אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן כא

סימן כ

להרב הג' מו' עקיבא שלום מק"ק ארהייב במדינת רוסיא:

ע"ד העדות שהעיד ר' יוסף הרופא כי בא אליו ר' דניאל מקינאץ לביתו לק"ק שאנקע לרפאות שבר רגלו ומישש הרופא וירא והנה נשמט עצם הקולות שלו לגמרי ויאמר לו הרופא אחרי כי נשמט לגמרי איננו בקי להחזירו לזאת יסע לק"ק סישע והעיד ר' ישראל שערקיל כי ראה את ר' דניאל הנ"ל יושב על העגלה ואמר לו כי נוסע הוא לק"ק סישע להרופא אשר שם כי כן יעצהו הרופא ר' יוסף ושוב באו שני עדים והעידו שראו את המת הנמצא על אם הדרך שמק"ק שאנקע לק"ק סישע והכירוהו בט"ע כי זהו ר' דניאל מקוניץ בעל האשה שנסע אתמול מק"ק סישע והיה קצת נתפח בפניו ושני קוליותיו שמוטות מהגוף לגמרי והגוי העגלן לא נודע זכרו אם יש להתיר האשה מכבלי העיגון:

והנה הרב הג' מוה' עקיבא שלום חיות ני' בירר צדדי ההיתר שיש לצדד בזה וימצא ארבע הא' שנמצא מונח באם הדרך שמק"ק שאנקיע לק"ק סישע ונודע כי הליכתו היתה לשם ב' כי ניכר הוא בפרצופו ג' שהיה סימן ברגלו והי' סימן מובהק דראש העצם נשמט לגמרי. ד' שהי' טריפה, אחרי שנשמט כל העצם וזה לפי דברי הר"ן באלו טריפות אף בלא עיכול ניבי' וא"כ טריפה אינה חי':

ואמרתי לעיין קצת תחילה מצד שמוטת ירכו של הנאבד שנשמט עצם הקוליות לגמרי הנה מלשון הר"ן שכתב מסתברא דאם ניטל הירך טריפה גם אם לא עיכול ניבי' דלא מצי הדר בריא מלשון זה הי' כראה לפענ"ד דכוונתו שניטל לגמרי וקמ"ל דעיקר טריפות בעיכול ניביה הוי רק משום דלא הדר בריא ולזה ממילא בניטל לגמרי דוודאי לאו הדר בריא הוי טריפה אבל אם לא ניטל לגמרי שיצא ונשמט אחורו בזה שפיר איכא למימר דישוב עוד למקומו או בידי אדם או מאליו וכיון דלא עיכול ניביה תהדר בריא דאם כוונת הר"ן דכל שיצא מחורו לגמרי לא הדר בריא וטריפה הי' הוא ז"ל מלמדינו מניין לומר כן דאם ניתק עצם אחד ממקומו ויצא לגמרי אף שמשיבין אותו למקומו לא הדר בריא ומצד הסברא לכאורה אין הכרע לכך ואם הר"ן מסברתו הרחבה חידש כן לא הי' סותם דבריו. וכן נראה לפענ"ד דעת רש"י ותוס' בחולין דף נ"ו ע"א שכתבו דשמוטת ירך דכולי' שמעתין היינו בעיכול ניבי' מדקרי לעיל שף מדוכתי' וכאן שמיטת ירך אלא דלעיל איירי בלא עיכול שייך שף מדוכתי' וכאן בעיכול ניבי' שייך שמיטת ירך. ואם בנשמטה לגמרי טריפה היו רש"י ותוס' מפרשים דלעיל מיירי בנשמטה קצת ולא לגמרי וכאן איירי בשמוטה לגמרי דהי' נאות יותר לפרש שינוי לשון דשף אדוכתי' ושמיטת ירך מלפרש דהחילוק היא משום עיכול ניבי' דאינו מרומז בלשון כלל. גם בבכורות דף מ' ע"א כתב על כשמטה ירכו דמתני' דמיירי בלא עיכול ניבי' ואם היה סובר דנשמטה לגמרי טריפה היה לו ז"ל לפרש דמיירי שאינה נשמטה לגמרי שיש לטעות יותר אע"כ דאף בנשמטה לגמרי בעינן עיכול ניביה דאל"כ אם יחזיר הקולות למקומו הדר בריא. ואם באמת דעת רש"י ותוס' כן וודאי אף דעת הר"ן כן כי לא יחליק עליהם במסתברא בלבד:

ואי קשיא א"כ היינו בהמה שנשתברה רגלי' או נחתכו לא היא דשם ניטל ונחתך ואין לומר שם עור ובשר חופין אותו אבל אם אשתקל קירטיתא מיני מעור ובשר חופין אותו כשר וכאן בקולית אם ניטל ראש העצם אע"ג דהעור ובשר חופין אותו ואפ"ה טריפה משום דתו וודאי לא הדר בריא והוי כמו עיכול ניביה דהיפות עור ובשר איננו מועיל. וכן נראה מדברי מט"מ דף קע"ז ע"ב יע"ש גם הכנה"ג בסי' בהגהות בנו אות כ' הביא דברי דמש"א (ספר דמש"א איננו בידי) שהקשה תיפוק לי' דהוי נבלה והכנה"ג דחה קושיתו דנבלה לא הויא רק היכא דניטל הירך וחלל שלה ניכר והר"ן איירי באין החלל ניכר וכא הוי רק טריפה משום דלא הדר בריא ועדיין לא פירש הכנה"ג מה חידש הר"ן אבל כוונתו כמ"ש למעלה. ועכ"פ מדברי שניהם למדנו שפירשו דברי הר"ן בניטל ממש ולא מצאתי להכנה"ג שחולק על הר"ן רק להיפך שמתרץ דבריו וגם בפרי תאר בס' נ"ה ס"ק ט' אחרי שהביא דברי הר"ן כתוב וז"ל ונראה לי דווקא הירך כולו לחלוטין אבל אם נשאר חלק מן הבשר דבוק כשרה ועיין שם דביאר בהדיא דבריו דהר"ן לא מטריף אלא בניטל ממש עד שכתב על דברי הר"ן שלא הוצרך לכך דמתני' היא מן הארכובה ולמעלה אסורה יע"ש וכבר כתבנו דאין ראי' ממתני' לדברי הר"ן והיינו טעמא דרבותינו האחרונים שהשמיטו דברי הר"ן דלכאורה אף דאין אנו בקיאין בעיכול ניבי' מ"מ לענין ספק יש נ"מ אם אינו ידוע מתי נשמט אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה שכ' הש"ך בס"ק ד' בשם סמ"ק דכשר דבשעה קלה וודאי לא איעכל ניבי' והי' לו לבאר דאם נמצא שמוט לגמרי דטריפה מספק כיון דלא בעינן בנשמט לגמרי עיכול ניבי' אלא וודאי אף בנשמט לגמרי כל שלא ניטל כשר אם לא עיכול ניבי' ובניטל רחוק למצוא ספק כיון שהתנו שעכ"פ צריך שבא לפנינו שלם וכל שלא ניטל אין חשש וראיתי לבעל לבושי שרד שפירש דברי הר"ן שנשמט לגמרי ואע"ג שלא ניטל טריפה ולפענ"ד אינו וגם דעת האחרונים אינו כן וכמ"ש:

ולפ"ז א"א להעמיד היתר עגונה הלזו מפני הטריפות שהי' לבעלה ולהתירה עכ"פ אחר י"ב חודש כיון שלא ניטלה ירכו רק נשמטה ובעינן עיכול ניבי' ואם באנו לומר דהוי סימן מובהק גם אם נחליט כן א"כ הוי להיפך שהרי במת הנמצא שתי הירכים נשמטות ואיננו ר' דניאל הנאבד ואם באנו לבקש להסיר כבלי העיגון מן העלובה ההיא צריך שיאמרו חכמי לב בעלי דעה ישרה כי יתכן מפני הנפילה או מפני סיבה אחרת נשמטה ירכו השני' וא"כ אין עוד סימן כלל דאולי אחר היא ושתיהן נשמטו ע"י נפילה או סיבה זולתו ולומר בזה תולין הקלקלה במקולקל כההיא דנדה וודאי לא יעלה על דעת להתיר א"א לעלמא על סברה זו מעתה לפ"ז לענ"ד אין היתר מצד הסימן כלל ודי לכו אם ישפטו בעלי דעה ישרה כי איננו הוכחה שאין זה הנמצא ר' דניאל:

וצריך לעיין ולחפש מצד שאמרו העדים כי הם מכירים אותו בטב"ע רק שהוא ספק אם הוא לאחר ג' ימים או לאו וגם צורת פנים נתפח קצת אבל גופו שלם רק שנשמטו שתי הקולית לגמרי והכה הדר"ג ני' צידד להתיר יען נמצא בדרך אשר בין ק"ק שאנקיע לק"ק סישע וק"ל דמקום הוי סימן ואם ספיקא דג' ימים הוי ספק ד"ת מ"מ ביש סימן מקום כ' הדר"ג ני' כיון דביש סימן מד"ת מהני ורק מדרבנן החמירו שוב יש להקל מפני סימן מקום ושוב שדי נרגא בהתירא דא דכיון דנשמטה שתי ירכים ואין לך אין גופו שלם יותר מזה ובאות ג' פלפל בדברי הר"ן וכן באות ד' וכבר כתבתי עניותי בזה בהך דהר"ן דלפענ"ד היינו ניטל לגמרי רק שכתב הדר"ג כי' דלכאורה ממ"נ מותרת לאחר יב"ח דאם נשמט לגמרי טריפה א"כ מותרת לאחר וב"ח ואם איננו טריפה א"כ הוי גופו שלם ודבריו באלה אינם מיבנים לי כלל דהרי זה שכתב ר"ת דבגופו שלם מעידין עליו (ואפילו לאחר ג' ימים ובספק תולין לדעתי אפי' אין גופו שלם אלא שאין לצדד להקל רק בתרתי לטיבותא זה נראה כוונת הדר"ג ני') והרי אין ר"ת אומר כן רק מכח סברתו הרחבה כונו שכתב הרא"ש ותוס' דמכח טב"ע דבגופו ניכר הוא ולמה יהי' הטב"ע יותר ניכר אם הדין דנשמט כשר הוא משום דהדרא בריא מאשר יהי' ניכר אם הדין דטריפה כדעת הר"ן לדעת הדר"ג ואם הי' לשון גופו שלם שנוי במשנה ובברייתא הייתי מצדד לומר דאם היא טריפה לא כוונו חכמים על מי שירכיו שמוטות לקראו גופו שלם ואם הוא כשר יתכן לקראו גופו שלם אבל עתה שר"ת אמר כן מצד הסברא דוודאי יש טב"ע אם גופו שלם אין לנו לדון רק אם שמיטת הירך לגמרי גורם שינוי בתמונת הגוף וצורתו ותבניתו או לא ובאמת הי' נראה לפענ"ד כל שאין חסר ממנו מאומה אף שע"י מישוש נודע שנשמטה ירכו לגמרי וכמו שאמר הרופא שמישש ומצא ירכו שמוטה לא יצא מכלל גופו שלם וכ"ש המכירים אותו בטב"ע בהיות כבר ירכו שמוטה הי' נראה לפענ"ד דמקרי גופו שלם לולא שהדר"ג פשיטא לי דאם נשמטה לגמרי טריפה:

והנה זה שכתב הדר"ג ני' דכל שיש סימן אחד מותרת ד"ת ולכך יש להקל בספק ג' ימים מצד סימן מקום זה שסימן אחד מתיר דבר תורה באמת כן נראה לכאורה דעת הרמב"ם דבסימן אמצעי מד"ת מותר כמבואר ממש בהלכות נחלות ושאר המקומות אבל דעת הרא"ש וסיעתו רבים דכל סי' אמצעי אינו מועיל מדינא באיסור דכיון דלא איפשטא הבעי' אם סימנים דרבנן ולא מהני באבידה רק מפני התקנה וכמ"ש הרא"ש בפרק ב' דמציעא סימן י"ג וכ"כ בש"מ שם בשם הראב"ד. וכן גירסת רב יהודאי גאון שם וגם מה שהביא מהך דב"מ דמקום הוי סימן ללמוד דכה"ג מה שנמצא בין שאנקע לסישע לכאורה קשה דהרי סימן דאבידה היינו בנמצא מצומצם ודרך הינוח אבל דרך נפילה אעפ"י שידענו שהלך שם אין מקום סימן כלל וסימן מקום ששנינו במציאה הוא רק שבעל האבידה מכוון ומצמצם המקום ואז אפילו לא ידענו כלל שהלך בעל האבידה במקום ההוא אפ"ה הוי סימן וזה לא שייך כאן. והנה באמת יש פוסקים שמקילים בזה בידענו כי הנאבד הלך בדרך שנמצא שם חלל בדרך והמבי"ט כתב זה מצד הסברא דעכ"פ הוי כמים שאין להם סוף ועדיף מיני' ולזה אם יש עוד הוכחות יש להקל לדעתו גם בעל שב יעקב כתב והביא ראיה משדה שאבד בה קבר וכו' אבל מהך דב"מ לא הביאו כלל ונראה מטעמא דאמרן דשם אף שלא נודע כלל שהלך בעל האבידה בדרך ההוא אפ"ה כיון שנמצא דרך הינוח והוא מכוון המקום הוי סימן להחזיר האבידה וזה שייך באבידה ואינו ענין לעגונה דאיתתא כלל. ולכאורה נראה באבידה אם נמצא דרך נפילה אף שידענו שהלך בעל האבידה באותו הדרך ונאבד ממנו חפץ לא אמרינן דמסתמא ממנו נאבד וצריך להחזיר אליו בלא שום סימן וכן ונוכח מתוס' בב"מ דף כ"ב ע"ב ד"ה אי דליכא סימן שכתבו לרש"י הא דאמרו אבידה ולא אמרו סימנים לא אמר כלום היינו אע"ג דלא חשדינן ליה דמשקר מ"מ אמרינן שמא אחר ג"כ אבד חפץ כזה משמע כל שאינו מצמצם המקום אע"ג שהלך בדרך ההיא ואנו מאמינן לו שאבד אפ"ה אין מחזירין לו ואם בממון הקל לא סמכינן כ"ש בערוה החמורה גם בנו"בי קמא בסימן מ"ו דחה דברי המבי"ט והשב יעקב כיון דבכל דרך שיירות מצויות וא"כ אין ספק שהלכו בדרך הזה הרבה בני אדם ולנה נאמר על ההרוג הנמצא שהוא פלוני ולא אחר והיינו דהוצרך הרמב"ם בהלכות גירושין כל הנך סימנים משום דסימן מקום אין כאן:

ומ"מ אהני לן ג"כ סברת המבי"ט היכא דאין שיירות מצויות ובזה יש כאן צד להקל דהרי לפי העדות נמצא באם הדרך ואם באנו לחוש שזה הנמצא אינו ר' דניאל הנאבד אעפ"י שצורתו דומה לו מ"מ אחר הוא ונשתנה פניו לצורת הנאבד מפני שהוא אחר ג' ימים והרי אין דרך ישראל אפילו הריקים והקלים שבנו לראות ישראל מת מושכב בדרך ולא יודיע עכ"פ במקום שהוא שם כי נמצא חלל בדרך שהלך בה וע"כ לא הלך בן ישראל בזה הדרך כי אם או ר' דניאל או אחר זולתו וליכא למימר כדברי נו"בי שאין ספק שהלכו שם הרבה בני אדם דממ"נ אם הלכו הרבה בני אדם מישראל א"כ וודאי זה הנמצא לא נשתנה ג' ימים דאם היה ג' ימים מונח כאן איך לא נמצא ממרבית בני אדם שהלכו בדרך אחרי כי היה מושכב באם הדרך ואם לא הלכו רבים א"כ יש לתלות כי הנמצא הוא ר' דניאל הנאבד וראיתי להגאון בעל קצה"ח שהעמיק והרחיב בדינו של המבי"ט בספרו שב שמעתתא בשמעתתא י"ז מפרק י"ז עד פרק כ"א ואין הזמן מסכים לעיין בכל דבריו מ"מ אף שגם הוא איננו מסכים לדברי המבי"ט מ"מ היכא דאין שיירות מצוייות דעתו להקל. ובנידון זאת כיון שהוא ספק אם תוך ג' או לאחר ג' דכמה מקילין כדעת ר"ת אף שאנו חוששין לדעת המחמירין מ"מ היכא דאיכא צדדים להתיר היה אפשר לסמוך ולהקל. ולענין קושית הט"ז אמאי לא נאמר דאוקי אחזקת חי והשתא דמת ומה שתירץ הב"ש בסעיף קטן פ"ד תמה עליו הנו"בי דכיון דע"כ אחד מת מאי חזית דמוקי לזה הנאבד על חזקת חי ואחר מת הלא גם אחר הוי ליה חזקת חיים וכמו שתמה עליו הנו"בי קמא בסימן ל"א. ולפענ"ד כראה דהרשב"א דמחמיר טעמיה משום דעיקר שאנו דנין על הנמצא מת היינו אם יש להתיר אשתו שלזה שנדמה לן שהוא בעלה ואמרינן דמוקמינן לבעלה בחזקת חי עודנה וא"ל שגם אחר נוקים אחזקת חי דסבירא ליה להרשב"א כסברת הרמב"ן שהביאו הרשב"א והר"ן בגיטין דלכך באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת אסור בכל נשים שבעולם אע"ג דכל הנשים מותרת משום דמוקמינן לכל אחת בחזקת היתר מ"מ הוא אסור שמא היא ערוה ואין חזקת קרובתיה מועיל לזו שאנו דנין עליה ה"ה הכא אין חזקת חיים של איש אחר שאין אנו דנין על אשתו מועיל לזו שאנו דנין עליה ולומר דוודאי בעלה מת כמובן ור"ת דמיקל סובר כדעת התוספות דהוי רק משום קנסא

ומ"מ לא מלאני לבי להקל בזה ואם היה ברור לנו שהוא טריפה היה אפשר להתירה לאחר י"ב חודש רק שיש. לחוש לדעת ר"ת ומ"ש מעכ"ת דלר"ת בלא"ה מותרת ס"ל דספק בתוך ג' תולין להקל אין זה כשדרה וגולגלת שאין לחוש לחומרא (עוד יש לעיין אם נאמר תירוץ הב"ש דלר"ת דווקא בטריפות הרגל שנוטל תנן במתניתין דמותר אבל בשאר טריפות יש חילוק בין אדם לבהמה אם יש בטריפות דרגל א"כ להמהרש"ל דס"ל דהך דטריפה אינו חיה הוה רק רוב בלבד והפלתי כבר יישב על. נכון שיטתו א"כ בטריפות הרגל בלבד אמרו דאין יכול לחיות כלל אבל בשאר טריפות אין הולכין אחר הרוב להתיר אחרי י"ב חודש לדעת מהרש"ל דהא מים שאין להם סוף רוב למיתת ואפ"ה אסורה להנשא מ"מ בנידון זה גם אם נאמר כיון דאיכא כל הני צדדי להתיר יש לסמוך על החולקים עליו הרשב"א וסיעתו האחרונים המקיימין דברי הרשב"א) מ"מ אחרי שלא נתברר לנו שהוא טריפה קשה בעיני להקל (וימחול כבודו לעיין בפלתי נ"ז סעיף קטן י' שעמד בזה דמאי פריך דלמא כח גופו טריפה הוי דהא אזלינן בתר רובא. וא"כ וודאי לא היה טריפה ונדחק לומר דקושית הג"מ למ"ד חיישינן למיעוט ורוצה לכוון כן בתוספות שם ולולא דבריו הייתי אומר דנהי דרובא לא הוי טריפה מ"מ כיון דוודאי נמצאו טריפות בעולם שוב אין להכריח דמחוסר אבר פסול לב"נ דדילמא נח גופו טריפה הוי ולכך היה השם יתברך אומר כו מכל חי) ועל כל פנים קלותי מאוד להורות בנידון:

ואולם אם אמת הדבר שאמר לפני התורני המביא תשובתי הרמתה כי' שיש למצוא בני אדם המכירין בטביעות עין את הבגדיו שהיה ר' דניאל לבוש בנסעו מק"ק שאנקיע לסישע אז היה פתח היתר מרווח לפנינו דכיון דידענו דבגדים אילו היה ר' דניאל לבוש בתוך ג' ימים א"כ אף דקי"ל דחיישינן לשאלה מ"מ הרי מעידין אלו העדים שזה ר' דניאל בתוך ג' ימים היה לבוש בכלים אלו או בסימן מובהק או בטביעות עין גמור אין לחוש שהשאיל לאחר והאחר מת דא"כ לא היה נדמה צורתו לר' דניאל כיון דוודאי היה בתוך שלשה ובמקום אחר כתבתי דוודאי מהני טביעות עין בבגדים מהך דכלי אנפורי' וכל שכן בשני עדים. יתן ה' בחסדו ויאיר עינינו בתורתו ויצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות דברי ידידו החותם באהבה היום יום ה' ג' תמוז תר"ז לפק"ק אונגוואר יע"א:

ה"ק מאיר א"ש

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה