אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן ט
להגאון בעל חת"ס זצ"ל ונשמט מחלק אה"ע אחרי סי' כ':
יסלח כא רבינו כי לדעתי הענייה נראה כי אעפ"י שוודאי אסור לדון על פי עדות רשעים מקרא דאל תשת ידך עם רשע עד וכדברי רבינו ני' דנראה דזה שאמר הרמב"ם אסור לקבל עדות רשע היינו לדון על פיו וכמ"ש הרמב"ם בקרובים וע"א דהיינו הדיין הדן עפ"י קרובים אבל מ"מ טעם פסולן מפני שחשודים לשקר וכן מבואר לכאורה בב"ב דף קנ"ט דחילוק זה בין קרובים לגזלן דהתם בעינין הוחזק כתב ידו ובקרובים אע"פ שלא הוחזק כתב ידו ואם לא היה חשוד לשקר לא היה חילוק וכן ע"כ מטעם זה הכשירו חז"ל בעדות אשה עבד ושפחה ולא הכשירו גזלן ושאר רשעים וע"כ דטעם חלוקן משום דטעם פסולן משום דמשקרי וכ"כ לגבי כותי הרשב"א במיוחסות להדיא בסימן קכ"ח וז"ל אבל כותי לא מחמת פסול עדות בלבד אנו פוסלין אותם אלא משום אנו מחזיקין אותם כשקרנים ומעידים דבר שאינו כדכתיב אשר פיהם דבר שוא וגו' אבל במתכוון להעיד אינו נאמן כלל וכו' עכ"ל וכ"כ היש"ש ביבמות פרק בתרא סימן כ"ה דטעם פסול הע"א משום דמשקר ודעתו להכשיר בנתגייר דתחילתו וסופו בכשרות גזה"כ וזה עיקר אשר לא הבנתי בדברי רבינו ני' בתשובתו דכיון דפסול משום דמשקר אין ראיה מדברי הרמב"ם לומר שכבר יצאה מחזקת א"א גם אם נתכוון להעיד והנה לרבא דמכשיר באוכל נבלה להכעיס ופוסל לתיאבון משום דכפין ואכיל כפין וסהיד נראה גם כן דטעמו משום דמשקר אבל למאי דקיי"ל כאביי דאפילו להכעיס פסול וקי"ל דלא כר"מ דחשוד לדבר אחד לא חשוד לדבר אחר וכתבו התוס' והרא"ש בבכורות דאפ"ה פסול דכיון דרשע הוא התורה פסלו משום דרשע הוא א"כ משמע דגז"הכ הוא והרי משמע בב"ב דף קנ"ט הנ"ל מדברי הפוסקים טעם פסולם משום דחשידי דמשקרי. ואולם נראה כיון דזה שהאמינה התורה בתורת עדות שנים הוא רק מחוקי התורה דכמו שאין נמנע לאחד שישקר כי לכך אינו קם רק לשבועה ובעל דבר נאמן להכחישו בשבועה אף שנים אינו מן הנמנע שישקרו רק שהתורה האמינם ולא האמינה התורה רשעים ואמרו חז"ל משום דמשקרי פסלם רחמנא ולכך אם לא הוחזק כתב ידם בב"ד לא סמכינן עלייהו להוציא ממון וכל שאינם רשעים לא פסלם התורה וקי"ל דלא כר"ע דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ובזה נראה לפענ"ד דלא קשה מה שהקשה הגאון הספרדי בתשובת נודע ביהודה קמא סימן ע"ג בסופו להרמב"ם דס"ל דאפי' בג' עברות אם עבר ולא קדש ש"ש אינו פסול לעדות מהא דאמר בכתובות קסבר ר"מ עדים שאמרו להם תחתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ולא יחתמו וכו' דלהרמב"ם הרי אינם נעשים רשעים. ולהנ"ל ניחא דע"כ לא קאמר הרמב"ם דכשרים רק לדידן דקי"ל דלא כר"מ דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל ואינם פסולים רק בעבירה שחייבים מלקות וכיון דכתיב ולנערה לא תעשה דבר אינו נעשה רשע בזה שעבר ולא נהרג וכשר לעדות. אבל לר"מ כיון דס"ל חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה וודאי הוא פסול דעכ"פ עבר על לא תחללו:
הקטן מאיר א"ש