אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן כד
להרב הגאון מהור"ר ליפמאן אב"ד דק"ק ס"ה יע"א:
הנה הדר"ג העמיק הרחיב בדבריו והיציב עמודי ההיתר על האדנים אשר יסד ונשא ונתן בחכמה בדבר מהר"ל מפראג בצירוף סימני כלים וגוף וגם בדין אם סומכים אמצעים מהני בדרבנן. ובכל אלה יש אתי בעזרת הש"י בכתובים דברים אשר לפענ"ד ראויים לשום לפני הדר"ג כי'. ואולם אולי חסר בעדיות אשר לפני כי לא מצאתי שום סימן מובהק בכלים של הנפטר רק כמו סומקי וחיורי וגם בגופו אין כאן אפי' סימן אמצעי כי המכתב שטאטור פאס ידוע כי הוי רק סומקי וחיור' ומעלתו כתב דמצד אומדנא שיש כאן לא הוי רק איסור דרבנן בעלמא וכמ"ש מהרא"י הנה אין כל האומדנות שוות. וקשה עלי לדמות האומדנות להדדי לסלק האיסור דאורייתא באומדנא בעלמא דהרי אין דבר שבערוה פחות משכים ואמרינן סוף גיטין לענין אכילה וגרגרה בשוק מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור ונהי דהקילו חז"ל לסמוך בע"א אין לנו אלא מה שהקילו ובוודאי שאין לחלוק על מהרא"י מ"מ קשה לדמות האומדנות:
ואבל מצד המכתב אשר היה ביד הנפטר מן בתו של הגאון ני' לכאורה הוי סימן מובהק דהרי כתבו התוס' בגיטין דף ע"ב ד"ה מעולם בסופו דוודאי לא חיישינן דלמא אתרמי חתימה כחתימה וא"כ כיון שידוע שזה כתב של בתו תחיה הרי הוא סימן ברור ומובהק ואע"ג דהתוס' בב"מ דף י"ג ע"ב כתבו דהיכא דטוען מזוייף ואיכא ריעותא דנפילה אין, סומכין אפילו על הקיום דלמא זייף בטוב היינו התם משום דאיכא ריעותא דנפילה והלה טוען מזוייף איכא למיחש דלמא זייף כדי להוציא ממון אבל כאן רחוק מכל רחוק שיהא אדם אחר מזייף כתב של הבת מיהא היה צריך שיהא הכתב לפנינו ויהא ניכר ואף גם בזאת להסוברים דאם חיישינן לשאלת חיישי' גם לנפילה. וזה נראה דעת הב"י שלא הביא כאן בסימן י"ז דאף עפ"י כלים דלא מושלי אינשי אין מתירין א"א ובגירושין סמך על כיס וארנקי והיינו משום דאף ע"ג דלא חיישינן לשאלה גבי כלים דלא מושלי אינשי מ"מ איכא למיחש לנפילה אבל גבי גט מאין ידע השליח שזה שמצא הארנקי והכיס שלו קשר בו את הגט דבשלמא בשאלה איכא למימר דראה אותו בשעת שאלה ולכך בכלים דמושלי אינשי לסמוך אבל בכלים דלא מושלי אין חשש בגט לא על שאלה ולא על נפילה ועיין בחו"מ סימן צ' סעיף קטן מ"ב והארכתי בזה קצת בסוגיא דסימנים דזה שהוא יודע שיש כיס וארנקי קשור הוא סי' מובהק לכ"ע וליכא למיחש לנפילה ונרמז בש"מ שם בב"מ סברא זו:
ואולם כיון שהנפטר אמר בפירוש בחוליו שמסרה לו בת הדר"ג מכתב לקרובותיה וידוע שבתו לא מסרה לשום אדם אגרת כי אם לבעל העגונה הזאת לפענ"ד אין זה בכלל סימן כ"א עדות ברור דהרי ליכא למיחש עליו שמא שיקר לומר כי נמסר לו מכתב מה שלא נמסר כו וכיון שאנן יודעין שלא נמסר כתב כזה רק לבעל העגונה הזאת אין לחוש עוד לכלום והרא"ש בכלל נ"א בסופו והעתיקו בקיצור הטור בסי' קי"ח והב"י בסי' יז דפוס וויען דף כ' ע"ד שהתיר הראש אשת התלמיד ר' אשר אע"ג שלא כתבו רק שמו ולא שם אביו מפני שהיה בידו מכתב מן הרא"ש ותוספתיו וכן פירש מהריב"ל ח"א תשובה ד' בשם מהרא"ם שלא יסתור דברי עצמו ונדחה דברי מהרי"ק שורש קפ"ד שנתקשה בדברי הרא"ש ועכ"פ מבואר בדברי הרא"ש וכל ראיותיו שהביא דאע"ג דלא נודע לנו שמו רק מפיו ואפילו לא נתכוון רק בדרך שיחה כההוא דיוחנן אחי מכפר שיחי שהתירו אשתו וא"כ במה שהגיד בחוליו שיש בידו כתב מבתו של הדר"ג וידוע שלא מסרת בתו כתב לאחר לפענ"ד ראוי לסמוך ולתתיר אם יסכים מעלת כתר לטעם זה כי לחומר הנושא נכספה נפשי להתיר מטעם אחד שנסכים יחד עליו ואם יש איזה פקפוק על היתר הזה אזי בטלה דעתי ובפרט כי לא הי' הזמן מספיק כלל לעיין ולחפש כמשפט וה' בחסדו יצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. וישים עמנו במהרה לטובה אות:
דברי ידידו ה"ק מאיר א"ש