אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן צ
ישאו הרים שלום. חיים וברכה עד עולם. לכבוד הרב הגאון המאור הגדול. מעוז ומגדול. חריף ובקי. זך ונקי. סיני ועוקר הרים. נודע בשערים. כקש"ת מוהר"ר יחזקאל ני' אבד"ק או"ד:
באתי להשתעשע באמרותיו הטהורות במה שעמד בדברי הב"ש שכתב בסימן קנ"ו סעיף קטן י"א שלא:
מצינו חולק על דברי הטור וסיעתו דהרי הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום כתב דנאמן עד אחד לומר ניתן בן לבעלה להתירה לזר והתם משמע מהרמב"ם דמיירי ביבם ידוע והה"מ כתב דלדעתו אף בבעל אין הדין פשוט דאי אמר יש לי בנים אע"פ שמוחזק, באחין נאמן. ואי כדברי הב"ש מה הקשה המ"מ הרי התם איירי במוחזק בלבד והרמב"ם ביבם ידוע ולכך הוצרך רשב"א לטעמיה אע"כ דלא כדעת הב"ש. וכן מבואר להדיא בחידושי הרשב"א בקידושין דף ס"ד גם דברי המ"מ לא זכו בעיני חכמתו דמאי הקשה על הרשב"א דאף הבעל נאמן כו' דהרי, בב"ב דף קל"ד מבואר הטעם הואיל ובידו לגרשה ואם כן בעד אחד דלא שייך ה"ט ואפ"ה נאמן וזהו כוונת הרשב"א דל"ד לבעל דצריך לטעמא הואיל ובידו לגרשה וכתב לחלק דבעד אחד דייק מה שאין כן בבעל כי לא ניחא ליה להרשב"א במה שנדחק הרמב"ן בחידושי בזה את"ד:
ואחר אחרון אני בא במ"ש להקשות על הרה"מ. הנהו נראה שדברי הרשב"א לקחם הראב"ד מתשובתו אלף רנ"ב וכן הוא בחידושיו שכתב וז"ל ומה שהביא הראב"ד מהוחזק באחים ולא בבנים שאינו נאמן לומר יש לי בנים כו' נ"ל דטפי עדיף עד אחד בהא מבעל כו'. הנה משמע דלא קשיא להו ז"ל מהא דאינו נאמן לומר אין לי בנים אבל הא דקאמר מגו בסוגיא דב"ב לא קשיא ליה כלל. ולפענ"ד נראה דה"ט דלא קשיא ליה כקושית הרמב"ן אמאי צריך לטעמא דהואיל ובידו לגרשה דיש נ"מ גדולה בטעמא דמגו כי אף אם נאמר דעד אחד נאמן ביבמה כונו שנאמן לומר מת בעלה מ"מ הא צריכה ליטול רשות מב"ד ולדעת הרמ"א וב"ש צריכה דווקא היתר ב"ד וכן באם עד אחד מכחישו דאז לא היה נאמן מה שאין כן אם הבעל אומר דיש לו בנים דנאמן מדאורייתא מצד מגו נראה דאינה צריכה היתר ב"ד וגם אין עד אחד יכול להכחישה מכ"ש אחרי אמירתו אם יבוא עד אחד ויכחישנו דלא יכול להכחישו לכך מפרש שמואל טעמא דמתניתין משום מגו:
ולדעת החלקת מחוקק בסימן טו"ב דס"ל דעד אחד המעיד מת בעלה אין צריך ב"ד וסיים דיש תועלת אם נתקבל העדות בפני ב"ד לענין שלא יכול לחזור בו דאם נתקבל עדות חוץ לבית דין יכול לחזור בו והביא ראי:
מתשובת הר"ן יעויין שם. והוא בסימן מ"ז שנסתפק שם הר"ן מתחילה דאולי כיון שא"צ לעדות מיתה שיעיד בב"ד אולי אף בחוץ לב"ד אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד או דלמא כל שלא העיד בב"ד יכול הוא לחזור להגיד אף על פי שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק בדבריו במה שאומר חוץ לב"ד והכריע הר"ן דיכול לחזור אף על פי שמכחיש דבריו הראשונים מאותה ששנינו בתוספתא דסנהדרין העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לאסור בין להתיר וכו' אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין אנו הרי אלו נאמנין כו' הרי שכללו כל מיני עדות אפילו אותן שאין צריכין ב"ד כדקתני בין לאסור בין להתיר אלו תורף דברי הר"ן:
והנה יש לעיין על דבריו מהא דאמר ר"י בב"ב דף קכ"ז אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אין נאמן כו' וחלופיה אבית המכס ופירש שם הרשב"ם דכיון דאמר בני הוא והתורה האמינתו שוב אינו חוזר ומגיד והרי התם משמע דמיירי חוץ לב"ד ואפ"ה קאמר דאינו חוזר ומגיד ואולם שם פירש רש"י הטעם שאין אדם קורא לעבדו בנו מפני חובה וכן בבית המכס יש סברא אלימתא דוודאי לא היה אומר עבדו ולשלם בעדו המכס שלא כדין. ואמנם הרשב"א שפירש הטעם מפני שאינו חוזר ומגיד כיון שהאמינתו תורה לא משמע כן רק דכיון שנאמן אינו חוזר ומגיד ומכ"ש לפי מה שהשיג הרמב"ן שם על מה שפירש הרשב"ם על הא שהיו מוחזקין בו שהוא בכיר פי' בקלא בעלמא וכגון שאמרנו למעלה דהוה קרי ליה אבוה בוכרא וכתב והרמב"ן דאם היה אביו רגיל לומר שהוא בכור כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מבואר בדבריו דאפילו חוץ לב"ד אינו חוזר ומגיד ובקידושין על הא דאמר שם לדעת רש"י דגם לע"נ אם אמר בשעת קידושין יש לי בנים או אין לי אחים ולא חזר בו נאמן. וכתב הרמב"ן במלחמות שלא מצינו בתלמוד נאמן ושיכול ולחזור בו אלא כל שנאמן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולדעת הר"ן מלבד דמצינו דלדידיה עד אחד נאמן באיסורין ופשוט דהיינו אפילו חוץ לב"ד ולפמ"ש הר"ן דפסיק ותני בין לאסור ובין להתיר אף גם זאת הא התם לא משמע דהוה אמירה זו בב"ד ואמאי לא יהיה יוכל לחזור (וכ"מ במסקנא דהרמב"ן לאו בב"ד מיירי ואפ"ה קאמר דאינו יכול לחזור) מיהו מהך דהכרת בן אולי יש לדחות ולומר דדווקא בכל דבר דבעי עכ"פ הוראת חכם נהי שהעד נאמן אפילו חוץ לב"ד מ"מ כל עוד שלא אמר הדבר לפני הב"ד או החכם עביד אינש דמקרי ואמר אבל גבי בכור כל עיקר הדבר באב תליא ומיד שאמר כי הוא הבכור זכה ואולם דברי הרמב"ן בקידושין אינם מסכימים לזה כמובן ועכ"פ אם כדברינו הוא הנה נכון הא דאצרך שמואל לומר מפני שבידו לגרשה דס"ל דמצד המגו הרי הוחזקה האשה בחזקת היתר שיש לו בנים. ונראה דמודה הר"ן שאין יכול לחזור בו ולאסרה ולהסוברים דלא כשנויי דאביי בקידושין התם דווקא דסותר החזקה דמוחזק לן דאית ליה אחי והוא אומר בשעת קידושין דאין לו אחי אבל כשאינו סותר החזקה לגמרי דמוחזק באחי ואומר שיש לו בנים כגון זה נאמן וכיון דמה לו לשקר כעדים דמי הוחזקה אשה זו בחזקת היתר ושוב אינו יכול בדבריו האחרונים לסתור החזקה אבל אם לא היה מצד מגו דבידו לגרשה רק מפני עדות העד בעצמו כיון שהוא יכול לחזור בו באמרו חוץ לב"ד שלא נתקבל עדותו עדיין הרי יכול לחזור בו ואם כן טובא אשמעינן שמואל במה דאמר דלכך זה בני נאמן מפני שבידו לגרשה:
מכל הלין נאמר דהראב"ד והרשב"א והה"מ שלא הזכירו בדבריהם רק דאף הבעל אינו נאמן ואיך יהיה עד אחד דעלמא נאמן ולא הוקשו דלמה צריך טעמא דהואיל ובידו לגרשה היינו משום דלא קשיא להו כלל קושיא זו כאמור רק דעיקר קושית הראב"ד דאיך היה יפה כחו של עד דאין לו מגו מבעל דיש לו מגו ואינו נאמן ועל זה שפיר כתב המגיד דאף הבעל נאמן לומר דיש לו בנים ולק"מ קושית הראב"ד:
ואולם במה שכתב הב"ש דאין חילוק דאם יש עדים שיש לו אחין אינו נאמן לומר שים לו בנים לכ"ע ולית מאן דפליג בזה וודאי דברי מעכת"ר ני' נבונים וצדוקים דהרשב"א בחידושיו בקידושין חולק בפירוש וכ"כ השעה"מ גם דברי המגיד פשוטים מורים על זה וכמ"ש מעלתו רק דאולי היה דעת הב"ש לפמ"ש ליישב מה שהעתיק הטור דעת הרמב"ם ולקמן הביא דעת הרא"ש דאין עד אחד נאמן ביבמה וכן הב"י וד"מ הוצרכו להביא ראיה דהרא"ש חולק מתשובותיו היינו משום דפה מיירי שהלך הוא וצרתה למ"ה ולכך כיון דרובא מסייע לעד אחד נאמן דרוב נשים מתעברות ויולדות ואם כן אולי ייחס הב"ש גם להרה"מ סברא זו דמוקי לדברי הרמב"ם בהכי ואפ"ה תמה הראב"ד דמ"מ כיון דאין הבעל נאמן נגד חזקה לחודא אף שיש לו מגו איך יהיה עד אחד נאמן שאין לו מגו ויש אח ידוע מפני הרוב ועל זה כתב הרה"מ את דבריו כן יתכן לפרש דברי הב"ש אחרי שהיה לפניו דברי המגיד ודיבר בו בס"ק ההוא ואולם האמת יראה כפי מ"ש מעכ"ת:
ואני מסתפק עוד במה שסתמו ולא חלקו דהטור כתב סתם דאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים וכתב הב"י שדקדק כן מדברי הרשב"ם ומשמע דאפילו לומר זה בני אינו נאמן. והנה וודאי לדעת הרשב"ם שכתב שם בד"ה ליורשו פשיטא דאין האב נאמן מכח הכיר רק על בן בין הבנים לומר שהוא בכור ולא על מי שאינו מוחזק כלל בבנו אינו נאמן אבל לפי מש"כ הרא"ש והטור בח"מ סימן רע"ט דאף באינו מוחזק כלל בבנו נאמן וכתב הסמ"ע בחד צד דאף זה ילפינן מיכיר ואם כן כיון שהאמינו תורה את האב לומר שהוא בנו אפילו לעומת החזקה לדידן דקייל כר"י אם כן אמאי לא יהיה נאמן גם כן לפטור את אשתו ע"י כן והתשב"ץ חלק ג' סימן ק"ב כתב דאם האב אומר על זרעו שהוא ממזר ממילא אשתו זקוקה ליבם ומשמע מדבריו שמתיבמת שכתב שכיון שהתרנו לאו דממזרות על פיו ה"ה שמותר איסור אשת אח אף על גב דהיא בכרת דכל בדאורייתא מ"ל איסור לאו או איסור כרת ולדבריו כ"ש שראוי שיהיה נאמן לומר זה בני לפטור דהוא ג"כ איסור לאו בלבד והא דהוצרך שמואל לומר דלכך נאמן הואיל ובידו לגרשה היינו משום דאזיל לטעמא דמספקא ליה אי הלכה כר"י או כרבנן דאינו נאמן לומר זה בני לסתור החזקה וקאמר דלכך נאמן משום הואיל כו' אבל לדידן דקי"ל כר"י לכאורה בלא"ה נאמן וראוי להאמינו אפילו היכא דמוחזק כן דלית ליה בנים ואינו דומה לאומר יש לו בנים ולא קאמר אלו הם דהאי וודאי ליכא למילף מיכיר אבל זה בני צ"ע אמאי לא יהיה נאמן ודברי הלבוש באה"ע סימן קנ"ו סעיף ו' צ"ע יע"ש:
דברי ידידו דש"ת הקטן מאיר א"ש: