אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן ו
מ"ש במכתבו העבר ליישב קושית קצות החושן בסימן ל"ח ס"ק ד' שהקשה על הרמב"ם בפרק כ' מהלכות עדות וז"ל העידו שורו שהרג את הנפש והוזמו הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר ומשמע דאין העדים צריכים לשלם במה שרצו להפסיד שורו ולהורגו ולאסרו בהנאה דאם היו ומשלמין לא היו לוקין וכו' יע"ש כיון מעכ"ת בזה למה שכתב בספר משובב נתיבות אשר בסוף אבני המלואים ח"ר ע"ש. ויש כדון בדבריכם אלא שאין הזמן מסכים. ולפענ"ד היה נראה לדחות קושית המחבר קצות החושן דכיון דקי"ל דהא דחובל ועדים זוממין משלמין ואין לוקין היינו משום דבפירוש ריבה רחמנא הנך לתשלומין אבל באמת קולא הוא דאקיל רחמנא התם ולכך חובל בי"ט ואתרו ביה לוקה ואינו משלם דאין לך בו אלא חידושו היכא דהמלקות הוא רק ומפני לאו דחובל אבל כאן הוא מפני לאו די"ט לוקה אף אנו נאמר דלהרמב"ם ס"ל דלא פטר רחמנא עדים זוממין רק הכא דהתשלומין והמלקות על עדות אחת כמו שמעידין שפלוני חבל בחבירו והוזמו דהאי לוקין משום לא תענה ומשלמין מכאשר זמם על עדות זו עצמו וגלי רחמנא כדי רשעתו דאינו חייב שתים וכתב שאשר ינתן בו דמקילנן עוד לפטרו בממון שהוא משלם אבל מעידין על שור של פלוני שהרג את הנפש כיון דהרי זה שתי עדות כי היו יכולין לחייב את השור ולא הבעלים וכן הבעלים בלא השור נהי דמ"מ תרתי לא עבדינן וכמו שהוכיחו התוס' בכתובות מ"מ לדון בקלה לפטרו ממון בלא מלקות מכין לנו כיון דחדושי הוא שיפטור בקל אין לך בו אלא חדושו וגוף דין של קצות החושן לענין נסוך יין כראה דתלוי במחלוקת הפוסקים אם ילפינן קנסא מקנסא דמ"ד דלא ילפינן א"כ אף דחייבי חכמים למנסך יינו ממש מ"מ אין לנו לחייב עדים שהעידו נתנסך יינך דהוי רק קנס בהיזק ניכר ומנ"ל דחייבוה חז"ל בהיזק שאינו ניכר ואף למאן דיליף לא ברור לי מטעם הזה: