אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן עג
להרב הגאון המפורסים אברהם וועכסלר אב"ד דק"ק שוואבאך והמדינה יע"א:
אודות החקירה אשר חקר הדר"ג נ"י בשם זנוויל שכתב הב"ש לכתוב חסר א' והמגרש חותם עצמו באל"ף ודעת עמיתי הרב ני' לבלתי שנות חתימתו וכמ"ש הט"ז לענין שם יהודא באל"ף דאין משנין אם חותם עצמו כן ודעת הב"ש לנהוג לכתחלה כמ"ש הט"ז והדר"ג ני' אמר שאין להשגיח בחתימתו כי יש לחוש שנקרא בקמץ וכ"כ הנ"ש בשם צארט וכ"כ הב"ש בשם באני ובשם שבתי וכ"כ בספר ג"פ בשם שבתי. ידיד ה' בשמות הנמצאים בתלמוד וכ"ש בתנ"ך וודאי אין יכול לשנות ועם כל זה כתב הט"ז דאין משנין חתימתו ואפילו דיעבד פסול והב"ש באות מ"ם גבי שם מתתי' בסופו כתב דלכתחלה עושין כט"ז (ויש שם קצת טעות הדפוס שכתב ואם נכתב באל"ף כשר וצ"ל ואם נכתב בה' לאפוקי הט"ז דפוסל דיעבד וכן הגיה בעל טיב גיטין הוא הגאון מהור"ר זלמן מרגליות ז"ל המוזכר בספר חת"ס למו' הגאון ז"ל) וכ"כ הב"ש בשם פנחס ומ"ש הדר"ג ני' דיש לחוש שיקרא הקורא בקמ"ץ כמו בצארט. הנה אחרי שלא שמענו שם זנוויל בקמ"ץ אין לחוש לכך ולענין לחלק בין כתב משיטא לכתב הקודש שכתב מעכ"ת ני' דאף דרגילין לכתוב האות המורה על הניקוד בכתב משיטא מ"מ בכתב אשורית אין כותבין בן רק התנועות והניקוד מורים על קריאתו. אין נראה כן מדברי מהר"י בן לב בח"ג סימן ט' שכתב בשם פאלומבא ששאל השואל אם יש לכתוב באל"ף לפי שהגריגוש אינם רגילים בכן אפילו בגיטין לכתוב אל"ף במקום פת"ח והשיב שאין ספק שבין הספרדים צריך להזהיר לכתוב אותיות או"י מפני שכן כותבין אלו אותיות המורות על הניקוד יע"ש הרי אף על גב דכותבין הגט בכתב אשורית אפ"ה כתב הגאון דכותבין באל"ף וכ"כ הב"ש פחלומבא באל"ף (נראה טעמו מפני שמקורו בלשון ספרד) ומהר"י בן לב שם מדברי רש"י בכתובות דף ס"ט ע"ב שכ' על הא דאמר רנב"י ינחם כתיב כתב רש"י שאין לך לקרוא בפת"ח אלא אם אל"ף או ה"א סמוכים לו או על פי הנקודה שתחתיה וכיון שלא כתב באל"ף ע"כ על פי מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם והתוס' כתבו שהוא דוחק וכתב המהר"י בן לב דדין עמהם דהרי כמו כן אין כתיב וי"ו אחר הנו"ן להורות קריאתו ינוחם וכתב הוא ז"ל לפרש לדעת רש"י דאם אין כותב שום א' מאותיות או"י המורים על הנקודה יש לחטוף הנו"ן ויהיה מן הקל שלפעמים הוא בודד ומפיק ליה מדלא כתיב אל"ף ויהיה מן מפעל הדגוש שרובו יוצא לאחר עכ"ל. וכתב הגאון דלפ"ז יש לפסול אפילו דיעבד רק דאם א"א ליתן אחר יש לסמוך על דעת התוס' והריטב"א שלא פירשו כרש"י. ולפע"ד גם דבריו דחוקים דגם בקל אם יקרא ינחם לא יהיה בודד ויהיה פירושו על האבל כי לא מצאתי פעל נחם על האבל כי אם בבנין נפעל וינחם יהודא או בהתפעל להתנחם וכיוצא ואם נאמר לדעת רש"י דאם היה כתב אל"ף וודאי אין דרך רק לקרוא בפת"ח. אבל כיון שאין כאן אל"ף אחרי הנו"ן אף שיתכן לקרוא בפת"ח מבנין הכבד או הנו"ן בשו"א מן הקל ויהיה הכוונה על המנחם מ"מ נכון יותר לקרוא ינוחם יען על המנחם אין טעם להושיבו בראש אם אינינו כדאי לכך אבל על האבל יתכן להושיבו בראש לפקח צערו כן נראה לפי עניות דעתי יותר בכוונת רש"י אע"פ שלשונו ז"ל אין מכוון כ"כ לפ"ז:
ואולם מעכ"ת ני כתב דגם הט"ז לא קאמר רק בשם יהודא וגדליא דאיכא למימר דהוא משני מפני כבוד השם ולא בזאנוויל שאין טעם לכתוב אל"ף. הנה בזה נחלקו שני גדולי ישראל הובא בספר כנסת יחזקאל בסימן ס"ט שכתב בעל כנ"י דאף הט"ז לא קאמר אל"ף בשם יהודא רק אם נקרא יהודא דאיכא למימר דמקורו מן גברין יהודאין. אבל אם נקרא ליב וחותם עצמו יהודא ליב וודאי טעות הוא ואין משגיחין בחתימתו. והגאון בעל שב יעקב חולק עליו וכתב דלדעת הט"ז (וב"ש לכתחילה) לעולם אין משנין חתימתו וכתב שם וז"ל וטעמו של הט"ז אף דחותם כך בטעות או מפני כבוד השם או מטעם אחר כיון דעכ"פ חותם עצמו כך אם שינה פסול עכ"ל והיינו מפני הרואה חתימתו יאמר שאין זה הבעל ולכך פוסל הט"ז בדיעבד והב"ש חושש לכתחילה וימחול לעיין בטיב גיטין הכרעה לחלק בין יודע לבור והכנ"י חזר והשיב לו דלא כתב כן הט"ז רק באם כותב כן מפני כבוד ולא בלי סיבה ולכאורה עדיין היה אפשר לחלק בין שם קודש שלא נמצא כלל כאשר חותם ובין שם חול ובפרט כי בלשון לעז שלנו דרכם לכתוב אות המורה על התנועה וכמ"ש מעכ"ת ני' ואולם שמעתי מפי הגאון מו' ז"ל כיון שהשם כתוב בספר ב"ש ודרכינו לנהוג כמותו וגרירין אבתריה כוותייה יש לכתוב. אמנם איניני יודע אם אמר כן גם להנות מחתימתו ועכ"פ איך אשר יעשה הדר"ג ני' אין כאן חשש טעות ומכשול. וה' רגלי חסידיו ישמור. והנה כתבתי בחפזון מאוד ולא יכולתי לעיין כ"כ מפני טרדות העצומות ואתו הסליחה. דברי ידידו אוה"נ:
הקטן מאיר א"ש: