אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני יו"ט › סימן ז

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני יו"ט · סימן ז

סימן ו

בש"ע (תצ"ח ס"ז) בהמה מסוכנת כו' כדי לאכול ממנו כזית גלי מבעוד יום וברמ"א אפי' אין שהות לנתח' ולבדקה ובטו"ז משם הטור דלא נזכר צלי דפוסק כר"ע דאף חי סגי. ולכאורה יש להתבונן אם סגי ביכול לאכול כזית חי אף בלא בישל או צלי א"כ אמאי התירה לו לאכול כדרך הנאתו בלי בדיקה וברא"ש מס' ביצה הוכיח מזה דאם נאבדה הריאה ג"כ מותר כיון דמתירין לאכול בלא בדיקה משום הפסד ממון ומנ"ל כיון דלדעת הטור דפוסק כר"ע דלמא לא התירו לו רק דוקא לאכול חי דהוי שלא כדרך אכילה. אך י"ל דיש הוכחה דר"ע לא בא להחמיר רק להקל דהת"ק סובר דביו"ט לא התירו משום הפסד לעשות מלאכה ביו"ט רק כשהוא לצורך וכדרך עושה מלאכה לצורך או"נ דהיינו צלי וכזית דנקט ודאי לאו דוקא דלא ס"ד שלא יהיה רשאי לשחוט בשביל שרוצה לאכול אף כ"ש דאף דכתיב בתורה את אשר יאכל כו' יעשה לכם וסתם אכילה בכזית מ"מ מדכ' יאכל פי' הסמ"ג דאף לצורך הנאה מותר וכן הרמב"ן ורשב"א כתבו מדכתיב נפש אף לצורך הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט ובהנאה לית בי' שיעור כמו דמבואר בירושלמי (פ"ו) דתרומות דמודה רל"ק באיסור הנאה אף דסובר חצי שיעור מותר מה"ת היינו איסור אכילה אבל איסור הנאה מודה דאף ח"ש אסור מצד הנאה א"כ אם שוחט בשביל שיאכל חצי שיעור ג"כ מותר. ועוד דלא גרע מצורך קצת ומותר מטעם מתוך א"ו דכזית לאו דוקא רק אולי אשמעינן רבותא דאף כזית יכול לאכול וע"כ במקום הפסד לא אסרו לאכול לפני בדיקה דכיון שבהכרח הצריכו חז"ל להתיר לאכול דבר מה מן הבהמה קודם בדיקה כיון דאין שהות ואם לא ישחטנה יפסיד נסתלק האיסור מכל וכל ויכול לאכול אף כזית ואף כדרך אכילה וממילא מוכח דבמקום הפסד אם נאבד הריאה מותר ג"כ. ועיין פ"מ במ"ז שכ' להסתפק אם דר במקום שאין שם מי שיודע לבדוק רק לשחוט והבהמה מסוכנת ואם ימתין יסרח הבשר אם מותר ג"כ לאכול והניח בצ"ע בעל כו"פ יו"ד (סי' ל"ט) פשיטא לי' דמותר. וקצת יש להבין למה התירו לו לאכול דהא באמת לדידן דפסקינן דאמרינן הואיל אמרינן אם יש שהות אעפ"י שאינו אוכל הואיל אם בעי אוכל כמבואר במג"א מש"ס פסחים ומשום הפסד ממון התירו לו אף אם אינו אוכל לסמוך על הואיל א"כ לד' הרשב"א והר"ן דסברי דמותר להאכיל איסור דרבנן לקטן ואף במקום דחשו רבנן של"י לידי איסור תורה ג"כ מותר כמבואר מש"ס ורשב"א יבמות דף קי"ד) א"כ אם יש לו קטני' יש לו תקנה שיכול להאכיל' קודם בדיק' ואף אם אין לו קטנים מ"מ נימא הואיל אם מיקלע לי' אורחים קטנים וצ"ל דזה בגדר לא שכיח דל"א הואיל וכן לפוסקים הסוברים דמותר להאכיל איסור דרבנן לחולה שאין בו סכנה שייך ג"כ לומר הואיל אם מיקלע חושאב"ס שכיח וצ"ל דמ"מ לא שכיח שיהיה צריך לבשר זה וכמ"ש לעיל סי' ג':

ויש להסתפק אם חייב לבדוק את הריאה אחר יו"ט מי נימא כיון דאישתרי אישתרי או לא רק אז כיון שאין שהות התירו לו החכמי' לאכול מבלי בדיקה ואז אף אם ימצא אח"כ שטריפה ל"ה בגדר שוגג רק אונס וכמו שכתבו תוס' ביצה שם אבל כשכבר עבר הזמן ויש לו שהות לבדוק אין מתירין לו לאכול בלא בדיקה דאז יהיה כשוגג אם נמצא טריפ' ובפ"מ יו"ד (סי' צ"ד) חקר בכ"מ דמקילין לכבוד שבת אם נשאר ממנו לאחר שבת אם אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכבר הערותי במ"א בהגהותי לספר ד"ח חיו"ד סוף (סי' כ"ד) מדברי ירושלמי (פ"ד) דדמאי בהא דתנן שם חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכ' בירושלמי מפני אחד שאין אימת שבת עליו הרי אף דמקילין לצורך שבת מ"מ מחמרינן במה שנשתייר אולם יש לחלק כמובן דשם יש תקנה לעשר משא"כ במה שא"ל תקנה ל"מ לאסור מה שכבר הותר ועי' ש"ס חגיגה ע"ב) מדמהימן אקד' מהימן נמי אתרומ' וע"ש ברש"י שגנאי הוא למזבח וזה דוק' בדבר שמחמירין בשאר ימים להחזיקו באיסור אמרינן כיון שכבר החזיקו בהית' מפני כבוד שבת נשאר בהתירו אבל לענין בדיקות הריא' דיש תקנ' לבדוק למה ניקל לאכול בלא בדיקה אולי באמת הוא טריפה ואז אף אם ימצא טריפה לא יהיה כאוכל איסור בשוגג רק כאונס כיון דלא חייבו חז"ל לבדוק אבל לאח"כ חל עליו החיוב לבדוק והכי מסתבר:

והנה ביש שהות מבואר בספר אלי' רבה שצריך לידע בודאי שיש שהות ולא מאומדן דעת עי"ש ולכאורה יש לצדד להתיר אף ע"י אומדן דעת ואף אם יש רק ספק נמי מותר לשחוט מטעם ס"ס חדא דלמא יהיה לו שהות ועוד אף אם לא יהיה לו שהות י"ל דלמא לא תפרכס ולא יעשה איסור דהא השא"ר והפנ"י הקשו בהא דבעי בש"ס ביצה (דף ל"ד) בעוף שטרפה בכותל דבעי בדיקה מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא הא ממתניתין דמסוכנת דאם יש שהות רשאי לשחט' מבואר דלא מחזקינן רעותא דהא מסוכנת בעי ג"כ בדיקה אם תפרכס או לא ומתרץ הפנ"י דשם מותר משום הפסד ממונו ובאמת אינו מובן הכי נתיר לו ספק איסור דאורייתא משום הפסיד ממון אולם י"ל הא כל שוחט טריפה הוי מקלקל רק התיקון שמוציא מידי אבמה"ח לב"נ או מידי טומאת נבלה כמבואר פסחים (דף ע"ג) א"כ במסוכנת דבלא"ה תמות אין כאן תיקון דאם תפרכס יהיה יכול לאכול ושפיר קשחט ואי לא תפרכס הרי עושה קלקל בחתיכה להפסיד העור ומה שעשה התיקון להוציא מידי אבמה"ח בלא"ה היה נעשה וכיון דליכא רק ספק איסורא דרבנן לכך מותר לשחוט. וכ"כ בס' ח"ס חיו"ד (סי' כ'). ולפי"ז י"ל דאף אם יש ספק אם יש שהות יהיה רשאי לשחטו מטעם ס"ס חדא דלמא יהיה שהות ואף אם לא יהיה שהות דלמא לא תפרכס ותהי' נבלה ולא עשה שום תיקון והיכא דיש ס"ס על איסור דאורייתא חשיב ס"ס כמבואר יו"ד (סי' פ"ג) אך י"ל למ"ש במ"א משם השעה"מ היכא דספק א' יתברר ולא יהי' נשאר רק ס"א אזי אסו' לסמוך על ס"ס דפן יתברר ס"א דהיינו שזה יבא ודאי לידי בירור אם תפרכס או לא ועל ספק זה ל"נ לסמוך להקל כיון דממיל' יתברר ופן תפרכס ויתברר שיהי' שחיטה מעליא ויהי' נשאר רק ס' א' אם יש שהות או אין שהות לכן אינו רשאי לסמוך ע"ז. ובלא"ה יש לגמגם על דברי הח"ס דהא בש"ס חולין קאמר דאם לא פרכסה בידוע שנטולה נשמתה קודם לכן ועיין טו"ז יו"ד (סי' י"ז) דהיינו קודם גמר שחיטה ובלבוש שם מובא בפ"מ דבודאי נתעלפה כשהרגישה השחיטה ויצאה נשמתה קודם גמר שחיטת הרוב יעו"ש ולפי"ז י"ל אף אם לא פרכסה מ"מ תיקון להוציא מידי אבמה"ח דע"י שהרגישה השחיטה נתעלפה ומתה וגרם לה בידים המותה ועיי"ש בש"ד אף בעוף וחצי קנה פגום ג"כ אין להקל דאמרינן מיד הרגיש' שרוצין לשוחטה נתעלפה ומתה וא"כ גרם ג"כ אם מתה בשביל שרצה לשוחטה והרגישה ובזה נטל נשמת ויוכל להיות אם ל"ה שוחטה היתה חיה ומתרפאת וא"כ תיקן להוציא מידי אבמה"ח. אך י"ל דהוי ס"ס דלמא תפרכסה ושפיר קשחט ואם לא תפרכס דלמא בלא"ה היתה מתה ולא תיקן כלום:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה