אור ברסלב

אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן ח

סימן ז

אשר שאל מעלתו לדברי לח"מ בפרק י"ב מהלכות סנהדרין דגם במלקות בעינין שיתיר עצמו לכך ולקבל התראה א"כ אמאי הצרכו התוס' לומר בריש פרק שבועות הפקדון דלכך לא שייך לשאול הזיד בשבועות העדות משום דלא נוכל לדעת אם מזידים תיפוק ליה דהא צריכין להתיר עצמם למלקות דהיינו שצריכין לומר ידענו דחייבים אנחנו מלקות ואפילו הכי אין אנו מעידין וצ"ע עכ"ל מעלתו בקיצור. הנה באמת אין כאן מקום עיון דאחרי שהלח"מ דקדק כן מדברי הרמב"ם אין אחריות דברי התוס' עליו. ובאמת אין כאן הכרח דבעינן שיתיר עצמו לכך במלקות דמ"ש הלח"מ משום דמלקות במקום מיתה עומדת אין ראיה כל כך דהרי צריך קרא להתראה במלקות בסנהדרין מ"א. ולא אמרינן מלקות במקום מיתה עומדת. וכיון דלהתראה צריך קרא מיותר במלקות ממילא יתיר עצמו למיתה דגמרינן שם מיומת המת אפשר דלא בעי רק במיתה דכתיב קרא אבל לא במלקות. וקצת יש להביא ראיה דלא בעינן שיתיר עצמו לכך מדאמר רבא בכתובות דף ל"ג דעדים זוממין א"א להתרות בהו ואביי פריך עליה דמשכחת בהו התראה. ואי ס"ד דבעינן שיתיר עצמו לכך א"כ אם אמרו יודעין אנו. וע"מ כן אנו עושים הרי הודו ששקר העידו אלא ע"כ דלא בעינן שיתיר עצמו לכך:

אלא דעדיין יש לדחות דדלמא משום זה לא יהיה מוכרח רק דעדים זוממין לא בעינן שיתיר עצמו לכך. אבל עדיין לא שמענו שאין צריך התראה ולכך הצרכו להביא ראיה ממקום אחר וע"כ אנו צריכין לומר כן דאל"כ דהטעם משום דבמלקות לא בעינין צריך שיתיר עצמו לכך מ"מ הרי במיתה בוודאי צריך שיתיר עצמו לכך. וא"כ עדים שהוזמו בנפש לא יהיו צריכין התראה והרי כתיב משפט אחד אלא ע"כ כדאמרן. והיה מקום לעיין דאי נימא דעדים זוממין צריכין התראה א"כ קרא במלקות למה לי דבעי התראה כדאיתא בסנהדרין דף מ"א נילוף רשע רשע כקושית התוס' שם בד"ה תנהו כו' ותרצו דליכא למילוף משום דרשע כתיב בעדים זוממין לא בעי התראה. ואולם אם אמרינן דלמלקות לא צריך שיתיר עצמו לכך בלא"ה נסתר קושית התוספות דאם הוי ילפינן ממיתה הו"א דגם במלקות צריך שיתיר עצמו לכך. ובזה מיושב ממילא סוגיא דכתובות ואין להאריך. עכ"פ משמע מדברי תוס' בסנהדרין מדהקשו דנילוף התראה במלקות ממיתה דבמלקות צריך ג"כ שיתרו עצמן לכך. ובאמת גם דברי התוס' אין להקשות אהדדי ובפרט כי עדיפא מיניה כתבו דלא הוי ידעינן אפילו גוף ההתראה במלקות. ומלבד דברינו אלו מצאנו דהתוס' בשבועות ג"כ ס"ל דמאן דבעי התראה בעינין שיתיר עצמו לכך אלא דבקשו לפרש אפילו למ"ד חבר אין צריך התראה ולדידיה אפ"ה דבעי התראה לא בעינין שיתיר עצמו לכך ופשוט דבעי דהזיד בשבועות הפקדון גם אליבא דריב"י איכא למבעי כדמוכח סוגיא:

ואולם אפשר לומר דגם התוס' בסוגין ס"ל דצריך שיתיר עצמו לכך. ואעפ"כ הצרכו לדבריהם והיינו כי מבואר הוא דאם כפרו העדים ואמרו אין אנו יודעין לך העדות דחייבים אין הפרש בין שיאמרו ראינו ההלואה ושכחנו כגון שנחלקו הלוה והמלוה על סך ההלואה והעדים אומרים ראינו ההלואה וידענו אז המספר ועתה שכחנו ונשבעו והודו אח"כ דחייבים משום שבועות העדות ובין שאמרו לא ידענו עדות זו מעולם ונמצאו שיודעים חייבים ג"כ. ואף שזה פשוט אינו צריך לראיה הנה הוא מבואר בשבועות דף כ"ה בתוס' ד"ה ידעתם דמפרש שם דאם היה צריך עדיין לעדות ונשבעו לא ידענו דחייבים. ואולם אם נשבעו שלא ראו ולא ידעו עדות זו מעולם והמה מודים שראו עדות זו ואפ"ה נשבעו שלא ראו. ועתה אינם זוכרים העדות. בזה עברו על שבועת שוא או שקר למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' כדאית' בשבועות דף כ'. אך אין בו משום שבועת העדות רק משום שבועות ביטוי מעתה עדים הנשבעים שבועה שלא ידענו לך עדות מעולם. והתרו בהם שאם יודעים שראו את העדות. ואפ"ה הם נשבעים חייבים מלקות אם ישובו יודעים אנו וע"מ כן אנו נשבעים אם היה אפשר לדעת שלא שכחו העדות. ונמצא שעברו רק על לא תשבעו אז היה אפשר למבעיא כל הנך צדדים דבעי בהזיד בשבועת הפקדון דהרי במה שאמרו יודעים אנו שחייבים מלקות וע"מ כן אנו נשבעים לא הודו שידעו העדות עדיין דהרי אף אם עתה שכחו העדות מ"מ חייבים משום שנשבעו שלא ידעו העדות. ואם היינו יכולים לדעת שלא שכחו העדות אז איכא למימר דכיון דחייבים מלקות ליכא קרבן. אבל כיון שאין אנו יכולים לדעת אם שכחו העדות ונמצא שלא נתחייבו:

חסר

תוכן העניינים

אמרי אש חלק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה