אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן כט
ישפות ד' וישע רב לכבוד הרבני המופלא חרוץ ושנון וריח לו כלבנון כשק"ת מוהר"ר צבי ארי כי' לנצח:
נעימות ימינו הגיעני שבוע זו והנה אנכי עתה אינני בבריאות בט"י ומעכ"ת ני' יבוא להכריע בין הרים גדולים בין מהרח"ש ובין האחרונים הגאונים המל"מ והח"צ בסי' ק"ב בדין גזל אתרוג מחבירו דדעת מהרמא ז"ל שיכול לפטור עצמו באתרוג כל דהו כמו דאיתא בב"ק דף ע"ח פ"ב דמצי לפטור נפשי' בכבש לרבנן ובעוף לראב"י והח"צ והמל"מ נחלקו עליו דהתם אין מזיק לו כלום דהא המוכר עולתו ושלמיו כא עשה כלום מה שאין כן כאן דיכול למכרו ומעלתו ני' דחה דבריהם דכיון דאם ידעינן דאינו מופר רק מחזיקו לצאת בו הוי כמו חצר דלא קיימי לאגרא דאע"ג דגברא עביד למיגר אפ"ה פטור דהוי זה נהנה וזה לא חסר ומה שצריך לצאת בו ע"ז הביא מהך דב"ק דמצי פטר נפשי' בכל דהוא אלא תורף דברי מעלתו ני' ולפענ"ד נראה דלא דמי כלל להך דחצר דלא קיימא לאגרא דהתם ליכא למימר דאלו ידע בעל החצר שזה ידור בו הוי משכירו כי מה"ת לומר כן כיון דבלא"ה לא היה משכירו מה איכפת לי' שזה דר בו ואדרבא איכא למימר דניחא לי' אי משום ושאיי' יוכת שער אי משום דבית יתיבי מייתבי אבל כאן אם ידע שלא יברך על האתרוג הזר עפ"י מקרה שיהי' מוכרח לצאת מביתו מבלתי צקחת עמו וודאי היה מוכרו בתחלה וכיון שע"י הגזלן הזה לא יברך רק על אתרוג גרוע או יקנה לנפשו מובחר ממנו אם אפשר לו הרי אם ידע זה הי' מוכרו ואינו דומה לעולה דבכל ענין א"א לו למכרו כן נראה בעיני:
אבל מבלעדי זה הלא הביא המחבר בסי' שמ"ג דעת הסוברים דאם חסרו מעט מגלגלין עליו את הכל והמעין בב"י יראה שהוא דעת גדולי הראשונים וכאן הרי גזל ממנו האתרוג כולו ואע"ג דהרמא כתב שם דאם לא נהנה אינו משלם התם וודאי א"א לנו לחייבו רק במה שנהנה דאחרי שאין החצר עומד להשכיר וא"א לחייבו רק מפני שנהנה אבל בגוזל וגונב שהוא חייב לשלם ואני באתי לפטרו מפני זה נהנה וזה לא חסר כשחסרו דבר מועט מגלגלין עליו את הכל והרי זה חסרו עכ"פ מה ששוה אתרוג גרוע ומגלגלין עליו את הכל מה ששוה אתרוג זה למכור ואינו דלמה להך דב"ק דאינו שוה כלום למכור וכמ"ש הח"צ והמל"מ וכ"כ השבות יעקב בח"ב סי' ק"ט הביאי הבאה"ט:
והמל"מ כתב שיש עוד לחלק ולא פירש ויתכן שהחילוק היא זה דהתם בב"ק הרי אם אמר הר"ז עולה ונגנב אינו משלם כלום ורק משום שאמר הרי עלי עולה דהוי קדשים שחייב באחריותן והרי זה לא אמר רק הרי עולה ולא פירש ויכול לפטור עצמו בכבש ובעוף כי אתרי' והוא ברצונו אח"כ לא מחמת נדרו רק באות נפשו הפריש שור הרי הפרשה זו הוי כמו הרי זו עולה ואינו מתחייב עליו ולצאת ידי נדרו הרי ניתן לו דבר שיצא ידו נדרו ולא מצי לומר דבעי מצוה מן המובחר שהרי לא קבל עליו רק סתם עולה ועל הפרשתו השור א"א לחייב והרי אף באומר הר"ז עולה וודאי יש מצוה מן המובחר יותר אם מקריב באמת והביא דורון מאשר אם גנב וכדאמרינן בערוכין אומדים כמה אדם רוצה ליתן להקריב עולה שאינו רשאי וזה לא שייך באתרוג כלל דהוא גזלן וחייב לשלם מה ששוה אתרוג שנטל ממנו ובעולה כבר גילה זה שרצונו לקיים מבחר נדריך כדאיתא ביומא בהפרשתו יודה ויברך כל החג על אתרוג גרוע לכך אין ללמוד משם לאתרוג כלל:
והנה רש"י פי' דלכך פטר נפשי' בכל דהוא משום דאתשלומין דבעלים מחייב דעל ההקדש אינו חייב כלום אבל הראב"ד כתב הביאו הרשבא בחידושיו דלהקדש וודאי משלם קרן חומש ואשם כפי שגנב יע"ש הביאו ג"כ המ"מ נראה דאזיל לשיטתו כמ"ש המ"מ בפ"ג מה' גנבה בשמו וכ"ה בפי' מעילה להראב"ד דאין צריך שינוי לגנב וכל שגנב והוציאו מרשות הקדש חייב משום מעילה והרמב"ם בפ"ג מה גנבה שם אינו מחייבו אלא קרן כראה דג"כ הקרן נשלם כפי מה שגנב ולא מבעי' לי' לרבא אלא על הכפל וכמ"ש הראב"ד דלכ"ע הקרן משלם כמה שהיזק להקדש והבעי' היא רק לר"ש דס"ל דקדשים שחייב באחריותן משלם כפל ומבעי' לי' אם סגי בכבש או בעוף למר כי אתרי' וא"כ ל"ק מה שהקשה מעלתי ני' אמאי לא העתיק הרמב"ם דינא דכיון דלא מבעיא ולא אומר רבא רק לר"ש אבל צרבנן דקי"ל כוותיה דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ליכא למבעי' כלל כאמור:
והיינו גמרא דהגאון בעל ח"צ דאדמבעי לי' לר"ש דלית הלכתא כוותי' לנקוט לי' בס"ת וכיוצא בזה אליבא דהלכתא ולא ידעתי מאי השיב מעכ"ת ני' ע"ז דרבא משמיענו דינו בפלוגתא דר"ש ורבנן במאי דאיירי בהו דהלא זה קושיא הח"צ אמאי נקט דינא בקדשים הלכתא למשיחא ולא נקט בס"ת וכיוצא דנ"מ לדידן דבין לרשי' ובין להראב"ד הדין רק אליבא דר"ש דלא קי"ל כוותי':
והנה רבנן ור"א במנחות ב"פ בתרא לא פליגי רק מר כאתרי' ומר כאתרי' ופי' הרמב"ם דהיינו באתרא דר"א היו קורים סתם עולה לעוף ובאתרא דרבנן סתם עולה כבשו"כ הכ"מ שם דרש"י פי' בע"א והיינו דרש"י פי' שם דבאתרא דר"א עוף גרוע ובאיתר' דרבנן כבש גרוע ולהרמב"ם משמע דתלי רק במנהג המקום ובזה א"לו כדברי מעלתו ני' דאע"ג דעוף גרוע מכבש מ"מ כולי האי לא אמרי' דלפטר גנב נפשי' בעוף והיינו דנקט רבא לענין עולה וגם זה אינו קו' כ"כ על הח"צ גם בזה שהבי' הח"צ מס"ת שדחה מעלתו ני' דס"ת כל שהוא מובחר יותר מתקיניו אין בו עילוי יותר לא היה למעכ"ת ני' לדחות דברי הגאון כי שבח ס"ת ויוקרו רק מפני הקלף והדיו וגודל האותות הלא נויין ויופין של אותיות הוא ג"כ שבחו והגוזל ע"ת שכתב לבלר אומן וסופר מהיר האם ישלם תחתיו דעי ספר שכתבו סופרים העשויין להתלמד באופן שאין בידו להכריע נגד שלשת הרועים האלה ומ"מ בדין הזה אם באמת ולא גזל הי' אפשר לדון כן מפני שלא כיון להזיק ועשה ברשות:
וע"ד שקרה אצל מנין אחד כי בשעת פתיחת אה"ק נפל ס"ת לארץ ביוה"כ הנה וודאי חרדה גדולה היא ר"ל אבל לא מצאתי מספר לתעניתים רק המ"א כ' בסי' מ"ד דבמשפטי שמואל כ' קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ וה"ר דס"ת ו"כ המג"א דס"ת אפילו בנרתקו וכ"כ בא"ח וראיתי בברכי יוסף ש"כ דהרואה שנפלו תפילין מיד אחר א"צ להתענות רק מי שנפלו לו מידו ובס"ת דחמיר מיני' לא כתב כלום אם הרואה צריך להתענות כי יש סברא לומר בזה דעל כולם היה מוטל להשגיח שיעמוד הס"ת באה"ק כתקנה שלא יפול ומכש"כ ביום הקדוש יוה"כ ואחרי כי לא נמצא אתי מבואר בפירוש מספר ימים אשר יצומו ורק מסברא זה יכול מעכת"ר לקצוב להם מסברתו ועכ"פ יקבלו עליהם לכבד התורה והוגי' ויתענו כפי אשר יוקצב עליהם ולא יאונה להם ולכל ישראל כל און דברי ידידו הכותב בחפזון דורש שלומו ושוחר טובתו.