אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני או"ח › סימן ה

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני או"ח · סימן ה

סימן ד

אם גזל צמר ועשאן חוטין אם כשרים לציצית:

עיין מג"א (סי' י"א ס"ק י') ובט"ז שם כ' בדעת רמב"ם דמטעם מהב"ע פסול וכ' בא"ר אף דהיכ' דאיכא יאוש ושינוי ל"ה מה"ב בעביר' כיון דהשינוי הוא ע"י שנעש' חוטין וקי"ל דבעינן טווי' לשמ' א"כ הוי השינוי בסיוע המצוה והוי דומיא למקדיש בהמתו שכ' תוס' ב"ק (דף ס"ו) ודבריו תמוהין דשם ההקדש גורם הקנין או שינוי השם או שינוי רשות שפיר הוי מהב"ע דע"י חלות שם הקדש נגמר' העבירה היינו קנין הגזילה משא"כ כאן אף דאם ל"ה כוונתו בטווי' לשם מצות ציצי' הי' נגמר הקנין א"כ אין המצוה מסיעי לעביר' וראיתי במ"ז שהוסיף וז"ל דאימת קנה בטווי' וקודם טווי' לאו דידי' תו לאו טוויה לשמן מיקרי דלאו דידי' ולאו ברשותי' עכ"ד וזה ג"כ תימא דמבואר מש"ס ב"ק שם ורמב"ן מלחמות דהקדש מהני דבא בב"א כיון דע"י ההקדש יצא מרשות הבעלים יכול להקדיש והוי ש"ר ושניהם באות כאחד א"כ כמו כן הוי לשמה וכן מבואר באה"ע (סי' ק"ך) בגזל נייר וכ' עליו גט דקנ' בשינוי מעש' אף דבעינן כתיב' לשמ' מ"מ בא בבת אחת הקנין והכתיב' לשמ' וה"נ דכוותי' ובר מדין לא אדע מנ"ל דבעי שיהי' שלו בשעת טווי' ומי לא סגי לעשות הטווי' לשמ' אף אם אינו שלו. וראיתי במח"א דיני גזיל' (סי' כ"ט) שכ' בגזל צמר ועשהו חוטין ואח"כ נתיאשו הבעלים ומכר לאחר אף דקנאו ביאוש וש"ר מ"מ י"ל לענין ציצית פסול שבשעת הטווי' הי' גזול ובמס' סוכה ס"ל לשמואל דגדילים תעש' לך איירי גם על שעת הטוי' לך לשם חובך ופריך ודלמא למעוטי גזל אתא ומשני הא כתי' קרא אחרינא ועשו להם משלהם משמע לכאור' דבשעת הטוי' בעינן שלא יהי' גזול. ובודאי אין כוונתו דבעי' בשעת הטוי' שיהי' שלו דא"כ מנ"ל למדרש תעשה לך לשם חובך דלמא לך שיהי' בשעת טוי' שלו ומלהם בשעת עשי' א"ו דבשעת טוי' לא בעי' דוקא שיהי' שלו רק שיטוה לשם ציצית ובודאי אם הבעלים מתרצים שיטוו אחרים להם הציצית לעצמן אף דלא הקנו להם עדיין עד שעת עשי' ג"כ כשרין דל"ב שיהי' דוקא שלו בשעת טוי' רק שיהי' טוי' לשמן וכוונתו ע"כ דצמר גזול לא חשוב לשמה כיון דאינו שלו ומ"מ איני יודע מניין לזה דל"מ הטוי' לשמה באם אינו שלו ומ"מ אף לדע' המח"א זה דוקא אם הטוי' הוי השינוי החוזר ואינו קונה רק האחר יקנה ע"י ש"ר בזה יש לומר דל"ה לשמן אבל אם הטוי' והקנין בא כאחת ודאי כ"ע מודים דהוי לשמן כמו לגבי הקדש וגט הכתוב על נייר גזול כמו"ש

עיין כ"מ (פ"א מציצית ) דכ' הא דצמר עיר הנדחת פסול לאו מטעם איסור הנא' דמצו' לאו לה"נ אלא כתותי שיעורי'. ובס' קרית ספר מבעל מבי"ט כ' הטעם כיון דאסור ליהנות מהם לאו שלהם הוי וקצת י"ל דלכך כ' הכ"מ מטעם כתותי מיכתתי שיעורי' דנ"מ אם הטיל אותם בטלית דהדין דאסור לאחר להתירן רק אם רוצה להניחם בטלית אחר כמבואר (סי' ט"ו) וכאן לכתחיל' אסור להניחם בבגד אחר א"כ הי' מקום לומר דהוי לכם כיון דהבגד הוא שלו ושום אדם אינו רשאי להתירם לכך נקט מטעם כתותי מיכתת שיעורי' ועיין שא"ר (סי' צ"ז) דכ' דכלאי כרם אף דאסור בהנא' אם א"ל מצה אחרת דוח' העש' לל"ת והוי מצתכם ובהגהותי בד"ח דיני לולב פקפקתי ע"ז דמ"מ כיון דבלעדי המצוה לית לי' בגוי' שום זכי' ודין ממון וגם אם אחר חטף ממנו לא יצטרך לשלם לו מה שהפסידו דלא יכול לקיים המצו' א"כ ל"ה לכם עיי"ש. ומ"מ כאן י"ל עכ"פ כיון דאסור להתירן מן הבגד הוי שוב לכם לכך נקט הטעם דכתותי. וראיתי בק"ס שם שכת' במשתחוה לבהמ' דצמרה פסול לציצית הוא רק מדרבנן כיון דאינה נאסר' להדיוט ואפילו עשה בה מעש' דאסר' להדיוט לא הוי ציצית פסול מדאורייתא דמצו' לאו ליהנות ניתנו כדרבא בלולב של ע"ז דאמר דיצא בדיעבד ולא אבין הא כיון דאסר' להדיוט ובא ליד ישראל אינ' בטיל' עולמית פסול מטעם דלאו שלו הוא כמו בציצית של עיר הנדחת ודרבא ע"כ ביו"ט שני דל"ב לכם כמבואר בתוס' ופוסקים

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה