אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני שבת › סימן כד

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני שבת · סימן כד

סימן כג

הרמ"א סי' שכ"ג ס"ז) אם הוא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה וכתב המג"א (ס"ק י"ג) ונ"ל שלא יברך דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה ולכאורה קשה אם כן אשה נדה דטובלת בשבת ואמרינן בגמרא הטעם דאדם נראה כמיקר ולא כמתקן גברא וכיצד תברך. וראיתי בס' אבני מלואים ח"ב בשו"ת (סי' יו"ד) שעמד ע"ז ובהג"ה שם כתב ליישב דמברכת אחר הטבילה כמבואר ביו"ד (סי' ר') דבכל טבילה מברכין אח"כ כמו טבילת גר משא"כ בטבילת כלי דצריך לברך עובר לעשייתן קודם טבילה מחזי כמתקן מנא. ויש להשיב על זה חדא א"כ לדעת המחבר שם דמשמע דעיקר חיוב הברכ' הוא קודם לעשייתו שכ' לברך אחר הפשטת מלבושי' ואם לא ברכה אז תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים א"כ הכי נאמר לדעת הנך פוסקים דלא תברך ועוד א"כ גם בטבילת כלים יברך תוך כדי דיבור לטבילה ועי' יו"ד (סי"ט) ברמ"א שם שכ' דיכול לברך אחר השחיטה ובלבד שיהא סמוך לשחיטה ובש"ך שם האריך דהיכא דיכול לברך קודם השחיטה ולא בירך דלא יברך דהואיל ואדחי אדחי ועי"ש בפ"ח דתוכד"ד אחר השחיטה יברך וא"כ כאן כיון שאינו יכול לברך מטעם שלא יהי' כמתקן א"כ גברא לא חזי מהראוי לומר שיברך ג"כ אף אחר כדי דיבור וראיתי בפ"מ שכ' ולאחר שבת ג"כ לא יברך ובחול אם טבל כלי ולא בירך קודם הטבילה צ"ע אם יברך אחר הטבילה מיד ועי' תוס' פסחים ( דף ז') ויו"ד עכ"ד, וע"כ כונתו אף דבכ"מ אם לא בירך אמרינן הואיל דאדחי אדחי מ"מ בטביל' הואיל דמצינו טבילת גר דמברך אח"כ לא חילקו בין טבילת גר לטביל' אחרת וכמו כן י"ל לגבי טבילת כלים א"כ ודאי יקש' למה לא יברך אח"כ אם נאמר דאחר הטבילה לא מחזי כמתקן מנא:

ועוד י"ל דמהראוי שיברך בלחש למה שכ' הצל"ח ביצה (דף י"ז) הא דמותר באדם מטעם דנראה כמיקר אף דהוא בעצמו יודע שאין כונתו להקיר רק לטהר מטומאתו הוא משום דבאמת הטבילה אינו מתקן רק שנראה כמתקן כלי וגזרו שלא יבאו לתקן כלי ועל הטובל בעצמו אין כאן גזיר' רק חכמים גזרו בשביל הרואה שיראה שזה טובל מטומאתו יסבור שהטבילה הוא תיקון ממש ויבא לתקן כלי ולכך כיון שנראה כמיקר אין כאן גזירת הרואים שיחשבו שעושה להקיר ע"ש. וא"כ ודאי ראוי לומר שיברך בלחש שלא ישמעו אחרים וכיון דמותר להערים ולמלאות בהכלי מים וממילא עלתה לו טבילה למה לא יברך בלחש:

ברם נראה דסברת המג"א דודאי עיקר הטעם דנראה כמתקן כלי שייך לאסור גם ע"ע וגם מפני הרואין והא דאדם מותר מטע' דנראה כמיקר אף דהוא בעצמו יודע שאין כונתו להקיר רק לטהר א"ע מ"מ בשביל זה לא יבא לתקן כלי כי יאמר הא דמותר לטהר א"ע משום דרוחץ א"ע ג"כ ועושה דבר המותר ומיקר נמי בטבילתו לא איכפת לן במה דמתקן גברא ג"כ שלא יבא מזה קלקול לתקן מנא כיון דעוש' ג"כ דבר המותר להקיר ואף בתיקון ממש אם יש בזה מלאכת ההיתר ג"כ דעת הרשב"א המובא במג"א סי' שט"ו ס"ק י"א) בנידה אם מכוין לשמור הבית אף דמכוין לצוד הצבי דמותר ואף להחולקים מ"מ כאן עדיף דאף גוף התיקון אינו רק דמטהר א"ע רק דנימ' לגזור אטו תיקון כלי לא גזרו חכמים בשביל דטבילת אדם העיקר הוא להקיר ולא נקרא מלאכת הטהרה ע"ז ועי' מ"ש בהגהותי לד"ח דיני ר"ה (סי' ד') ויבואר אי"ה עוד לקמן בדיני יו"ט אבל הכלי כיון דא"צ לטבול לשום דבר רק לשם טבילה חששו חכמים למחשב כמתקן מנא וא"כ אף אם מערים לשאוב מים מ"מ כיון דאסור להשתמש בכלי חדש בלי טבילה אף לשאוב מים רק דיעשה הטבילה עם השאיבה בבת אחת רשאי להערים ומ"מ כיון דאינו עושה שום מלאכת היתר בפני עצמו מה שמותר מבלי שיעש' הטבילה ואין לו שום צורך דבלעדי שיעשה הטבילה אין לו לשמש בהכלי שום שימוש לכך לא יברך דאל"כ הוי כמתקן ממש משא"כ באדם כיון דעושה מלאכת היתר ג"כ רשאי אף לברך דאין מעשה זה לתיקון בלבד:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה