אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן קט

סימן קח

מכתב אשר כתב הגאון המחבר לאחיו דרב המאה"ג מהו' דוד צבי ז"ל בימי בחרותו אשר למד אצל הגאון מ' בונם איגר זצ"ל בק"ק מט"ד

הגיעני מכתבך ושמחתי בשלומך ובריאותיך גם אתנו בחסד ה' השלום והבריאות כן יוסף ה' חסדו עלינו כל הימים. והנה שמחתני בראותי אותך מתקרב אל רבך הגאון ני' יהי כן ה' עמך ויתן בלבבך להתאבק בעפר חכמים וירחיקך מסוד משחקים כל ימי חייך. הד"ת אשר באו במכתבך בשם רבך ני' ראיתי ואמרתי להודיעך אשר לפענ"ד יש לדון בם תעיין בם ותציעם לפני כבוד הרב ני' ואת אשר ישים בפיך תודיעני מה שכתב על דברי המ"ל בפרק ג' מהלכות סוטה הלכה כ"ג שדבריו דחוקים אמת ויציב דמכדי קרא דמעט לפי המסקנא באו עדים היינו משום דכתיב והיא טהורה. וכיון דלדעת התוספות עד אחד נאמן ואף לאחר שתיה ממילא א"א לקרותה טהורה כמו בשני עדים. אמנם מ"ש עוד להקשות ע"פ דברי תשובות הרשב"א סימן תקנ"ב שאלת בענין שאמר שמעו מפי עוף הפורח שנטמא לא תשתה אם הודה אם לא נאמינהו משום דאין אדם מע"ר או אם נאמר פלגינן דבורא תשובה מסתברא דאמרינן פלגינן דבורא ואין אנו דנין אותו כאלו העיד שהוא עצמו בא עליה אלא כאלו העיד שזנתה וכו' יעויין שם. ולפי דברי הרשב"א אם יש עד אחד שנטמאת למה שותה הרי אם יודה הבועל יש כאן ב' עדים ויש לעיין דלכאורה נראה דעכ"פ זה הבועל שיש עליו עדים שנתייחד עם אשת איש פסול לעדות אשה וכ"כ המרדכי בכתובות סוף פרק האשה ע"ש אפילו למ"ד בפז"ב דהחשוד לעריות כשר היינו לעיולי אבל לא לאפוקי. ולפ"ז יקשה עוד על הרשב"א בתשובה מלבד מה שתמהו עליו דהרי הכא לאפוקי הוא. ואפשר דהרשב"א סובר דהחשוד על העריות היינו שבא על הערוה ממש וכפירש"י עיין הרא"ש שם. אבל לדעת התוס' שם בפז"ב וסוף פרק כיצד וסיעת גדולי ראשונים שם דביחוד פסול ממילא א"ל דהמים לא יבדקו משום הבועל כיון דלדעת המ"ל בעינן שני עדים ממילא בעינן כשרים. עוד נראה לפענ"ד ל"מ לשיטת הרשב"א דס"ל דבזנית עם אשתך לא פלגינן דיבורא בלא"ה א"ל דהמים לא יבדקו מצד עדות הבועל דמה"ת כאמר דהבועל יאמר בב"ד אשתך זכתה עמי וניפלוג דיבורא נגד האמת מן הסתם יאמר אני זניתי כפי האמת. אך גם אם אמרינן דלא כהרשב"א מ"מ נראה דא"א לומר דמצד הבועל לא יבדקו המים דהרי כשם שהמים בודקין אותה כן בודקין את הבועל וימותו גם שניהם והא דזכות תולה לאו אסקי התוס' בקושיתם ואולם מ"ש על קושית המ"ל דכיון שכפר שוב אין ראוי להגדה היא אמת ונכון ותיתי לי דמאז ראיתי קושית הנ"ל עלה ברעיוני סברא זו דהיינו דהעיקר תלוי אם יש עדים בשעה שהמים עומדים לבדוק אם יש אז עדים לר"ש בשעת השקאה ולרבנן בשעת הקרבת המנחה (עיין תוס' ר"פ היה נוטל ד"ה ואחר) ובזה יש ליישב קצת הקושיא על סברא זו מן הך דשריפות המנחה ודו"ק. ואולם לכאורה תליא בהטעם שאין העדים יכולים להעיד לאחר שכפרו דהר"ן כתב מתחלה משום דאינו חוזר ויגיד ושוב כתב משום דלא מצוי משוי נפשיה רשיעי (עיין בר"ן במתני' ב' ד"פ שבועות העדות) והכה לטעם הראשון נראה דאף בעד הטומאה איכו חוזר ומגיד אף דלא בעי כאן תורת עדות ומשמע קצת ברשב"ם בב"ב דף קכ"ז עמוד ב' דאף במידי דלא בעי תורת עדות אמרינן דאינו חוזר ומגיד אף שיש כחלק כמובן. ואולם לטעם השני משום דלא מצי משוי נפשי רשיעי יש לעיין דהרי הוא עצמו כתב בפרק כל הנשבעין על משנת ושכנגדו חשוד על השבועה דאף דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ היינו לפוסלו לעדות אחר אבל נאמן הוא על עצמו ולדבריו הא דאמרינן התם ברבעני לרצוני דאין אדם משים עצמו רשע היינו שאין יכול לפסול עצמו לעדות אחר וא"כ כאן לענין שבועות העדות הא דאין יכולין לחזור ולהעד משום דאם אומרי' שיודעים הם רשעים ורשע פסול לעדות אבל בעד טומאה שפסולי לעדות כשרים לה רק דגזלן דאוריית' פסול דלמא משקר ומה שאין כן בזה שכל רשעתו משום שידע ולא אמר ובשאר עדות גזה"כ הוא אבל כאן היה יכול להעיד עדיין אלא דע"כ זה אינו דא"כ משכחת לה בשבועות העדות כפירה על כפירה והתורה אמרה לאחת משום אחת אתה מחייבו וא"א מחייבו שתים ודברי הר"ן תמוהים וצ"ע לכאורה ובפרט לר' יוסף דס"ל אדם משים עצמו רשע ואל בא דר' יהודא בהרגתיו וכו' כ"ע מודה דס"ל אדם משים עצמו רשע ואם כן בעד הטומאה היה ראוי להיות חייב שתים ובפרט לפמ"ש התוס' בשבת דף ס"ט ע"ב ד"ה הא מני בסופו בשם הרשב"א משכחת כר' יוסף בכל שבועת העדות חייב שתים דכה"ג לא מיפסל לעדות דוק שם ותמצא ותקשו לדידהו הא כתב לאחת ובענין הקושיא שנתעוררו הגדולים על תשובת הרשב"א (עיין בח"צ סימן ק"נ) באמת אם הרשב"א היכא דאיכא עוד עד אחר אמר יהיה תשובתו שלא כענין שאלת ואולי יש ליישב עד"ז דהנה באמת לא מצאתי מבואר שיהיו צריכין להעיד דווקא טל זה שקינא לה ממנו ונסתרה עמו ואולם הרמב"ם והמחבר ש"ע אחריו כתבו כן (עיין ב"ש) וכתב הב"י שכן הסברא נותנת כי מ"ש הב"י משמעות הפוסקים כבר השיג עליו המ"ל ונחזי אנן. הנה הא דאין עד אחד נאמן להעיד שנטמאת כ"א לאחר קינוי וסתירה היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ומטעם זה אף לאחר קינוי וסתירה לולי דגלי לנו קרא לא הייתי מאמינים אותו וק"ל לפמ"ש המהרי"ק בתשובה שורש ע"ב דפוס לבוב דף ל' סוף ע"א דהא דאין דבר שבערוה פ"מ היינו היכא דבא להוציא מחזקתו אבל היכא שלא בא להוציא מחזקתו ע"א נאמן בדבר שבערוה וזה שלא כדברי הר"ן בפרק התקבל בסוגיא דשליש בסופו. וק"ל קרא ל"ל דע"א נאמן לאחר קינוי וסהירה הרי כתבו התוס' ריש נדה ד"ה והלל דאחר קינוי וסתירה אין לה חזקה וא"כ פשיטא דנאמן וצריך לומר אליבא דמהרי"ק דקרא איצטריך להיכא דמכחיש ליה הבעל וכמ"ש התוס' בסוטה דף ג' ע"ב ד"ה ת"ל אליבא דאביי צ"ל למהרי"ק כן אליבא דרבא ג"כ או היכא דבא ע"א אחריו להכחישו דאם כא גלי קרא רק מסברא יהיה נאמן לא חשיב כשנים כמ"ש הש"ך בי"ד סימן קכ"ו ס"ק י"ד בסופו אליבא דהריטב"א יעויין שם. אבל היכא דאין הבעל ולא אחר מכחישו ל"צ קרא דנאמן כיון דאין לאשה זו חזקה מ"מ לאיש ההוא שמעידין עליו שנבעלת לו חזקת כשרות וחזקה אלימתא היא כמ"ש הר"ן ריש כתובות דמש"ה היא נאמנות לומר מוכת עץ אלא דלכאורה תליא בפלוגתא דהרמב"ן והר"ן בהך דאסור בכל הנשים שבעולם דלהרמב"ן אין חזקת האיש מועיל לאשה לכאורה אבל כל זה אם פירש העד דלזה האיש נבעלה ולזה כיון דלא קינא לה עליו ואין שם עדי סתירה לאו כל כמיניה להוציאו מחזקתו אבל אם בסתם אומר העד שנבעלה לאחר וגם אין שום אדם מכחישו בכה"ג לאחר קינוי וסתירה נאמן דנפישי פריצי כדאיתא בכתובות דף ל"ו ע"ב וא"כ הרמב"ם והב"י שכתבו בא עד אחד והעיד שנטמא' מאותו שקינא לה היינו משום אחד משני אלו א' דבכה"ג אין הבעל ולא אחד יכול להכחישו. או שבאו לשלול דאם העיד החד שנטמאה מפלוני אחר שלא נסתרה עמו דכה"ג אינו נאמן אבל בנידון הרשב"א דפלגינן דיבורא ואמרינן שזינתה מאתר דלא ידעינין ליה כיון דנפישי פריצי ואיכא נכרים ולה אין חזקת כשרות בכה"ג אפשר דלכ"ע נאמן העד וק"ל ובזה תתענג על רוב שלום:

הקטן מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה