אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני שבת › סימן כט

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני שבת · סימן כט

סימן כח

כתב הטור (סי' רע"ח) המכבה הנר כו' ואם כבהו מפני שחס על הנר או על השמן או על הפתילה פטור ואם כבהו כדי להבהב הפתילה חייב חטאת מבואר מדבריו דבעינן דוקא שיכבה כדי להבהב ואם אין כונתו כדי להבהב אף שהוא פתילה שצריכה להבהבה שלא הובהבה עדיין אינו חייב ויש להבין אמאי הא עכ"פ כיון דהוי פס"ר ונח"ל יתחייב וראיתי בגליון משניות מרבינו עק"א ז"ל דעמד כן ע"ד רש"י (פ"ב) דשבת ורע"ב דפי' מפני שעושה פחם שהוא מכוון ממש לעשות כמין פחם עכשיו ולמה צריך שיתכוין כיון דהוא פתילה שלא הבהבה מבעוד יום א"כ אף דהכונ' עכשיו על הפתילה לחוס מ"מ כיון דרצונו להדליק אותה מיקרי צריך לגופו אף באינו מתכוין כמו בתולש עולשין לאכילה בארעא דידי' חייב משום בונה אף לר"ש אע"ג דלא מתכוין לבנין כיון דהוי פס"ר והוי מלאכה שצל"ג כיון דניחא לי' בכך כ"ש הכא דמכוין למלאכת כיבוי והביא דברי תוס' שבת (דף צ"ד) על הפתילה המהובהבת כבר ומשמע דאם אינה מהובהבת ומכבה משום דחס על הפתילה חייב והנה אף נדחוק דרש"י ורע"ב נקטי משום מתניתין דקתני סתם המכב' את הנר משמע אף אחרים דלא איכפת להו לכך הצריכו לפרש דמכוין לעשות כמין פחם מ"מ בטור דסתם משמע דאינו חייב רק בכבהו כדי להבהב ולא באופן אחר וקשה אמאי לא יתחייב מטעם דהוי פס"ר דניחא לו

וקצת נראה דאזלי בשיטת המאירי מס' שבת שם דהא דכחס על הפתילה ל"ה הכיבוי צל"ג אף שהוא לצורך פחם שיתאחז האור במקום הכיבוי אין זה כלום שהרי ראש הפתילה שהוא מכבה לא יועיל לו כלום שכשירצה להדליקה פ"א יצטרך להסיר ראש הפתילה תחילה וכ"כ בחידושי הר"ן דאין זה ככיבוי פחמים דאותו ראש הפתילה הדלוק לא יועיל כלום להדליק אח"כ אלא יסיר ראש הפתילה ולכן כתב המאירי אלא פירוש הדבר בפתילה מהובהבת והבהבה וכיבה שזה כיבוי הצריך לגופו וזה שהוא עושה פחם כלומר שמתכוין לעשות פחם לדלוק בו האור שכל שהדליק ומכבה ע"ד שיתאחז בו האור יפה הוא נקרא בלשון פחם מצד שהוא ענין הפחם ול"א שהוא נעשית פחם ושמא תאמר א"כ הוא חייב גם כן על הדלקה ודאי כך הוא אלא שאפשר שהדליק בכניסת שבת ובשעת הכיבוי קדש היום עכ"ל מבואר מדבריו דאם הנר דלוק מכבר אף אם מכבה פתילה שלא הובהבה מתחילה א"ד לכיבוי דגחלת אף שממילא נעשית כלי דהא לא יועיל לו כלום שיצטרך להסר הפחם רק שהובהבה הפתיל' ולא נאחז בכל הפתילה והדליק ע"ד כן אז בכיבוי זה נעשה פתילה מהובהבת דומה למכבה גחלת והוי מלאכה הצל"ג לכן כתבו רש"י ורע"ב וכ"כ בר"ן שמתכוין ממש לעשות פחם שהדליק מיד בהבהב בעלמא וע"י כיבוי נעשה פחם ול"ש בזה לאמר אף אם לא נתכוין לעשות פחם מ"מ הוי פס"ר דזה אינו דעיקר הדלקה צריך להיות להבהבה למען לא יצטרך להסיר הפחם באם יתאחז האור בגוף הפתילה וזה נמי כונת הטור ואם כבה כדי להבהב דרק כבוי המועיל להבהב מחייבו חטאת

ועוד נראה דהא בש"ס קאמר בפתילה שצריכה להבהב עסקינן דבההיא אף ר"ש מודה דקא מתקן מנא מזה נראה דצורך גופו הוא במה שיש תיקון אל הפתילה וכתב בס' יראים פירוש מכה בפטיש גמר מלאכת הכלי לאחר בנין ולא משום בונה דקייל"ן אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ויש להבין הא אף אם לא הוי נאסר מלאכת מכה בפטיש ואף דאין בנין וסתירה בכלים מ"מ יתחייב בשביל מה שכבוי דזה מלאכה בעצמה שהיתה במשכן שעשו צורפי זהב להדליק עצים ולכבותם שיהיו גחלים דזה הוי צל"ג דצורך כיבוי הוא לגוף הדבר לתקנו ע"י כך וזה תיקון יותר ממה של"ה כמו שכתבו תוס' שם א"כ מה לי אם יש בנין וסתירה בכלים או לא וע"כ צ"ל כיון דבאמת עיקר מלאכת כיבוי הי' במשכן במה שיתקן מנא היינו הגחלים ונקראת שם מלאכה גם על הפחמים דנגמרין עי"ז וזאת הכיבוי היתה צל"ג לתקן מנא היינו הגחלת כן כל כיבוי צריך להיות באופן זה דע"י הכבוי נתוסף תועלת יותר ממה שהי' קודם שהבעיר לכן קאמר בש"ס דבפתילה ג"כ שצריכה להבהבה דקא מתקן מנא. ולפי"ז שפיר כתבו רש"י ורע"ב והטור דצריך שיתכון לזה דבפתילה אף אם דולקת באופן שכשיכבה יהי' נח להדליק יותר מאשר לא הי' דולקת כלל ולא יצטרך להסר הפחם מ"מ עיקור תיקון מנא בזה צריך שיתכוין דאל"כ אין זה מלאכה ודומה למ"ש המ"מ בכונת (רמב"ם פ' י"ב) משבת דכתב המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב והיא תולדת מכבה וכתב המ"מ דכל שאינו מתכוין אין ראוי לאמר בו פס"ר ולחייבו מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אינו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצות בו שיניו אע"פ שראוי לכך בקטימתו פטור שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור ואפילו לר"י המחייב בדבר שאינו מתכוין והיינו דענין מלאכה תלוי ברצונו אם אין רצונו לצרף ל"ה שם מלאכת צירוף אף דמ"מ פס"ר הוא מ"מ אם אינו מתכוין לצרף ל"ה בעצם שם מלאכה כלל וה"נ דכותי במכבה פתילה אף דלא הובהבה מקודם מ"מ אם מכבה בשביל דחס עליה זה הוי אצל"ג רק להציל הפתילה ואף דממילא מתקן הפתילה בזה מ"מ אם אינו מכוין ממש לעשותה כמין פחם עכשיו לאו שם תיקון כלי הוא ובכה"ג לר"ש אינו חייב על כיבוי דאינו דומה לכיבוי דפחמים ואין לומר א"כ אם מכוין לכבות לעשות פחמים או שהפתילה תהי' מהובהבת יתחייב תרתי משום כבוי ומשום תיקון מנא דהוא מכה בפטיש י"ל אה"נ דחייב שני חטאות ואף דגם אם ל"ה בידינו רק ל"ח מלאכות ולר"ש דמלאכה שאצל"ג ל"ה מלאכת מחשבת וכיבוי ל"מ רק לגחלת לתקנה או פתילה שלא הובהבה ויותר לא משכחת א"כ לענין מה נתוסף עוד מלאכ' כיבוי כיון דאף אם ל"ה שם מלאכת כיבוי בעולם מ"מ חייב משום מכה בפטיש מ"מ נ"מ אם הותרה בו משום מלאכת כבוי דחייב וכן לחייבו ב' ועיין לח"מ (פ"י משבת ה"יד) בעושה נקב בלול של תרנגולים דבאמת חייב תרתי משום בונה ומשום מכה בפטיש וה"נ דכותי במלאכת מכבה ובאמת לא אבין דברי ס' יראים שם דבמכבה כתב דתיקון מנא הוא משום מכה בפטיש גמר מלאכה לאסר בנינו ולעיל מיני' כתב בהא דאמרינן פ' הבונה עיל שופתא בקופינא דמרה רב אמר משום בונה מפרש דבאמת פטור לגמרי כיון דיש בו משום בונה דמרה זאת מחוסרת בנין הלכך א"ב איסור משום מכה בפטיש שאין איסור מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בנין הכאות פטיש היא לאחר גמר בנין ורב אמר משום בונה להסירו מטעם מכה בפטיש שהוא לאחר בנין ומטעם בונה אינו חייב בכלים א"כ אף בפתילה שצריכה להבהבה מה גמר מלאכה איכא כיון דליכא בנין בכלים וצ"ל כיון דעכ"פ נגמרה הפתילה מכבר ונדלקה וע"י הכיבוי הוי גמר מלאכה ואחר בנין אף דאין בנין לשיטתו בכלים כלל מ"מ כיון דאינה מחוסרת בנין חייב משום מלאכת מכה בפטיש וע"כ מוכרח לומר דחייב תרתי משום מכבה ומשום מכה בפטיש דזה בל"ז לא משכחת לר"ש ולפי"ז מ"ש שם הרמב"ם תולדות מכבה בגחל' של מתכת כשנתכוין לצרף והעושה אות' חייב והוא תולדו' מכבה י"ל ג"כ דחייב תרתי משום מכבה ומשום מכה בפטיש ועכ"פ אף בפתילה שלא הובהבה אם אינו מתכוין לאו שם מלאכה הוא כמ"ש המ"מ

אולם דברי אלה יתכנו למ"ש המ"א (סי' שי"ח ס"ק ל"ו) ובא"ר שם דגם במיחם שיש תורת כלי עליו מ"מ כל שאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל והיינו דסובר דהיכא שיש תורת כלי עליו מכבר ע"י המים וע"י המים הצוננים נצטרף הוי מלאכת צירוף בזה רק מדרבנן לכן הוא דוקא כשמתכוין לכך הוי שם מלאכה ובא"מ ליכא בזה שום מלאכה ואיירי שם במיחם שפינה היכא דלא פס"ר הוא וכנראה דעת המ"א אף היכא דהוא כלי מ"מ כשאינו מתכוין לאו שם מלאכה דאוריית' עליו א"כ ה"נ בפתילה אף דחס עליה ורצונו בה ויש תורת כלי עליה בכ"ז ההבהוב הוא מלאכה רק אם מתכוין:

אבל למה שכתב הלח"מ שם דדוקא בגחלת ועששיות של ברזל דלאו שם כלי עליהם כלל בזה אם אינו מתכוין לאו שם מלאכה הוא אבל במיחם שהוא כלי אז אף בלי כונת צירוף אם הוי פ"ר יש בו מלאכה דאורייתא לא יתכנו דברי דא"כ גם בפתילה דחס עליה אף אם אינו מתכוין להבהבה כיון דרצונו וחפצו בה לתכלית הדלקה ממילא נעשית גמר כלי ע"י הכיבוי לכך צ"ל ע"ד שכתבתי לעיל ע"פ דברי המאירי וכן מבואר באמת ברמב"ן חידושי שבת שהביא המ"מ כמו שכתב הלח"מ וראיתי בס' מים חיים מבעל פ"ח שכתב בכונת המ"מ דכיון שאינו מתכוין לצרף אף דהוי פס"ר הרי לא נתכוין לעשות מלאכה דאורייתא ובעינן מלאכת מחשבת וליכא משא"כ גבי פ"ר שהרי מכוון למלאכה דאורייתא דהיינו הנטילת נשמה ואף שאין צורך לו אלא לשחוק בו התינוק מ"מ ס"ס איכא מלאכת מחשבת וזה נוטה לסברה אחרת וגם קשה עליו הא מצינו דמודה ר"ש בפס"ר אף אם אינו מכוין כלל לעשות מלאכה מ"מ כיון דנודע לו דע"י פעולתו נתעבד המלאכה הוי מלאכת מחשבת ובש"ס ביצה (דף ל"ו) פורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני חמה ובלבד שלא יתכוין לצוד וקאמר בש"ס הא מודה ר"ש בפס"ר הרי אף דלא נתכוין לעשות מלאכה כלל רק לפרוס המחצלת מפני החמה ובכל זה כיון דהוי פס"ר ויתעבד ממילא מלאכת צידה אסור ולכ"פ שם ליכא איסור דאורייתא דאין במינן ניצד כמו דמסיק בש"ס מ"ד שלא במינו ניצד מותר קמל"ן וסברו דדבורים אין במינו ניצד וליכא איסור דאורייתא ועי"ש במאירי [ובמהרש"א השיג מכח זה על הב"י (סי שי"ו) דחולק על סה"ת דאוסר לנעול התבה בשבת משום הזבובים שנצדו דע"כ לא קאסר ר"ש בפס"ר רק בדבורים שבמינן ניצד אבל זבובין לא ובש"ס קאמר בהדיא דדבורים נקרא אין במינן ניצד ועיין ט"ז ומג"א שם אולם באמת מצינו חבר לרבינו ב"י שבס' הרא"ה חידושי ביצה שם כתב להדיא בפירוש הש"ס כלומר דדבורים קמ"לן דיש במינו ניצד] עכ"פ לכמה פוסקים ל"ה רק דרבנן ובכל זה אסור בפס"ר אף דאינו מתכוין כלל לשם מלאכה מכ"ש במלאכה דאורייתא ובאמת כדמות סברת הפ"ח הוא דעת רשב"א מובא בר"ן סו"פ שמונה שרצים המובא במג"א שם דיכול לנעול ביתו אם יש בתוכו צבי כדי לשמור ביתו אף שמכוין שיהי' הצבי ניצד עי"ז כיון דמתכוין לשמור ביתו והר"ן השיג עליו שם ועיין בש"ג ובא"ר הקשה מש"ס סוכה (דף ל"ג) ומש"ס ביצה הנ"ז ועיין מ"ש בהגהותי בד"ח דיני ר"ה (סי' ד') בזה לחלק בין דברי הרשב"א ול"ש כאן במכבה גחלת של מתכות כיון דלעולם איכא צירוף לכ"ע הוי פ"ר דאי אפשר לעשות הכבוי בלא מלאכת צרוף והברור דסברת המ"מ כמו שביאר הלח"מ דתיקון כלי אין שם מלאכה רק כשמכוין לזה וכן ע"כ מוכח דלא כפ"ח ממ"ש הרמב"ם שם הנותן שמן לתוך נר הדולק חייב משום מבעיר והמסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה מבואר מדבריו דחייב ממש מדאוריתא כמו במבעיר ודלא כמו שכתבו תוס' ביצה (דף כ"ב) ועיי"ש ברא"ש ובפ"י והא המסתפק אין הכונה כלל על הכיבוי ובכ"ז חייב וע"כ דהוי פס"ר או כמו שכתב הרא"ש דממהרה כיבוי אח"כ או כמו שכתב הפנ"י דמאי שמכהה אורו הוי כבוי גמור עכ"פ אינו מכוין לזה לעשות מלאכה דאורייתא ואעפ"כ חיי' בפס"ר ועי' (רמב"ם פ"ט ה"ו) ובלח"מ שם ושם הבישול אינו מתכוין בו מ"מ כיון דאי אפשר בלא"ה פס"ר הוא וכמ"ש הר"ן בחידושיו (דף ע"ד) מבואר ג"כ דא"צ לכוין כלל למלאכה ובכ"מ בפס"ר חשיב מלאכ' מחשבת.

וקצת יש סברא לומר דהיכא דמכוין עכ"פ למלאכה כמו בתולש עולשין דיש בו מלאכת קצירה בזה כיון דפס"ר הוא לייפות בם את הקרקע חייב לר"ש משא"כ היכא דלא מתכוין כלל למלאכה אף דהוי פס"ר ואסור לר"ש מ"מ ליכא חיוב חטאת ובהא דשבת (דף ק"כ) בנר שאחורי הדלת דלייט רב אם פותח ונועל כדרכו משום דהוי פס"ר י"ל דרק מדרבנן אסור ולא מדאורייתא משום דאינו מתכוין לכבות רק לפתוח ולנעול וזה מלאכת ההיתר וא"ד לפס"ר דנטילות נשמה דשם עכ"פ מכוין לנ"ש וכמ"ש הפ"ח וכשאינו מכוין כלל רק דממילא איתעבד ליכא אלא איסורא דרבנן דל"ה מלאכת מחשבת ובזה מיושב דברי מהרש"א שבת (דף צ"ה) בתוס' ד"ה המכביד דהקשו אי הוי פס"ר היכא שרי לקמן ר"ש לכתחילה הא מודה ר"ש בפס"ר וכתב מהרש"א הא דל"ק להו מחכמים דפטרו משום דלא פסיקא להו כ"כ דפס"ר חייב לכ"ע אבל הא ודאי פשיטא להו דבפס"ר לא שרי ר"ש לכתחילה והשיג עליו בס' תו"ש (סי' של"ז) מהא דשבת בתולש עולשין דמבואר דבפס"ר חייב לר"ש וכמו שכתבו תוס' שבת (דף מ"א ולמ"ש ל"ק דשם עכ"פ קמכוין למלאכה דקצירה ואף בכ"ש מ"מ גם חצי שיעור אסור במלאכת שבת לדעת רוב פוסקים ובזה כיון דמכוין למלאכת איסור וכיון דלגבי ליפות קרקע סגי בשיעורא דכ"ש לכך חייב דהוי מלאכת מחשבת משא"כ במכבד דלא יש שום מחשבה על שום מלאכה רק לכבד בזה י"ל אף דהוי פס"ר לגבי אשוי' גומות דהוא בנין מ"מ כיון דליכא שום מחשבה על המלאכה ל"ה מלאכת מחשבת וליכא חיוב דאורייתא ורק משום שבות. גם י"ל דע"כ לא קאמר בש"ס דחייב לר"ש בפס"ר ר"ק היכא דאנן סהדי דניחא לי' משום דס"ד בארעא דידי' ואז ודאי ניחא ליה והוי כמתכוין משא"כ במכבד דאשוי גומות ליכא אנן סהדי דניחא ליה וכל שאינו מתכוין הו"ל מלאכה שאצל"ג ועיין תוס' פסחים (דף ס"ה) ס"ל להדיא דאף במתכוין הואיל דא"צ לאשוי' גומות הוי מלאכה שאצל"ג

והנה בש"ע כ' מותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה ויש להבין מאי אתי לאשמועינן הא כבר הלכה פסוקה דפ"נ דוח' שבת אף במלאכ' דאוריית' ק"ו בכבוי דהוי משאצ"ל ולרוב הפוסקים ל"ה רק דרבנן ונראה דבא להשמיענו כמ"ש חידושי הר"ן שם למאי דס"ד דברייתא דקתני אם כיבה פטור אבל אסור דאיירי בחולה שיש בו סכנה מאי למימרא פשיטא דמותר וכ' משם הרא"ה משום דספקא הוא אם ישן כשהוא מכבה או לא קמ"ל דלא יוציא הנר או יכפה עליו את הכלי אלא מכבה לאלתר וזריז ומותר ומיושב בזה מה שהקש' הפנ"י שם לדעת הסוברים דגם ישראל יכול לעשות שבות בשביל חולה שא"ב סכנה ובלשון הרא"ש מובא בטור ) סי' שכ"ח) משמע דאין לחלק בין שבות דמשאצ"ל לשאר שבותין א"כ לר"ש יהי' מותר לכתחלה לכבות אף בחולה שא"ב סכנה ולמ"ש הרא"ה אתי שפיר דע"כ לא התירו שבות בשביל חולה שאין בו סכנה ע"י ישראל רק אם הוא צורך בבירור אבל לא בספקא וגם דאפשר להוציא הנר או לכפות עליו כלי בזה אינו מותר רק ביש בו סכנה:

גם מבואר בר"ן פ' חבית דלכך אינו רשאי לומר לנכרי לכבות אף דהו רק משאצ"ל מ"מ כיון דגוף הכבוי במקום שצריך לגופו הוא מה"ת חמור עטי ובס' דו"ח לרבינו עק"א ז"ל שבת (דף מ"א) כתב תיובתא לר"נ דפריך למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והא אמר שמואל מכבין גחלת של מתכות ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד סבר לה אפי' של עץ נמי הא יש לחלק בשלמ' בשל מתכות דאין בו כבוי כלל בזה הותרה משום הזיקא דרבים משא"כ בשל עץ אף דהוי משאצ"ל מ"מ כיון דאם עושה לפחמים הוי מלאכה דאוריית' חמור ולא שרו בהו רבנן ולענ"ד י"ל דהא הרשב"א הקשה שם אמאי שרי בגחלת של מתכות הא מצרף וכתב דהוי דבר שאינו מתכוין אי נמי צירוף לר"י מדרבנן הוא ולא גזרו משום הזיקא דרבים ולפי תירוץ הראשון דרק מטעם דבר שאינו מתכוין מותר א"כ י"ל אף דמצד צירוף גם איסור דרבנן ליכא מ"מ כיון דמצד הכיבוי הוי איסור דרבנן גם בגחלת של של מתכות אפ"כ משום היזקא דרבים ל"ג אף דיש באותו מלאכת כבוי מלאכ' דאוריית' היכא דמכוין לצרף ומ"מ ל"ג כן גחלת של עץ יהי' מותר אף דשם מלאכה זו היא דאורייתא היכא דצריך לגופא ואף דיש לחלק דלמא דוקא בכיבוי עצם מלאכת כיבוי הוא דאורייתא היכא דצריך לגחל' משא"כ בגחלת לעולם מלאכת כיבוי כזו אינו דאורייתא רק המכוין לצרף הוא דאורייתא מצד אחר מלאכת צירוף שהוא גמר מלאכה מכה בפטיש כמ"ש רש"י והראב"ד בהשגת מ"מ כיון דע"י כיבוי זו הוא מלאכה דאוריי' באם הי' מכוין אעפ"כ ל"ג משום היזקא דרבים כן בשל עץ נמי כיון דהוי מלאכה שאצל"ג ל"ג ובאמת למ"ש הרשב"א דצירוף דרבנן הוא משמע אף אם הצירוף הוי פס"ר ג"כ מותר ואף דהוי שני שבותין שבות דצירוף ושבות דכיבוי מ"מ ל"ג וי"ל אף לדעת רש"י ורע"ב עירובין (פ"ג) דעל שני שבותין גזרו בין השמשות מ"מ במקום היזקא דרבים ל"ג ועיין ס' תוספת שבת (סי' ש"ח) דהקשה על הא דמותר להוליך קוץ בר"ה פחות פחות מד"א הא הוי שני שבותין שבות דטילטול הקוץ ושבות דמעביר בר"ה פחות מד"א ומה ראי' מהא דמותר לכבות גחלת של מתכת דליכא רק שבות אחד ולמ"ש מבואר מרשב"א דבכיבוי גחלת הוי ג"כ שני שבותין ואעפ"כ מותר בהיזקא דרבים. ואולי י"ל דזה פרכת הש"ס על שמואל ממה דמותר לכבות של מתכת אף דהוי שני שבותין דגזרו בה"ש ובמקום מצוה מ"מ במקום הזיקא דרבים ל"ג כן נמי אף בשל עץ הי' מותר אם כר"ש ס"ל דמשאצ"ל פטור אף דעצם הכיבוי במקום שצריך לגופא הוא דאורייתא מ"מ לא עדיף משני שבותין דרבנן חזינן דל"ג ובמ"מ (פי"ב) שם כתב דמפשט הסוגיא נרא' שהצירוף הוי דבר תורה ובלח"מ שם כ' דממה דמוקי בש"ס על מתני' דמיחם שפינה הא מצרף אינו ראי' דהוא דאוריית' רק אמאי לא תירצו דאתי' אפי' כר"י רק באיסור דרבנן מודה לר"ש. ודבריו תמוהין דהא ר"ש ור"י מחולקין בגרירה דל"ה רק חורש כלאחר יד ואעפ"כ אוסר ר"י וכמו שהוכיחו תוס' שבת שם באורך דר"י אוסר דבר שאינו מתכוין אף בדרבנן ובדוחק י"ל דכונתו דדילמא רב אדה בר מתנה סובר כעולא שבת (דף כ"ט) דאמ' מחלוקת בקטנים אבל בגדולים ד"ה מותר וא"כ כאן הוי בגדולים דאי אפשר כיון דרוצה לפשר לכך דבר שאינו מתכוין מותר:

וקצת י"ל דהא התוס' כתבו דלאו ודאי דמצרף רק שמא יבא לצירוף דאל"כ הוי פס"ר א"כ י"ל המ"מ סובר דאם היה הצירוף רק מדרבנן לא הי' להש"ס להקשות בכח הא מצרף כיון דלא הוי רק ספק דרבנן ואף דמ"מ אינו רשאי לעשות בידים ולהכניס את עצמו בספק איסור דרבנן כמ"ש המ"מ (פ"ו הי"ג) מעירובין מ"מ למה לתרץ ור"ש היא ולאוקמי מתני' אליבא דר"ש דילמ' רבי ספוקי מספק' לי' אי כר"ש אי כר"י ולכך רשאי דהוי ספק ספקא דילמא אינו מצרף ואף אם מצרף דילמא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וכן שמואל דאמר אף שיעור לצרף מותר ופריך למימר' דכר"ש ס"ל א"כ אפי' של עץ נמי ומה פריך דילמ' באמת לשמואל ספוקי מספקא לי' אי כר"י אי כר"ש וצירוף דהוי מדרבנן לכך מתיר מטעם דהוי ס"ס חדא דילמא לא יצרף ואף אם יצרף דילמא דבר שאינו מתכוין מותר משא"כ לכבות גחלת של מתכות לא יהי' אלא ספק איסור דאוריית' לכך אסור לכבות א"ו דסובר דצירוף דאורייתא ורק משום דכר"ש ס"ל מותר א"כ של עץ נמי גם יש לומר הוכחת המ"מ מאביי דמוקי מתני' כר"י שלא יתן כל עיקר מטעם צירוף אף דאביי כרבה רביה ס"ל דדבר שאינו מתכוין מותר כמו שנדחקו התוס' שם דמ"מ מוקי מתני' כר"י ומזה הוכיח המ"מ דצירוף הוא דאורייתא אם כן אף דכרבה ס"ל היינו בגרירה דהוא דרבנן ועי"ש בפנ"י ועיין ב"י (סי' של"ז) דגריס בהא דשבת (דף צ"ה) אביי שרא זילחא והיה משמע דאביי ס"ל אף בדרבנן כר"י עי"ש בב"י ובמ"ש מיושב מה דקשה הא לעיל (דף כ"ב) מבואר שמואל אמר הלכה כר"ש בגרירה ומבואר דסובר כר"ש והי' לו להש"ס להקשות לעיל למימרא דשמואל כר"ש ס"ל מהא דגחלת של עץ ולמה נטיר הש"ס עד כאן דרק מן משמעות דבריו שמענו דכר"ש ס"ל וכמו שכ' התוס' ולעיל מבואר להדיא. ולמ"ש י"ל לעיל בגרירה דל"ה רק איסור דרבנן חורש כלאחר יד לכך פוסק כר"ש משא"כ לכבות בידים אסור לכך הקשה הש"ס ממה דמתיר לצרף אף דהוי איסור דאורייתא ולדעת הרשב"א שכתב דאף צירוף דכלי ל"ה רק דרבנן י"ל הא דלא הקש' הש"ס לעיל ממה דאמר שמואל להדיא הלכה כר"ש בגרירה די"ל להיפך דילמא דוקא בגרירה דשם הוי מקלקל ג"כ כמ"ש תוס' כתובות וא"כ הוי דבר שאינו מתכוין במקלקל ובמלאכה כלאחר יד דהוי תרי דרבנן לכך מיקל שמואל משא"כ היכא דהוי בידים ומתקן ג"כ י"ל דאוסר:

ועיין פנ"י מה שתמה על הטור וש"ע (סי' של"ד) שכתבו אם מלאכה שאצל"ג פטור אפי' בגחלת של עץ מותר דלמה שהביאו הרשב"א והר"ן בשם בה"ג דבגחלת מותר משום סכנה ובשל עץ לא שייך הזיקא דרבים שהאש בוערת בהן הכל מרגישין ונזהרין ומפרש הוא דעת הגאונים דאין מתירין איסור דאורייתא בשביל הזיקא רק דפסקו כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור ובשל עץ בכל זה אסור דהכל מרגישין ודבריו תמוהין דהא מבואר להדי' בה"ג דלשמואל מותר בשל מתכות אף דהוי איסור דאורייתא וסובר דשמואל סובר משאצ"ל חייב והקשה דשמואל אדשמואל מצידת נחש דפטור ומותר אלמא כר"ש ס"ל וגבי כיבוי סבר כר"י ומתרץ לעולם כר"י ס"ל דמשאצ"ל חייב מיהו במידי דאית ביה הזיקא אף ר"י מודה כגון צידת נחש וכבוי גחלים בתרוויהו משאצ"ל הוא ומחייב ר"י ושמואל כוותי' ס"ל ובגחלת של עץ ליכא הזיקא לרבים וכי היכי דשרי שמואל בגחלת של מתכות משום היזק רבים ופליג על ר"י במקום היזק רבים וה"נ בעקרב עי"ש ובס' יראים הביא גם כן דבריו ודברי ראשונים ברור מילולם בדעת בה"ג דפוסק במשאצ"ל כר"י דחייב ובשל מתכת מתיר משום הזיקא דרבים אף איסור דאוריית' ולא בשל עץ דלית בי' הזיקא לרבים אבל להפוסק כר"ש דמשאצ"ל פטור לא מחלקינן בין של מתכת לשל עץ ודברי הטור וש"ע נכונים:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה