אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן סז

סימן סו

[שנית על הנ"ל ויעיין בתשובת חתם סופר סימן נ"ט]

אשר כתבתי בכוונת תשובת הרא"ש היה בדעתי אחרי אם היינו יודעין בעובדא דתשובת הרא"ש שהבעל לא ידע כי נתגרשה כבר בקבלתו של הזקן הרי לא היה חשש קידושין וקושית המל"מ על הרא"ש היתה אחרי שהגיד הזקן להבעל שהיה שליח לקבלה בעדים למה נאמין לדבריו שהיה סובר שהגט רק בפיקדון אצל הזקן ועל זה חשבתי לומר כיון שהוא שומע עתה שהגט היה לגירושין ביד הזקן ויודע וודאי שאם לא בעל לשם קידושין אין חשש קידושין ואפילו הכי עומד בדבריו ואינו אומר שבעל לשם קידושין כי ידע שהוא מגורשת ראוי להאמינו כיון שבידו לגרשה ואם הוא חפץ בה היה לו לטעון כן אחרי שהגיד לו הזקן כי הוא שליח לקבלה. וגם לפמ"ש רבינו ני' ליישב הא דלא נאמן במתני' מכח מגו זה משום דהוא ממ"נ נגד הרוב ע"מ בהך עובדא אין הוכחה שידע הבעל דהיתה מגורשת ונאמן הבעל במגו וגם משום דעדי יחוד אינם יודעים שידע הבעל. ומ"מ הב"ש לפי הבנתו בדברי הר"י אף לא היה לו לתמוה כ"כ לפענ"ד אחרי שיש כאן מגו דבידו לגרשה ומגו דבידו אלים יותר משאר מגו וכמ"ש הר"ן בסוגיא דיש לו בנים בקידושין. והרמב"ן בב"ב וראיתי להגאון בעל עזרת נשים בסעיף קטן ס"ו שהקשה על הרמב"ן וסייעתו שכתבו דעד מפי עד נאמן הראשון להכחישו אמאי אין השני נאמן במגו דאמר שיודע שמת. ותירץ כיון דאיכא חזקת חיים וחזקת א"א לא אמרינן מגו להוציא. וצ"ל דעדיפא חזקת אלו אפילו ממגו להוציא דהרי הרמ"בן סובר דאמרי' מגו להוציא והך דר"פ האשה שלום דבעי לומר דהחזיקה היא מלחמה דנאמנות במגו צ"ל כמ"ש התוס' כיון דהחזיקה היא מלחמה וודאי דייקא וליכא כאן חשש בדדמי והא דאמרי' בגיטין בסוגיא דשליש דנאמנת לומר קמי דידי יהיב לגירושין במגו צריך לומר דשם אינו רק חזקת א"א לבד. ויותר נראה דשם מסברא היה ראוי להאמין לשליש וכדאית ליה לר"ח באמת רק דסברא דאם איתא לגירושין לדידה יהיב נהלה מרע לנאמנותיה וכיון דאיכא מגו מודה רב הונא דסמכינן אשליש. ואולם זה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן דאף דמוחזק לן באחי נאמן לומר שאין לו אחים דהיינו שמתו והרי התם איכא חזקת זקוקה ליבם וחזקת חיים ואפ"ה נאמן ומוכח לדבריו דמגו דבידו אלים טובא. ואולם ראיתי לרמב"ן במלחמות שצירף לזה הטעם דעד אחד ביבמה נאמן משום מלתא דעבידא לגלויי אבל גוף דברי מהר"מ בן חביב יש לעיין כי זה אין מגו טוב דאם יאמר שיודע שמת אם יבוא הבעל יתברר שקרותו אבל אם אמר פלוני אמר לי לא מתברר שקרותו אם יבא הבעל כי יאמר את אשר שמעתי מפלוני הגדתי וכיוצא בזה כתב הרא"ש בפרק חזקת הבתים סימן ז' דלכך לא מהני להמוחזק מגו דלא היתה שלך מעולם כי ירא שמא יבואו עדים. ומכ"ש כאן גם הרשב"ם בב"ב דף מ"ה ע"א כתב דלכך איבו נאמן לומר החזרתי שלא בעדים במגו דהלכו למ"ה משום דמירתת אלא שהוא ז"ל לשיטתו דפוסק ג"כ מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו. אבל הרא"ש דפוסק צריך לקיימו. וראיתי למהר"ם ב"ב ד"פ סימן קס"ז שכתב דמכאן מוכח דאמרינן מגו אף היכא דאפשר להכחישו בטענת מגו כמו מודה בשטר שכתבו. וקשה להרא"ש בב"ב הנ"ל. ואולי במודה בשטר כל כמה דלא מייתי עדים א"צ לפרוע משום מגו ואם יביא עדים שאינו מזוייף הרי באמת יפרע והא דלא מחזיקין הקרקע גם שם ביד המוחזק עד שיביא המערער עדים משום דאמרינן דאינו טוען שקר כי המוכר אמר לו כן רק שאינו נאמן עתה המוכר שאינו לפנינו והלוקח מפיו אומר והוא אין לו מגו אבל בעד אומר מפי עד והראשון מכחישו אין להאמינו במגו זה דמירתת וכי צא בזה אמרינן בב"ב דף קכ"ח ע"ב לסתור מגו מכח דמירתת ואע"ג דהתם וודאי איכא עדים מהל מקום הרי כאן איך יאמר שמת בשקר והרי אם חי הוא וודאי יבוא:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה