אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני שבת › סימן יח

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני שבת · סימן יח

סימן יז

אם עשה מלאכה האסורה מדרבנן לחולה בשבת. אם מותר לברי', לכאורה למ"ש רשב"א חולין שם דל"ג שמא ירבה חתיכות קודם שיתן על האש דבכה"ג ליכא אלא איסור דרבנן א"כ לדבריו במלאכה דרבנן מותר לבריא אולם מדכ' הרמ"א דאפילו בישול ע"י נכרי אסור בשבת והוא מדברי תו"ס גיטין (ד"ח) דמה דאמרינן בעירובין שם ליחום אגב אימא דוקא במילה התירו ובאמת בתוס' שם לא ברור להם כך רק כתבו ושמא דוקא לצורך המילה אבל לצורך דבר אחר אפילו ע"י עכו"מ אסור להרבות משמע קצת דרק שיאמר לעכו"מ להרבות בשפע בזה אסרו וסברו דמה דאמר ניחום אגב אימא היינו שיאמר לעכו"מ להרבות וזה הי' אסור אם לא לצורך מילה אבל אם אמר סתם להעכו"מ שיעשה מלאכה לצורך החולה ונתותר דאף בזה יהי אסור לישראל לאכול בשבת מטעם שמא ירבה בשבילו אינו מבואר מדברי תוס' וראיתי בע"ש דמפרש דברי רמ"א דכיון דאסור לרבות בשביל ישראל לכך אסור דחיישינן שירבה הנכרי בשבילו. והקשה הא לדעת רשב"א דהיכא דאם ירבה לא יעבור רק על איסור דרבנן לא גזרינן וביותר יקשה על הר"ן שהביא הב"י דמדבריו במס' ט"ז מבואר דאוסר לאכול בשבת מה שבישל הנכרי וגם הוא אינו חולק על הרשב"א אדרבא מדבריו מס' ביצה מבואר דאף בקדירה אחת ריבוי שיעורין אסור מה"ת ומש"ה גזרינן שמא ירבה בשבילו וכתב דהאי דעירובין דוקא ע"י עכו"מ הוא ומשמע דע"י עכו"מ כיון דליכא איסור דאורייתא לא גזרינן. אולם ראיתי למרן עק"א ז"ל בדו"ח מס' ערובין שם דעמד ע"ד הר"ן דלדבריו כיון דריבוי הוי ג"כ מלאכה דאורייתא מה הפרש בין עם עושה בריבוי שיעור או אם נתיר לכתחילה להחם לצורך המילה אולם המעיין בר"ן שם יראה דביו"ט דמותר בריבוי שיעורין הוא משום דצורך יו"ט הותרה ולא דחויה וכיון שהוא בטורח אחת הותר אף תוספתו משא"כ אצל חולה דשבת דחויה הוא ולא הותרה לכך תוספתו כמוהו ומיתסר מה"ת ולא ניתן לדחות אצל חולה ולפי"ז זה דוקא מה שישראל עושה מלאכה לצורך חולה דזה לא הותרה רק דחויה אבל מה שהנכרי עושה לצורך החולה דזה ליכא איסור תורה רק חז"ל אסרו אמירה מטעם שבות וכן שלא להנות ממלאכתו אף דלא נעשה שום איסור מלאכה בשבת דהנכרי אינו מצווה לשבות רק חז"ל גזרו מטעם גזירה שלא יאמרו לנכרי כמבו' שבת (דף קכ"ב) (סי' רע"ו) ובזה כיון דהוא צורכי חולה לא גזרו והותר' בשבת ממילא ליכא איסור במה שהנכרי הרבה בשיעורו לכך אף דגם לצורך מצוה דמילה אסור לאמר לעכו"מ שיוחם מ"מ אגב אימא דהוי צורכי חול' דהוא מות' גם הנתוסף לא נאסר וז"פ אולם למה יהי' אסור לבריא כיון דליכא בזה גזירה שלא יעבור על איסור דאורייתא בריבוי וצ"ל דמ"מ החמירו שלא להנות דשמא ירבה בשבילו בפרטות וכמו דמבואר (סי' ר"עו) די"א במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו וה"נ דכותי' ועיין ברבינו יהונתן עירובין שם דפי' בהא דליחום אגב אימא היינו דמותר לחולה שא"ב סכנה וליחם ונרחוץ התינוק עם אמו לפני המילה ודלא כמו שפירש"י שם דצריכה חמין לשתות. ויש להתבונן מה ראה על ככה דהי' צורך האם לרחיצה וי"ל דהא ע"כ אזיל שם בדבריו לשיטת הרי"ף דע"י נכרי אסור במלאכה דאורייתא ואף דלעיל מיני' שם בפי' ול"ש לך בין שבות דאי"ב מעשה מפרש לדע' ושיט' בה"ג דאף מלאכה דאורייתא שרי ע"י נכרי מ"מ בהך דניחום אגב אימיה מפרש אליבא דשיטת רי"ף והי' קשה לי' מה מועיל דניחים אגב אימיה הא ריבוי שיעורא ג"כ אסור מה"ת והוי מלאכה דאורייתא וכמו שגימגם רע"א ז"ל על הר"ן לכך מפרש דאיירי דאימיה הי' צריכה לרחוץ בחמין ונרחוץ התינוק עם אמו דליכא אף ריבוי שיעורא

ועיין תוס' שבת (דף ל"ט ע"ב) ד"ה אא"כ שכתבו ונראה לר"י דיכול לחמם אף יותר מכדי שתי' כדאמרינן עירובין נישיילה לאימיה כו' מדבריהם מבואר דפירשו ע"כ כמו שפי' רש"י דאימיה הי' צריכה לשתיה וע"י נכרי מותר המותר משום מצות מילה כמ"ש תוס' גיטין והם סברו דריבוי שיעורא ל"ה רק איסור דרבנן ומותר אף להרבות בפירוש בפועל ממש. וראיתי בדו"ח שם דהקשה למה להו לראי' זו דאפשר לדחותה דמדרבנן אסור והתם משום מצות מילה הקילו ואמאי לא הביאו ראי' מביצה (דף י"ז) ממלא נחתום חביות הרי דביו"ט לכתחילה מותר בכזה. ונראה דלכך לא הביאו משם די"ל שם אינו מתכווין לצורך דבר האסור רק משום עין יפה וכמו שכתב הרא"ה שם ועיי"ש בש"מ וכן הר"ן ביצה כתב הטעם שלא הצריכו חכמים לדקדק ולשקול שלא יבשל אלא המצטרך אליו בלבד אבל אם מתכוין בפירוש לצורך האסור אינו רשאי אף ברוב טרחא כמו דמוכח מביצה (דף כ"א) בהמה חציה כו' דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ולמה לך זה הא הוי חד טרחא ואף באפשר למפלגה שרי כמו ממלא חביות א"ו כיון דל"ש מכוין לעין יפה אם הי' אפשר למפלגה הי' אסור ועיין תוס' ד"ה עיסה ולכן ל"ה לר"י ראי' משם דמותר במכווין להוסיף לדבר האסור כמו לב"ש לרחוץ פניו והביא ראי' מהא דניחום אגב אימיה דשם איירי אף במכוין לצורך התינוק ג"כ וכמו דלא החמירו שם באיסור שבת הנעשה ע"י נכרי אף דמשום צורך מילה לא הותרה אמירה רק משום דהוי חד טרחא כן נמי ביו"ט מותר אף במכוון לצורך רחיצת פניו:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה