אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך
דיני שבת · סימן לו
בש"ע (סי' תט"ו) אין מערבין ע"ת אלא לדבר מצוה כו' או לבית המשתה וכ' בס' תו"ש למה דקיי"ל באומר שבועה שלא אהנה מכיכר זה דיכול לערוב בו ע"ת כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצוה לאו להנות ניתנו בכה"ג כשהולך לסעודת מצוה של נשואין להנות ממשתה ולשמח חתן וכלה אף דהוי מצוה כיון דאית לי' הנאת הגוף ג"כ אסור כמו המודר מן המעיין דאסור לטבול בימות החמה עי"ש בדבריו
ולא נראה דהא הרשב"א והר"ן סוכה ( דף ל"א) הקשו איך אמרינן מצות ללה"נ הא יש לו שכר בעוה"ז ובעוה"ב וכ' דל"ח נהנה באיסורי הנאה אלא בנהנה גופו כמו בטובל בימות החמה אבל בגרם הנא' ממ"א ליכ' איסור כמו בימות הגשמים אף דיש לו הנא' ומכשרתו הטביל' לכמה דברים לית לן בי' וכן בחליצ' בסנדל של איסור הנאה אף דגורם לה להתירה מן היבום ולזכות בנפשה ומרויחה טובא ל"ח הנאה באיסור וכ"כ הר"ן והרשב"א נדרים (דף ל"ה) ובריטב"א ר"ה דף כ"ח) והכי נמי דכותה אע"פ שיהי' לו הנאה שיכול לאכול ולשתות בסעודה למחר מ"מ אין זה הנאה מגופו של הכיכר הנאסר אלא גרם ורק עצם ההילוך מסבב לו הכיכר הנאסר וזה לא איכפת לן דמצות לאו לה"נ ובנתיבות המשפט (סי' רע"ו) כ' ג"כ כשמערב לדבר מצוה שיש בו הנאה או שמחוייב בדבר כגון להציל ואילו לא הי' לו כיכר זה הי' מוכרח לקנות בפרוטה שאר דברים לצורך עירוב ומערב בזה הרי נהנה במה שמשתכר פרוטה ואסור ולא אדע הא אם מערב בדבר אחר נשאר לו העירוב ואינו מכלה אותו ומה משתכר הא אף בשופר ולולב של ע"ז אי לאו דכתותי מיכתת שיעורי' הי' כשר מאיסורי הנאה אף דודאי הי' צריך לקנות ולהוציא ממון ולא עוד אלא אף בדבר הצריך להוציא מכיסו ממון כשר לדבר מצוה כמבואר בתוס' חולין (דף ק"מ) דאף לכפרה הי' כשר לקרבן מאיסור הנאה דמצות ללה"נ ועיין מל"מ (פה) מאיסורי מזבח וכן בשוקל שקלו מהקדש דמעל מבואר ברמב"ם ורע"ב (פ"ב דשקלים) דהוא משום דיש לו הנאה מה שאין ממשכנין אותו אבל משום מצוה ל"ה מועל דמצות ללה"נ ומה דצ"ע בזה בדברי ש"ס דמעיל' (דף י"ט) בחטאת דאין ממשכנין ואעפ"כ מעל יבואר אי"ה במ"א ק"ו בעירוב דגוף הנאה מהסעודה ל"ה רק גרם ואף שהי' צריך לקנות בפרוטה לא צריך לכלות הדבר מן העולם והי' נשאר לו דודאי רשאי בכל אנפי לערב באיסור הנאה ועי' מ"ש בהגהותי בדברי חיים דיני ר"ה (סי' ד') ואי"ה יבואר עוד בזה כי הדברים צריכים גדר דאם נאמר אף היכא דמשתרשי לי' מותר במקום מצוה אמאי במקום שנוטלין שכר אסור לגבי מודר הנאה כמבואר בנדרים (דף ל"ד) וגם לס"ד דאסור להחזירו משום פרוטה דר"י כתבו התוס' שם דאף דל"ה רק כמבריח ארי מ"מ בידים אסור דהוי כמו שנותן פרוטה מהמודר להעני הרי אף דגוף הרוחה הוא משום מצוה אעפ"כ אסור ואמאי בחיוב קרבן לא נימא דפורע באיסור הנאה ובחיו"ד אבאר בזה:
ודע אף דמבואר בראשונים דגרם הנאה מותר מאיסור הנאה אין הכונה דבכל אנפי מותר ריוח ממ"א דהא למכור איסורי הנאה אסור מדאוריית' ואף דהדמים מותרים בדבר שאינו תופס דמיו ומטעם שאין זה דמיו כמבואר בירושלמי ) סוף פ"ב דקידושין וא"כ אינו אלא גרם הנאה ומ"מ אסור וכמו כן ליתן במתנה לנכרי איסור הנא' אסור מה"ת אף דהחזקת טובה אינו אלא גרם הנאה הרי דאסור לגרום לו הנאה מאיסור הנאה רק עיקר הטעם במקום מצוה מותר אף שיגרום לו הנאה אח"כ ואף דבהנאת הגוף אמרינן מצות לה"נ היינו כשנהנה מגוף הדבר אבל לגבי גרם אזלינן בתר עיקר המצוה ודנין לגרם הנא' כדבר דלא אפשר וקמכוין וכן מבואר מדברי רמב"ן ורשב"א יבמות שם דלא איכפת לן בהנאה שניתרת לעלמ' דמ"מ עכוב' משום המצו' דרמי' עליה ומצוה לאו הנאה והיינו משום דרמיא עלי' לעשות המצוה אף בלעדי הנא' דלעול ניתנו ולכך הגרם הנא' הוי כמו לא אפשר וקמכוין. ואף לדעת תוס' פסחים (דף כ"ה) אסור היכא דהוי פס"ר וכן בנדרים דהוא קונם ואיסור חפצא לכ"ע אסור בפס"ר כמו שיבואר אי"ה בחיו"ד היינו היכא דנהנה מגוף הדבר ולא בגרם ותמהני שראיתי בס' אבני מלואים אה"ע (ח"א סי' כ"ח ס"ק ס') שהניח בצ"ע בהא דמבואר בש"ס עירובין ) (דף ל' ( דאם מערבין אף לדבר הרשות אסור להניח עירובו בבית הקברות ואמאי הא גוף העירוב מצוה הוא כמו בנודר ממעין אע"פ שטבילתו מכשרתו לכמה דברים וגם טבילה בזמנה אינו מצוה אפ"ה כיון שאינו נהנה מגופו של איסור הנאה מותר ומ"ש בעירוב:
וכן בשוחט בסכין של ע"ז דאסור בבהמה מסוכנת כמבואר בחולין (דף ח') ומ"ש בטביל' באיסור הנאה דג"כ בא לו הנאה אח"כ עי"ש ולמה שכתבתי ל"ק כלל דשם לאו מצוה דרמיא עליו ובפרט עירוב דלאו שם מצוה הוא כלל וכן שחיטה להסוברים דהוי מצות עשה מ"מ במסוכנת עיקר הכונה הוא שלא לשם מצוה רק שלא יפסיד משא"כ לגבי טבילה אף אם טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ עיקר הכונה שיהי' טהור ואף בלא הי' לפניו אכילת הטהור ג"כ הי' טובל כדרכו ולכך לא איכפת לן בהנאתו שגורם לו המצו' אבל היכא דעיקר מטרת חפצו הוא ההנא' אזלינן בתר עיקר מחשבתו ואף גרם הנאה אסור באיסור הנאה וזה פשוט ועיין בלשון ריטב"א ר"ה שם: