אור ברסלב

אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן ל

סימן כט

להרב הגאון הגדול מוה' משה אבדק"ק צהעלים:

דבדיק לן מר על שהשמיטו הטוש"ע בח"מ סי' רס"ב הך דאיזהו ת"ח כל שרואה טריפה לעצמו שפירשו התוספות והרא"ש דהיינו שמחזירין לו אבדה וירצה הדרתו לומר דדוקא לענין גט אשה נאמר כבר ראה לבבו כי לשון תוס' והרא"ש לפ"ז וגם המהרש"ל כותב שם דעיקר הסברא כיון דעל שלו אינו חומד כ"ש על אחרים מבואר דלענין ממון כאמר ואולי יתכן לאמר כי צריך להבין בדברי ר"ח דהרי לכאורה ברור דלהעיד על חכם שראה טריפה לעצמו אפשר להעיד וכגון שהיה השאלה במסיבת חכמים והיו צדדים להיתר ולאיסור ואף כי היו צידי ההיתר מוכרעין יותר חשש בעל הבהמה והטריפה לעצמו אבל איך אפשר להעיד הפכו כיון דבאובנתא דליבא תלי' מילתא מעתה אם היו צדיד ההיתר והאיסור שקולים המתיר רשע זע"כ היא אומר שצדדי ההיתר אצלו מכריעין וא"כ לא יצא כלל הגד ת"ח אם ליקי' כמשעתי' (והרי לדעת הר"ן אדרבה שבח הוא לת"ח ולא יהיה סברות הגאוני' הפוכות) אלא וודאי דבאמת זה א"א להעיד על ת"ח להוציאו ורק הרואה טריפה לעצמו הוא בודאי בגדר ת"ח ולפ"ז יקשה לדעת הגהות אשרי והב"י כתב דגם לשון הריב"ש מוכח כן דא"צ ראיה לת"ח על שלא שינה בהני תלתא ומבואר דלדעתו כל היושב ושונה אמרינן דאור התורה מטיבו וא"כ איך משכחת לה הא דר' חיסדא דאיזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה כל שרואה טריפה לעצמו בשלמא התם משכחת לה אם יבואו עדים ששונה לבר מהני תלת לא יחזירו לו אבידה וכן לענין חלוק אבל המ"ל דהרי א"א שלא יבואו עדים שלא ראה טריפה לעצמו ועל עדים שראוי אין צריך לדעת הרמב"ם והרא"ש אשר ע"כ היה נראה לפע"ד לומר דשמעתא אהדדי איתמר דכלפי דאמרינן בשבת איזהו ת"ח שמדקדק בחלוקו להפכו דנשמע מזה שאם יבואו עדים שראו יוצא בחלוק הפוך פעם א' לא יחזירו לו אבידה בט"ע ואף שלא הוחזק בזה למשקר ולזה אין תקנה כשיבואו עדים אח"כ שיצא בחלוקו כמשפי' או שלא שקר דבכל אלה אין ראיה להשיבו לחזקתו הראשונה ובא ר"מ ואמר כי אם יבאו עדים שראה טריפה לעצמו הנהו בחזקת ת"ח כיון שלא הורע חזקתו רק מפני צאתו שלא כדרך ת"ח ישוב לאיתנו שראה טריפה לעצמו מה שא"כ אם יבואו עדים שהוא משקר לבר מהני תלת לא יועיל לו שהוציא טריפה לעצמו ולזה כיון שלא הביאו הך דאיזהו כו' בחלוקו לא הוצרכו להביא הך דר"ה ויתכן לומר עוד דהא דכתב הגהות אשר דא"צ ראיה ליושב ושונה שהוא נוהג כמשפט ת"ח אע"ג דוודאי איכא מיעוט שאינו בגדר הלזה מ"מ כיון דרובא הכי איתנהו חייב להחזיר לו בטבע דאע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב באבידה הולכין כמו שכתבו התוס' ביומא וכתובות מיהו ה"ד לדידן דפסקינן כרשב"א דבכלי אנפוריא אין חייב להכריז ודווקא שבעתן עין מכריח וכיון ששבעתי עין וודאי יש לו בהן טב"ע ולכך חייב להכריז ולהחזיר אף שאינו ברור שהו נוהג כמשפט ת"ח אבל לרבנן דאף כלים של שבעתן עין חייב להכריז לדידהו כיון דוודאי לאשר לא שבעתן עין איכא מיעוט המצוי דאף לת"ח אין לו בהן טב"ע אלא דאפילו אית להו לרבנן דמכריז משום דס"ל דאף בכה"ג שייך טב"ע מ"מ ה"ד אם ידוע שהוא ת"ח אבל בסתם כיון דאיכא מיעוט שאינן ראוים להחזר להם אי מצרפינן לי' להדי הנך דאין להם באנפוריא טב"ע אין ראוי להחזיר מעתה ר"ח דקאמר איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה כל שרואה טריפה לעצמו ואמרנו דמשמע דס"ל דצריך ראי' לת"ח שהוא נוהג במשפט ת"ח היינו משום דס"ל כרבנן אבל לדידן דפסקינן כרשב"א מדפרשי אמוראי למילת' כמ"ש הלח"מ אין כ"מ בדר"ח ולפי פשוטו נראה דר"ח לא קאמר איזהו ת"ח לומר דאין מחזירין לת"ח אבידה אלא א"כ רואה טריפה לעצמו דזה א"א שא"צ עדות לת"ח כדעת הגהות אשרי ורק איפכא קאמר דת"ח שמחזירין לו אבידה עליו לקדש עצמו ולאסור על נפשו כל שיש צד טריפות (ואף לדרכינו הראשונים צריך לומר דלכך הביאו הרו"ש בפסקיו) וכ"מ מדברי מהרש"ל ביש"ש פא"ט סימן מ' דאע"ג שהסכים לדעת התוס' והרא"ש בפירוש איזהו ת"ח מ"מ כ' בסימנים שם דין שת"ח מצוה עליו להטריף בבהמה שלו אם נולד לו ספק טריפות ולא יחוס על ממונו ולא כ' שאין מחזירין לו אבידה משמע כדרבנן דלא בא ר"ח רק להורות לת"ח איך יתנהג בשלו כנ"ב. כ"ד הק' מאיר א"ש

תוכן העניינים

אמרי אש חלק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה