אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן סה

סימן סד

שנית להגאון הנ"ל על ענין הנ"ל:

אמרותיו הטהורות הגיעוני וארא והנה הניף ידו על הדברים אשר הצעתי לפני הדרת גאונו ני' ובעים רוח מבינתו הרחבה צרפו עד כי כמעט לא נשאר מאומה ולולא כבודו הרמה נסוגותי אחור מכתוב עוד בזה כי לא לנצוח באתי וגם טרדות רבות בכמה ענינים אבל גאון תפארתו הרמה פקד עלי לכתוב עוד בזה לפע"ד ומצותו חובה עלי:

הדר"ג ני' כ' במכתבו ותשובתו הרמתה הראשונה כי גם לדעת הסוברים דצריך לכתוב למהך להתנסבא מ"מ לא בעינן לכתבו לשמה דאינו שיעור בגט אע"פ שאסור' להנשא מחמתו והשבתי אליו דא"כ יהי' לר"ע ולר"ט ע"מ חמור מחוץ ומעכ"ת ני' השיב דאין בכך כלום אם לדידהו חמיר אליבא דר"א קיל חוץ מע"מ ע"ז איננו נדון עמו אם ישר בעיני כבודו יהיה כן. ואולם עוד כתב הדר"כ כי הם לא הקשו רק לר"א לשיטתו דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה דלדיד' וודאי זנות אסור בפנוי' מד"ת וא"כ חשוב נשואין שיור לדבר זה יסלח כא אדוני כי ר' אליעזר דשמעתין אשר היה בימי ר' יהושיע וחביריו ס"ל ביבמות דף ס"א ע"ב דזונה כשמה ופירש"י דהיינו אשת איש והוא ר"א בן הורקנוס אבל ר' אלעזר בן שמוע הוא דס"ל שם דף ס"א ע"ב פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וכן הוא מוזכר שם בסוף בין תנאים האחרונים חבריו ואע"ג דבמקצת ספרי ש"ס גם שם מוזכר ר' אליעזר ביו"ד טעות הדפוס היא וכן הגי' כבר שם ביבמות דף ס"א הגאון מהר"י פיק ר' אלעזר וכן הוא מוזכר בכל מקום בסברא זו דפנוי בלא יו"ד ולזה כתבתי במכתבי העבר דלכך לא צריך שמואל להזכיר דצריך לשייר למהך להתנסבא משום כיון דזנות אסור מדאוריית' לר"א דס"ל ע"מ כרתי (דהוא ג"כ ר' אלעזר בלא יו"ד) אם כן אם אומר הרי את מותרת לכל אדם וודאי בנשואין עיקר הכוונה אחרי דזנות אסור מד"ת:

ועל אשר אמרתי דאת"ל דהרי אמל"א אינו מתירה רק בזנות ולא בנישואין יש כאן איסור וודאי ולא הוי כריתות כע"מ שלא תשתי יין לעולם ובזה מודים החולקים על הרמב"ם בע"מ שלא תנשאי לפלוני וע"ז הרבה הדר"ג לתמוה שלא הרגשתי דבע"מ שלא תשתי יין דכיון דאם עברה על התנאי בטל הגט כולו לזאת באומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות אבל באומר חוץ ולא בתורת תנאי וכן בנידון של הר"ן אם לא כתב למהך להתנסבא די"ל דלא התירה רק בזנות ולא בנשואין אין זה בתורת תנאי וכיון דגם אם תעבור ג"כ לא תתבטל הגט שפיר הוי כריתות וכתב דבזה נסתרו כל דברי ואין צורך לראי' כלל תחילה אני אומר על הגוף הדין שאנו דנים אחריו כי יש נ"מ גדולה בזה בדין ערוה צריך להתיישב בזה ולבקש רק האמת ואעתיק מקצת דברי קדשו במכתבו הראשון אחרי שכתב הדר"ג דכל שאינו עיקר גירושין אעפ"י שצריך לכתבו מ"מ אין צורך לכתוב לשמה דווקא וכתב וז"ל ולכן הרי את מותרת לכל אדם כיון דאינו בלמהך להתנסבא הוי שיור עכ"ל אבל אם התירה בזנות לכל אדם ורק להנשא לא התירה כיון דעכ"פ מותרת לכל אדם לזנות אין זה שיור בגט דהרי באומר חוץ מזנותיך נמי מבעי לן בש"ס ויש סברא לומר דלא הוי שיור אלא תנאי א"כ ג"כ להך סברא דהוי שיור היינו רק בזה דלנשואין דא"א רק בחד וכו' וסיים גאון תפאתו מיהו לכתבו צריך דבלא"ה יכול הבעל לומר דהוי כתנאי בעלמא. הנה שינה ושילש הדר"ג דאם לא הוי שיור דהוי תנאי וכן בדין דברור לרבנן דפסלי שיור בגט כל שאינו שיור באיזה כח יכול לאסור עליה באומרו חוץ בדבר פלוני וכי יעלה על הדעת כי הבעל יוכל לומר אמל"א חוץ שלא תשתי יין ויהיה היין אסור עליה מכח אמירתו חוץ בלא תנאי ובכל האבעי' דבעי לקמן פירש תלמודן דשייך לצד אישות ויהיה שיור. אבל אם איננו שיור במה כחו גדול לאסור עליה אם לא מפני תנאי וכל שאינו שיור אז באמת דבריו בטלים כיון שלא אמר בתורת תנאי ובמשפטי התנאים או שאנו דנין דבריו בתורת תנאי אף שלא הוציאו בלשון תנאי (דומיא דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר דפ"ק דקידושין אף דלא דמי ממש) אבל שלא יהיה שיור ואפ"ה יהיה כח לבעל לאסור אותה שלא בתורת תנאי רק מטעם חוץ א"א כלל לפענ"ד וזה היה גם כן דעת הדר"ג לפי הנראה בתשובתו הרמתה וקצת ראיה לזה מתוס' בגיטין דף פ"ב ע"ב ד"ה אפילו לא נתגרשה שכתבו בסוף דבריהם להקשות לר' אבא לפי מאי דמבעיא ליה בקידושין היאך וזה אינו קושיא כ"כ כיון דבאמת בתר דבעי' הדר פשטא ואמאי לא קשיא להו בתר דפשטא ג"כ דהרי אבעי' דחוץ מנולדים וחוץ מבעל אחותך לא אפשטא וכ"פ הפוסקים דהוי ספק מגורשת וא"כ הוי מצי בתחלה להקשות לרבנן ג"כ בגירושין אם גירשה אחד חוץ מנולדים ושני אחים אלו אחד נולד לאחר הגירושין ונשאה זה שהיה בעולם בשעת גירושין ובמותו תפול לפני אחיו שלא היה בעולם בשעת גירושין ואסורה עליו משום א"א ופוטרת צרתה וכן בסוף דבריהם משכחת לה כה"ג בקידושין דכיון דבגירושין לא הוי שיור לכאורה ה"ה בקידושין אע"כ דאת"ל דנולדים ובעל אחותך לא הוי שיור אינה אסורה עליו כלל רק בתורת תנאי וכבר כתבו התוס' שם דבתנאי וודאי לא הוי דומיא דאחות אשה ויש לעיין עוד בזה אבל עכ"פ נראה דאם נישואין לא הוי שיור אם כותב הרי את מותרת לכל אדם אין לאסור נשואין רק מתורת תנאי ולא בתורת חוץ כמו שאין שייך לומר חוץ שלא תשתי יין ואם נאמר דיין אין זיקת הבעל אוסרה גם נשואין דלא שייך בא"א הוא מפני שאין קידושין תופסין בה אבל כל שהיא פנוייה איך יכול לאסרו לנשאה אם משייר אין זה כריתות (וכ"כ הב"ש בשם פרישה בפשיטת) ואם בתנאי אינו גט דאין זה כורת בינו לבינה לעולם גם לדברי הדר"ג כיון דתנאי הוא אם תנשא יתבטל הגט למפרע:

והנה להתבסם ממנו וכדאמרי אינשי אלקפטא נקטן ריחא אתלי ליד כתבתי עוד ליישב בסוגיא ההוא לדעת הרמב"ם לשון השיב הרשב"א לדברי ר"א ולפענ"ד הדברים נכונים וכך אני אומר כיון דחזינן דראב"ע השיב על ר"א כריתות דבר הכורת בינו לבינה הא למדת שאין זה כריתות הרי לדברי ראב"ע חוץ לא הוי דבר הכורת בינו לבינה ולכך פוסל בחוץ ולעיל דף כ"א ע"ב איתא דע"מ שלא תשתי יין פסול בזה הלשון דלא הוי דבר הכורת בינו לבינה לזה אמרתי דיתכן דלכ"ע פשיטא להו דאם לא היה נמצא כלל היתר בחוץ וודאי הוי ממעטינן חוץ לפלוני משום דאינו כורת בינו לבינה ואע"ג דאם ם תעבור לא יתבטל הגט מ"מ הרי אסורה כל הימים מחמתו לפלוני שאסרה עליו ואגידה בבעל מקרי (וכסברת ראב"ע) וע"כ לא פליג ר"א רק משום דס"ל דאם נשאת. לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו ולדעת הרמב"ם אין זה דבר הכורת וכו' ור"א וכן אינך רבנן דלא השיבו לר"א מכריתות כראב"ע טעמיי' משום דכיון דר"א מתירה לפלוני אם נשאת לאחר מקרי שפיר דבר הכורת וכו' ולזה רשב"א דס"ל דאין זה אוסר וזה מתיר וודאי הוי תשובה לדברי ר"א עצמו לדעת הרמב"ם ולפענ"ד דברים ישרים המה ואם היה נ"מ לדינא הייתי אומר שהמקיל בזה צריך להביא ראיה מכרעת אלא שאין זה רק למו"מ של הלכה דאנן קי"ל כרבנן ולדידהו כל דהוי שיור אינו כריתות וכל שאינו שיור אם אמרנו שצריך לקיים דברי הבעל אינו רק מתורת תנאי כדאמרן וכמ"ש הדר"ג במכתבו הראשון:

ומה שהשיג הדר"ג על דברי הגאון מהרנ"א זצ"ל הלא דבריו מוכרחים לר' ינאי דיליף טעמא דר"א מויצאה והיתה לאיש אעפ"י שלא התירה רק לאיש אחד וא"כ מאי מהני קידושין דהאי איש שהתירה דליתסרא אח"כ משום מחזיר גרושתו לב"ש בתרי לאווין או בלאו ועשה הרי קידושיו אינן קידושין כלל וגם הרי כתב רחמנא והיתה ומזה ילפינן כמה דינים בקידושין דהוי קידושין נינהו ולא הבנתי כלל מה שכתב הדר"ג דאיירי שהתירה לו בזנות וע"כ כיון דע"י קידושי שני מנתק זיקת בעלה הראשון ואינה אסורה רק מחמתו שפיר מהני קידושיו ולא דמי להך דאביי דע"י קידושי שני לא מנתק קידושי הראשון. גם מה שהשיב המשכיל דהרי על בעלה הראשון הנה אכן לר"א קיימינן ומלבד דהוא שמותי מתלמידי שמאי הרי כתבו התוס' בסוטה דף ג' ע"א ד"ה ר' ישמעאל דר"א ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ובלא"ה אסורה לו ומחזיר גרושתו איצטרך לעבור בלאו ועשה ואע"ג דמסוטה תפסי קידושין ועתה לא יתפסו קידושין בעלה בה מ"מ צריך שיהיו הקידושין אוסרין דבר המותר ודברי הגאון ונאותים:

בענין הוכיח סופו על תחילתו לא אטריח עוד הדר"ג ני' עיניו חזו דברי תה"ד אשר משם מקור דברי הרמ"א ולא נמצא זכר מזה וגם הב"ש כתב שכ' בפירוש מקצת שלא לשמה ואולם דבריו ז"ל צ"ע במה שחילק בין שמו למקצתו דלכאורה אין הכוונה ברמ"א רק מקצת חתימתו ושמו ושם אביו בכלל שמו הן ומה שהשיג דאינו ס"ס במקום חזקת א"א כמו שהשיג הפ"י אם הוא ז"ל השיג הרי הפלאה ספ"ק דכתובות קיים דבריהם ויש לפע"ד בזה דברים לחלק ואין כאן מקומם ואולם גם מבלעדי הס"ס יתכן לומר דהרמב"ן בלא כתב למהך להתנסבא היינו דוקא בערעור הבעל וכמ"ש העיטור בשאר דקדוקים דאמר אביי סוף המגרש ומ"ש להביא ראי' להרמב"ן והר"ן מדפשט מאבא ואביך כמבואר בתשובתו הנה מלבד דרבא ור"ל דברו יחד עוד אינו מובן דהא קי"ל כר"א דע"מ כרתי וגם נה שייך כאן שחתמו שקר מאין ידעו הם מה שיאמרו בשעת נתינה דא"כ כל תנאי דעלמא כמי הרי גט כתוב סתם והוא מתנה בשעתו מה שירצה וגם נראה רחוק דמתני' דמיירי מדין שיור נקטה אבא ואביך דכשר לאפושי אחר דפסול משום חתימת העדים מ"מ אם נכון הדבר לפני הדר"ג יהי' כן:

ובגוף השאלה כתבתי להלכה ולא למעשה הנלפענ"ד אם מפני כי תרוכית יתיכי ליכי רשאה וכו' משמע ג"כ שרשות בידה להנשא ומ"ש הדר"ג דצריך שיהי' מובן דבגט זה מגרשה הרי לכך כותבין ודין דיהוי ליכי מונאי ס"ת וכו' וכ"ש דעיקר התיבה כתובה ורק אירע הפסד באותו נו"ן ולא נרחיק מחלוקת בין הרשב"א דאינו מצריך כלל ובין הרמב"ן ומ"מ להורות למעשה חלילה הן אם אירע המעשה לפני והייתי מסכים להקל והי' נשמע לי כי הדר"ג פוסל הייתי נסוג אחור מעשות מעשה וגם אם לא טעם ההיתר אף כי עתה שהמעשה אירע לפניו והדר"ג מחמיר וראה סברתי ולא קבלה אהי' מקיל ח"ו:

מה שכתבתי לזכות דברי הנוב"י מדברי תשובת הרא"ש והביאו הטור לפענ"ד נכון דלא שייך כאן לומר עשו עדים שליחותן כיון שהרא"ש מתיר לעדים אחרים מטעם דכוונת הבעל לגרש ובוודאי שאף הרא"ש לא קאמר רק בדבר שאינו מעכב מטעם מהיות טוב ירבה ד' לו טוב וחסד כל ימי חייו וירבה שנותיו בנעימים ויחזו עיניו בנפשו היקרה ובצאצאיו כולם ובפרט בבן יקיר לו כל משאלות לבבו הטהור עד כי יבן ד' מקדשו כמו רמים ויעמוד הכהן לאורים ותומים כחפצו וחפץ אוהבו כנפשו כל הימים:

הקטן מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה