אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן קח
בעזה"י אור ליום ו' ערב ש"ק ד' טבת שנת תו"ר לפ"ק אונגוואר יע"א:
ישאו הרים שלום חיים וברכה עד עולם. לכבוד ידיד עליון וי"נ הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. כקש"ת מוהר"ר פייבל אב"ד דק"ק העוועש יע"א:
מכתבו הגיעני והנה אנכי כמה פעמים בעו"הר מכאובי נגדי בט"י לזאת הדבר אשר אין בו צורך א"א לי להשיב ואף בדברים המוכרחים לא אוכל להשיב בזמנו ובנידון זה אשר כתב מעכ"ת ני' לדעתי גם מעכ"ת ני' ברור ופשוט אצלו שאין לומר להבעל שיכנוס הרשעה לביתו אשר נראה לכל משכיל כי מעלה מעל בה' ית"ש וגם בבעלה. והנה הרא"ם בתשובה סימן ק"ה (הוזכרה בח"מ ובב"ש סימן י"א) היה רואה הבעל רק חיבוק ונישוק אבל טומאה לא היה אז בבירור רק שהבעל גירשה מפני כך והורה הגאון דאין לומר להבעל שישוב לקחתה ומבואר שם להמעיין דגם אם לא גירשה עדיין אפ"ה אם רוצה לגרשה אין לומר לו שיחזיקנה כ"ש בזאת הפרוצה אשר אמר לה בעלה כי לא תבוא ולא לחדר השלישי של הפריץ בעה"ב ואח"כ ראה או שמע בבירור קול הנישוק וגם לפ"ד מקול הנשימה הבין כי נטמאה וטומאתה בשוליה ואח"כ דפק בחזקה על הדלת יצאה ופניהם אדומים והצעיף מאחוריה נראה כי שכבה על הצעיף היש ספק בזה שאין לומר לבעל שלא יגרש הרשעה מביתו להיפוך אין ספק שיש לדבר על לבו שלא ישמע לקול מלחשים המון העם אשר יאמרו אליו כי ישוב לכסות עוד להיות עמה אולי תכשר מעשיה אם ראה באמת דברים כאלה אפילו קלים מהם אין להשתדל בזה כלל ולפי מה שמבואר בתשובת מהר"י הלוי אחיו של הטו"ז בסימן ל"ט מצוה מן התורה לגרשה וחיוב מרבנן אף אם לא כופין אותו יע"ש שהאריך מאד להביא ראיה לזה:
ומעכ"ת ני' נסתפק לפי מה דאיתא בפרק קמא דסוטה והובא בפוסקים הרמב"ם וטוש"ע דלא לימא אינש בינו לבין עצמו כאשתו אל תסתתר עם איש פלוני דלמא קי"ל כריב"י ונסתפק מעכ"ת ני' אם מה שאמר לה אל תכניסי לחדרו של בעה"ב הוי כמו אל תסתתר או חשוב רק כונו אל תדברי דלא הוי קינוי מדברי ב"ש סימן קע"ח סעיף קטן וי"ו כראה דהוי קינוי שהרי הוא ז"ל הקשה על מה שכתב הרמב"ם והעתיקו הב"י בש"ע שם סעיף וי"ו וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה כ"ט ולא קינא לה בפני עדים מותרת והקשה הב"ש דהא כשמע זה מבבא קמייתא כשאמר לה אל תדברי ונסתרה אפ"ה מותרת אלא די"ל דשם גילה דעתו דאין לו קפידה בסתירה הרי למדנו מדברי ב"ש דטעם דאל תדברי לא הוי קינוי משום דאיכא גילוי דעת דאין לו קפידא בסתירה ואף אם כאמר כי אין כאן גילוי דעת באומרו אל תדברי שאינו מקפיד על הסתירה ולא כדברי ב"ש על כל פנים אין כאן גילוי דעת כי הוא מקפיד על הסתירה דאולי הוא מזהיר שלא תדבר עמו לבלתי יטה לבה בחלקלקות דבריו (וכמ"ש מעלתו בפרוצה ההיא שאמרה לאישה כי נעמו לה דברי הבעה"ב שהוא חכם והבעל פתי) אבל זה שאמר לה אל תכנוסי לחדרו של בעה"ב וכבר יודעה שאינו מזהיר על כך למען לא תתפס כגנב רק מפני שהוא חושד אותה לא תוכל כלל לאמר שסבורה שאינה מקפיד על הסתירה וכ"ש שאין כאן גילוי דעת כדברי הב"ש. וזה נראה ברור דהוי קינוי גמור באופן אם יש עדים שאמר לה אל תבא בחדר של בעה"ב השלישי היה נראה לפענ"ד שיש לדון בקינוי גמור ובנידון זה שאמר לה כן בינו לבינה לכאורה אין בית דין כופין להוציא דהרי אפילו באומר שראה שזינתה אין כופין אותה להוציא דאין כופין רק עפ"י שני עדי טומאה ודעת הרי"ף והרמב"ם או קינוי וסתירה אבל לא זולת כן משמע מדברי הרמב"ם דאפילו אמר שהוא עצמו ראה אין כופין להוציא יעויין בפרק כ"ד מהלכות אישות סוף הלכה י"ח והרא"ם בתשובה סימן כ"ה תמה על זה דהא באומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו משמע דאם רוצה לקיים לא שבקינן ליה דאל"כ ומאי נאמן דקאמר הול"ל האומר פתח פתוח מצאתי אסורה עליו ועוד דמדמי ליה תלמודא לאומר לאשה קדשתיך וכו' ועוד בהדיא אמר תלמודא התם פתח פתוח כשני עדים דמי יע"ש בתשובת המזרחי סימן הנ"ל ובתשובת הגאון הר"י אחיו של הטו"ז בסימן ל"ט יע"ש אם נמצאו אתו והיה נראה לפענ"ד ליישב קושית הרא"ם על פי מה שכתבו התוס' בגיטין דף ע' עמוד ב' בשם הירושלמי דפלוגתא דב"ש וב"ה בגט ישן דב"ש לשיטתיהו דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אח"כ מצא בה ערות דבר וכיון דמזוהמת בעיניו לא חיישינן שמא בא עליה וב"ה לשיטתיהו דאמרו אפילו הקדיחה תבשילו ולכך אינה מזוהמת בפניו יע"ש שצריך ביאור קצת אבל עכ"פ למדנו שיש סברא לומר דאם זנתה זוהמא בעיניו ומן הסתם אינו בא עליה ולפי"ז כיון דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ואין הבעל כלפי האשה נאמן כלל לומר שזינתה כגון לאוסרה לכהן אם מת או לבל תאכל בתרומה כדין זונה וע"כ אנו אומרים דמשקר רק כיון דאמר שזינתה ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא היה ב"ד לכופו אע"ג דאינו נאמן לדידן מ"מ על עצמו נאמן ויש לב"ד למחות בו כיון שאינו נותן אמתלא לדבריו בזה יתכן לומר כיון דמן הסתם היא מזוהמת בפניו והוא מחזיקה אין לנו לכופו דאמרינן בוודאי יודע בנפשו ששקר ענה באשתו אבל באומר פתח פתוח אפילו באשת כהן ונתקדשה פחותה מבת ג' שנים לעולם ספק אחד יש כאן אולי באונס והרי גם אחרי קינוי וסתירה אפ"ה אין מתייחד עמה אלא בעדים ורבנן דר"י ור"י מקרא יליף יע"ש בסוטה דף ע"א ולא אמרינן דמזוהמת בעיניו והרי חזינן דתקנו חכמים וקבעו רביעי בשבת משום אקרוריה דעתיה ולכך ליכא למימר דוודאי ידע בנפשו ששקר ענה באשתו דאל"כ היתה זוהמה לפניו כאמור ולכך מפקינן מיניה כן היה מקום לתרץ דברי הרמב"ם אבל לדברי הגאון אחיו של הטו"ז לעולם אין כופין רק שחובה לגרשה ואסור לו לבא עליה על פי דבורו יע"ש מה שישב הלשון נאמן לאוסרה עליו ושאר הדקדוקים שהקשה בתשובת המזרחי דלדבריו דאף בפתח פתוח אין כופין ועכ"פ בנידון זה גם לדברי מהר"י ז"ל אף דאין כופין מכל מקום אמרינן ליה דחובה עליו לגרשה:
ולענין מה שנחלקו הפוסקים בזמן הזה שיש חדרג"מה"ג שלא לגרש בע"כ אם הוא נאמן דלדעת הר"ש שהביא המרדכי בפ"ג בקידושין וכן להגהות מיימוני פ' כ"ד איכו נאמן וכפי מה שכתבו התוס' בנדרים משמע שמהימן אלא שמנדין אותו והיה נראה לומר שאין כאן מחלוקת רק דהר"ש מיירי בהוא אומר שראה שזינתה אשתו דאז לא מהימן דאם לא כן בטלה תקנות רגמ"הג וחרמו אשר פירש למגרש בע"כ דכל אחד אשר בלבבו בליעל יאמר כן על אשתו וכונו שכתב מהרי"ק בשורש ק"י ומה יחוש הוא לנדויו אבל התוס' מיירי באומרת טמאה אני לך דלא שייך זה דבטלה תקנת רג"מהג ולכך יכול לגרש אלא דאמרו חז"ל דאינה נאמנות לא היה לו לומר דמאמין ולבטל תקנות רג"מהג אלא שרבותינו האחרונים ס"ל דנחלקו. והנה יש לעיין למאן דס"ל דנאמן במאנס בתולה דכתב לו תהיה לאשה וגו' לא יוכל לשלחה אם יאמר הבעל שראה שזינתה מה דינו אם נאמן או כא. ולכאורה אף בזה י"ל דאם יהיה נאמן א"כ כל אחד יאמר כן ובטל הלאו דלא יוכל לשלחה אלא דאין זה הכרח כ"כ דדיו שהזהירה תורה עליו וקמי שמיא גליא רק דשם במכות דף ט"ו לא מצינו באונס שגירש שיבטל עשה דכל ימיו בעמוד והחזיר ואם איתא דנאמן מטעם דשויה נפשיה חתיכה דאיסורא אם כן לדעת הרשב"א וכן פסק הב"י ביו"ד בסוף סימן א' דאפילו יש עדים שמכחישים אותו מ"מ על נפשו אסור משום דאדם נאמן על עצמו וא"כ הא משכחת לה שאמר שזינתה ביום פלוני ועדים מעידים בו ומכחישין אותו שיודעים שאשה היתה עמה וטהורה היא דלגביה אסורה ומ"מ ארבעים בכתפיה על שגרם בדברי שקר לאוסרה עליו ובאמת אם היה הטעם דהא דקי"ל שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא מטעם נדר כמו שצידדו מקצת האחרונים אין כאן ראיה אבל אין נראה כן וגם הנו"בי דחה זה בשני ידים. ואולם יש לומר דכשיש עדים מכחישים בכה"ג דמצוה מן התורה להחזירה בודאי חייב להחזירה כיון שיש עדים ובזה אף הרשב"א מודה כי בלא"ה יש חולקים על הרשב"א אפילו בכה"ג דהרשב"א מכ"ש בזה דיש מצוה להחזירה גם הרשב"א מודה דאינה נאמנת גם אינו ראיה מדלא תקכו חכז"ל כתובה באונס משום דבלא"ה אינה קלה בעיניו דלא מצי מפיק לה ואף לר"י בר"י דס"ל דיש לה כתובה מבואר שם בכתובות דף ל"ט ע"ב הטעם משום דמצער לה עד דאמרה היא בא בעינא לך רק דתיפוק ליה דמצי אמר ידעתי שנטמאה אע"כ דלא מהימן ואינו יכול להוציא כי גם זה יש לדחות דמן הסתם אינה קלה בעיניו להוציאה כיון דהזהירה תורה לו תהיה לאשה וגו' ולכך כרבנן אין לה כתובה ור' יוסי בר"י סובר דאפילו הכי מצער לה עד דאמרה לה בעינא ליה ומורה היתר לנפשו שאינו עובר על מימרא דרחמנא:
ואולם נראה לפע"ד ראיה נכונה דבאין רגלים לדבר אינו מהימן וביש רגלים לדבר קצת מהימן מהא דכתבו התוס' בסוטה דף ג' ע"א ד"ה רי"א בשם ירושלמי דר"א ור"י דפליגי אם וקנא את אשתו חובה או רשות דבהא פליגי דר"א ובר כב"ש לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא דבר ערוה ראה בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים לכך הוא אומר חובה ופריך והרי גם לב"ש יכול לגרש משום דברים כעורים ומשני ר' מנא דהיינו בעדים אבל כאן מיירי שלא בעדים משמע דבשלא בעדים אינו נאמן לומר דראה בה דברים כעורים ורוצה לגרשה ואפ"ה אם לר"א דמתני' א"צ שני עדים רק על הקינוי ולר"י בר"י א"צ ב' עדים רק על הסתיר' אבל למתני' על הסתיר' ולר' יוסי בר"י על הקינוי. וקשה מ"ש דעל ראיית דבר מכוער אינו נאמן לגרשה ועל אמירתו שקינא לה או שנסתרה למר משקי לה אע"כ כל דאיכא קצת רגלים לדבר כגון שקינא לה למתני' דקרי לה עיקר בגמ' או דליכא עידי סתירה לר"י בר"י מהימן אז להשקותה או לגרש בע"כ. ויש עוד לפלפל גם בזה וליישב קושית התוס' בסוטה שם על הירושלמי אמאי אמר ר"ע חובה יע"ש דלפע"ד עיקר טעמא דאמר בירושלמי לר"א חובה ולר"י בר"י אליבא דר"א דלא מייתר ליה וקנא דהא איצטריך לאקושי לטומאה כדאיתא שם ולכך הוצרך לומר ר"א סובר כב"ש אבל לר"ע אין קושיא דאיהו ס"ל חובה מיתורא דוקינא כדאיתא שם בתלמודן כתבתי עד כה כי ראיתי שהוא חפץ להשיבו גם על הפרטים אבל לענין הנידון הזה כי מצוה גדולה וחובה על הבעל לשלח הרשעה מביתו אשר מעלה מעל בה' ית"ש ובבעלה עוברת על דת משה ויהודית ראשה פרוע ומחללת ש"ק ומתייחדת עם ערלים ועם ישראלים ומה לה לעשות עוד להיות מר ממות וכל המדבר עמו לקיימה עובר על יעצנו רע רק מקיים גרש לץ וגו' ה' בחסדו יאיר עינינו בתורתו ויחזקנו ויאמצנו לעבוד אותו באמת ובתמים כל הימים:
דברי ידידו הקטן מאיר א"ש: