אמרי בינה דרושים· רבי מאיר אוירבך
דברי שלמה דרוש לשבת שמברכין אלול
ד' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע בלמודים (ישעיהו נ') הענין הוא ע"ד שאמר החכם. שומר רוח לא יזרע. ורואה בעבים לא יקצור. ירצה שעת המוכשר לזריעה הוא עת שקט ארץ מהרוח. כי הרוח יפזר הגרעינין שלא במקום כונתו. כ"א עת הארץ לחה והשמים מכוסים בעבים ורוח אין. אז עת לזרוע ועת הקציר הוא בהפך בעת השמים מטוהרים מעבים וישב הרוח. אז עת הקציר. כי המטר אחר קצירה הוא קללה. כמו שמצאנו בשמואל. הלא עת קציר חטים היום. וזה שאמר שומר וממתין הרוח. איש כזה לא יזרע. ורואה בעבים לא יקצור. רק בהיפך צריך להיות. כ"כ הדורש ברבים להכניס איזה מוסר בלב הוא מכונה בשם זורע. שזורע לבות ויצמיח מזה בלבות השומעים הנהגות ישרות וכשרון מעשים. לכן מחויב לשמור רק לזרוע בעת אשר לא יכלה דבריו בעת הרוח. היינו הרוח גאוה. בעת כזאת לא יועיל זריעתו ולא יצמיח כי רוח הגאוה יפזרם. כמו"ש נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים. והחכם אמר עת לחשות ועת לדבר. הוא עת ירך לבב העם ונכנעו ושמי ראשם התקדרו בעבים אז יצליח:
הזורע. והנה עתה לעת כזאת שקול השופר יהי' נשמע בקרוב וימי הדין אשר כל אחד יתן חשבון על כל מעשיו באם בעת כזה בוודאי יחרד כל אדם ויכנע לבבו. אז עת לדבר לזרוע דברי מוסר וזה שאמר לדעת לעות יעף דבר. אף כי יש לו לשון למודים בכ"ז צריך לדעת העת המוכשר למען לא יעף דבריו: