אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דברי שלמה לפרשת עקב
מדרש פ' עקב. שמע ישראל אתה עובר היום וכו'. משל למלך שקידש המטרונה בשני מרגליות. אבדה אחת מהם אמר לה המלך אבדת אחת שמרי השנית. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו העגל אמר להם משה רבינו אבדתם את נעשה שמרו נשמע:
וצריך להבין מה זה שבעגל אבדו רק נעשה. ואם מחלו להם גם על נעשה נמחל. המאמר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. אמר הקב"ה מי גלה רז. שנ' גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' והענין אשר לפעמים מצינו כל אשר דבר ד' נעשה. ובמשפטים הקדימו נעשה לנשמע. וגם מה זה הקדימו הלא הפי' פשוט נעשה וגם נשמע מה שיצונו עוד. גם מצינו ויחן שם ישרא' נגד ההר ישרא' סבא. ורש"י פי' כאיש אחד ולב אחד. והענין אנו מצינו. כל ישראל ערבים זה בזה. גם מצינו קודם כל מצו' אנו אומרים לשם. וכאלו קימתי כו' מתרי"ג מצות התלוי' בה ולכאורה מה שייכות לולב לתפילין ולציצית. הנה טבע אדם באם יש לו כאב באבר אחד אזי נחלשו כל האברים אף שעושים פעולתם יען כי הדם יכנם מלב לכל אברים ולכן יש להם התחברות. ונתקלקל כל החיות ואם נתרפא טוב לכלם. ככ"ה תוה"ק רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים ושס"ה ל"ת נגד שס"ה גידיו כמו באדם שהחיות מחבר אותם. כן המצות החיות התורה מחברם לאחת ז"ש ושמרתם את חקותי ומשפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. היינו שי' חיות התורה בכללה. וזה הוא הברכה וצונו אשר כולל לכל מצות. וענין האמונה בכל המצות הוא מחברם. וזה מכל משמר נצור לבך היינו האמונה היוצא מלב. וכאשר פוגם במצו' אחת מחליש כל המצות. וכאשר מקיים מצו' אחת כתיקונה כאילו מקיים כל המצות. וזה ביאור הגמ' (סנהדרין קי"א) לכן הרחיבה שאול את פי' ופערה לבלי חק. למי שמשייר אות אחת מהתורה וכל אות לא נחסר אלא למי שלא קיים אפי' חק אחת. ולכן ענין התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל אחד ובאם פסל אות אחת נפסל כל הס"ת. יען כי החיות התורה מחברם. וידוע אשר כל נשמה מישראל הוא מאותיות התורה לכן יש להם לכל ישראל התחברות אחת. ולכן לא יכלו ישראל לקבל את התורה רק כשהי' אחדות ביניהם. וע"ד ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחדיו. כאשר היו בלב אחד ולזה הקדים משה קודם ברכת ראובן ד' מסיני בא. תורה צו' לנו ועד"ז כי יעקב בחר לו י' ישראל לסגולתו שיש להם סגולתם. הקב"ה בתפילין דמרא עלמא כתיב מי כעמך ישראל גוי אחד. ובישראל כתיב שמע וכו'. ולזה הי' יעקב מיצר על חסרון יוסף ואח"כ בקבלת התורה שהיו כלם יחד בלב אחד אזי יכלו לקבל. וממי נודע שהיו בלב אחד ע"י שהי' מקודם אחדות בינם לבין הגוף ע"ד ירושלמי על הבאת שלום. כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו בקש ממקומך ורדפהו ממקום אחר. הכוונה כי הפירוד שבין איש לחבירו הוא רק מחמת הגוף. כי הנפשות הם אחת. וכאשר יתגבר אדם נפשו על גופו ממילא יש לו שלימות עם כל אנשים. ועד"ז אחד הי' אברהם. ולכן על ויקח קרח פ' התרגם ואתפליג היינו שלא הי' לו אחדות עצמו שעיקר להיות אדם בעל נפש שימשול הנפש על הגוף:
הפסוק. ויפן וירד משה מן ההר וכו' עד חרות על הלוחות. וקשה הא כבר כתב לעיל לחות אבן כתובים באצבע אלקים. והענין ע"ד מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים שהיו על האותיות לבד מלבד גוף הטבלא לא כשאר דרך חקיקה. וזה הי' למען יגד גוף ונשמה שיש באדם עיקר המעשה לתכלית הנשמה. ועי"ז כל המצוה אשר אנכי מצוה היום וזה שני ארדערס נעשה ונשמע הנצרך לתכלית התורה והמצוה וזה ענין בחינת מלאכי שרת שהקדימו נעשה רק לתכלית נשמע (כאן לעורר מוסר על עניני צדקה):
והנה כל נפש מישראל אשר נשתלשל מאבותינו הקדושים אברהם שהי' בו מדת חסד הנטבע בו כח עשיית החסד וג"ח. עד כל מי שהוא מרחם על הבריות בידוע שהוא מזרע אברהם. כי טבע המוליד בנולד. ע"ד מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו. וא"א ע"ה נאמר בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. כי אצל הש"י לא שייך שום פני' רק ואף לא מטעם רחמנות וזה דרך ד' ולעשות צדקה ע"ד מה הוא רחום בלא פני' אף אתה רחום בלא פני'. ואז יוכל לעשות קיום למצוה ובכל ישראל נטבעה כח גו"ח בני גו"ח. רק היצה"ר והקנאה ושנאת חנם אשר נטבע בעוה"ר זה מעכב. וזה שאמר אני ישינה היינו מחמת החומר אבל הש"י יודע כי לבי ער לג"ח. כל איש ישראל משתוקק לזה. אני ישנה מן הקרבנות. אבל לבי ער לק"ש ולתפילה איזה עבודה שהוא מבקש יוכל ג"כ לתקן למסור נפשו על קה"ש. כמו המכוון מקרבן. אני ישנה מן המקדש שהי' שם לשכת הגזית וסנהדרין ומציון תצא תורה. לבי ער עכ"פ בגלות לבתי כנסיות ובתי מדרשות וכל ישראל משתוקקים לקבוע עתים לתורה ועי"ז אף שאני ישנה מן הקץ לבו של הקב"ה ער לגאלני בזכות ג' עמודים אלה. והנה משה יען נזדכך ונעשה כמלאך עלי' שייך ענין ההוד שהי' חוץ לטבע. כי כל הנהגות משה הי' ע"פ שינוי טבע עם ישראל. ולאחר חטא העגל אשר ישראל ירדו ממדרגתם. לכן אמרה התורה כי לא אעלה בקרבך שצריך להיות ע"י התלבשות הטבע הנהגה. ועד"ז בשעה שאמר משה אעברה נא אמר הקב"ה אתה אוחז החבל בב' ראשין אם אעברה נא בטל סלח נא. ואם סלח נא בטל אעברה נא. כי ע"י משה לא יוכל להיות בטבע. אולם ליהושע השפיע משה וזה בחי' הדר. ולכן במלחמת עמלק אמר ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק ע"פ טבע. ולמלך המשיח יהי' שניהם ההוד וההדר. שנאמר הוד והדר תשוה עליו שיהי' בטבע: