אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן סו

סימן סה

שאלה להגאון חת"ס זצ"ל: (יעויין בח"ש אה"ע. סי' כ"ח נ"ט):

ילמדנו רבינו ני' זה שנתים ימים ויותר אשר גירש אחד אשר נלקח לצבא הקיר"ה בגט פטורין מוחלט רק שאח"כ נתקשרו יחד שתמתין עליו זמן קצוב ביניהם ובתוך כך שב הבעל המגרש ברשיון מן שרי הצבא על זמן לביתו והיה עם אשתו ולדברי' הוגד לה אז הגט היה על תנאי אם לא ישוב ואחרי כי שב בטל הגט וספרה נקיים וטבלה ונתעברה וילדה ממנו ובכלות זמן הרשיון שב הבעל לצבא המלחמה והאשה עגונה כי לא נודע מקומו אי' וכבר נשאל אדמ"ו הגאון ני' ע"ז אבל השאלה היה שהגידו בבירור לפני היחוד להאשה ולהבעל כי הגט בטל והשיב אדמ"ו אחרי אשר פלפול בדברו תשובות הרא"ש שהביא המל"מ בפ"י מ"ה גרושין והעלה כיון דההוכחה היתה קודם היחוד כמו בעובדא דהרא"ש דמיירי שבטל הגט קודם היחוד רק אח"כ חפץ לטול הגט אבל הביטול קודם לכן היה ויש הוכחה שלא בעל לשם קידושין לפני היחוד ולכך לא חייש הרא"ש וה"ה כאן שההוכחה היה קודם היחוד דודאי לכך ספרה וטבלה מפני שחשבה שהגט בטל דאל"כ איך תשוב להאסר ככבלי העיגון אחרי התאמצותה לנתק כבלי' מעל' בגירושין. עוד כתב רבינו ני' דאם היה לשם קידושין אין דרך לקדש ולישא בפ"א בביאה זה כוונה הב"ש סי' קמ"ט סק"א והריב"ש בסי' ה':

והנה במה שסיים רבינו צד ההיתר מפני הקידושין והנשואי אין דרך לקדש בביאה סתם רבינו הדבריה בודאי אין כוונתו דדוקא במצא מומין מפני שהיתה כבר ארוסם חיישינן דהרי הב"ש שם לא הקשה על מה העתיק הרמ"א דאף בלא ידעינן שבעל רק שנשאת אפ"ה חיישינן ולא כתב כלום על מ"ש הב"י אח"כ דינא דמתני' דקי"ל כב"ה בנתגרשה מן הנשואין אפי' רק נתייחדה חיישינן שמא בעל לשם קידושין ולא אמרינן דוודאי לא בעל שאין דרך לעשות נשואין וקידושין בב"א והב"ש לא הקשה רק על מה שכ' הרמ"א דבנשאת אפי' בנתגרשה מן הארוסין אמרי דודאי נבעלה וע"ז כ' דאם קידש אין כאן ספק ואם לא קידש ונשא כיון שלא עשה כדרך אין מעשיו ראי' על הבעילה אבל וודאי לא חלק על מה שכתב המחבר שם בסעיף ב' מיד בנתיחדה חיישינן לקידושין אם נתגרשה מן הנישואין ואפשר הטעם דגם אם לא בעל לשם קידושין איסורא עביד ומכות מרדות על כתפי' על שנתיחד עם הפנוי' שגזר דוד וב"ד וא"כ יותר י"ל שבעל לשם קידושין דלא ידיעא כ"כ איסורא:

וברור בעיני שכוונת אדמ"ו הגאון ני' דודאי בנתיחדה מן הנשואין אף בזה"ז חוששין אבל כל שיש מקום לומר שלא שינה לעשות מדרך כל הארץ יותר יש לומר כן דוגמא שכתב הב"ש וכן הריב"ש דקאמר להסוברים דחשש סבלונות משום דאמרינן דקידש מתחילה וחיישינן למיעוט דלא מסבלי אלא א"כ קידשו וקאמר הריב"ש דמ"מ אין לו לטעון שקידש בביאה תחילה דהא אין ראוי לקדש ב בביאה וודאי אף הריב"ש מודה בנתגרשה מן הנשואין חיישינן בזה"ז ג"כ בנתייחדה רק התם דלא באנו לחוש לקידושין בסיבלונות רק משום שאולי הוא מן דלא מסבלי אלא א"כ קדשו וע"ז קאמר הריב"ש מ"מ אין לחוש לקידושין בביאה כי מן הסתם לא שינה מדרך העולם וכל עצמנו לא חששנו לקידושין רק מפני דרך העולם דמקדשי והדר מסבלי וא"כ בנידון דידן דאיכא למימר דהוא סבר שהגט בטל ולכך נתייחד ובעל שוב אין לנו לומר ששינה לעשות מדרך כל הארץ ואולם זה כפי הוצעת השאלה שראיתי בכתב תשובת רבינו הגאון ני' שנראה ממנו שנודע בוודאי שהיא כך שאמרו בני הישוב להבעל ולאשתו לפני היחוד שהגט בטל ולכך ספרה וטבלה אבל אין אתנו יודע מזה בבירור רק האשה מספרת כך ואולי אפשר ימצאו קרובים או נשים ידעו אפשר מזה אבל עדות אין כאן שהגידו כך להזוג וכיון שיש כתב מעשה ב"ד לפנינו שהבעל גירש בלי שום תנאי רק אח"כ הי' קישור ביניהם ומסתמא הב"ד כתורה עשו והגידו כהבעל ולהאשה בשעת גירושין שיכוונו לגרשה גירושין גמורים א"כ מה"ת נאמר כי שכחו אח"כ מה שעשו לפני ב"ד ואף כי נתאמצה האשה תחלה להתגרש אולי אח"כ חזרה בה וכדאיתא בירושלמי שהביאו התוס' בגיטין פ"ק ושאר הראשונים אפי' במנוול ומ"ש ולדעת קצת שהביא הב"י בסימן ק"מ אפילו במומר חוב היא לה באופן שאם אין כאן עדות ברור יורנו רבינו הגאון כי' אם יש להתירה לעלמא עפ"י אומדנא ואם הבעל אומר בייחוד מן הנשואין שלא בעל אני מסתפק אם היא צריכה גט דהרי אע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד ובעל לשם קידושין מ"מ אינו אלא ספק וא"כ אמאי לא יהי' נאמן לומר שלא בעל מגו דאי בעי מגרשה וכאן לא שייך אפי' סברא זו דלא בעי לפסלה לכהונה כיון דבלא"ה גרושה היא ונהי דאם לאחר היחוד לא אמר כלום ואח"כ אמר שלא בעל או שלא בעל לשם קידושין למ"ד דאם אמר למפרע אף מכאן ולהבא אינו נאמן א"כ אינו יכול לומר לא היו שם קידושין ובהכי מיירי מתני' דמסיק ותו צריכה הימנו גט שני אבל למ"ד התם בב"ב דאף כי אמר למפרע נאמן מכאן ולהבא קשה ודוחק לאוקמי מתני' דווקא בדקטעין בעל שבעל לשם קידושין. ונראה שזה סברת הריא"ז שכתב הש"ג דאם שניהם מודים שלא בעל לשם קידושין א"צ גט משום דנאמן הבעל משום דבידו לגרשה רק דאם היא מכחישתו אסורה וודאי כונו האומרת קדשתני והב"ש בסי' קמ"ט ס"ק ד' תמה עליו ולפענ"ד איפכא יש לתמוה אמאי לא יהא נאמן ומכש"כ לפמ"ש בסי' קנ"ב ס"ק א' דקי"ל כמ"ד פלגינן דיבורא ונראה דלא שייך לומר פלגינן דיבורא רק אם אמר גרשתי ביום פלוני דנאמן לומר גירשתי אבל לא ביום פלוני דפלגינן דיבורא אבל כאן אם אמר אח"כ לא בעלתי לשם קידושין כיון דאין להאמינו למפרע ממילא א"א להאמינו ג"כ להבא וכ"ז אם לא אמר מיד אחר הבעילה אבל אם אמר מיד אחר היחוד שלא בעל וה"ה כשאין עדי בעילה רק עדי יחוד שבעל ולא לשם קידושין כי הי' סבור שאין צריך קידושין לא ידעתי אמאי לא יהיה נאמן משום דבידו לגרשו דאם אמר מכאן ולהבא נאמן ורק בגירושין פסקינן דלא מהימן משום דאם איתא דגירשה יש לו קול ולכך לא ידעתי מה התמי' על הרא"ש שהי' שם מיד אחר היחוד ההגדה שלא בעל לשם קידושין ויש לי עוד הרהורי דברים בזה ולא אטריח את רבינו הגאון ובפרט בענין אם אמרינן לגבי דידה חזקה זו. בענין שהקילו שאם היא נדה אע"ג דאיהו לא ידע חיישינן דלא משמע כן לכאורה בדברי הרשב"א שכתב גיטין דף פ"א דב"ש אזלי' לשיטת' דלא יגרש כו' אא"כ מצא בה ערות דבר והלכך כל שדוציאה מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת בעיניו ואם איתא תיפוק לי' דכיון דאסורה לו לא שייך לומר אין אדם עבב"ז ומאי צורך טעמא משום מזוהמת בעיניו והוא מן הירושלמי. ולפי מה דאיתא בסוף גיטין בירושלמי דלב"ש אפילו יוצאת וראשה פרוע מותר לגרשה הוי ניחא דכיון דאינה אסורה עליו מן התורה רק כיון שהוציאה מפני זה חזקה מזוהמת עליו אבל היכא דאסורה עליו בלא"ה לא שייך לומר א"א"ע"ב"ב"ז אלא דהרשב"א בעצמו הביא לקמן קושי' הירושלמי אליבא דב"ש דאמאי איצטרך קרא במחזיר גרושתו תיפוק לי' משום סוטה וקצת ונשמע בירושלמי סוף גיטין דתנא דברייתא אליבא דב"ש פליגא על תכא דמתני' אליבא דב"ש ואפשר דקאמר הירושלמי הא דמזוהמת בעיניו לפרש ג"כ טעמא דב"ש אליבא דתנא ברא אליבא דבש וכן הרשב"א נמשך אח"ז והא דקאמרינן דאין אדם ע"ב"ב"ז אין הכונה לכאורה דמפרש בשעת בעילה הריני בועלך לשם קידושין דהרי אפילו באומר הריני בועלך ע"מ שירצה אבא איכא מ"ד בעל כשם קידושין ואעפ"י שלא רצה האב וגם אם היה צריך אמירה איך סמכינין בדאיכא עדי יחוד במגרש את אשתו ונתייחדה עמו הרי לא שמעו אמירתו ואין לומר דמן הסתם ביודע כל אדם שצריך אמירה אלא כראה דכיון דאין אדם עושה בב"ז הוי כל ייחוד כמדבר עמה על עסקי קדושי' שאין צריך אמירה וא"כ אפשר שפיר קאמר המל"מ שם כיון שהיא יודעת שהיא כדה שוב אי אצלה חזקה ואין כאן קידושין כיון שלא נכוונת היא על שום קידושין:

והנה בנידון שלפנינו אש יש כאן רק ע"א שיודע כי לפני היחוד שנתייחד אמרו להזוג שהגט בטל לדעת מהרי"ק בתשובה סוף שורש ע"ב היה נאמן כיון דהוא רק ספק אבל הרמב"ן בחידושיו ריש גיטין ובפ' האשה רבה כתב להדיא דאפי' בלא אתחזק צריך בדבר שבערוה שנים וכ"כ הר"ן בפ' האומר בסוגיא דהאומר לשלוחו ואם צריך שנים כשרים ויש עיגון גדולה להאשה הלזו ואולי יש לצדד ולומר כיון שאין עדי יחוד לפנינו אף כי כראה וודאי שימצאו שם ביישוב ההוא אנשים שידעו כי היה ביחד מ"מ לפנינו אינם פה אולי אין למחות בידה אם באה להנשא בטענה זו שוודאי לא היו קידושין דנהי דבאיסור כה"ג לא אמרינין עדים בצד אסתן ותאסר מ"מ אע"ג דידענו שימצאו שם אנשים שידעו שהיה ביחד מפני הקול וכן לפני עיבורה מ"מ כבר קרוב לוודאי לא ימצאו שם עדי יחוד ממש וא"כ אף שנתייחדה ונבעלה בבירור אין כאן עדים וגם לא ידענו שיהיו עדים שידעו שהיה שם גירושין גמורים וכנראה דגם בעובדא דתשובת הרא"ש יש שם היתר זה כיון דכל עולם רק הזקן ושני חבריו ידעו מן הדבר שהיה גט גמור ושליח לקבלה היה הזקן א"כ אין כאן עדי יחוד לשם קידושין רק דהרא"ש הי' לו לפרש אבל עכ"פ נראה דאם העדים סבורום שהגט בטל אין כאן קידושין ובזה פלטי לן ג"כ מה שנסתפקת אם היה כאן עדים אם מקבלין אותם שלא בפני בעל כיון דחובתו היא דמפקינן מיני' אשתו או נאמר דלענין זה הוי כממון אבל כיון שלא נתברר שיש כאן עדי יחוד שחשבו שפנוי' היא אולי אין לחוש:

דברי. הק' מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה