אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דרוש א לשבת הגדול
דרוש לשבת הגדול שדרשתי בעזה"י פה קויל שנת תר"י:
במדרש נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. אמר הקב"ה ליעקב אתה אמרת והי' ד' לי לאלקים חייך כל ברכות וטובות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנאמר והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. והי' ביום ההוא יוסיף ד' שנית לקנות את שאר עמו והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ע"כ. ואינו מובן מה שתלה עצם הנחמות במה שנפתחו בלשון והי' עד שנאמר שהן בתורת שכר שאמר יעקב והי' ד' לי לאלקים הרי אם נאמרו חוץ מלשון הזה אלא ביום ההוא יצא וכו' וכן כולם הי' ג"כ ענין הנחמה מבואר במעלתה ומה יוסיף לנו מאמר והי':
הבל"ע חלק השתעבדות וגלות ישראל לד' סיגים. כי יש מי שמשתעבד לחבירו בגופו שעובד עמו ומשרתו לכל אשר יצוה עליו. הב' בממונו. שמושל בכל קניניו. הג' בכבודו כי שפל הוא ומשפיל כבודו. הד' בנפשו ונשמתו. וכל הד' סיגים ישראל נכנעים בגלותם אם בגופם יסורי הגוף כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. כמ"ש בתוכחה תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לב מרב כל ועבדת את אויבך. ובממון כמ"ש למה תשקלו כסף בלא לחם. למה תשקלו כסף לאה"ע בלא לחם בלא לחמו של תורה אמר ישעי' מי נתן למשיסה יעקב. וישראל לבוזזים הלא ד' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. ולהבין הכפל. ובין ההבדל בין משיסה לביזה:
והענין כי הגוזל מחבירו דבר כוונתו על א' משתי דרכים. אם שיכוין בזה תועלת עצמו והנאתו. או שיכוין למחר חבירו ולהדאיבו כמו שקונסין לא' בממון לצערו והוא אינו נהנה מאותו קנס. משיסה ענין קילקול ודריכה לחסר. ולא לתועלת וביזה שתהי' לפני הבוזז למלאות חפצו כמ"ש בזזו איש לו כן הגוי הזה מימות החורבן נתיסרו בב' סיגים הללו. אם למשיסה מה שאה"ע אינם נהנים רק לזלזל וצער ישראל כשנאת הדת ואם להלאותינו במסים וארנונות וכ"ז בא מדה כנגד מדה לנו כי גם אנחנו חטאנו לד' בב' מדות הללו. כי החוטא כדי להרויח למלאות תאותו ענשו מידה במידה שגם האויב מתאוה למלאות תאותו ושולל ממנו ממונו. והחוטא מבלי תאוה רק למרות עיני ד' עונשו ג"כ כזה ביסורים רק לצערו ולהדאיבו ושני החטאים נמצאו בישראל בעת חרבן הבית וזה שאמר מי נתן למשיסה יעקב שהיא המדריגה הקטנה נתננם למשיסה ורדיפה להדאיבם וישראל לבוזזים להלאותם במסים שהשונאים חומסים ובזזו להם עשרם וע"ז הושב ואמר הלא ד' שהוא בעל הרחמים שמעניש מידה כנגד מידה זו מה שנתננם לבוזזים חטאנו לו בגדר חטא מחמת תאוה ע"כ מתאוים המה ג"כ לממונם ולא אבו בדרכיו הלוך שנגד מה שעשו להמרות עיני ד' נתננם גם המה למשיסה במה שלא נהנה מהם לא המזיק והניזק. מהעדר הכבוד אמר הנביא וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים נגד כל העם. העדר קנין השלימות מובן מאליו וכמ"ש עד אנה אשית עצות בנפשי. ונפשי נבהלה מאד. הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש וכ"ש ועבדת אלקים אחרים עץ ואבן כי ע"י יסורי הגלות ועול המדהבה צריך השתדלות להביא פרנסתו ואינו ניכר אצלו מתת אלקים ומו"מ הוא אדון לו ועובד עץ ואבן:
והנה בגלות מצרים הי' כ"כ ד' סיגי יסורים הללו עבודת הגוף שיגעו אותנו בחומר ולבנים. כמ"ש וישימו עליו שרי מסים לפרעה והי' למען ענותם בסבלותם ושפלת שהשוטרים הי' מישראל והנוגשים מצרים וגלות הנפש שהיינו משוקעים בטומאת:
מצרים כמ"ש ולא יכלו להתמהמה שם אף רגע א' יותר רק ד' עשה זאת למען שמו הגדול. וכמ"ש בתחילת התגלות ד' למשה בעת שראה שהסנה בוער באש והסנה איננו אוכל והתפלא משה בזה. והמליצה כי בית יעקב אש קודש ישראל לד' כל אוכליו יאשמו ואש מכלה הכל ומפריד כל דבר ואה"ע נמשלו לסנה כמ"ש על ישראל כשושנה בין החוחים כי כמו הסנה לא יצלח לשום דבר רק להדאיב כן האה"ע עיקר תכליתם רק להדאיב ישראל. והי' מהראוי שבמה שיסרו מצרים והדאבו לישראל ישרפו ע"ד העל אלה לא אפקוד אם בגוי אשר כזה לא תנקום נפשי. הפוך הטבע שהסנה פועל באש והסנה איננו אוכל ואמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה הבן לחקור כעת ע"ז. ואמר לו הש"י ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו' ואינו מובן מה חידש הש"י אח"כ במה שאמר ועתה הנה צעקת בני ישראל בא אלי: והענין כי עיקר גלות מצרים הי' לייסר ולזכך ישראל לקבל אח"כ שלשה מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל תורה ארץ ישראל עוה"ב וכולן לא זכו אלא ע"י יסורין כי להיות דבוק בהש"י צריך להסיר המסך המבדיל גוף העכור. וכ"ש הש"י לאברהם בברית בין הבתרים ששאל במה אדע כי אירשנה כי ידע אם בניו יזכו לתורה וא"י אשר עיני ד' אלי' מראשית השנה וצריך להיות מיוסרין מקודם להיותם מקורבים לד' שאין באיזה מין יסורים אמר לו הש"י ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ארץ טמאה ערות הארץ כו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול ובמדרש זה קבלת התורה ואמר ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן היינו כי מאת ד' לא תצא הרעות. וע"כ יהי' לטובה במה שעי"ז יצאו אח"כ ברכוש גדול זה קבלת התורה. וסיבב ד' בזה שיכירו כח גבורתו ויאמינו בהשגחות ד' וידע ישראל כי רק לד' התשועה וישמע לקול התורה. ממש כמו החולי שנוטה למות ובא רופא וריפא אותו ומסדר לו סדר הנהגתו בלי ספק לא ימרה פיו כי יודע שהוא שוקד לטובתו ומובן מה שנגד מזגו הוא אשר פקד עליו שלא יאכל כן כיון שד' גאל אותנו ויודע תהליכותינו מהטוב לנו ג"כ ההכרח לשמוע לכל אשר יצוה כמו שמצאנו כמה פעמים אני ד' אשר הוצאתיך מא"מ והש"י הביט אחרית דבר מראשית כי באם לא ירד שכינתו ואני בתוך הגולה ח"ו לא יהי' קיום לישראל במצרים ערות הארץ לכך שיתף שכינתו שמה והבטיח ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שירד שכינתו עמו מאהבתו לאבותינו לתת אותנו לכור הברזל אשר ע"י גלות מצרים יסיר הבדיל והפסולת הזוהמה ויטו ישראל אזנם לשמוע בלימודים והש"י ידע מראשית אחרית כי ע"י יסורי הגלות ישימו ישראל על לבם לקרוא בשם ד' אלקי אבותם מעומק הלב כמ"ש ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו שזעקו חמס איך נפלו וירד עשר מעלות אחורנית. ועל זה הי' הש"י שוקד למען יכירו כי אך לד' הישועה ואין להם עצה אחרת כמ"ש יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה את הכל ידע ד' אחרית דבר מראשית כי ד' יודע מחשבות אדם. וזה שאמר למשה ראה ראיתי מה שיש כעת לראות ראיתי מכבר את עני עמי אשר במצרי' וגם צעקתה מפני נוגשיו וארד להצילו שכבר ירדתי ע"ז עם יעקב למצרים להיות עמו בצרה כדי לגאלו. אך בעוד שלא היו ראוים ומוכנים לקבל שפע טובה. לכך אמר ועתה הנה צעקת בני ישראל בא אלי וגם ראיתי אח הלחץ וכו' לכן ועתה אשלחך אל פרעה ויזכו עי"ז לג' דברים לתורה וא"י ועוה"ב: ובמדרש ראה ראיתי אמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה, אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה שיקבלו:
את התורה ואני רואה שיעשו את העגל. והענין עפ"י מה שכתבתי בפ' בלק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ולהבין הכפל נקדים מה שאמר המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמ"ש לאברהם בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ולהבין איך מביא ראי' ממה שהבטיח הש"י לאאע"ה על קיום הבטחה. ב' מה רבותא שקיים הש"י מאמרו הלא לא איש אל ויכזב בן אדם ויתנחם שהש"י הוא הבעל יכולת וגם לא יתחרט ח"ו מצד הנולד כמובן:
והענין כי נודע ברכת שבירך יצחק שעיקר הגלות מצרים הי' לזכך בכור הברזל להכניע אותם לקבל התורה שעי"ז יזכו לג' מתנות הנ"ל והודיע הקב"ה לאברהם שבניו יתנסו בג' נסיונותי ואלו המה עיקרי הבחינות לשמירת התורה והוא כמו שמצינו בפסוק אם יעמוד נח איוב דניאל. ומה שתפס אלו השלשה צדיקים כי נח הי' לו התחברות עם רשעים דור המבול ואעפ"כ נשאר צדיק. איוב נתיסר בעוני ויסורין שלא חטא גם בזה. דניאל הי' לו נסיון עושר ולא געל נפשו בפת בג המלך ובג' אלה רצה הש"י לנסות זרע אברהם אוהביו א' נסיון התחברות ברשעים ולא ילמדו ממעשיהם. השני נסיון עוני ולא יהרהרו אחרי ד'. השלישי נסיון עושר ועכ"ז לא ירמו לבבם לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה רק יכירו ד' ונסיון זה הוא הכי נכבד. וכאשר ביאר האלשיך כל המקיי' את התו' מעוני סופו לקיי' מעושר כנודע. ובזה מובן מאמרם ז"ל אמר ר' יוסי בעוה"ז כל זמן שרוח צפונית מנשבות אין רוח דרומית מנשבות בזמן שרוח דרומית מנשבות אין רוח צפונית מנשבות אבל לע"ל אמר הקב"ה אני מביא בעולם שמשמשות בו שתי רוחות שנאמר אומר לצפון תכי ולמימן אל תכלאי: והענין עפ"י מה שאמרו ז"ל הרוצה שיחכים ידרים הרוצה שיעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון מנורה בדרום ובזה פירשו הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. כי עיקר תכלית הבריאה להשלים נפשו בתורה ומעש"ט ולשלימת הנפש צריך שלימת הגוף וממון ג"כ כי ממנו ניקח לעבוד אלקינו אולם עיקר התכלית הי' צריך לעשות מעניני הנפשיי והטפל היא שלימת הגוף והממון ואנחנו בעוה"ר מהפכים הסדר כמו"ש משה רבינו ע"ה כי דור תהפוכות המה עיקר תכלית המו"מ אכילה ושתיה הלבשה ושלימת הנפש הוא רק הטפל וע"ז אמר שהע"ה עורי צפון וצאי תימן עם התשוקה שאנו עושין לעשירות צאו בחשקת הלזה לתימן החכמה ואך יראת ד' היא חכמה. והש"י מגלגל הנשמה פעמים ושלוש עד שיתקן הנפש וזה ביאר הולך אל דרום עיקר המטרה צריך להיות לחכמה ויראת ד' וסובב דרך אגב אגב על צפון לעשירות וצורכי הגופני סובב סובב הולך הרוח אנחנו מבלים ימינו בזה עד שהולך הרוח החיוני על סביבותיו שב הרוח, אח"כ עוד הפעם. וזה שאמר באם רות צפונית מנשבות היינו במי שרודף אחר ההון ועושר וממלא ביתו בכסף וזהב בזה אין רוח דרומית מנשבות היינו החכמה אבל לע"ל יהי' שניהם יחד כמובן. ואמר הש"י לאברהם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם היינו שיתגרשו למקום רשעים ואעפ"כ יהי' כגרים לא יתחברו להם להיות כחושבים לקבל נמוסם והתנהגותם רק יהי' כגרים. כמו שאמר יעקב עם לבן גרתי כמובן, וכן אמרו בני יעקב אל פרעה לגור בארץ באנו שרצוננו להיות כגרים. ועתה בעוה"ר הוא חסדי ד' שאה"ע מחזיקים אותנו לגרים. הנסיון השני העוני אמר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה והם יעמדו בנסיונם ולא יבעטו נגד מידת הדין רק יקבלו באהבה ואח"כ יצאו ברכוש גדול הוא נסיון השלישי,:
שעי"ז יזכו לנסיון עושר. ובזה מובן מאמר ז"ל ע"פ דבר נא באזני העם וישאלו מאתם כלי כסף וכלי זהב אמרו דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו ולואי שנצא בעצמינו משל לאדם שהי' חבוש בבית האסורים והי' אומרים לו בני אדם מוציאין אותך ונותנין לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאני היום ואיני מבקש כלום. והענין כי קשה למה לא רצו לקבל וכמ"ש וישאלום מלמד שהשאילום בע"כ של ישראל משום משוי ואינו מובן הלא כמה חיובים הי' להם וגם מה שאמר הקב"ה שלא יאמר אותו צדיק הכי משום זה דוקא יקיים הש"י הבטחתו שלא יקרא אברהם תגר ובלא"ה לא יקיים הלא לא איש אל ויכזב:
אולם הענין כי באמת ישראל לא עמדו בנסיון עוני והתחברת רשעים והי' מפאת קושי העול המדהבה אשר המצרים עבדו בהם בפרך וכמ"ש בילקוט והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש"ע לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם נסים והי' משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חימה מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוהו הלא לא עבדוהו אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף הדעת מיד אותו החימה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרים והיינו כי פרעה ומצרים הי' בעוכרם כמ"ש וימררו את חייהם בעבודה קשה. אולם זה הי' תירץ להצלתם אבל מ"מ לא עמדו בנסיון עוני א"כ יראים ישראל לקחת כסף וזהב פן לא יעמדו בנסיון עושר. כאשר באמת הי' שזהב עשו לבעל אח"כ ועשו עגל אבל הש"י לאהבת אבותינו רצה למהר ודילג על ההרים לקיים הבטחתו אף שהי' על תנאי וע"ז נאמר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כאילו לא הי' נכשלים והי' עומדים בנסיון עושר וזה שאמר לבקש מהם שישאלו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם שלא הזדככו כ"כ להיותם מוכנים לקבל נסיון עושר והש"י השאילם בע"כ. שמפני משוי לעמוד בנסיון לא רצו השלמים לקבל כסף וזהב. וע"ז נאמר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות היינו לקיים מצות הש"י וד' נתן את חן העם בעיני מצרים היינו ההמוני וישאלום וינצלו את מצרים כי חמדו לתאות כסף וזהב. וע"ז משביח הבעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהשפע הי' מהקב"ה בלבד בלי הכנות המקבלים שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמ"ש לא"א ע"ה לנסות ואף שלא עמדו בנסיון וגלוי וידוע לפניו שיחטאו עוד בעגל בכ"ז קיים הבטחתו אף שלא נתקיימו התנאים שיעמדו בנסיונם. וזה שאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כי הבטה נאמר על דבר המובט בהוה והוא לפניו וראי' נאמר גם על ראיה שכליות כמו לבי ראה הרבה חכמה. והנה קודם מ"ת נקראים יעקב ואחר מ"ת נקראים ישראל ואמר שאהבת הש"י לישראל כל כך הי' שלא הביט און ביעקב מה שראה ד' אצלם בהוה בהיותם בבחינת יעקב קודם מ"ת שלא עמדו בנסיונם ומתחילה הי' לגור בארץ באנו ואח"כ התערבו עם מצרים ועבדו ע"ז בכל זאת לא הביט און בהם ולא ראה עמל בישראל. מה שיעשו אח"כ העגל ע"י רב זהב ולא יעמדו בנסיון עושר. והטעם ד' אלקיו עמו. ע"ד עמו אנכי בצרה שהקב"ה שיתף שכינתו עמהם. ועוד ותרועת מלך בו שיהי' נתברר וניכר לעולם ע"י יציאת מצרים כי אך לד' המלוכה. וכמו כן בכל דור ודור הש"י שומר ישראל עמו אף שלא עמדו בנסיונם לכך אמר אח"כ והוא שעמדה לאבותינו ולנו אהבה זו שיש להש"י אף באין ישראל מושלמים במעשיהם בכ"ז הקב"ה מצילינו מידם. וזה שהראה הש"י למשה ואמר לו אתה: רואה ראי' אחת שעי"ז במה שהזדככו בכור הברזל שעבוד מצרים יקבלו התורה. יען הכירו כח מלכותו ואני רואה שיעשו את העגל ובכ"ז אינו מכבה האהבה וע"ז נאמר כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה בכ"ז מים רבים המון העבירות לא יוכלו לכבות את אהבה. אולם יען לא הושלמו ישראל אז נשאר החוב להיותם נתונים בגלות ואצרוף אותך כצרף כסף שלא ישאר שום סוג למען אח"כ כאשר יהי' במהרה גאולה שלימה יצאו קב ונקי מבלי שום סוג למען כולם מקטנים וגדולים יכיר השגחת הש"י אמונה שלי מה:
וזה רמז לנו הש"י בקרבן פסח וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לד'. ירצה כי באמת לא הי' גאולה שלימה רק לא יכלו להתמהמה שמה כמ"ש ד' למשה אהי' אשר אהי' אהי' עמהם בשעבוד מלכות זה ואהי' עמהם בשיעבוד מלכות אחרת יען לא עמדו בנסיונם רק הש"י למענו אעשה למטן יתקדש שמו וישראל יקבלו התורה ואח"כ יהי' להם תקומה ויזדככו בגלות אחרים. וידוע כי הנעל ברגלים מכונה הגשמיות ההגברת החומר כמו שמצינו שאמר הש"י למשה של נעלך מעל רגלך. לכך אמר מתניכם חגורים שעודנו לא הותר הקשר כמו מי שהולך בדרך באם עומד לפוש עדיין אינו מתיר חגורו יען מזורז הוא לילך עוד לא כן מי שבא לגבולו מתיר חגורו כן רמז הש"י שעוד מתניכם חגורים לילך בגלות יען נעלכם ברגליכם עודנו לא סר זוהמה של הנחש מכל וכל. ועתה עשה הש"י למענו וגאולה עתידה יהי' אחרי הזדככות ישראל מכל וכל ויתוקן הכל:
והנה אמרתי על מאמרם ז"ל ששאל מין לר"ג מי תופס המלכות אחרינו הראה לו וידו אוחזת בעקב עשו כי יעקב מחזיק תמיד לעשיו בעקיבו ובידו להפילו כל שעה ומרמז להם ג"כ הש"י ומקלכם בידכם שאח"כ תלוי בנו להכות לאה"ע על קדקדם ואכלתם אותו בחפזון להראות כי נחוץ הי' לפדות למען יתקדש שמו אבל לא הי' ראוי לכך רק פסח הוא לד' שפסח על בתינו והציל אותנו. ולע"ל כאשר יזדככו ישראל ויצאו מתוקנים נאמר כי לא בחפזון תצאו יען לא הוצרך הש"י למהר ולהחיש:
והנה כי אף כי בפועל בעוה"ר נתבטל מאתנו שמחתינו להקריב ק"פ אשר עי"ז מקונן הנביא דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד שהיינו עולים ומקריבים ק"פ וחגיגה ושלמי שמחה ומה נאה הי' ומה יפה פעמיך בנעלים בא נדיב ברתא של אאע"ה אולם הכל הי'. הכונה מזה להאמין אמונה שלימה כי ד' הוא המשגיח וזה הי' נסיון הקרבת ק"פ שנאמר הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלוני וישראל כאשר שמעו משכו וקחו לכם היינו שימשכו מע"ז וקחו לכם שעי"ז שיאמינו בד' יתחברו באחדות. וכבר אמרו ז"ל בא חבקוק והעמידו על אחת צדיק באמונתו יחי' כי מי אשר הוא חז' באמונ' אוהב לכל ואינו בא לידי קנאה ושנאה רק יחי' חיי שלום עם כל איש ואיש יען יודע ומאמין כי אין אדם נוקב באצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה והכל בא בהשגחה וציוה הש"י לקחת ק"פ לזבוח תועבת מצרים לעיניהם למען יתברר אמונתם בד' והשגחת ד' עליהם. וישראל קבלו אז בשמחה כמ"ש בסוף פרשה זו ויקדו העם וישתחוו היינו כמ"ש בנסיון אע"ה שעיקר הי' השמחה שלא חמל על בנו כן ישראל מסרו נפשם אז על מצות ד' וקבלו בשמח' ועי"ז ויקדו לתת תורה כי קירב הש"י לעבודתו וישתחוו בפישוט ידים ורגלים להראות כי הכל בהשגח' ד'. והנה זה נשאר לנו כמו כן עתה הבחינה ממצוה זו וזה עיקר סיפורי יציאת מצרים לדעת ולהכיר השגחת הש"י ואנחנו בעוה"ר מכינים כל צורכי יו"ט אבל העיקר חסר ובעוה"ר מתגבר הש"ח והגאוה והפירוד לבבות:
אחי כמה פעמים אמרתי בנידן בנין בית הכנסת מאד ירא אני ממאמרם ז"ל המתחיל במצוה ואינו גומרו ר"ל מה שאמרו ז"ל:
הנראה והנשמע כזאת מקהילת ישראל וכ"א אומר שחבירו יתן ואינו מקיים ואהבת לרעך כמוך יש מקיים שהוא לא יתן ואחרים יתנו ג"כ ומקיים מה דעלך סני לחברך לא תעביד. ויש רוצה שחבירו יתן. איך לא נבוש ולא נכלם באומרינו שני פעמים בכל יום ואהבת את ד' אלקיך בכל מאודך לאהוב ד' בממון זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ואתם חסתם על הוצאות קטנים על כל קהל ישראל פה דבר קטן הוא למה לא תבאו יחד להתאסף באגודה אחת להמתיק סוד ותשועה ברב יועץ כדת מה לעשות למען נגמור המצוה הזו. מצה מורה על ענוה ופסח מורה על שררות אכילת צלי כאכילת שרים והזהירה התורה לאכול עם פסח מצה למען נדע כי עיקר תלוי בענוה ולבל ישתרר כ"א על חבירו. וכבר אמרנו וישא העם אה בצקו טרם יחמץ משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. והיינו כי מצה מורה על דביקת הש"י ובזוהר נקרא לחמי דהימנותא והשאור שבעיסה היא נגד יצה"ר. ומצינו ביעקב שאמר לבניו הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם. היינו שיסירו הכעס והגאוה שזה אלקי הנכר ככת זרים אשר בתוך האדם והחליפו שמלותיכם היא כינוי למידות האדם שמקשט האדם כמו מלבושים וכבר כתב הבע"ק איזה ת"ח שיודע להפוך חלוקו היינו המידות לכלכל במשפט כ"א בעתו ובזמנו. ורמז התורה כי ההמוני אוכלים מצות ולא חמץ להראות כי נעקר הע"ז היצה"ר מלבנו בזכרינו נסי יציאת מצרים אבל באמת משארותם צרורות בשמלותם החמץ ניכר במידת על שכמם כי עולה עד למעלה ראש. והיצה"ר מתגבר כ"כ אין שום אחד שישים על לבו לתכלית הנרצה מה יהי' בסופו הלזה בא לעולם לאכול ולשתות ולהרבות הון ולמה לא תשימו על לבכם לכה"פ לקנות שם בארץ להשאיר ברכה לזכר עולם לעמוד בנין מקוה על מכונה ולהיות צרכי רבים אשר הוא מצוה גדולה. בכל דור ודור חייב אדה לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים ומי שניצל מצרה ונעשה לו נס מחויב לשבח ולהודות לד' להקריב קרבן תודה יהי' זה תודתינו. והיא מוטל עלינו להציל ר"ל מאיסור כריתות. וכ"א אמר שאין תלוי בו. ובאמת אמרו גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום. והיינו כי המוכח לחבירו מושנא הוא כי כ"א דן לפנוי' אחרת. אבל מי שעושה הטוב ומשתדל אצל אחרים ג"כ שילמדו ממנו תוכחה זו מביא שלום כי אין לומר עליו שום פנוי'. אבל בעוה"ר כ"א אינו משים על הלב ואין גם אחד שיעיז על עצמו עבודה זו להיות מזכה הרבים ומציל את נפשו כי הקולר תלוי על צואר כ"א מי שיש בידו למחות. והנני מחלה הפעם נא תאספו יחד בחה"מ להמתיק סוד מאין נקח לכסף מוצא יען בימי הקיץ יהרס המקוה הישנה נראה לכה"פ להשתדל שיהי' נכון חדשה אי"ה לימות החורף.: ובעה"ר איך טחו עינכם מראות הלא זו מצוה שכלית ונקיות ואיננו תואר והדר לשום איש הגון להיות מקוה כזו פה ובכל זאת אין איש שם על לב וכך הוא דרכו של יצה"ר לסמות עינים היום אומר עשה כך ולמחר עשה כך. וזה שאמר אם בחקותי תמאסו אח"כ. את משפטי לא תעשו. ומצד השכל והמשפט הי' ראוי לעשות ולגמור ואנחנו לא נבוש ולא נכלם מקהילות אחרות אשר לא נמצא די כסף כאשר פה בעזה"י יוסף ד' לכם אלף פעמים ככה ובשאר קהילות הכל נעשה ופה אין איש שם על לב. והאבי אבות הטומאה היא הגאוה אשר עי"ז יש פירוד לבבות וחמדת הממון. זכרו והתאוששו ותנו כבוד לד' אלקיכם להתנאות במצות, ולהשליך הגאוה וכבר אמרו במדרש גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח. והיינו שדרש מעוני לחם עוני שלא אכלו מצה הא המקדש הראשון חרב בשביל ע"ז ג"ע וש"ד ושני בשביל ש"ח. אולם עוד מבואר במדרש:
לא חרבה ירושלים אלא בשביל גסי הרוח שהי' בהם והיינו כי הש"ח בא מפאת רמות רוח והגאוה וזה מרומז שלא אכלו לחם עוני והי' אוכלים חמץ בפסח היינו שלא למדו מוסר תוכן צווית איסור לאכול חמץ ולאכול מצה להראות על הכנעה. וכבר אמרו ז"ל כל המעלים עין מן הצדקה כאלו עובד ע"ז ויש להבין למה לא אמר כל שאינו נותן צדקה כאלו עובד ע"ז: אולם הענין שאדם צריך לחשוב שהכל הוא צדקה מאת ד' שנתן לו עושר למען יעבוד לד' בו במצות וצדקה לפני עניים ובאם אמר שכוחו ועוצם ידו עשה לו מעלים עין מן הצדקה שנתן לו הש"י הוא כאלו עובד ע"ז ר"ל. ומי שמאמין בהשגחת ד' אינו חס על ממונו לצורך עבדת ד' והנה כ' ושמרתם את המצות שצריך שיהי' משומר. ורע המעשה שהבע"ב בעצמם אינם משגיחים על עשיות המצות שיהי' נעשים בהכשר כי הרבה זריזות צריך כי שהיות מצטרפות ובפרט אצל האש בקל יכול ח"ו לבוא לידי חמץ ונודע מהאר"י ז"ל כי מי ששמר חודש האביב ונזהר מחמץ לא יכשל כל השנה בעבירות גם מהמצות יקחו למצת מצוה וצריך שגדול יעשה לשם מצה ב'. המים צריך שיהי' עכ"פ רוב ממים שלנו ג' בדיקה לאור הנר ולא באבוקה לבדוק כל החדרים והאלץ קאמער ומרתף. ביום שמבטל החמץ הפירוש היא שמפקיר לכל כל חמצו וטוב שיהי' במחשבתו על כל מה שמדינא הוא שלו יען פן לא מהני המכירה שטר מכירה יכתוב למדן. טבילת כלים וגלייזערטע בלא ברכה. אח"כ צריך לטבול הכלים שמכר עם חמצו. אסור לבשל בקדירה חדשה ביו"ט. נעגליך קליפת מראנצין זאפערען אסור להסתפק מהם בפסח החיוב לאכול כזית מצה בלילה ובהסיבה ע"צ שמאל כן שתיית כוסות א' אנשים וא' נשים ולשתות רוב הכוס. לבלוע כזית מצה בב"א. וכן מרור צריך כזית דאל"כ הוי ברכה לבטלה:
מצות סיפור יציאת מצרים בלשון שמבין מוטל על כ"א. אכילת אפיקומן ב' זתים א' נגד פסח ואחד נגד חגיגה אין יו"ט מכין לחבירו לבשל על לילה אסור רק אם יאכל ממנו וכן סמיך לבה"ש אסור לשאוב מים. פירות יבשים טוב יותר לבשל ערב יו"ט. ספירה למנות הוא מ"ע דרבנן על כ"א תפילין כל יום שמניח אסור להסיח דעתו והוא כנושא חותם המלך. וצריך להניח על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. לא בין עינים ואל"כ הוי ברכה לבטלה. שלא להפסיק בין ישתבח ליוצר אור להיות זהיר בפת נכרי וחלבם. בע"פ אסור לאכול מצה ובלא"ה קודם הפרשת חלה:
(כאן חסר באמצע המאמר ולא נשלם):