אור ברסלב

אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן ז

סימן ו

שלום חיים טובה וברכה לאהובי בני הנחמד הרב המופלא ומופלג ירא ושלם כקש"ת מוה' מנחם ני' לנצח הרב דק"ק סרעדני והגליל יע"א:

מכתבך אהובי בני הגיעני ואשר דרשת אודות עד שאינו יודע לחתום וחתם אותו העד האחר במסה"ק מה תקנם וכבר ראית מה שמבואר בש"ע בסימן מ"ה. והנה כתבת דאף אם המנהג להכשיר עד שחותמים אותו במס"הק מ"מ זה פסול וכמ"ש הב"י בשם תשובה לרש"י דאם חתם העד האחד גם בשביל שני צריך למוחקו ואולם כן הדין במקום שאין מנהג שעד אחד חותם בשביל שנים אבל במקום שמנהג ידוע שחותם בשביל שנים מדוע לא מהני בזה ונראה דתליא במחלוקת הפוסקים בסימן כ"ב אם מהני בקיבל עליו קרוב או פסול כשנים דהב"י סותם דמהני והרמ"א הביא שם דעת החולקים וס"ל דתרתי לריעותא לא מהני קבלה וכתב שכן הוא דעת רוב הפוסקים והש"ך שם כתב דהוי ספיקא דדינא ונידון זה הוי תרתי לריעותא לכאורה הוי עד מפי עד וכשנים והרי דעת הראשונה הוא דעת רש"י דמהני קיבל עליו אפילו בתרתי לריעותא וא"כ רש"י בתשובה וודאי במקום שאין מנהג קאמר ולפ"ז עכ"פ להרמ"א לא מהני ולא היה אפשר להוציא על פי שטרות אלו. ואולם נראה דזה לא הוי תרתי לריעותא דכיון דאנן אמרינן דהוי כקבלוהו עליי' כבי תרי אין זה רק חדא לריעותא באופן שאם היה מנהג ידוע שהעד חותם בשביל השני היה ב"ע אם מחשב תרתי לריעותא. ואולם עיקר הדין מבואר בש"ע שם שיש מנהג באותה העיר שהסופר חותם דהוי כקבלו עליי' אבל בסתם אינו מבואר בש"ע ומ"מ אם היה מנהג ידוע להכשיר אפילו בכל ענין היה נראה דמהני אבל פשוט שאין שייך לקרוא מנהג בשביל שקרה מקרה שנים או שלשה פעמים וזהו מלתא דלא שכיח להזמין עדים שאין יודעים לחתום אולם שכיח היא לחתום במסירת הקולמס הבע"ד עצמו ולפ"ד הש"ך שם זה מדינא מהני ולא מצד מנהג וא"כ אין להביא ראיה מדמכשירין ודנין ע"י חתימת מסה"ק של הבע"ד שיועיל ג"כ חתימת העד הראשון במסירת הקולמוס:

וראיתי בקצות החושן שהשיג על הש"ך והביא ראיה מדברי הגה"א אם ע"ח אין חותמין רק ע"י אחר והנתיבות דחה דבריו ובעל קצות החושן בספר מ"כ אשר בסוף אבני המלואים חוזר להחזיק דבריו ובאמת לפענ"ד נראה דלדעת הרמב"ם וסייעתו אשר סתם המחבר כמותו בסימן מ' דבכל ענין מהני להתחייב עצמו אף אם יאמר אתם עדי ואינו חותם עצמו כלל אפ"ה יכול לחייב עצמו מחדש א"כ הא אין החתימה גומר החיוב רק כל שגומר בלבו וידענו שכוונתו להתחייב ולא להשטות ולא להשביע עצמו אמר כן מתחייב הוא וכיון דאם אמר חייב אני לך מנה בשטר ונתחייב הוא אע"ג דלא אמר אתם עדי דגם על זה אמרינן אלימא מלתא דשטרי וכוונתו היה לחייב עצמו ה"ה במה"ק איכא למימר דכל שעשה כן הבע"ד ומסר הקולמוס וציוה לחתום את שמו וודאי לא כיון להשטות ולא להשביע וכיון דבשטרי ראיה מהני אף לבעל קצות החושן שוב גם להתחייב עצמו אמרינן ביה אלימא מלתא דשטרי לדעת המחבר בסימן מ' שסתם כהרמב"ם וסיעתו והתומים כתב דגם לדעת הש"ך עכ"פ צריך שנים שיחתמו את הבע"ד שיהיה מועיל מדינא ולפ"ד הנ"ל היינו אם הבע"ד מכחיש את העד אחרי כן אבל אם מודה לדבריו הרי דעת המחבר בש"ע סימן פ"א דהודאה לפני ע"א מהני אם איננו מכחישו (כי אז יפטר בשבועה להכחיש העד) ולא יכול לומר להשטות או להשביע אמר כן א"כ אפילו עד אחד יכול להיות דמהני להתחייב עצמו מחדש:

ועכ"פ כיון דדעת הש"ך דמהני בכל ענין א"כ אין להביא ראיה מדחזינן כמה שטרות שנחתמו ע"י מס"הק מן הבע"ד שיועיל לענין עדים. ועוד אפשר לחלק קצת דאם בעה"ד מצוה להחתימו כראה דחשיב דקבלו עלוי' מה שאין כן בעדים כל שלא ידענו שתקנו כן בעיר מניין לנו לומר שקבלו עליהם להכשיר פסולים באופן שלפענ"ד נראה דמן הסתם כל שלא ידענו בבירור שיש מנהג להכשיר בעדים אין להביא ממנהג שחותם הבע"ד במסירת הקולמוס להכשיר גם כן בעדים וצריך לחתום עד אחד ולכתוב השטר מזמן השני או ילמד לחתום הלא מצער היא. והנה גם בשטר סילוק יש תקנה שיתחייב הבעל בתורת חיוב להחזיר ליורשים כמבואר באה"ע בסימן צ"ב ס"ג ד' ואם היה אפשר להושיב ב"ד ויבואו העדים ג"כ שם ויקראו להבעל ויבקשו ממנו לכתוב שטר הנ"ל בתורת חיוב כדלעיל ואם ימאן יעידו עדים לפני הב"ד על הקנין ואז יכתבו הב"ד בתורת פסק דין שהבעל חייב בכך וכך והיותר נכון שילמוד ויחתום ואם העד בכלל בן דעת נקל לו ללמוד שמו ושם אביו כיון דא"צ יפוי כתב. וה' יצילנו משגיאות ומכל מכשול דברי אביך המעתיר בעדכם. הקטן מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה