אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן קו
שלום וכל טוב להגאון המהולל. חריף ובקי. זך ונקי. כקש"ת מוה"רר פייבל אב"ד דק"ק פאקש יע"א:
אודות האיש אשר חפץ לישא אחר מות אשתו בתולה אחת שהעידו עליו כי אחותה בעולת בעל אכלה עמו ושתתה עמו מקערה אחת ותשכב עמה על מצע אחת תחת מכסה אחד ואסרה מעכ"ת ני' עליו מדין הנטען על אשה לא ישא בתה ואחותה יפה הורה מעכ"ת ני' ואין ספק שאין בכל דברי המעוררין והנוקפין ממש אחרי כי ברמב"ם מבואר להדיא דאף בקול בעלמא אסורה וכן דעת רש"י והנמוקי יוסף בריש נושאין אף כי אין מלשון נטען ראיה דהרי לרב מתני' דתנן דהנטען על אשה והוציאוה וכו' מיירי בעדים ולכך אין כ"כ ראי' כם מהתוספתא שסמכו זה לזה דהרי תכא דמתני' סמך להדדי דטען על השפחה והך אע"ג דלרב מיירי בעדים דווקא ולא משמע דפליגי רב ורב ששת רק בנטען על אשה ולא באחרים נא"כ עכ"פ אינם שווים לחד מ"ד אע"ג ששנוים סמוכים מ"מ מחרי כי כתב הרמב"ם בקול בעלמא אסור אם כן כ"ש בעידי כיעור כזה דגרע מקול בעלמא דהרי על קול ליכא מ"ד דמפקינן מבעל ובעידי כיעור איכא למ"ד דמפקינן אע"ג דלא קי"ל הכי:
והנה מעכת"ר ני' כתב שנראה לו שדין זה תלוי במה שנסתפק הח"מ אם כשראו הכיעור ידעו בוודאי שלא זינתה אם אסורה דלמא זינתה פעם אחרת והב"ש כתב שמדברי הרמב"ם משמע דאין להחמיר בזה ומעכ"ת כתב דדברי הח"מ נראין לו ומדברי הרמב"ם אין ראיה דהתם להפסידה כתובתה. והנה לפענ"ד קרובים דברי ב"ש דלמה לא נוקי אחזקת כשרות ונאמר כי עד עתה שלא ראינו בה מאומה רע לא זינתה וכדקי"ל אפילו בע"ז וכמבואר ביו"ד סימן קי"ט בב"י שם והכה אין רגלים לדבר ומכוער יותר מקינא ונסתרה דבעינן ששהה כדי טומאה ומשמע דאם לא שהו אף על גב דע"י מקרה נתפזרו ממקום סתירתן מותרת אע"ג דאין לך מכוער יותר מזה שהרי קינא לה ונסתרה ומשמע דלכ"ע מותרת גם לבועל וכן מהך סוף נדרים פרטי' נואף להוצא וערק דאמרינן דאם איתא דעבד אסורה אירכוסי מרכס לכאורה אינו מוכרח רק דעתה לא עביד אסורא לא על פעם אחרת שלא ראה אותם אדם ואפ"ה מותרת ולדעת התוס' בכתובות דף י"ב ע"ב היינו לבועל ואדרבה לענין כתובה היה לנו לומר דלא תיקנו חכמים רק לצנועות ולא לפרוצות העוברת על דת וכמ"ש הרמ"בם שם ומכל מקום נידון דמעכת"ר ני' אין הוכחה כלל דלא עביד איסורא כי מאן דעבד הא ושוכב תחת מכסה אחד לעיני מריעיו יש לחושדו גם כן כי עביד איסורא בלילה כאשר היו ישנים דהרי לא מירתת כלל מפניהם והם גם הם אשר ראו ושתקו אינן מרבנן קדיש דבארעא ישראל ובכלל פריצי יחשבו לדעתי כי ראו עדות כזה ושתקו ולא מיחו ולא כיהו בו אם כן וודאי יש לחושדו שעבד איסור בלילה וכבר כתבו התוס' דאפילו בר"ה יש סתירה בלילה עיין ריש נדה בתוספות ד"ה שם ובסוטה דף כ"ח הביאו כן מן הירושלמי וא"כ הוראת מעכ"ת ני' ברורה מפנינים יקרה. והמערער נפשו כא מטוהרה:
והנה אם היה אפשר לברר שלא נועדו יחד החשוד ההוא עם המשודכת מעת מות אשתו עד כי יגיע יום הנישואין כגון שהיא המשודכת הוא במקום רחוק רק אמה נתקשרה עמו לקחת בתה היה אפשר לצדד ולהקל על פי מה שנתקשתי בהך דינא דלא ישא בתה וכו' ואמרו דטעם דנשי כא קפדו אהדדי דהרי קי"ל בעל אשתו משמרתו בישראל ואמאי ניחוש להכי ומצאתי שהקשה הריטב"א כן ותירץ דהכי חיישינן דלמא עצת זימה ביניהן שישא זה את זה ולא תקפיד מבואר מזה דכל שאין לחוש לזה אשתו משמרתו ואולם באמת הוא כמעט מן הנמנע לעמוד על זה ומדברי הריטב"א אלה יש לפקפק על מה שכתב המל"מ בפרק ב' מהלכות סוטה דאין להביא ראיה ממתני' דהאשה רבה דף צ"ד דהיכא דהם אונסים או שוגגים מותר (וכמ"ש הב"ש) דשאני הכא שאף שלא ישא קרובות שני' מ"מ תבוא השניה כבקר אחותה ואיכא חשש זנות וכן כתב שם המ"ל בתחילה לדקדק מדמותר בשלישית ואמאי לא תאסר מפני השנייה הבאה אליו ולפ"ד הריטב"א הנ"ל לא מיבעי מה שכתב בתחילה לאסור השלישית מפני השנייה וודאי א"א לומר כן גם אם היה הדין בעלמא אם כנס באיסור יוציא מפני חששא זו מ"מ כאן כשנשא השלישית לא היה יודע מאומה וא"א לומר שהתנה עמה ולכך וודאי אשתו משמרתו אלא גם על דבריו השניים יש לפקפק דהיה משמע ודאי אף מי שיש לו אשה ונטען על אשה אחרת שאסור לישא בתה מטעם אולי תבוא לבקר את בתה במקום דירתה ושם לא תהיה אשתו הראשונה משמרתו וא"כ זה שכתב המל"מ דלכך מותר בקרובות שניה שאף אם לא ישא אותה תבא לבקר את אחותה הראשונה וכן העלה המל"מ להלכה כן ולפענ"ד דצ"ע דזה שבאה לאחותה אשתו הראשונה כגון שא"א לומר דהתנה עמה ע"כ שלא תקפיד וכ"ש שם שהיה בהיתר גמור בשעת נישואין אם תבוא אליה אחותה אשתו משמרתו מה שאין כן אם ישא בתה וייחד לה מקום בפ"ע לא תשמרנה אשתו ודינו של המל"מ צ"ע למעשה:
דברי ידידו הקטן מאיר א"ש: