אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני שבת › סימן כב

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני שבת · סימן כב

סימן כא

ברמ"א שם אם עבר ונתן מלח בכ"ר מותר המאכל דהמלח בטל לגבי מאכל ועיין מ"א ובטו"ז דמסתמא נמלח גם מקודם והוי זוז"ג והט"ז כתב דע"כ לא מצינו זוז"ג רק אם הי' מתערבין טרם שבאו לקדירה דאז נותנים טעם ביחד כמו בשאור משא"כ בנתבשל במלח היתר ולא הספיק לטעמא ואח"כ ע"י מלח איסור בא לו טוב טעם האיסור גרם לחוד ובא"ר השיג עליו ממתניתן דערלה בין שנפל שאור של האיסור בתחילה בין בסוף אינו אוסר עד שיהי' באיסור כדי לחמץ ע"ש.

ונראה בדעת הט"ז דאינו דומה יבש שנתערב ונשאר במקומו ואף ניכר הוא במקומו כמו במתניתין שם שנפלו לתוך העיסה ונשאר שם אז אף דנפל האיסור לבסוף מ"מ כיון דאין בו כדי לחמץ בלעדי השאור הראשון ועדין לא נתבטל הראשון אף אם אינו ניכר מ"מ בכ"מ שהוא שמו עליו וסייעו בפעולתו שפיר הוי זוז"ג משא"כ במלח אף דע"י המלח שנותן עכשיו ל"ה מוטעם כ"כ אם ל"ה מלח הראשון מ"מ מה שנתן כבר מתבטל ונתהפך למה שבקדרה מנ"ל שנאמר שיהי' עתה חו"נ ולצרפו להמלח של עכשיו כיון שכבר נתהפך ועיין תשובת מהרי"ל (סי' קס"ו) בשיטת הסוברים דחמץ שנתערב קודם פסח דחו"נ בפסח אף דאחר שש בע"פ צריך לבטל ואז הוי איסור בהיתר כתב הטעם דלקולא ל"א חו"נ עיי"ש ובמ"ש לקמן דיני פסח (סי' י"ג) וה"נ דכוותי' כיון דהמלח ראשון כבר נאבד תוך הקדירה רק שהטעים מעט התבשיל ומ"מ כיון לא נתן בו טעם גמור חשוב כמו האוכל שבקדירה והמלח האחרון המטעים הקדירה גורם האיסור:

ועיין יו"ד (סי' קמ"ב ס"ז) דאם אין הגורמין בב"א ל"ח זוז"ג ובאבני מלואים (ח"ב סי' ח) הקשה מהא דשאור של תרומה דאף אם נפל האיסור בתחילה הוי זוז"ג וכ' לחלק דבשאור שאין בו כדי להחמיץ ואינו ניכר אף מקצת חימוץ רק אח"כ מתעורר השאור הראשון להחמיץ ביחד עם ההיתר והו"ל כאלו באו בב"א. [ובאמת יש להבין בדברי רמב"ם (פט"ז) הלכות מ"א שלא הביא כלל סיום המשנה בין שנפל איסור בתחילה בין בסוף דלעולם אינו אסור עד שיהי' בו כדי לחמץ ולא הביא כלל המתניתן דשאור של חולין ושל תרומה רק הדין של מתניתן דשאור של כ"כ ושל תרומה ובזה י"ל דיש חילוק בין תחילה לסוף דאם נפל של כלאי כרם תחילה אסור משום דהוי איסור הנאה וכיון דלא באו הגורמים בב"א אסור מטעם דכבר נהנה מן האיסור וכמ"ש הא"מ שם משא"כ בתרומה דמותר בהנאה אף אם נפל האיסור בתחילה מותר מטעם זוז"ג ומ"ש הא"מ שם דבשאור של כ"כ משמע אפילו נפל תחילה שאור של כ"כ לא אדע מהיכן הוכיח זה אדרבא כיון שלא הביא הרמב"ם רק צירוף זה וקאמר סתם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כח לחמץ ולא בזה ולא חילק מזה י"ל דרק אם נפלו בב"א ולא כשנפל האיסור מקודם ועיין ספר יד יהודא פסחים (דף כ"ח) ומ"מ הנראה אינו דומה שאור להא דנתבשל מעט מקודם דשם ניכר מקצת הבישול משא"כ בשאור וכמו שכתב הא"מ שם וכן מבואר רש"י פסחים (דכ"ז) דכ' שם אף למאי דס"ד דר"א סובר זוז"ג אסור מ"מ אם קדי' וסלקו את האיסור מכיון שנפל בההיתר מיד הואיל שעדיין לא החמיץ בטול ואע"ג דהואיל בו קצת שיכול זה האחרון ליגמור החימוץ ע"י אעפ"כ כבר בטל לו ושוב אחו"נ ומכ"ש לדידן דזוז"ג מותר דבכה"ג ל"צ שיבאו הגורמים בב"א] וזה א"ש בשאור משא"כ במלח לא נוכל לומר דמתעורר הראשון שכבר כלה ונאבד וכיון דאין הגורמים בא בב"א ל"ח זוז"ג ואזלינן אחרי אחרון וביותר להמתבאר בפ"ח יו"ד (סי' צ"ט) דאף בשיש בו בשאור כדי לחמץ דאוסר היינו אם לא נתבטל מקודם שהחמיץ כגון דניכר או בתרומה כ"ז דלא הגביהו אבל אם נתבטל ונתערב בטרם שהחמיץ בזה שוב אינו חו"נ דחימוץ ל"ה כמרגיש הטעם רק לפרסום פעולתו אסרו חז"ל ואמרו דלא נתבטל וזה דוקא אם לא נתבטל מקודם אבל אם נתבטל מקודם שהחמיץ א"ח וניעור. ועמ"ש בזה בדיני פסח א"כ מכ"ש דאם ההיתר כבר נתבטל דאזלינן אחר אחרון האוסר:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה