנהג בהם מנהג ד"א ע"ד טוב תורה עם ד"א שהמו"מ יהי' באמונה וכעושה בזה רצון הש"י שישתדל לצורך פרנסתו ע"ד וברכך בכל אשר תעשה ולא יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה רק יאמין באמונה שלימה כי מזונותיו של אדם קצובין מר"ה עד ר"ה רק חפץ ד' הוא שישתדל בפועל הדמיון ומידת בו"ד אין כלי ריקם מחזיק ברכה. ועד"ז בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך:
וכבר כ' הראשונים ע"פ ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ. והקשו כיון שעיקר הציווי הי' על שביתת המלאכה ביום השבת למה הי' הציווי ששת ימים תעבוד ופירשו כי עיקר חפץ ד' הי' שישראל יאמינו בהשגחת ד'. ולא יאמרו אלקינו למעשי ידינו ויאמינו ח"ו בהשתדלות ויהי' נכנעים לזה להשתדלותם שזה בחינת ע"ז כמ"ש על מ"ש אברהם אבינו לאורחים יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ואמרו ז"ל קסבר ערביים הם שהשתחוו לאבק שברגליהם היינו שנכנעו להשתדלתם. וזה הי' חפץ אברהם אבינו לקרב כולם להאמין בהשגחת ד' ועד"ז ביאר הנ"י מאמר שהע"ה ואץ ברגלים חוטא המאמין בסיבות ומקרים שזה מגודר בשם רגל המעמיד הדבר זה חוטא לכך ציוה הש"י שבכל ימות השבוע יאמין הישראלי שהכל בא בהשגחה מאת ד' רק רצון הבורא הוא שהאדם יכניע א"ע ויעבוד עבודתו איש איש במלאכתו אשר הוא עושה במו"מ שעי"ז יבוא טרף ביתו כמ"ש טוב תורה עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון, כי מני העת אשר אכל אדם הראשון מעץ הדעת נתקלקל האדם שנתערב טוב ברע ואמר הש"י ארורה האדמה בעבוריך כנודע שכל מעשי ד' כח היוצר בהם וחפץ להוציא טובו ושפעו להשפיע לאחרים כמו שהקב"ה הוא טוב ומיטב. כל הארץ קודם הקילקל הי' מוציא פירות טובות כאשר יהי' לע"ל בעולם התיקון אמרו ז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת רק עתה מעורב הטוב ברע נתקלקלה האדמה שלא להוציא לחם רק אחרי השתדלות והתאמצות בזעת אפו של אדם. ואם אדם מאמין בזה בהשגחת ד' שעבודתו איני מעשיר אותו רק ד' ציוה שישתדל ואין מעצור לד' להושיע ברב השתדלות או במעט אז אינו עושה עול לחבירו ואינו מבטל תפילה בציבור ע"י טרדתו ומו"מ שלו רק הכל יפה בעתו אז גם המו"מ והמלאכה אשר הוא עושה יחשב כעושה מצוה כמ"ש עושי צדקה בכל עת זה הזן וכו' ועד"ז ביארו רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כי הכל הולך אחרי כוונת הלב וזה ששת ימים תעבוד תהי' עבד ד' במה ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד' אלקיך תשבות ממלאכת זו ולא תאמר הואיל שבמלאכה ג"כ יוכל:
להיות עובד ד' א"כ לא יניח מעבודה אמר הש"י שיום השביעי יהי' שבת לד' ואמר הטעם שמורה על חידוש העולם ע"כ ברך ד' את יום השבת ויקדשהו. והנה זה מידת חסד שינהג בתורה מנהג ד"א ויהי' עובד ד' ע"י עוה"ז. ומדת יצחק הי' פחד יצחק שיהי' כדעת רשב"י שיעקב יהי' איש תם יושב אוהלים אוהל התורה לבד ולא יעסוק כלל בדרך ארץ ובאם יעזוב דרך זה יהי' נשאר ערום ועריה מעוני ומדוכה מכל וכל. וגם יעקב ירא לקבל נסיון עושר ע"ד שבארתי מדרש תנחומא פ' ויצא והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו אמר ר' שמואל בר' נחמן מלמד שהראה הקב"ה לאבינו יעקב שר של בבל עולה שבעים עוקים ויורד ושל מדי חמישים ושנים ושל יון עולה ויורד אמר הקב"ה ליעקב יעקב למה אין אתה עולה באותו שעה נתירא יעקב אבינו ואמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה.. א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו אבל אותך לא אעשה כלה אלא מיסרך ביסורין בעוה"ז. ואינו מובן הכי נענש יעקב ח"ו עבור חטא זה ובחיר שבאבות לא יאמין בד' כי מעשי אבות סימן לבנים:
והנה כל חטאת ישראל הי' כמו"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל וישמן ישורון ויבעט ולא הי' תכונת ישראל לקבל רב טובה ולכך אמרו ז"ל יאה עניותא לישראל ויעקב ראה שרי אה"ע עולים בגרם המעלות ועי"ז יש להם ירידה שהם מבעטים בד' מרב טובה אשר משפיע להם ד' לכך ירא יעקב לעלות פן ע"י רב טובה שיקבלו בניו בעוה"ז יתקלקלו ויבעטו ולא האמין שלא הי' בטוח בעצמו בזה אמר לו הקב"ה אולי עלית והאמנת ל"ה לך ירידה עכשיו שלא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ההכרח ליסרם ולנקות אותם שיהי' נכנעים ביד אה"ע וזה מאמרם ז"ל ע"פ עורי צפון ובאי תימן לא כעוה"ז עוה"ב בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבות אין רוח דרומית מנשבות אבל בעוה"ב האומר לצפון תני ולתימן אל תכלאו. כי הרוצה שיחכים ידרים והרוצה שיעשיר יצפין וסימנך שלחן בצפון ובעוה"ז הקנינים המדומים העושר מבלבל השכל ומעמל כחת הנפש. כי אין אדם זוכה לשתי שלחנות אבל בעוה"ב יהי' עולם התיקון ושניהם יחד לא יראו ולא ישחיתו העושר לאושר:
ועד"ז כבר אמרנו הבנת דבריהם ז"ל וכעת בתוס' ביאר שישראל שאלו שלא כהוגן אמרו ויבוא כגשם לנו אמר הקב"ה בני אתם שאלתם דבר פעמים מבקש ופעמים אינו מתבקש אני אהי' כדבר המתבקש לעולם. והוא עפ"י דבריהם ז"ל עירובין אמר רב לרב המנונא בנו יש לך היטב לך וא"ת אניח לבני ובנותי חוק בשאול מי יודיע לך בני אדם דומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלים וכוונתו כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו לרעת נפשו ע"ד וישמן ישורון וכמאמר שהע"ה רש ועושר אל תתן לי כי ע"י עשירות הולך אחרי הדמיון ומבלה ימיו בהשתדלות והולך אחרי תאות הכוזבת הדמיון למראה עיניו הטוב ויש לטובתו כמו שאמרו ז"ל בצל החכמה בצל הכסף עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות אצל בעלי תורה. אולם בני עלי' המה מעטים שלא יקלקלו אותם העשירות ועד"ז ביאר אחד על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא שהש"י ימציא לו הכל ככל צרכיו רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו שיהי' נשמר מעושר רב כמו שביקש הטריפני לחם חקי. והשפע היא בבחינת גשם שהגשם הוא לעולם ברכה לפי בחינת הנותן רק לפי הכנת המקבל תלי' לפעמים מרוה הארץ והולידה והצמיחה ולפעמים כשגשם שוטף. על העשבים ברב מקלקל כל השפע. כן העשירות מאתו לא תצא הרעות רק לפי הכנת המקבל תולה הדבר יש אשר מרוה אותם ומצמיח העשירות מע"ט להוציא כחת נפשי מכח אל הפועל:
ויש אשר משחית נפשו עי"ז וזה שאמר בני יש לך היטב לך תראה שיהי' העשירות טובה לך ותרבה בצדקה ובמע"ט וא"ת אניח לבני ובנותי שישתדל להניח עושר עבור הבנים חוק בשאול מי יודיע לך חוקם. והנה גאם ע"י העשירות כי בני אדם דומים לעשבי השדה ע"י שפע העושר הללו נוצצין עי"ז הללו נובלים שהעשירות שמור להם לרעתם. ושאלת ישראל הי' שהשפעתם יבא ברב והקב"ה השיב שגשם פעמים מתבקש ופעמים אין מתבקש אני אהי' כדבר המתבקש לעולם שנאמר אהי' כטל לישראל שטל אינו יורד ברב ואינו מעציר ולכך הי' מדת יצחק שיעקב יהי' איש תם יושב אוהלים באהל תורה בלבד. ורבקה ראתה בנבואתה שישראל לפעמים לא יהי' במדרגה גבוה כרשב"י שיהי' מלאכתן נעשת ע"י אחרים. וצריכין ישראל להתנהג בה מנהג דרך ארץ ע"ד בכל דרכיך דעהו להשתדל לצורך פרנסתו ויעקב ירא מזה פן ח"ו יתקלקלו בניו עי"ז לכך הלך ובכה אולי לא יכול לעמוד בנסיון זה. ואמר אולי ימושני אבי שיהי' אצלו חפץ המתבקש שלא יקבל ברכת עשורך והיתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה. וקבל יעקב ברכת עוה"ב כמ"ש בהע"ק ויברכהו ויתן לך אלקים מטל השמים שהשפע לא יהי' ברב רק כמו טל שלא יקלקלו אותו אח"כ בהדרגה ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ושלא יהי' העושר שמור לו לרעתו יעבדוך עמים וכו' היא במד' הגבוה שמלאכתו יהי' נעשת ע"י אחרי':
וכבר אמרתי על מדרשם ז"ל ע"פ ותשקני בדמעות שליש שלוש דמעות הטיל עשו שתים ירדו מבין ריסי עיניו ושלישית נשתיירו. ואלמלא ירדה שלישית ל"ה נשתייר וכו' שקאי על ג' בחינות בברכה זו עוה"ב ועושר וכבוד. וע"ז הי' מצטער על ב' שבעוה"ז ועל הג' לא הי' כל כך צערו. ואח"כ כאשר ציוה יצחק על יעקב לברוח מפני עשיו כ' ויתן לך את ברכת אברהם וכו' ובמדרש בירך אותו ברכה של גלות:
והענין עפ"י מאמרם ז"ל אמר ר"י משום ר"ש בן יוחי מיום שברא הקב"ה את העולם ל"ה אדם שקראו לקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר אדני אלקים במה אדע כי אירשנה והענין. כי כתיב מי העיר ממזרח צדק שעד אברהם לא הכירו את הבורא והיו כל התנהגות העולם רק בחסד בלבד ואברהם הכיר הבורא ב"ה והעיר העולם כולו, וחקר ובחן כי מהראוי לעבוד ולשמור מצותיו ואברהם קיים כל התורה כולה אף שלא הי' ציוה מהבורא ית"ש כי נעשה שתי כליותיו חכמה ויועצות אותו ומיום שהכיר אברהם את בוראו וקבל עול מלכותו ומני אז מתואר הקב"ה בשם אדון ומאז כרת אתו הברית נעשה מדה"ד בעולם שיתנהג העולם כפי שורת הדין עפ"י מעשי בני אדם אם טוב ואם רע ולא עפ"י חסד חיים וכמ"ש במדרש וישיבו אל עין משפט עין שעשתה מדה"ד בעולם הזה זה אברהם ולכן בירך יצחק ליעקב בברכת אברהם שיתנהג עפ"י מעשיו אף בגלות וזה ברכה של גלות:
והנה שאלת אברהם במה אדע כי ידע שלא יתנהג עוד הש"י עפ"י חסד בלבד רק בבחינת. אדון וכבר אמרו ז"ל מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו שטבע המולד מוטבע בנולד לכך אזי נגזר הגלות כיון שהרגיש אברהם שיתקלקלו בניו לא ע"צ עונש על חטאו רק ע"צ רפואה, כמ"ש אני ד' רופאך. וכיון שירדו ישראל למצרים נתקלקלו אח"כ בג' אבות הטומאה כמו שאמר התנא הקנאה ותאוה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם. וכמ"ש בתורה וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל ל"ה להם שום מעלת עצמותם רק שהם בני ישראל פרו וישרצו ובמדרש כשרצים שהי' רודפים אחר תאות הדמיונות ונלכדו במצודת התאות הגופניות לרדוף אחריהם. וירבו שהי' רודפים אחרי הגדולות ונפלאות:
וקנאת איש מרעהו הי' בהם. ויעצמו במאד מאד שרדפו אחר הממון להרבות הון ואמר כחנו ועוצם ידינו והאמינו בכזב בהשתדלות וזריזת ונכלל בזה הג' אבות הטומאה הקנאה ותאוה וכבוד שמוציאין את האדם מן העולם ותמלא הארץ אותם שמילא אותם וכסו כחת נפשם בארציות ומיד יסר ד' אותם ויקם מלך חדש. ונגד שרדפו אחרי ההון ענשם ד' מידה כנגד מידה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם שיכנעו ולא יקצו איש באחיו ולא יתאוה לרדוף אחרי הכבוד. וימררו את חייהם בעבודה קשה. ולתקן הג' אבות הטומאה הקנאה ותאוה וכבוד צוה הש"י על ג' מצות פסח. מצה. מרור. מצה על שפלתם שהי' עבדים לפרעה ומצה היא מאכל עבדים ויבטל קנאת איש מרעהו מרור לזכור שמררו את חייהם ועי"ז יתבטל התאות. וק"פ מורה על אחדות כמ"ש כל הספרים שישראל נמשלו לשה בכמה בחינות:
והנה נודע שכל התנהגותינו של ישראל המה רק עפ"י התורה ולמעלה מטבע המוטבע כי אברהם ניצל מכבשן אש בנס לכן זה התנהגות בניו זרעיו והכל בבחינת אדין כחו שקראו אברהם אבינו עין שעשתה משפט בעולם. ופי שנים בהתנהגותם של ישראל אם בגלוי כמ"ש וראו כל עמי ארץ כי שם ד' נקרא עליך. או בהסתר פנים שאין בעל הנס מכיר בנסו וכמ"ש אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה כנודע הפירוש מבעל מעשי ד'. ועל ב' השגחות הללו רומז הפ' משמים הבט ד' וראה את כל בני אדם זה השגחה המוסתרת ממכון שבתו השגיח על כל יושבי ארץ הידוע היא ארץ ישראל למקיימים המצות התליות בארץ לכן הק"פ המורה על שידד המערכה ועל גדולות ישראל ושיש בכחם לבטל כן המערכות רק בהתחברותם אל ד' שמן הדם הי' נזרק לד' והלחם הי' מקטירין והבשר הי' נאכל הכל להראות התחברותם אל ד' המשגיח עליהם בפרט, וזה לא נצטוו רק בזמן שהי' המקדש קיים שאז הי' התגלות אלקים על ישראל והיינו סמוכים על שלחן אבינו. ולכן אסור לשחוט בזמן שהחמץ קיים כי החמץ המורה על התנשאת וגאוה זה חוצץ בינו לד' שלא יכול לחול השגחת ד' בפרט רק על מצה המורה ג"כ על השגחה שלא נפעל בו הזמן. וזהו ענין חפזון שיצאו ישראל ממצרים שכל ענינים נפעלים בזמן והזמן שולט בו להיות מתפעל. ונודע כי השגחת הטבעית מתפעל במשך הזמן אבל הפרטית תחול בכל עת ואינה נכנעת לזמן: ובזה מובן המדרש גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה מעוני בשביל שאכלו חמץ בפסח והקשו כולם הא במקדש הראשון הי' ע"ז ולמ"ש אתי שפיר שהמצה מורה הדביקות בהשגחת ד' וחמץ מורה ההכנעה והשתעבדות לזמן, והם האמינו בהשתדלות ועבודתם וזה בחינת ע"ז ממש יען אז הי' משכנם בארץ ישראל ושמה הי' חל עליהם השגחה הפרטיות הנסיות שאינו משועבד לזמן וזה שאמר ומרב עבודה. לכן האוכל חמץ בפסח הוא בכרת שבזה ממשיך בנפשו הכח הרע שנכנע תחת המערכה ואין לו חלק בעם ישראל:
ומה מאד ראוי להזהר ממשהו חמץ ובעוה"ר טח עיני בע"ב מראות אחרי כל עוצם הוצאת אשר הוציא על צרכי החג אינם משתדלים כמה בע"ב להשגיח בעצמם על המצות וקנו מן הבעקערס אשר כו"כ אינם יודעים מאומה ממלאכה זו הצריכה השגחה יתירה בפרט אצל האש שיכול להתחמץ כרגע ולהשגיח על מצה נפוחה. ונודע אזהרת האר"י ז"ל הנזהר ממשהו חמץ בטוח שלא יחטא כל השנה כי הוא לחמא דמהימנותא וביארו בזה המדרש גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח היינו שעי"ז באו לידי עבירות ע"ז וכדומה. וזה נרמז ג"כ בפ' החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה שהוא התחלה ותרופה לכל חדשי השנה והיצה"ר ירא מאד ע"ז לכך מה עושה נעשה סירסר בעסק מצוה זו בעצמו ומטיל ארסו שלא יערב ויבושם:
לאדם הרפואה זו להתקלקל באמונתן. ובפרט אצל האש יש כו"כ חששות מחומץ שאין לו שיעור וצריך זהירות לקלקל המצה כפולה וראוי לכל בע"ב להשגיח ע"ז בעצמו כי בקל יוכל ח"ו לבוא לידי אכילת חמץ. כאן הדינים כסדר עיקר שמחת יו"ט להיות חדות ד' מעוזינו:
וכבר אמרנו ע"פ אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי. כי העיקר אתערותא דלעלא תליא באתערותא דלתתא ואמר אלה הם מועדי ד' שבכ"מ הם מועדי ד' להשפיע רב טוב לבית ישראל רק באופן אשר תקראו אותם מקראי קודש שתלי' בהכנת אדם אז אלה הם מועדי. ומה מאד ראו ונכון לכ"א לפזר צדקה כפי יכולתו להיות בעזר לסעד עניי עירנו אשר בעוה"ר צוק העתים והיוקר כמעט הוא פקוח נפש. גדולה צדקה שמקרבת הגאולה. וכבר נודע המליצה ממה שמותר לנסות במעשר כמ"ש בחננני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וכמה נמאס מאד מאלה הבע"ב אשר אינם נותנים בטוב הסכום לקמחא דפיסחא וכל א' חושב שעול נעשה לו בזה וכמה אות בזה על חולשת אמונתו. ורע ומר מאד הפירוד לבבות בזה הלא החיוב מוטל על כל א' שיהי' הכל מוכן עבור עניים וההוצאה מרובה ואסור לפרוש מן הציבור. וכבר אמרו ז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה ק"ו כשהן מרובים כי ממנ"פ מוטל עליו לעשות צדקה או כדי שירויח זו בשביל שהרויח: שהע"ה אמר מה שהי' הוא שיהי' ומה שנעשה הוא שיעשה וכו' כי אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהי' לא יהי' להם זכרון עם שיהי'. וביארו כי כבר כ' שגלות מצרים הי' סיבה שיזכו ישראל בשלשה מתנות קבלות התורה וא"י ועוה"ב ועינינו רואות וכלות כי כמעט קט אבדנו הכל ומפני חטאינו גלינו מארצינו עתידה תורה שנשתכח מישראל וגם זכינו לבית הבחירה חרב בעונינו. עוד זאת התפלאו מה זאת עשה ד' בעת ששבו ישראל מגלות בבל לא היתה גאולה שלמה כי חסר אז לנו ארון כפורת וכרובים והלוחות וגם הנבואה פסקה מהם:
אולם כ' הכל הי' ע"ל ערבון שנתן הקב"ה בהוציאם ממצרים גם אז ל"ה גאולה שלמה. וכבר כ' בהבנת דברי המדרש על מאמר הפ' שאמר הש"י למשה ואזכור את בריתי לכן אמור לבנ"י אני ד' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ובמדרש לכן אין לכן אלא שבועה שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי נשבע הקב"ה שיגאלם שלא ירא משה שמא מדה"ד יעכב גאולתן והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ומה ענין השבוע' כי גדר השבוע' שמוכרח הנשבע לקיים ולאמת הדברים כן הי' ענין גאולת ישראל ממצרים כי נודע שדבר שלא נגמר במלואו וטובו לא חל עליו שם הכלל רק שם הפרט כנודע מענין בנין בית כ"ז שלא נגמר בכלו לא נקרא על שם הכולל רק יש לו שמות פרטים ולכך כששמעו ישראל שמות ארבע בלשונות הגאולה יבינו שלא נשלם עודנו הגאולה בכלל. וישאלו מה זאת אמר הקב"ה לכן בשבוע' שהכל הוא רק ע"ל ערבון עד שיבוא הזמן עפ"י סוד ד' שיה' גאולה שלימה. רק להכן לגאולה עתידה צריך מקודם ניסי יצ"מ שלא יהי' דבר חדש. וכן קבלת התורה אמרו במדרש תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב אל תקרא מורשה אלא מאורסה כארוסה. ואמרו ז"ל בימים ההם תקראו לי אישי ולא תקראו בעלי ככלה בבית חמיה הייני שעד זמן העתיד התורה לנו רק בבחינת ארוסה עד לע"ל אז ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר והי' רק הכונה וכן בנין בהוק"ד:
הנה מצינו בחלום יעקב ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ודרשו ז"ל אכן השכינה שרוי' במקום הזה ואינו מובן מה הוסיף המדרש וירא ויאמר מה נורא אין זה כי אם בית:
אלקים ואנכי לא ידעתי כו' והכוונה כי מצינו שלשה שמות לבית המקדש בית אל בית אלקים. בית ד'. והיינו כי, אמרו בית ראשון הי' בזכות אברהם. ועל שיצא ממנו ישמעאל נחרב בית שני ונבנה בזכותו של יצחק ועל שיצא ממנו עשו נחרב. וע"י השלישי יהי' אי"ה בזכותו של יעקב שהי' מטתו שלימה לא ישלטו בה ידי זרים. ומדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם והוא דבק במידת אל חסד אל כל היום לכן אמרה אסתר אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני. שבים הי' חסד שעבר בים צרה פסל מיכה ובסיני הי' חסד לקבל תורה בלי הכנה ומדת יצחק הוא פחד יצחק ומתייחסת מידתו לשם אלקים. ויעקב מדתו רחמים והאמת תתן אמת ליעקב לכן הוא דבק בשם הוי' מקור כל המדות כי כל השמות מתיחסים עפ"י המדות ובכל הכנויים יש לשרי מעלה אחיזה לבד משם ד' לכן לע"ל כתיב ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד כי אחר שיהי' ד' אחד הנהגתו לבדו בלא שום שר לכן יהי' שמו אחד. לכן מדתו אמת שקיים לעד. ויעקב כשקץ משנתו כנראה שתמה אכן יש ד' במקום הזה וקשה מה זה תימא הלא לית אתר פנוי מיניה ועיניו משוטטות בכל לכך הפכו ז"ל התמיה שתמה על מה יש אור אלקים במקום הזה לבד כי מקדש הראשון מכונה בשם בית אל מדתו של אברהם ומקדש שני הי' מצד דין בית אלקים אף שלא הי' ראוים לגאולה מ"מ יען שכמעט שכחו כל התורה ונשאו נשים נכריות ולא יכלו לדבר לשון הקודש ושכחו משבת ואלו התמהמו עוד כמעט הי' נשכח כל הטוב אשר נתן ד' לנו. לכן שקד הש"י עליהם והוציאם משם והכניסם לארץ ובנה להם בהמ"ק ושלח להם עזרו שראוי הי' להיות כמשה ואנשי כנה"ג עשו כמה סיגים לתורה עד כי נקנה התור' אצלם בקנין גמור שיהי' לישראל כח לעמוד בכל הגזירות ושמדות עד שראה אל דעות ד' שעכ"פ שם ד' לא ישכח עוד מפינו ד' אמר לשכון בערפל לשלם החוב מכבר מה שחטאו אבותיהם לכן בשני בתי המקדש הללו לא הי' מאיר אור אלוקי בכל מקומות העולם רק שם בלבד. ומשם יצא שפע לעולם. אבל לע"ל אז נאמר ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמו הגדול רק שם יהי' אור המאיר לכל עולם כי יבולע הרע מכל וכל:
וזה שתמה יעקב אכן יש ד' במקום הזה שלא נגלה לו במקום אחר. מזה הבין שעדיין לא ראה אור אשר יהי' מאיר לכל עולם ונפלה עליו חרדה ופלצות והשיג כי חרוב יחרב ונגלה לו הנבואה ואמר אין זה כי אם בית אלקים שעכשיו יהי' נקרא בית אלקים. אבל על לע"ל נאמר נכון יהי' הר בית ד' כיון שיהי' נקרא בית ד' לא ישלטו בו ידי זרים ויהי' נכון ומשוכלל: וזה מאמר שמחתי באומרים לי בית ד' נלך שיקרא בשם בית ד' עומדת הי' רגלינו שאז יהי' התייצבת בשעריך ירושלים. ואמרו אז ירושלים הבנויה כעת בבית שני (כי על בני הגולה דיבר) שנבנה כעיר שחוברה לה יחדיו שנתחברו לה כנס"י שיחדיו יהי' תמים. ואמר ששם עלו שבטי יה בעת שעדיין אין ד' שלם עדות לישראל שבמה שיבנה בעוד שלא נטהרו מכל היא עדות לישראל שיבוא עוד חזון למועד להודות לשם ד' שיקבלו הטובה ממקור ומדות האמת אשר בשמחתם לא יתערב עוד זר. ועל לע"ל נאמר (ישעי') קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח כי השכינה כביכול נפלה כמה פעמים בעת גליותינו ואף כי עמדה בארצה בבית ראשון ושני חזרה בעוה"ר ללכת בחשכת הגלות להגן עלינו כי בכ"מ שגלו ישראל נגלו השכינה עמהם השגחת אלקי המוסתרת אכן אתה אל מסתתר ובעת הפדות צוחה השכינה קומי אורי תהי' מצב אור השכינה שלא תרד עוד כי בא אורך ששבת מדרכך וכבוד ד' עליך זרח שיהי' הגאולה בשם ד' שיהי' שמו שלם. וזה שאמר החכם מכל אדם מה שהי' כל הנסים שהי' ביצ"מ הכל הי' לתכלית שיהי' כמ"ש כימי צאתך מארץ:
מצרים אראנו נפלאות ומה שנעשה בקבלת התורה ובבנין בהמק"ד הוא שיעשה אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהי' לא יהי' להם זכרון שכמעט ח"ו נשכח כל הטובות מבית ראשון ושני עם שיהי' לאחרונה רק הכל הי' הכנה מה שיהי' לע"ל באחרונה. כמ"ש הנה ימים באים נאום ד' לא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל וכו':
והנה אמרו ז"ל במדרש פ' נשא אמר ר"ש בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את העולם עיקר שכינה נתאוה שיהי' לו דירה בתחתונים כמו בעליונים ברא אדם וצוהו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת לא תאכל ועבר על ציווי סלק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון עמד קין והרג להבל סלק הקב"ה שכינתו לרקיע השני עמד דורו של אנוש והי' עובדי ע"ז שנאמר אז הוחל סלק לרקיע השלישי עמד דור המבול ומלאו הארץ חמס סלק שכינתו לרביעי עמד דור הפלגה ואמר הבה נבנה לנו עיר סלק לחמישי. עמדו הסדומים סלק הקב"ה שכינתו לרקיע הששי. עמד אמרפל וחבריו והכעיסוהו סלק לרקיע השביעי ואמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און מה עשה הקב"ה קיפל את כל הדורות הראשונים והעמיד את אברהם וסיגל מעשים וירד משביעי לששי. עמד יצחק ופשט את צוארו על המזבח ירד לחמישי. עמד יעקב ירד השכינה מן החמישי לרביעי. לוי לשלישי קהת לשני עמרם לראשון. ומה הי' אז השכינה מתאוה לירד לתחתונים עד שבא משה והורידה לארץ שנאמר וירד ד' על הר סיני הד"ד באתי לגני אחותי כלה. ע"כ מזה ראינו כי נתבשם כ"כ העולם עד מאברהם שהאיר ממזרח צדק. אך לא הי' בנין עולם בשלימת עד שבא משה ונשמתו הי' כלולה מס"ר ישראל והי' בכחו להוריד השכינה לארץ וע"י גלות מצרים הי' ישראל מוכנים, לקבל תורה הנהגה אלוקית בשלימות ויבא לא"י ולבנות בית נכון ונשא ולאט לאט ישכון ד': וזה רמז ר' יצחק שמשבא משה לעולם ותתצב על שם שכינה נאמר ויבא ד' ויתיצב שממנו אז הי' התיצבות לשכינה בתחתונים ויקרא כפעם בפעם והרצון כמו שמואל שלא רגיל בנבואה ע"כ ראה וד' כמה פעמים עד שהכינו לנבואה כן העם הזה לא הי' להם התיצבות ומקום מנוח לרגלי השכינה להציג על הארץ כי לא נמצא עד כה שיוכלו לשמוע בלמודים לקבל חמדה גנוזה עד העת הנבחר שנולד משה. לכן או אז ויבא ד' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם לא בפעם אחד רק לאט לאט עד שעלו אל השלימות שיוכלו לדבק בתורתו אחותו אמור לחכמה אחותי את שיהי' הם והתורה ממקור אחד ובאהבתה ישגו תמיד מרחוק מרחוק ד' נראה לי אמרה כנס"י אהבת הקב"ה מתחלפת לי שבגאולת מצרים בא בכבודו ובעצמו והראה לנו אהבה שלימה באו"ת וכפורת וכרובים וארון ולוחות והי' קרוב אצלי בכל צורכי. ובגלות בבל אף כשהי' הגאולה לא בא בגבולנו לשכון כבוד בארצינו וחסר לנו ככל הנזכר וככל הטוב אשר הי' בראשונה כ"א מרחוק ד' נראה לי. כן הי' שאלת כנס"י ומשיב הש"י אל תדמה כי היתה אז גאולה שלימה כי לא הי' ראוים ולבנות בית נאמן מפני חטאתם אשר גברו מני אז כי אם ואהבת עולם אהבתיך שתהי' אהבתו לך לעולם ולא יופסק חבל אהבה וע"כ משכתיך חסד מה שמשכתיך מבור הגלות הי' ע"צ החסד וזה לדעה כי אל דעות ד' שכל תכלית בנינו הי' כדי שידעו אותי עמי ולכן נבנה הבית במדות אל להתגלות אור ד' וע"כ הי' לזרים אחוז' ונחרבו מה ד' אלקיך שואל מעמך מתמה מה נשתנה גאולה זו מכל גאולות שהי' מכבר שלא שאל ד' מאתנו וכעת שואל ד' וממתין עלינו ועיקר הגאולה תלוי בנו כמאמרם ז"ל כלו כל הקיצון ואין הדבר תלוי' אלא בתשובה. משיב יעשה ד' בית נאמן לאדוני שהבית הזה שיבנה ב"ב יהי' נאמן ולא ישלטו בו ידי זרים עוד להחריבו כאשר שלטו ידי זרים כהם בראשונה ואמר ויקרא לו ד' שלם:
כיון שיקרא לו על הבית שם ד' שיכונה בשם בית ד' אז שלם יהי'. נבנה לו שם שם שלם שיושלם הכל ויהי' דירתו בתחתונים יה"ר שיבנה במהרה בימינו אמן: