אור ברסלב
אמרי בינה דרושים דברי שלמה דרוש לשבת תשובה

אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך

דברי שלמה דרוש לשבת תשובה

דברי שלמה דרוש לשבת תשובה

בשנת תרט"ו:

אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך. ר' יוחנן אומר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והא אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ההוא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד' לא קשיא הא ביחיד הא בציבור: ויש להבין ענין זה שמגעת עד כסא הכבוד. אם בשביל שאין השכל מחייב שיועיל תשובה ואין ביד ב"ד של מעלה למחול על החטא ופשע רק הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד. א"כ כל עיקר עצם כח התשובה פלא הוא ויען:

ידענו עפ"י חוקי התור' שהתשוב' יועיל כמו"ש ושבת עד ד' אלקיך. מה מעליותא משמיענו ר' לוי שגדול כוחה שמגעת עד כסא הכבוד:

והרמב"ם בהל' תשובה כ' וז"ל כל הנביאים צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והי' כי יבאו עליך הדברים האלה וכו' ושבת עד ד' אלקיך ושב ד' אלקיך גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך כו' כמה גדולה מעלת התשובה אמש הי' מובדל מד' אלקי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה איני שומע ועושה מצות וטורפן אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדביקים בד' אלקיכם צועק ונענה מיד שנאמר טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה אלקים את מעשיך עכ"ל. ולא ידענו מאין למד הרמב"ם ז"ל זאת שמקרבת לשכינה:

במדרש ראה אנכי אמר ר' אליעזר משאמר הקב"ה הדבר זה בסיני מפי עליון לא תצא הרעות וטוב אלא מאליה הרעה בא לעושי רע והטובה בא אל עושי הטובה. אמר רב חגי ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרת בחיים ולא ידענו מה זה לפנים משה"ד: בסליחות אנחנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו רחמים לפני בעל הרחמים ויש להבין מי המה המכניסי רחמים. גם נבין שאומרים קודם כל סליחות אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון מרבה מחילה לחטאים סליחה לפושעים עושה צדקות עם כל בשר ורוח לא כרעתם תגמול. אל הורת לנו לומר שלש עשרה וזכור לנו היום ברית שלש עשרה כמו שהודעת לענו מקדם כמו שכ' וירד ד' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ד' ויעבור ד' על פניו ויקרא:

ויש להבין מליצתו שאמר אל מלך יושב על כסא רחמים שמשמע שענין הכסא רחמים לא יתכן במציאות כי אם ע"י שני בחינות שהוא אל ומלך. יאמר אל יושב על כסא רחמים או מלך יושב על כסא רחמים. גם מלת מתנהג בחסידות הוא בחינת מתפעל. הלא כאן מדבר בענינים הנצרך לעולם פועל יוצא לאחרים כמו שאומר מוחל עונות. א"כ יאמר מנהג בחסידות וכשאומר מתנהג הוא מתפעל או כמו שמדברים על איכות הנהגה בעצמותו ית"ש ואיך נערב לבנו להעמיס שבחם בעצם הנהגתו לעצמו ית"ש. ולך דומי' תהלה כתיב וכל השבחים לנו לומר כמו שלש עשרה מדות הכל הכונה הנהגתו בעולם גם להבן ענין כסא דין אצל הש"י שלא יתכן לתאר אצלו ית"ש ענינים אשר יתואר אצל גשמיים לשוב על הכסא גם מאמרם ז"ל האבות הן מרכבה לשכינה מה ענין זה ועוד אמרו על דוד מלך ישראל שהוא רגל רביעי שבמרכבה כמו שטען משה רבינו על כלל ישראל כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד ואף שיש בזה סודות עמוקים ע"כ צריך לקרב הדבר בקצת מליצה שנבין גם בפשטות הדברים:

הנה אמרו ז"ל ע"פ צור ילדך תשי בזמן שישרא' עושין רצונו של מקו' מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר הבו גודל לאלקינו ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מתישין כח גבורה של מעלה. ולהבין ענין זה הלא אני ד' לא שניתי כתוב. ולהש"י אין שינוי ותמורה ח"ו. וכבר אמרו ז"ל ע"פ אני ד' קודם שיחטא אדם אני ד' לאחר שיחטא והפירוש לכך מועיל תשובה יען מצותו של הקב"ה הוא רק לצרף את:

הבריות כמו שאמרו ז"ל אמרת אלקי צרופה לא נתן הקב"ה המצות רק לצרף את הבריות וכמו"ש אם צדקת מה תתן לו. ואם יחטא אדם מה פועל בכה"י למעלה כמו"ש איוב חטאתי מה אפעל לך. רק ע"י עבירות מקלקל נפשו והעונש ישיגנו כמ"ש שלמה בז לדבר יחבל לו. וכמו"ש כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי מדה טובה מרובה ממדה רעה ששכר מצוה מלבד שמתקן בזה נפשו שישוב למקור מחצבתו לביתו הראשון. עוד זאת הקב"ה מוסיף שכר לעוה"ב הואיל שמחזיר נפשו ברתא דמלכא כמו שנתנו לו בלי קילקול רק בקשוטין ובלבושין דאורייתא. והחוטא משחית נפשו ומחבל נשמתו וכדי בזיון להשיב נפשו היקרה בלבושין מלוכלכים מעבירות ומטינוף מחטאיו. וזה כי מכבדי מלבד שזה די שכר מצוה מצוה ועוד אכבד. ובוזי יקלו ששכר עבירה עבירה. אבל ב"ד כה"י אינו פועל מאומה. ולכך אמרו ברא ד' שני הפכים ונתן יצה"ר באדם לפתותו ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הטביע היוצר כח התשובה ואם ישוב מיד יקבלו לרפאות חבלים שבנשמתו ולכן אמרו אני ד' קודם שיחטא ולאחר שיחטא אני ד' לא שניתי ומועיל תשובה. אי לזאת צריך להסביר ענין תוספות כח של מעלה כה"י והענין מרע"ה אמר בחטא קרח ועדתו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ולכאורה הא נימוס ישראל כך הוא כמו שדרשו ז"ל וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו וכל ישראל ערבין זה בזה וכמו שאמרו ז"ל לעולם יראה האדם עצמו וכל העולם חצי' חייב וחצי' זכאי עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות עבירה אחת כו'. וכן מצאנו בעכן שמעל בחרם ויצא הקצף על כולם. אולם באמת מדוע כזאת שכל ישראל ערבין זה בזה נודע קב"ה אורייתא וישראל חד הוא. ד' אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד. ותורה אחת. וכמו שאמרנו קודם כל מצוה כאלו קימתה בכל פרטיה ודקדוקי' וכוונותי' ותרי"ג מצות התלוין בה. ואיך תלוי' מצות תפילין למשל במצות סוכה ולולב. אולם הענין מבשרי אחזה אלקי כ'. והנה נתבונן בבנין אדם אם אדם יש לו כאב ברגל או ביד מרגיש כל הגוף היסורין יען שהוא מורכב מרמ"ח אברים ושס"ה גידין וכל אבר משונה מחבירו בטבעו. יש אדם אשר נשמה תלוי בו ונקיבתו במשהו ויש אבר אשר פסיקתו ברובו שאין כ"כ המות תלוי בו ויש אבר אשר נטילתו ברובו ג"כ איננו מזיק ויש אשר אף אם ינטל כולו לא ימות. עכ"ז כל אברים מוכרחים לשלימות אדם ויקרא בע"מ בהעדר אבר אחד. והנה הגם שכל אבר וגיד יש לו חיות מיוחד שגם הגידין יתחלקו באיכותיהם יש אם ינטל ימות ויש שאין החיות תלוי בו נמצא חיות מיוחד לכל אבר פרטי ולכל גיד פרטי. עכ"ז מקור החיות בלב. כמ"ש וכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. והלב מחלק חיות לכל אבר ואבר די חיותו ולכל גיד וגיד. ועיקר החיות שבאדם הוא הדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש. ומכל האברים הולכים הדם אל הלב ומן הלב אל האברים וכאשר הדם במזג השוה מן האברים אל הלב ומן הלב אל האברים הצריקלאציאהן בשלימות אזי האדם בריא אולם ואם יקולקל מרוצת הדם מאבר אחד נתחדש שמה מחלה מצד שיקרוש הדם ונתעפש והדם מקושר למקור הדם שבלב ושבכל האברים כי הדם הולך אנה ואנה נמצא הדם נתקלקל בכללו מרוח העיפוש אשר באבר הפרטי וכל הדם שבאדם מרגישים הכאב והחולי לכך מרגישים כל האברים הכאב והחולי ע"י שנתעפש הדם שבאבר הפרטי. ובהתרפאות אחד יתרפאו כלם אולם אם נחתך אבר הפרטי באופן שאין עיקר החיות תלוי בו אזי נסתלק העיפוש משאר מרוצת הדמים משאר אברים והכל על מכונו והוא בריא אולם כמאז.:

והנה כמו בענין הגוף שהוא לבוש ותיק הנפש כן נמי בנשמתו של אדם יש האברים והגידין רמ"ח ושס"ה. ע"ד ועל דמות הכסא כמראה אדם. וכנגדן יש שני מזוני דנפשאי חיות האברים והגידין הללו רמ"ח עשין ושס"ה ל"ת וכל מצוה פרטיות ענין בפ"ע ויש מהם אשר חיות הנפש תלוי בו עיקרי אמונה כמו שבת שמורה על חידוש העולם ויש אשר יהרג ואל יעבור כמו ג"ע ע"ז ושפ"ד ויש כמה מל"ת אשר מיוחדין לאברים אשר אין עיקר החיות תלוי בו רק בהעדרן נקרא בעל מום ואם אינו מתקן הנפש לא יעול קמא מלכא קב"ה בעלמא דאתא כי להשלים הנפש בעי כל התרי"ג מצות לשמור ולעשות. ועיקרן של המצות הוא אמונה כמו"ש ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי'. ואף אם יעשה אדם כל המצות שלא לש"ש אין לו שכר ואנו מברכין קודם כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וציונו שאנחנו עושין מצד צוי הבורא ית"ש ולהאמין שיש בורא ית"ש שחידש עולמו ותורה מן השמים ויש שכר ועונש. ועיקרי אמונה תלוין בלב ע"ד רבות מחשבות בלב איש שהלב חושב והשכל יועץ אם לעשות או לחדול. והלב זורק אמונה לכל האברים הפרטים ומצוה פרטיות המיוחד לאבר הזה ולכך בדור המבול כאשר נתקלקלו מקור חיותם הלב משכן עיקר החיות האמונה נאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצרי מחשבות לבו רק רע כל היום שהי' נעדר מהם האמונה שבלב. והנה אם יחטא האדם במצוה א' אזי ע"כ נעדר ממנו לפי שעה קצת אמונה למשל אם גוזל לחבירו או בעבירה שבינו למקום בניבול פה וניאוף ח"ו ע"כ שאינו משים על לבו אזי אמונת ד' ותורתו הכאב נוגע לכלל התירה והמצות שזאת הבחינה והיינו האמונה הולכת מלב לכל מצות פרטיות בעשותן וכאשר עושה מצוה פרטית כתקונה ומתלהב באמונה אזי מתקן כל המצות כי הבא לטהר מסייעין לו נמצא תלוי כל המצות זה בזה ע"י החיות והנשמה באורייתא ומצות. שע"י קיום מצוה אחת מוסף חיות לעיקרי אמונה וע"י עבירה אחת מחליש הלב שהוא עיקרי אמונה נמצא יפה כל התרי"ג מצות תלוין בכל מצוה ומצוה הן בקילקול והן בתיקון הפרט שייך להכלל ע"י עבירה מחליש כח אמונתו מד' ומתרחק מהשגחת ד' כמו"ש עונותיכם מבדילים ביני לביניכם וע"י תוקף המצוה מחזק אמונתו בד' ומקרב א"ע לד' והשגחתו עליו. וכל כללות ישראל המה כמו נפש א' כמו"ש בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים וכמו"ש בקבלת התורה ויחן ישראל נגד ההר שכל ישראל כגוף אחד כי הנשמות קשורות זה בזה ולכן אמרו ז"ל לעולם יראה אדם א"ע חצי' חייב וחצי' זכאי וכל העולם כולו חצי' חייב וחצי' זכאי עושה מצוה אחת מכריע א"ע וכל העולם לזכות עבירה אחת לחיוב. ואמרו ז"ל שה פזורה ישראל למה נמשלו ישראל לשה מה שה כיון שלקה באבר אחד מזדעזע כל גופו כך ישראל כיון שחוטא אחד ומשחית נפשו נחסר שפעת נפשו והתקרבותו אל ד' שמרחיק השגחת ד' ממילא מרגישים כל נפשות ישראל. אולם זה במי שהוא עדיין בכלל ישראל אבל אם אחד פורק עול לגמרי ומכחיש ח"ו בכללות התורה אין לו עוד שום אחיזה בד' אלקי ישראל וכמו בחולי הגוף כ"ז שהאבר אשר בו החולאת דבק בגוף מרגיש כל הגוף אולם אם נחתך אבר או מצד מחלה אז אף אם יחתוך אח"כ אבר זה באיזמל לא ירגישו שאר האברים כך באם עוד נקשר מצד הנשמה לכלל ישראל אזי כל כ"י ערבין זה בזה ונענשים בחטאו. וגם הוא יקבל זכות ושפעת שאר ישראל. אבל אם יחטא שאינו מאמין כלל ח"ו ברזי וסודות התורה ומלגלג על דברי חכמים ז"ל. גופו נשאר בלי רוח ונשמה אזי שפיר לא נענשו הכלל עבורו: וקרח כפר בכללות התורה כנודע א"כ אינו מקושר לישראל וזה הי' טענת משה האיש אחד יחטא שהוא אחד ונסתלק מכללות ישראל ועל כל העדה תקצוף: והנה החוטא פועל ב' רעות ומבשרי אחזה אלקי שיש חיות אדם מקורו בלב והלב משפיע לכל האברים ועיקר החיות התחזקות הלב. אולם אינו משפיע רק באם כל האברים במזג השוה ואם אבר אחד נחלה ולא יוכל לקבל מלב אזי נפסק כח הלב מלהשפיע נמצא המכה בהאבר פועל ב' רעות. א' שקילקלה האבר המוכה ב' שגרמה חולשת הלב ותש כח הלב באשר לא תוכל תת החיות ועצור בלב. וצריך ב' רפואות. א' רטי' על המכה על אותו האבר להוציא העיפוש והליחה אולם לא תועיל הרטי' לחזק הלב מחולשתה וצריך לשתות סמים המחזיקים הלב שיתחזק כבראשונה שתוכל תת החיות ולא יתכן שיתן סמים ללב קודם שמניח הרטי' על המכה כי בעוד העיפוש בהאבר מחליש כח הלב ולא יועיל הסמים. כן החוטא משחית נפשו פוגם שתי רעות א' שמשחית נפשו ובאותו האבר שפוגם בו חובל בנפשו אם חוטא בפועל ר"ל בניאוף משחית כל נשמתו ואם בעין משחית עין הנשמה כמו"ש בז לדבר יחבול לו. וכה"י הקב"ה כמו לבן של ישרא' ע"ד צור לבבי וחלקי כמו הלב מחי', כ"כ אתה מחי' את כלם שנותן חרות לכללות ישראל וישראל חלק חלק ממעל ורצון השי"ת להשפיע ברכה על ברואיו ושמחה לו כה"י זאת ע"ד יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. וע"י שאין לו להחוטא הכנת המקבל בהשחתת נפשו גורם שנפסק השפע ורצון כה"י לא נעשה. וזה שאמרו ז"ל ע"פ אני ישינה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי זה הקב"ה כמ"ש צור לבבי ער לגאלני. כשאני ישן בשינת אילת ולבי זה הקב"ה ער לגאלנו ורצונו להשפיע הטוב. וזה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שעי"ז נעשו מוכנים לקבל השפע וכמו כל האברים משפיעין ללב והלב משפיע להאברים. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מתישין כח הגבורה של מעלה שלא יכול לחול השפע שנפסקו האברים מן הלב. וידענו שכל מצותיו של הקב"ה הם בגדר יועץ כצוות הרופא אל החולה. וע"ז כתוב בתורה שהזהיר משה רבינו לישראל רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. כי החוטא משחית ומקלקל נפשו ומכבה האהבה הנטועה בלבו לתורה ולמצות וזה השמר לך מקילקול עצמך שהעבירה מקלקלת התיקון שעושה הקב"ה נוסף ע"ז ושמור נפשך מאד כי העבירה גוררת עבירה ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וכזה פי' בשל"ה הקדוש שיחת לו לא בניו מומם כי ההשחתה פוגם למעלה. ואמר שיחת לו שנוגע לכה"י אח"כ אמר לא כלומר לא תבין שח"ו ההשחתה פוגם בכה"י זה לא. רק הוא לו והוא לא ומפרש כיצד בניו מצד שהקב"ה אוהבם וחפץ בטובתם ורצונו להשפיע הטוב רק מצד המקבל המניעה מ"מ יש צער כה"י לשכינה:

וכבר אמרנו ליישב קושית הרשב"א ז"ל על הא דאמרו ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם דמכאן מודעה רבא לאורייתא רק הדר קבלוהו בימי אחשורוש כשראו ישראל שגרמו להם הרע וקיימו וקבלו והקשו א"כ למה נענשו קודם לכן ואמרנו ע"פ דברי בע"ק על מאמרם ז"ל אשריכם ישראל בזמן שאתם עושין רצונו של הקב"ה אין אומה ולשון שולטת בכם ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום הקב"ה מוסר אתכם ביד אומה:

שפלה ולא עוד אלא אפי' ביד בהמתן. וכ' דכל דבר שמקבל צורה שלימה החומר נחלש. וזה מליצת דבריהם ז"ל כשהם עולים עולים עד לרקיע וכשהם יורדים יורדים עד לעפר. והם ב' הפכים יען שהם בגרם המעלה ויש להם קשר אמיץ וחזק ע"י התורה ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם לכך עלייתם למעלה ראש וזה סיבה שנחלש החומר ע"י צורה שלימה שקבל לכך נחלש החומר הישראלי כשהם יורדין יורדין עד לעפר:

ובארתי בזה מסורה ד' פעמים נחנו. כלנו בני אב נחנו. נחנו נעבור חלוצים. נחנו פשענו ומרינו. נחנו מה. כי עיקר שלימות ישראל אחרי שעמדו על הר סיני ופסקה מאתן זוהמתן אין להם קיום רק ע"י התורה ומצות וכדגים בים פרין ורבין וכשפורשין מן המים מיד הם מתים כן ישראל ע"י אחדות ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה וזה מונע מכמה עבירות רכילות ולה"ר ושקר ומניעת העול לחבירו האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין שלא ירע לחבירו. גם ע"י אחדות בכלל ישראל נחשבים כ"א ואחד מזכה לחבירו בקיום מצותיו אבל בהפרד' זה מזה ע"י גאוה וש"ח אז המה חלשים כי הצורה נחלש וגם החומר ישראל נחלש מכבר ישראל שעמדו על הר סיני כנ"ל:

וזה כלנו בני אב נחנו שבזמן שיש אחדות בנו אזי נחנו נעבור חלוצים נגד כל אומה ולשון. נחנו פשענו ומרינו נחנו מה כי החומר נחלש. וא"כ יהי' באיזה אופן שיהי' העונש מעבירה. ובלתי קיום מצות התורה כל העונש סגולי אף שהי' באונס. רק לעומת זה יש עכ"פ עונש גמולי שהכעיס וקילקל רצון השי"ת להטיב והנה תשובה לשוב על חטאיו מועיל שימחול הקב"ה על כבודו שהמרה אבל מ"מ להיות נפשו טהורה מכל סיג לזה צריך כיבוס וטהרה הרבה. וכ"ז שלא שב אתי שפיר דברי הרמב"ם עשה מצות וטורפן בפניו והוא מובן כמו שאמרנו באם אינו מניח רטי' על המכה אינו מועיל מה שלוקח מעדיצין לחזק הלב כן נמי מה מועיל המצוה באם עדיין לא נתרפאו אברי הנשמה ומורחקים המה מלב הוא הקב"ה משפיע כי האבר אינו יכול לקבל ההשפעה:

וע"ז אמר הנביא רחצו הזכו הסירו את רוע מעלליכם מנגד עיני והביאור ע"ד שאמרו ז"ל על הלל שהי' רוחץ כל יום פניו ורגליו לכבוד קונו ומשלו לדיוקנו של מלך כי הרהור עבירה קשה מעבירה. ובעוה"ר אין אדם ניצול מהרהור עבירה. וזה עושה רושם בפנים כמו"ש מדוע פניך זועפים. כי ההרהור ניכר בפנים והרחיצה הכוונה על קושט המדות על פנים לטהר מחשבותיו וידיו ורגליו כונו שהם כלי המעשה זה הי' רוחץ כל יום להסיר הליכלוך. כי בלא זה המצוה אינו פועל באם דבר חוצץ בינו לבין קונו ועונות מבדילים. וכמו באם רצון אדם לצבוע בגד צריך מקודם להסיר דבר החוצץ אח"כ יקבל הצבע כן צריך אדם מקודם להסיר סיגי נשמתו ואח"כ יקבל שפעת השם ע"י מצותיו:

והנה עיקר תשובה ודוי דברים קחו עמכם דברים והיינו שיתבונן ויבוש ויכלם איך מרד בקונו ויחשוב עם נפשו במה מרד. אבל האומר ודויים וצעקות לפרסם חטאיו ואינו מתחרט בלב ולא יקבל ע"ע שלא ישוב לעשותו זה עון פלילי שחוצה הוא כלפי שמי' שמספר חטאיו ופשעיו ועוקר טהרת נפשו אחרי שמתחרט ממה שעשה עבירות להוציא החולאת. אין עצה לזה רק ע"י התורה הלא כה דברי כאש נאום ד' כל דבר אשר באש היצה"ר הבוער תאוה החומריות תעבירו באש ואש התורה יכלה אש היצה"ר. ואמרו ז"ל על בני עלי (בזבח ומנחה) שאמר הש"י נשבעתי:

לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל בתורה מכפר. וע"כ איירי אף ע"י תשובה דאל"כ זבח רשעים תועבה חזינן אף אחר תשובה בעי רפואה תעלה לטהר ולזכך נפשו ובלעדי זה טמא טמא יקרא. ואין טהרה רק ע"י תורה. ואמר הנביא אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נחתם עוניך לפני. אמר כמו הרוצה לכבס בגד אם לוקח בורית לכבס כל מה שירבה בורית ילכלך עוד ביותר הבגד בלעדי אם יקח מים לכבס. כן אף אם אומר ודויים אלף פעמים בעוד שלא יקח מים התורה לכבס הכתמים מנשמתו נכתם עונך לפני:

אמרו ז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה דע"י לימוד התורה מלבד שמקיים בכל דיבור ודיבור מצות עשה ודברת בם. נוסף ע"ז שיודע המעשה אשר יעשה ורע מאד המעשה אשר נעשה פה מהרבה אנשים שהי' בני תורה ואינם קובעים עתים לתורה. ועי"ז נמנע לדעת המעשה אשר יעשה וכל חטא קשה לדבר קל בעניננו. בפרט בימות החורף בלילות הארוכים כמה מגונה ומכוער אם יתקבצו אנשים לשחוק בקארטען ר"ל כתב הרמב"ם ז"ל כמו שאם יתחברו חבורה לישב ערום ולהתריז יבושו זה מזה. ואין בושה גדולה מזה לקבץ יחד לדברים בטילים והבל. ואיך תתקבל תפילתו ואמירת ודויים אם אינו עושה גדר שלא יבוא עוד לחטאיו שהורגל בהם:

אמרו חז"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך ב"ח אלא מי שעוסק בתורה. וכל מי שעוסק בת"ת הרי זה מתהלה שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. הורה לנו התנא בזה במה שאמר אוי להם לבריות לדברי הזהר הק' שכ' בפ' ויקרא. אם הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע או נודע חטאתו מבעי לי' מה הודע אליו אלא הקב"ה פקיד לכנ"י לאודעי לי' לבר נש ההוא חובא דהוא חב ובמה מודע לי' בדינא כד"א יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה כמאן דפקיד לאחרא. דתנינן בשעתא דב"נ חב קמי קב"ה ולא אשגח בחטאיה לאהדר בתיובתא קמי מארי' ואשדי' בתר כתפי'. נשמתי' ממש עליקת ואסהידת קמי קב"ה כדין פקוד מצא ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא אושיט דינך עלי' ואודע לי' חובי' בתר דמטי עלי' דינ' כדין איתער רוחי' למהדר בתיובתא קמי מארי' ואתכנע דהא מאן דלבי' גס בי' חמי ואנשי חטאה ולא אשגח עלי'. ומאן דלעי באורייתא אורייתא קא מודעי לי' חובי'. ולא באורח דינא. אלא כאמא דאודעת לברה במלה רכיך והוא לא אנשי לי' ותב בתיובתא קמי מארי' עכ"ל. חזינן דהש"י לא יניח לאיש הישראלי ישכח חטאיו ומעורר אותו ע"י דינים ששולח עליו. או ע"י התורה מעוררת אותו לדעת ולזכור בחטאיו ולתקנם:

וזה מאמרם ז"ל אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף ומרוחק מן ד' ואינו מעורר אותו לתשובה רק ע"י יסורין ח"ו שעכ"פ יזכור בחטאיו. ואמר עוד שכח התורה לעשות האדם חפשי מן היצה"ר כמו שאמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. אולם לא תימא שהתורה אין לה מעלה רק לעוררו בתשובה ולעשותו חירות מיצה"ר אמר שעוד מתעלה עי"ז כאשר כבר בארנו המדרש כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אמר:

הקב"ה לא לרעתכם נתתי לכם התורה אלא לטובתכם תדע שמלאכי השרת נתאוו לה ואמרו תנה הודך על השמים. ואמרנו שכל מה שהעדר יש לו חסרון השלימות אינו מעלה אבל השלימות כמו לשור ולכתוב שההעדר אינו חסרון המציאות מעלה. והתורה מצאנו שבהעדרה כלנו כלא נחשבנו כמו"ש משה שימו לבבכם לכל הדברים האלה כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם וחיות הישראלי תלוי בתורה ואתם הדבקים בד' חיים כלכם היום והי' ס"ד שהמציאות אינו מעלה רק בהעדר יש חסרון. אמר שלא כן הוא רק מעלה הוא ג"כ וכבר אמרנו יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה כנודע והביא ראי' שמה"ש נתאוו לה אף של"ש יצה"ר אצלם. וזה השמיענו התנא שלא זה שמעוררת האדם לתשובה ועושה אותן ב"ח רק שמתעלה ע"י ג"כ:

עוד יש תרופה לטהר לצרעת עונות מצות ג"ח וצדקה כמאמרם ז"ל בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל בתורה וגמ"ח מתכפר והטעם ואתם הדבקים בד' חיים כלכם היום וכי אפשר לדבק בהקב"ה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון. וכבר אמרנו הדיוק מתיבת מה הוא ירצה כמו שהשי"ת אף שאינו מתפעל אני ד' לא שניתי ורחמיו על כל מעשיו כתיב שרחמיו חוזרין על הירוחם לא להסיר ח"ו רגשתו כיון האדם צריך לאהוב מדה זו ואף אם בטבעו הוא אכזרי מ"מ יאהב מדות רחמים אף אם ישתנה. ואמרו ז"ל אמר ר"י אמר רב מה דכתיב ומי האיש החכם ויבין את זאת ואשר דיבר פי ד' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על אשר עזבו את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה שאלו לנביאים ולחכמים ולא פירשו עד שפירש הקב"ה בעצמו ויאמר ד' על אשר עזבו את תורתי היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה אמר ר"י אמר רב על שלא ברכו בתורה תחילה. ואין לזה הבנה. אולם נודע שמצות ד' נחלקות לב' חלקים. שכליות ושמעיות. ואף כי מצד אחד יותר נקל לקיים שכליות אולם מצד הב' יותר נקל לעשות לשם ד' השמעיות. משא"כ השכליות נוכל לשפוט שעושה לא מצד מצות השי"ת רק מצד שכלו ועיקר קיום המצוה צריך להיות לשם המצוה כמו"ש הרמב"ם לענין מצות ב"נ שצריכין להאמין שמשה רבינו מצטוה ע"ז: וכבר אמרנו לתרץ קושית תוס' פעם א' אמרו ז"ל תחלת דינו של אדם על דברי תורה פוטר מים ראשית מדון ופעם א' אמרו ז"ל ששאלה הראשונה נו"נ באמונה ואמרנו שהיא היא אף אם אדם עוסק באמונה אם אינו עושה עוול לחבירו עפ"י שכלו הגם שא"א לשכל האדם להשיג דרך הישר עפ"י התורה למשל אם ימכור בזול ויתן משקל חסר אף שאינו גוזל לחבירו רק שמטעהו אותו שיקנה בעדו מ"מ עפ"י התורה עובר על כמה לאוין. מ"מ אף אם נו"נ באמונה אם אינו עושה עפ"י התורה אין בידו מאומה זכות וזה תחילת דינו של אדם על דברי תורה וגם נו"נ באמונה היינו עפ"י התורה כי כ"ז שאינו עושה עפ"י התורה לא פעל מאומה וגם בלתי אפשרות לבוא אל מטרת האמת ואמונה:

וזה מי האיש החכם שבאמת הי' מקיימים מצות שכליות הרבה לכן שאל על מה אבדה הארץ כי לא ידעו פרי מחשבותם שאינם עושים רק עפ"י השכל לא עפ"י מצות השי"ת רק ד' יודע מחשבות וזה ויאמר על אשר עזבו את תורתי שמה שעושים אינם עושים עפ"י תורתו מצד מצות התורה והעד ע"ז ולא שמעו בקולי השמעיות אינם עושין מוכח שגם השכליות עושים מצד שכלם לבד. כאשר כבר אמרנו במאמר כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול: מלכות ועול ד"א ואמר שלא ברכו בתורה תחילה כי אנו מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה שאנחנו עושים עפ"י התורה והמצות של הקב"ה. וזה לא הלכו בה שלא עשו עפ"י התורה. כן נמי בענין רחמנות אף שהוא מצוה שכלית חברת רעים שלא ירעו לחבירו ואיש את רעהו יעזורו מ"מ אם אינו עושה רק עפ"י השכל ילאה האדם ואם לא יתגבר עליו הרחמנות לא ירחם אבל העושה עפ"י מצות השי"ת לא ישים מפני כל ואף בצוק העתים יתגבר ולא יפחות:

אחי בעזה"י התחלנו לבנות בית מקדש מעט כמאמר הנביא כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם ואמרו ז"ל זה בתי כנסיות שמשם בא השפע לישראל. ובמדרש וירא והנה באר בשדה זה בית הכנסת והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עלי' אלו שלשה קרואים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם שומעים את התורה (כי בה"כ מביא התעוררות וטהרה) והאבן גדולה זה היצה"ר ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור וגללו את האבן והשיבו את האבן על פי הבאר שכיון שהם יוצאין להם היצה"ר חוזר למקומו והיינו שיעקב ראה באר בשדה בעת הגלות ציון שדה תחרש מ"מ ישאר מקדש מעט. ובעזה"י התחלנו ליסד הבית אולם צוק העתים הרע לבב איזה בעה"ב ולא קיימו כל א' נדרו. התורה הזהירה לנו כי תדור נדר לד' אלקיך לא תאחר לשלמו ואל תעכב כי אינך מוותר כלום שסוף יהי' כי דרוש ידרשנו ד' אלקיך מעמך והי' בך חטא שזה תוכל להרויח שיהי' בך חטא אבל הכסף יגבה ד' וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא אבל ג"כ אין מוותר כי השי"ת משפיע לצרכי מצוה לזאת בחורף הבע"ל יהי' נצרך לגבות למען לגמור בעזה"י את אשר החילנו לעשות נא יחזיק כל א' במעוזו וד' ישפיע את טובו עלינו:

יוהכ"פ אינו מכפר רק לשבים וכבר אמרנו עיקר תשובה חרטה ועזיבת החטא ולשקול כל אחד בפלס שכלו במה קילקל כל השנה ולא להגיד ודויים משפה ולחוץ לצעוק אשמנו בגדנו ועוד אמר השל"ה הקדוש והתודו עונם ועון אבותם במעלם אשר מעלו בו כי עדיין מועל בד' שאינו מתחרט. הודוי צריך להיות בעמידה:

מצות סוכה מצוה קלה נקראת ואין לנו מצוה יקרה כזו אשר כל הגוף חופף בצל המצוה. וזה אות על אמונתינו בד' שאנו חופפים בצל השגחתו הדבוקה בנו. לא יעשו בקרקע חבירו או כרה"ר:

לילה הראשונה החיוב לאכול פת בסוכה אף אם ירדו גשמים:

חוה"מ אסור בעשיית מלאכה ועיקר יו"ט נתן הקב"ה לישראל שיהי' להם פנאי לתורה. ראשית דרכי תשובה וטהרת הנפש להיות דבוק בהשגחת ד' היא שמירת שבת כראוי. ובמדרש תנא רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג אמר הקב"ה כנס"י הוא בן זוגך וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י הוא בן זוגך היינו זכור את יום השבת לקדשו:

הענין עפ"י מאמרם אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד הי' נגאלים. ועצם טהרת הנפש הי' רק בהיות ישראל יושבים על אדמתם ול"ה שום שר ומזל מפסיק ביניהם לאביהם שבשמים לא כן עתה בעוה"ר סביב רשעים יתהלכון הרבה כחות הטומאה מבדילים בין ישראל לאביהם שבשמים ורחוקה הקדושה מנפשותינו והתשובה רחוקה להתקבל, אולם ביום השבת נאמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות מכל המעשים שפעל ד' שיעשה ע"י: אמצעים אחרים ובמדרש ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת ממלאכתם של צדיקים היינו שכל ימות השבוע יתנהג העולם ע"י אמצעים כומ"ז שע"י מתדבקות כחות הטומא' אבל לא שבת ממלאכתם של צדיקים שהנהגתם מסורה בידו של הקב"ה. וזה נוהג בשבת יותר וע"י שמירת שבת כראוי ממשיך האדם קדושה בנפשו. לכן אמר הכתוב אם תשוב משבת רגליך כו' אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך שע"י שמירת שבת אנו ממשיכים השפע מהשי"ת שלא ע"י אמצעים שר ומזל ומתענגים עליו ית' והם נחשבים גבוה מעל גבוה רוכבים על במתי ארץ הם שרי מעלה אשר בשמים ומשטרם על ארץ ואז נאכל נחלת יעקב מטתו שלימה בלי אחוז בהם הכח החיצוניות לכך תלוי גאולת ישראל בשמירת שבת שאז אין מזל שולט בישראל. וזה הי' שאלת שבת יען בו שבת ד' מכל המעשים אולם לא נתן שבת לישראל אלא לעסוק בהם בתורה כי יום זה לא יצליח בו כל מעשה רק ע"י עסק התורה מלאכתן של צדיקים שלא שבת ממנו הבוי"ת וע"ז נא' זכור את יום השבת לקדשו תהי' זכורים להקדישו קודש לד':

עתה נחזור לאשר התחלנו תואר כסא הכבוד ביאור רמב"ם ז"ל שהוא תואר למקום שנראה בו כבוד אל ויתיחד במקום ההוא כבודו והשגחתו לכן נאמר על מקדש ד' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ששם בהר ד' יראה כבודו והשגחתו יותר משאר מקומות כמו"ש יהי' עיני ולבי שם כל הימים. והנה להוריד השגחת ד' על אדם הנהגה העליונה הוא אחר אתערותא דלעילא תלוי' באתערותא דלתתא. כמו שאדם מעורר במדותיו אשר המה לקוחים ממדותיו של השי"ת ע"ד ואתם הדביקים הדבק במדותיו וע"ד ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה כמראה אדם אם מתעורר במדותיו ככה עליו מתעורר הנהגתו מלמעלה. ע"ד מאמרם ד' צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה ד' ישמרך מכל רע פי' ד' שומריך השומר ישראל מכל פגעי הזמן אולם אל תאמר שהוא כשומר בו"ד אשר הנשמר ילך לישן ויהי' פנוי' ובטל מענין השמירה מצד הבטחון על השומר לא כן שמירת הבורא ד' פירוש הנהגת שמירתו צילך על יד ימינך כמו שתנועת הצל תלוי בתנועת היד ככה שמירתו ית' תלוי בהתעוררות התחתון מאדם אז יתעורר השמירה מלמעלה כלא הי' נפגע מן המזלות והשמש והירח. נמצא אם מאמין אדם בהשגחתו ית' ומעורר מדותיו עפ"י צוי הבוית"ש חל עליו השגחתו. והנה אאע"ה מרגלית טובה הי' תלוי בצוארו שכל חולה נתרפא שהי' מכריז ידיעת והשגחת השי"ת והראה עבודתו במסה"נ וכן יצחק מסר נפשו לקרבן. על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח. נמצא ג' רגלים לקיום העולם וע"י כ"א יוכל להביא השגחת וכבוד ד' עליו ואף ע"י גמ"ח נאמר וארוכתך מהרה תצמיח שלא בהדרגה רק השגחה פרטית. ואברהם חסד רגל הגמ"ח ויצחק אבינו עבודה במסה"נ יעקב איש תם יושב אוהלים עמוד התורה. והמה התחילו להראות השגחת השי"ת למטה וזה האבות הן הן המרכבה לשכינה שהמה פעלו הסיבה שהקב"ה ישגיח בעולמו השפל. אולם הדרכם הי' קודם מתן תורה ודוד רגל הרביעי פרסום אלקותו ית"ש ע"י שירות ותשבחות:

והנה ענין מלך שלמותו הוא מציאות העם וכאשר מציאותם איננו בשלימות גם מציאותו אינו בשלימות. וזולת המדינה המלך הוא כאחד העם בלעדי מוכרח הוא להשגיח על כל פרטי הנהגת המדינה ובחינת אל איננו תלוי בעולמו ואנחנו אומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם וא"צ לעולם:

והוא מלא חסד חסד אל כל היום. והנה הבוי"ת מצד עצמותו הוא אל שא"צ לעולם ח"ו ומצד הנהגתו בעולם נקרא מלך כי אין מלך בלא עם. והנה בחינת דין וחשבון בעולם לא יתכן במציאות אם מצד אלקות הלא הוא ית"ש נעלם ונסתר מעין כל חי רחום וחנון ואין במציאות דין וחשבון רק רחמים פשוטים. אולם עילת הבריאה לטובת הנבראים ומלך במשפט יעמיד ארץ וא"כ כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוי' והכרח להעמיד במשפט בחינת מלך אולם אם הי' נשאר רק בחינה זו הי' ח"ו בטל במציאות העולם כמאמר דוהמע"ה אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי, ומדת אברהם הי' חסד ורחמים גמורים ומדת יצחק דין וע"י עקידה שעקד מדת הדין למדת הרחמים שיהי' משותף דין ורחמים וזהו מדת יעקב ובחינה זו אלקות ומלכות כאשר אנו אומרים בכל ברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם. אולם שיתוף הרחמים תלוי בנו ע"י אתערותא דלתתא ומה שאנו מעוררים רחמים להמשיך עלינו רחמים בדין נקרא כסא שהיא הכנה לכבוד ד' ע"י וע"י מדותינו אנו מכוונים הכסא לד' וזהו אל מלך מצד בחינת אלקים רחמים פשוטים ומצד בחינת מלכותו דין משניהם הפועל יוצא יושב על כסא רחמים וא"ת הלא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יתכן רחמים בדין וכל האומר הקב"ה וותרן וכו'. אמר מתנהג בחסידות שאנחנו מעוררים זאת שיתנהג עמנו בחסידות לפנים משורת הדין כפי אשר אנחנו מתנהגים בעולם לפנים משוה"ד. ועי"ז הבחינה מוחל עונות עמו וע"ד שאמרו ז"ל שמלאכי השרת אמרו כ' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכ' ישא ד' פניו אליך אמר הקב"ה איך לא אשא להם פנים שכ' בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מחמירין ע"ע עד כזית עד כביצה שע"י שאנחנו מקבלים בחינת אלקותו להודות לו על סיבה קטנה מעוררים מדת אל לרחמים פשוטים. מעביר ראשון ראשון מרבה מחילה לחטאים לשוגג וסליחה לפושעים לעושים תשובה על מזיד עושה צדקות עם כל בשר ורוח שהקב"ה מיעץ אותנו לתת בידנו חקי תורה ומצות כמו"ש דהע"ה אברך ד' אשר יעצני ואם הרופא מזהיר להחולה והחולה עובר אזי הוא בכעס ואין לו תרופה למחלתו. והשי"ת אעפ"כ לא כרעתם תגמול. אל הורת לנו לומר שלש עשרה שנעורר מדותיו שמשם ישפיע רפואה תעלה. וע"י תשובה יתואר אם בשם כסא הכבוד שנשוב בתשובה שלימה זדונות נעשו כזכיות והשגחת השי"ת דבקה באדם והקב"ה מיחד השגחתו עליו וזה מאמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שמתואר בשם חדוש זאת לא זאת שיש לו רפואה תעלה למחלתו רק שישיג שם חדש כסא הכבוד שמשכין השי"ת עליו ודבק בד' ומביא ראי' מהכ' שובה ישראל שיעשו תשובה מועילה עד שיגיע למדרגה שיהי' השי"ת נקרא אלקיך ובמה יזכה לתואר הנשגב הזה שהשי"ת ייחד שמו עליו בתשובה שלמה אל ד' מאהבה ויבוש ויכלם אשר חטא נגדו. וזה נמי דברי הרמב"ם ז"ל גדולה תשובה שמקרבת האדם לשכינה כי תואר שכינה הוא ג"כ התמדת השגחתו במקום ההוא או בהאיש ההוא. ואף כי כל התחלות קשות מ"מ מביא התשובה ממדריגה למדריגה מיראה לאהבה עד כי ישוב האדם אל ד' באמת ובתמים ויהי' מתואר בשם כסא הכבוד. הרחמן יעורר אותנו לתשובה שלימה ונזכה לשנה טובה שנת גאולה וישועה ובא לציון גואל בב"א:

תוכן העניינים

אמרי בינה דרושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה