אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני או"ח › סימן ג

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני או"ח · סימן ג

סימן ב

בדין כלאים בציצית דשרי:

הנה דעת ר"ת מובא בתו' חולין (דף דק"י ע"ב) דשרי לגמרי אפילו שלא במקום מצו' כגון טלית שאול' או אש' דאינ' חייבת בציצי' ובתחלה רצה ר"ת לומר דכלאים בבגדי כהונ' לא שרי אלא במקום מצו' ובשעת עבודה לחוד משום דבציצית כתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך לומר שבמקום גדילים תלבש שעטנז משמע דכל לבישה שרי רחמנא ובתוס' מנחות (דף מ"א) כתבו ועוד דבטלית שעשוי להנאתו חייב הכתוב כלאי' אבל בגדי כהונ' לא לבוש אלא בעידן עבוד' ובחולין כ' לשון אחר קצת בטלית כל עיקר לבישתו לצורך הנאתו ובבגדי כהונ' עיקר לבישתו לצורך עבודה ובשא"ר (סי' ל') כתב דבריהם סתומים והרא"ש העתיק דבריהם בביאור דכלאים בציצית הותר בטלית המיוחד ללבישה שעיקרו עשוי להנאתו הלכך כ"ז לבישתו הותר בין ביום ובין בליל' אבל לגבי כהני' לא הותר אלא במיוחדין לעבוד' לכך דוקא בעידן עבודה שרי ועדיין הדברים צריכין ביאור:

ויש לומר בכונתן דהא כבר התעורר בס' ב"א להקשות לדעת רשב"א נדרים דסובר דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו אפי' היכא דיש הנאת הגוף והא דמודר הנאה ממעין דאסור לטבול בימות החמה הוא משום דנהנה לאחר קיום המצוה ובכלאים עיקר האיסור הוא דומיא דלבישה דאית ביה הנאה וכשאינו נהנה ליכא איסור וכשמקיים המצוה לא נחשב הנאת הגוף והוי כמי שאינו נהנה וליכא עבירה והאיך נילף מזה בכ"מ דעשה דוחה לל"ת וכתב לתרץ למ"ש רשב"א נדרים בהא דתשמישך עלי דאפשר באחרת כמו בזו ואינו מותר ההנאת הגוף וה"נ אפשר בשל צמר רק מטעם דהוא חפץ בפשתן ע"כ מטעם דעשה דוחה לל"ת ולפ"ז א"ש לחלק בין כלאים בציצית לכלאים דבגדי כהונ' דבשלמ' בציצית אתעבד איסור אף דמצות לאו ליהנות נתנו מ"מ כיון דיש הנא' בלבישה ואפשר באחר בשל צמר ואעפ"כ התירה התורה לכן כל לבישה שרי רחמנא משא"כ בבגדי כהונה דאי אפשר באחר ומצותו בכך נוכל לומר דלא היתיר' התורה שיתעבד איסור כלאי' רק בשעת וצורך עבוד' דהוי למצוה ומצות לאו להנות ניתנו לכך מותר רק במקום מצוה בשעת עבודה ובאמת בקושית הברית אברהם ל"צ להאי טעמ' הואיל דאפש' בצמר דבלא"ה י"ל ע"כ לא קאמ' הרשב"א דהנא' הגוף מותר לגבי מצוה רק היכא דגוף המצוה לאו ליהנות נתנה ואפשר לקיים המצוה אף אם אינו נהנה כמו בתשמיש דתכלית המצו' של פריה ורביי' יכול להתקיים אף בלעדי הנאת תשמיש ע"ז שפיר הקשה הרשב"א דאף באומר הנאת תשמישך עלי מ"מ הא איכא מצוה והמצוה לא להנאה ניתנה יהי' רשאי לשמש כיון דאינו מכוין להנא' ובטלה לגבי מצו' משא"כ בכלאי' בציצית עיקר חיוב של ציצית הוא על בגד אשר מכסה בה וכשהוא דרך הנאת לבישה א"כ העיקר הוא לצורך הנאתו שרוצה לילך במלבוש של ד' כנפות וחיוב רמיא עליו להטיל בו ציצית וע"י הציצית של צמר איתעבד הבגד של איסור בזה ל"ש מצות לאו ליהנות ניתנו כיון דנעשו של איסור והוא רוצה לכסות א"ע בהבגד לא נוכל לומר דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה וזה פשוט וברור וכיון דאעפ"כ התירה התור' מטעם דעש' דוחה לל"ת שפיר כתבו התוס' דבטלית כל עיקר לבישתו לצורך הנאתו ול"ש לגבי' לומר מצוה לאו להנות נתנו וע"כ דהתיר' התורה לכך כל לבישתו מותר משא"כ בבגדי כהונה עיקר לבישתן לצורך עבוד' ובזה אין העיקר הנאת הלבוש ואמרינן מצות לאו להנות ניתנו ואינו מותר רק לצורך עבוד' ואם מלביש אח"כ לכסות בו עובר על ל"ת דכלאים וראיתי בס' משכנות יעקב שהביא ראיה להסוברים דכלאים דבגדי כהונה מותרים אף שלא בשעת עבוד' מיבמות (דף ל"ב) בעל מום ששימש בטומא' ר"ח אמר חייב שתים בר קפרא אומר אינו חייב אלא אחת קפץ ב"ק ונשב' כך שמעתי מרבי ופליגי התם באיסור חל על איסור ולמה לא ילקה ג' דע"כ בבגדי כהונה שימש דאל"כ הו"ל זר ג"כ דאין בגדיהן עליהן א"ו ששימש בבגדי כהונ' וכיון דעבודתו לאו מצו' ליחייב משום כלאי' דאבנט דר' ס"ל דאבנט של הדיוט הי' כלאי' אע"כ משמ' דכלאי' דבגדי כהונ' הותרה לגמרי לכהנים אף שלא בשעת עבודה ואף בבע"מ דאינן בעלי עבודה. וזה ודאי דבר תימא שיהי' מותר אף לבע"מ שזה הוא לענין בגדי כהונה כמו זר אולם י"ל כיון דזה רוצה לעבוד עבודה הכשירה בכהן שאינו בע"מ וחק התורה הוא דאינו יכול לעבוד רק בבגדי כהונ' א"כ הוי לביש' זו דכלאים כדבר שאינו מתכוין כיון דאינו מתכוין לשום הנאת לבישה רק כדי לעבוד עבוד' ואף דממילא נהנ' מ"מ דומה ללובש כלאים כדי להעביר על המכס ואף לדעת רמב"ם דאסור כבר כתב הש"ך יו"ד (סי' ט') הטעם כיון דהלבישה הוא לצורך הנאה עכ"פ כדי להרויח אבל בזה לא יש לו שום הנאה אדרבא יתחייב מלקות רק יצרי' אלבשי' שרוצה לעבור ולעבוד עבוד' מ"מ אינו חייב משום לבישת כלאי' כיון דעיקר כונת הלבישה הוא לצורך דבר אחר ובלא"ה יש לדחות ראי' הזאת די"ל דלא איירי בלאוין שאינן בשביל עבודה והם רק פליגי על שימוש עבודה אם חייב אחת או שתים וע"כ צ"ל כן דהא רבי ס"ל דהזיד במעילה במיתה ומלקות לכ"ע חייב א"כ מועיל דלובש בגדי כהונה ואף די"ל בשלמ' מלאו דכלאים יקש' שפיר דחייב גם על שע' עבודה אם התרו בו שיפשוט הבגדים משא"כ מטעם מעילה דהקדש חייב מיד בשעת הלבישה בטרם שעבד עבודתו ויצא לחולין מ"מ יקשה לדעת תוס' קידושין (דף נ"ד) דבגדי כהונה יש להם דין קדושת הגוף וכמו כלי שרת ויש בהן מועל אחר מועל א"כ יתחייב מלקו' בשביל מעיל' אף על שעת עבודה אם התרו בו בשעת עבודה שיפשוט ושהה שיעור פשיטה כמו בכלאים ואף דבגדי כהונה ניתנו ליהנות היינו לכהנים בעלי עבודה ולא לזרים א"ו דהם לא איירו מלאוין אחרים שאינן בשביל מעשה עבודה:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה