אור ברסלב

אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן י

סימן ט

שלום וכל טוב להרבנים דייני דק"ק יארמוט יע"א:

אודות דברי ריבות בשעריכם כי ר"מ הוציא לפניכם ח"כ על רמ"א מסך שני מאות זהו' וטען כי הכתב הזה היה ביד בתו אשר אמה נתנה לה לבל תגבה הח"כ כי אם ד' שבועות לפני חופתה והראה ר"מ צוואת אשתו ורמ"א טוען מזויף הוא וכאשר רציתם לכוין את החתימה ראיתם כי לא היה דומה אלא אותיות משה בלבד ולא שאר הכתב וגם שם חתם מיארמוט ורמ"א אומר כי מעולם חתם עצמו מקאטה והתובע אומר גם כי אינו יודע מטוב הכתב וחיובו אם הלואה או פקדון אבל ברי לו שאינו מזויף וגם מפני שר"מ הוא בעל דבר בעצמו כי מן הדין הח"כ של ר"מ והבאתם מאה"ע סימן פ"ב סעיף י"ב. הנה זה שאמרתם שחזקתו שאינו מזויף חזקה זו אינה בכ"י דדווקא בשטר אמרינן דקיום שטרות דרבנן לא בכת"י כמבואר בש"ך בסימן ס"ט ס"ק י"ב יע"ש למד כן מדברי רש"ג שכן דעת הסמ"ע והב"ח צריך קיום מדאורייתא מכלל דאין בכתב חזקה זו וגם מה שאמרתם כי הח"כ באמת של ר"מ הלא ראיתם מה שכתבו הח"מ וב"ש שם דעת כמה פוסקים כשבעל לא תקף המעות היא נאמנת אפילו במעות טמונין אפילו אם הבעל טוען אינו נאמן. והשתא איהו לא טעין אנן נטעון ליה אדרבה יש להב"ד לטעון לפני הבת וכ"ש שהח"כ ביד הבת ואין כתב בו שם מלוה ואולי היה שלה מחלקה כי זכה לה ע"י אמה הלא מבלעדי זה רחוק הוא שהיה הלואה או פקדון לפני הזמן שכתבתם כמדומה ולא היה אב רמ"א לעומת האם או הבת לתת לפני חופתה שני מאות זהובים ואין לר"מ בהן כלום:

אבל מ"מ לא ידעתי מה יושיענו זה לפטור רמ"א מהיסת אם חשבתם טענת ר"מ לברי הרי הש"ך לא חלק על הרמ"א בסימן ע"ה ס"ק פ"ב רק בשאין הקרוב לפני הב"ד אבל כשהוא לפני הב"ד כתב שיהא חייב ואף לפמ"ש אח"כ בס"ק פ"ג לפקפק גם בזה מ"מ הרי על הב"ד לומר לו שיכתבו הרשאה וכמו שאמר ר"ת להחתן שם שיכתוב הרשאה לאביו ואף כי בתומים פקפק גם על זה מי ישמע לו נגד כל הפוסקים האלו ולפענ"ד לא מקרי זה תקנתא לתקנתא כיון שהרשאה מועלת גם לדון עמו ואמאי לא קם הוא במקום הבעל דבר לכל אף לשבועה אבל פליאה דעת ממני איך יוכל ר"מ לטעון שאינו מזויף אחרי כי פיו ענה בו שהינו יודע טוב ההתחייבות אם כן בוודאי לא היה בשעת כתיבת ח"כ וא"כ במה יודע איפוא בברי עד שרוצה לקבל בחרם שהוא כ"י של רמ"א אם בטביעת עין הרי היה כתי' לפניכם והקפתם ולא נדמו וא"כ אין יודע שאינו מזוייף אם מפני אומדנא כי אשתו אצלו מוחזקת שלא זייפא וגם בתו בחזקה זו אצלו לא מקרי ברי. ואולם מצד אחר יש לעיין הנה בעובדא דרבה ב"ש בב"ב דף ל"ג שם כתבו התוספות להקשות כי טעין נמי לקוחה היא בידי צריך הוא לישבע היסת ותירצו דאין נשבעין היסת על שמא. והרא"ש שם דחה דבריהם דכל מידי דאיהו הוי מצי לטעון טענינן ליתמי וחשוב ברי ושני הדיעות הביא המחבר בסימן ק"כ ובסימן קל"ג סעיף ה' הסכים רמ"א לדעת הרא"ש דטענינן לפני היתומים ברי וחייב היסת והסמ"ע חולק שם דדווקא בשהיתומים מוחזקין הסכים הרמ"א לדעת הרא"ש ומה שתירץ הש"ך הוא רק לדעת המחבר אבל לדעת הרמ"א ע"כ צריך לומר שסמך הרמ"א עצמו בסימן קמ"ט וק"נ על מ"ש בסימן קל"ג ונראה דאף לדעת התוספות וסיעתם דס"ל שאין טוענין ברי לפני היתומים היינו דווקא התם דאין אנו יודעין אם היו מורשים קיים מה היה טוען ולכך אין לטעון בעד היתומים ובפרט להשביע היסת. והנה בפרק האשה שנתארמלה הביאו שם הראשונים הירושלמי בנתארמלה טוענין היורשים ואע"ג דטעמא דמתני' משום ברי וברי כתבו שם דטענת ב"ד חשוב ברי וזה לכאורה סיוע לדעת הרא"ש והיה צ"ל דהתוספות לא סבירא להו הכי כ"מ בתוס' כתובות דף ל"ו ע"א ד"ה החרשת שכתבו איך טוענין להו הכי וע"ש מ"ש נראה לפי הסוברים דמה שטוענים לפני היורשים אלמנה נשאך דחשיב ברי מ"מ אפשר דמודו לדברי התוס' בב"ב דב"ד אין טוענין לפני היורשים להשביע היסת שהרי כל עיקרה של שבועת היסת טעמא משום חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו וזה שייך רק היכא דהבעל דבר גופיה טעין לא כשהוא איננו והבעל דבר יטענו איזה חזקה יש כאן להביאו להיסת. ובאמת שצ"ע בזה על הרא"ש ואולי דעת הרא"ש דווקא היכא דאיכא חזקה דאין אדם מעיז צריך חזקה דאין אדם תובע אבל ביתומים שאינם יודעים לא שייך אין אדם מעיז ונהי דמ"מ בשמא אין להשביע דא"כ לא שבקית חיים כו' אבל היכא דהב"ד טוענים יש להשיב טענת ברי או ס"ל דלא פליגי רבנן ועכ"פ גם לדעת הסוברים דאין טוענין להיתומים ברי היינו מפני שאין אנו יודעים מה היה הבעל דבר טוען אם היה חי אבל בנמצא כתי' בעזבונו של אחד שעכ"פ הרי הוא כטוען ואומר שאינו מזוייף לפענ"ד מודו כ"ע ולרא"ש דטוענין לפני היתומים להשביע הסת וכ"ש בנידון דזה שיש צוואה ביד הבת ואינו דומה למנה אמר לי אבא שיש לו בידך שאין אנו יודעים אם אומר האב כן אבל בנ"ד שיש כאן כתב יד וצוואה נראה דלכ"ע טוענין ברי להשביע היסת עיין בסימן ע"ה בש"ך ס"ק ע"ח לענין כתב על פנקסו של אבא וכ"מ בש"ך סימן צ"א ס"ק כ"ד וע"ש. מכל אלה נראה שנכון לפשר דעכ"פ צריך לקבל בחרם ואם א"א לפשר דעתי נוטה שצריך שבועה ואין הזמן מסכים להאריך:

דברי הקטן מאיר א"ש

תוכן העניינים

אמרי אש חלק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה