אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן נז

סימן נו

בענין כפיית מומר לגרש. והנה הרב בש"ע אה"ע סי' קנ"ד הבי' שני דעות אם כופין דעת הגהות מיימוני בשם הר"ם דאין כופין ודעת המרדכי וא"ח הביאו הב"י סי' קל"ד וכן כתוב הגהות מיימוני פ"ב מהל' גירושין דכופין להוציא והיינו בשוטים כמבואר ויש לעיין במה שכתב הגהות מיימוני בשם מהר"ם דאין כופין אותו להוציא וטעמא דטב למיתב טן דו וכו' דהרי המרדכי פרק החולץ הביא ראי' לדעת הגאונים דמומר אינו זוקק ליבום מהא דאמרינן דיבמה שנפלו לפני מוכה שחין תיפוק לי' בלא חליצה ומשום טב למיתב טן דו ובמומר לא שייך. הרי גם מהר"ם עצמו סובר דבמומר לא שייך טב למיתב טן דו ואף הגאונים החולקים לא מבעי' המתירים איכא למימר אפשר דמודי' ופליגי התוס' היינו משום דכיון דהבעל אינו מומר מכנסת עצמ' לספק אבל וודאי דשייך טב למיתב טן דו וכמ"ש התרומת הדשן בסי' רל"ז שהביא הגהות מיימוני ראי' מדלא מנה רשע בהדי הנך דכופין איכא למימר כמ"ש התוס' בפ' המדיר דלא קחשיב אלא הנך דכופין אף שאינן מחמת פשיעותו לא הנך דמחמת פשיעתו כופין ומכ"ש לדעת הר"ר אברהם שהביא המרדכי ותרומת הדשן דלכך אפילו חליצה לא בעו משום דבמקום ערוה קיימו דקנאין פוגעין בה וודאי לא קשיא דאמאי לא קתני דהרי פסולי דאורייתא (ואפי' לא יהי' אלא איסור דרבנן ל"ק אמאי לא קחשיב כמו דלא חשיב שניות ודברי התרומת הדשן בסימן רכ"ג לא הבינותי שכ' וז"ל אתמהה דאם ערוה היא יהי' הוולד ונמנו ממזר והא ק"ל דאפילו מגוי הוולד כשר אלמא לא מדמינן להו לעריות בכל דיניהם וה"ה לעניין פטור יבום וחליצה והני תלת מילי וולד ממזר ופטורי חליצה ויבום וקידושין תופסין כהדדי עכ"ל. אלו הדברים לא זכיתי להבינם כלל דמה שכתב דאם ערוה הוה הי' לו להיות הוולד ממזר ואפילו מגוי הוולד כשר משמע מדבריו דבגוי נמי מדאין הוולד ממזר אינו בכלל ערוה וא"כ אפילו בא"א לא יהיה בכלל ערוה הוא כמעט לנגד כל הפוסקים כמבואר בתוס' וברא"ש כתובות דף ג' ע"ב ד"ה ולידרוש ותוס' סוטה דף כ"ו ע"ב ד"ה אבל ובר"ן פ' כ"ש גם מה שכתב דאם אין הוולד ממזר ממילא זקוקה ליבום צא ידעתי היכן מוכח כן הרי סוטה לרב משום דכתיב בה טומאה כעריות פוטרת צרתה אע"ג דאין הוולד ממזר ואפי' קידושין תופסין בה וכן ר"י לא פליג אמתני' מיהו הא משמע מדברי ראשונים הנ"ל ובפרט מדברי הר"ן פ' כ"ש דביאת גוי דבפנוי' לא מיקרי גילוי עריות ונסתר דינו של הר"ר אברהם אבל למדנו מדבריו דמדמי מומר בביאתו לגוי ובזה לא מצינו מחלוקת וא"כ עכ"פ מדרבנן מגזירת ב"ד של שם אסור ולא קשי' אמאי לא חשיב בהדי הני דכופין מומר כמו דלא חשוב שניות וכיון דרוב הפוסקים חולקי' ומהר"ם שכתבו משמו דכופין גם הוא לא ברירא לי' והי' נראה לכאורה דלא שבקינן וודאין של רוב הפוסקים מפני חומרת מהר"ם שגם הוא להלכה לא סבר לי' ובפרט אם נצרף דעת הרמב"ם שמשמע מדבריו דע"י ישראל שלא כדין אינו פסול משמע מדרבנן דע"י ישראל גמור ומגרש ואולם לכאור' מדברי הרמב"ם משמע דאין לכוף את המומר שהרי כתב בפ"ב ה"ל כ' וז"ל לפיכך זה שאינו ריצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות וכו' הרי גרש לרצונו עכ"ל וזה יתכן בשאר בעל עבירות אבל מומר שיצא מן הכלל ואינו רוצה להיות בכלל ישראל לכאורה אפילו היתה הכפי' כדין אין יכולת בידינו לכופו וראיתי למהרי"ק הביאו הב"י בסי' קל"ד שכ' וז"ל ואשר דקדקת מלשון ר"מ בענין כפיית המומרים לגרש יפה דקדקת ולכאורה אין תקנה לאשת מומר לפ"ז ואולי דכה"ג סבר ר"מ דאפקעינהו לרבנן לקידושין ע"י גט זה שנותן המומר בכפיי' עכ"ל ואולי כיוון לזה אך דחייתו קשה בעיני להמציא מעצמינו הפקעת קידושין ועוד לדבריו יסבור הרמב"ם דאשת מומר אחר גירושין בכפיי' אם נתקדשה לקרובי מומר תפסו בה קידושין ואולי אפשר לומר דהר כתבו התוס' בב"ב דף מ"ח דא"ל דגט לכך דמי לתלוי' וזבין משום שאר כסות ועונה דא"כ אפילו שלא כדין נמי וכ"כ הש"מ בב"ב שם בשם הרשב"א דמשום שאר כסות ועונה לא חישבו תלוי' וזבין וצריך להבין באמת טעמא מאי לא חשיב רבנן ואפשר לומר דהרי כנגדם גם היא מחוייבת חיובי אשה לבעל' לכך לא מיקרי זבין שנותן גט למיפטר מחוייבים ולפ"ז במומר לא צריכינן למימר אפקעינן לרבנן לקידושין מיני' רק דפטרו לאשה מכל חיובים ובפרט הנך דמשום איבה וממילא תלוה וזבין מקרי עכ"פ מדברי מהרי"ק יש ללמוד שמנהג פשוט בימיו לכפות המומרים שאם לא היו כופין חשב דאין תקנה לאשת מומר והכהו עובדא שהביא בעל תה"ד בסי' רל"ז ששחדוהו למומר לגרש אולי לא היתה ידם תקיפה לכפותו והדבר צריך תלמוד:

[ויעויין ב"חס חשאה"ע סימן ס':]

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה