אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן יט

סימן יח

להרב המאור הגדול מוהר"ר משה אלי' נו' אב"ד דק"ק פעטצעל יע"א:

(ויעיין בספר חתם סופר חאה"ע ח"א סימן מ"ו)

נעימות ימינו הגיעני ואודות האשה אשר זה י"א שנים היא יושבת גלמודה ויש עדות מסל"ת על מיתת בעלה אבל יש ספק בשיחת הנכרי אם הוא לפי תומו ואם הוא בעלה של זו וכבר כתב אדמו"ר הגאון ני' תשובתו הרמתה להתיר ומקצתו שלח מעלתו ני' לידי. והנה הוא סיים בענות לבו לשלוח דבריו היקרים לתלמוד חכם אחד ואם יסכים לדבריו מותרת להתנסבא. והנה באמת ואמונה אין בי דעת ותבונה. להתיר כבלי עגונה. ואולם אחרי אשר שלח מעכ"ת ני' את דברי אדמו"ר הגאון ני' לידי אמרתי לקרב לגבי דהינא ולעיין בדברות קדשו כפי מסת הזמן והעונה:

הנה מ"ש הנו"בי קמא בסימן ל"א לחדש עפ"י פירושו בדברי הסמ"ג דכל היכא דמסל"ת נאמן כ"ש דנאמן עכו"ם אפילו מתכוין. לפענ"ד כל שיש רגלים לדבר בוודאי דבר ה' בפי אדמו"ר ני' אמת שאין לסמוך כלל על זה אפילו לסניף והרי בי"ד סימן קכ"ב סעיף י"א אפילו שהוא רואה את הכלים חדשים אינו נאמן הנכרי רק במסל"ת כמבואר שם בהמחבר ואף בזה י"ח והתם לא הוי רק דרבנן כמ"ש הש"ך שם ואפילו יש רגלים לדבר שהיה החביות מטפטף כי ראה עריבה מלאה יין תחת החביות אפ"ה אין הגוי נאמן לאסור כמ"ש התה"ד בסימן ר"ב ופסקו הרמ"א בסימן ק"ל סעיף ח' ואעפ"י שכתב התה"ד הטעם משום דאמרינן שאומר כן כדי להאהיב את עצמו לישראל מ"מ גם שם בהדחת הבשר ג"כ איכא לתלות שאומר כן לסיבה זו וכיוצא בה ואיך נסמוך עליו להקל במה דלא חיישינן כדבריו להחמיר. ולעולם כל שסומכין להעיד י"ל שהוא עושה כן לסיבה מה וכמ"ש הש"ך בסימן קכ"ז סעיף קטן כ' דכל שיש לומר סיבה מה אינו נאמן:

והיה נראה להביא ראיה עוד לזה דאת"ל דנכרי מתכוין להעיד נאמן ביש רגלים לדבר א"כ ה"ה ישראל פסול לעדות מד"ת דנאמן בדאיכא רגלים וא"כ מאי פריך לר' יוסף ביבמות דף ק"ח ע"א ממתני' לוקי מתני' שיש רגלים לדבר ואולי אמר הנו"בי דכה"ג לא הוי פליג ר"י כיון דעדיף לדידי' ממסל"ת אבל קשה כיון דישראל פסול לעדות מה"ת נאמן ברגלים לדבר בדידיה (דהא הרי"ף והרא"ש ילפי דישראל פסול לעדות מה"ת באמן במסל"ת מכ"ש דנכרי וממילא ה"ה דנאמן ביש רגלים לדבר להנו"בי) והרי חמש נשים ששונאות זה את זה גרוע מנכרי מסל"ת דנכרי מסל"ת נאמן ואלו אין נאמנות ולדברי הנו"בי גריעי נשים אלו אף מנכרי המתכוין להעיד ביש רגלים לדבר והרי בסוטה שיש עידי קינוי ועדי סתירה ה' נשים אלו נאמנות לומר שלא תשתה ולאוסרה על בעלה והרי התם יש רגלים לדבר א"כ אף בכרי מתכוין להעיד וה"ה ישראל פסול מה"ת ראוי להיות נאמן ואפ"ה כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות סוטה הלכה י"ד דדווקא פסולי עדות דרבנן נאמן וכ"כ הכ"מ שם בשם רש"י הרי דנכרי כל שמתכוין להעיד אינו נאמן אפילו היכא דחמש נשים נאמנות. ואולי יש לדחות דהתם חמש נשים אלו אין נאמנות רק משום שיש רגלים לדבר. וא"כ אין לנו רק דמסל"ת נאמן ג"כ אבל שיהיה הנכרי במתכוין להעיד נאמן התם אין ראיה כמובן דכאן נאמנות נשים אלו מפני שיש רגלים לדבר ולא ידעתי מאי קשיא ליה להרב המגיד ול"מ שם ממה שכתב והרמב"ם בהלכות תרומות דאין הצרה נאמנות כלל ומותרת לאכול תרומה מהא דמהמנינן להו כאן כי פשוט הטעם דסוטה רגלים לדבר וכן מבואר בירושלמי שהביא התוספות שם בסוטה. ואולם קשה להגדולים שכתב הה"מ ומל"מ פרק י"ב מהלכות גרושין סוף הלכה י"ז דחמש נשים אינן נאמנות אפילו מסל"ת ולדידהו גריעי נשים אלו מנכרי דנאמן במסל"ת לדידהו לכאורה תמוה וודאי כיון ביש עדי קינוי וסתירה חמש נשים אלו נאמנות דגריעי מנכרי כ"ש דנכרי וכ"ש ישראל פסול עדות מה"ת דראוי להיות נאמן א"כ אמאי התנה הרמב"ם שם דווקא פסולי עדות דרבנן נאמנים ולא פסולים מה"ת ודוחק לומר דהרמב"ם לא פסק שם דפסולי עדות דרבנן דווקא משום ד"כ דנאמנים אף להפסידה כתובתה ולזה אין גזלן דאורייתא נאמן דגם חמש נשים אין נאמנות להפסידה אבל שלא תשתה דהתם נשים אלו נאמנות ה"ה דגזלן ד"ת נאמן כי מלבד שאין לשון הרמב"ם מורה כן כי היה לו לפרש עוד יקשה מאי פריך ביבמות דף כ"ה ע"ב מהא דר' מנשה דאמר גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה הא גזלן ד"ת לא ומנ"ל לדחוק כן הרי פירש רש"י שם בד"ה לעדות אשה היינו מת בעלה וסוטה שנסתרה א"כ לכך אמר גזלן דבריהם מפני שהוא נאמן כאשה דעלמא אף להפסידה כתובתה אבל גזלן תורה אינו נאמן להפסידה כתובתה אבל להשיאה וכן שלא תשתה נאמן הוא ואם נאמר לדעת גדולים האלו דפשיטא לתלמודן דאם גזלן דאוריית' אינו נאמן להפסידה כתובתה בסוטה שיש רגלים לדבר ה"ה דאינו נאמן להשיאה באומר מת דוחק הוא. ועכ"פ יהי' סתירה לדברי הנוב"י כיון דאינו נאמן עכ"פ להפסידה ברגלים לדבר ה"ה דאינו נאמן לומר מת בעלה להשיאה ואין להאריך עוד בזה.

ואולם אם אנו צריכים כלל לרגלים בדבר בזה כבר אמר רבינו הגאון כי' שנראה שיש קישור הדברים למדי בדברי העכו"ם המסל"ת ומו"ה כי' כתב מעלתו האריך בתשובתו וחידש דברים במחלוקת הריב"ש והר"ן בזה הדין אם צריך להיות קישור הדברים ולא העתיקם מעלתו ני' ולא יפה עשה מעכ"ת כי' בזה שלא הי' לקצר במקום שאמרו להאריך (העתיק לי מכל הפלפול ההוא רק מ"ש מ"ו הגאון בזה"ל ונידון דידן דמ"לת אם ע"א בעדות אשה מדרבנן להקל כי יש כח ביד חז"ל לעקור דבר אבל מדאמרינן (בראה שצ"ל מדאורייתא) איתתא בחזקת א"א קיימא לולי שרבנן הקילו וא"כ היכא שנתכוין להעיד הגוי בזה לא האמינו חז"ל וחזר הדבר לתורה והוי חזקת א"א וא"כ כל ספק בזה להחמיר אף לפמ"ש הרמב"ם דדאורייתא היא שהדבר ידוע שהאמת כן כי כבר מת הבעל וא"כ מה שלא האמינו בנתכוין להעיד אינו משום דחיישינן ל"א מ"ש (נראה שצ"ל דמשק"ר) אלא שאסור לקבל עדות בכרי נמצא מחזקת א"א יצאה והבא עלי' פטור רק אסורה לקבל עדותו ולעשות מעשה ע"פ א"כ בכה"ג י"ל ספיקא להקל עכל אדמו"ר הגאון ני' לפי מה שהעתיק מעלתו ובזה לא ירדתי כלל לסוף דעתו הרמה דע"כ לא נחלקו הפוסקים אליבא דהרמב"ם הוא רק בע"א כשר וכן באשה ועבד וכדומה דפסולין רק מגזה"כ בזה דעת התשב"ץ וסיעתו דהרמב"ם ס"ל כיון דמילתא דעבודי לגלוי הוא ע"א נאמן מה"ת אבל בעכו"ם דכתיב אשר פיהם דיבר שוא י"ל (עיין נדה ד' מ"ה) ואפי' פסולי עדות דאורייתא כראה דלכ"ע לא מהימני מדאורייתא והרי לדעת הסוברים דע"א נאמן מדאורייתא האחים יורדים לנחלה ע"פ וכ"ה בתשב"ץ ח"א וכ"כ בעזרת נשים למהר"ם ב"ח ואפי"ה בנכרי מסל"ת כ' הרמב"ם ב"ה נחלה פ"ז ה' א' דאין האחים יורדין לנחלה ע"פ ומכ"ש בנתכוין להעיד ואם הי' ככרי מתכוין להעיד נאמן מדאורייתא במת בעלה וכ"ש גזלן דאורייתא הי' נאמן ג"כ בסוטה. ולפענ"ד הא דפליגי שמואל ור"ל ור"י דלשמואל ור"ל ככרי מתכוין להעיד נאמן אם לא נתכוין להתיר היינו משום דס"ל כר' יוסף דגם גזלן ד"פ כשר לעדות אשה אבל לדידן דקיי"ל כר"י דאין גזלן דאורייתא נאמן ולא הפקיעו חכמים קידושין ולהאמין פסולי עדות מחמת הטעם ה"ה דאף מדאורייתא ככרי אינו נאמן לכ"ע ולפמ"ש בספר עזרת נשים להרמב"ם דווקא ע"א כשר נאמן מה"ת וכ"כ הנוב"י ובתשב"ץ שם משמע דה"ה אשה ועבד אבל נפסלו מעדות מחמת רשעם ועכו"ם מבואר שם שאינו נאמן וכיון דמסיק הש"ך דאין דבריו של נכרי מועיל להחמיר וכן לענין אבלות אם ונתכוין להעיד אינו נאמן אפי' במסל"ת יש מחלוקת עיין בט"ז שצ"ז ס"ק א' דברי הט"ז שם:

באופן שדברי מו' הגאון לא הבינותי והוא ני' לא ע"י סמך ועיקר דעתו נוטה שיחשב זה קישור דברים והנה אם נחשוב שמה שזה י"א שנים ויו שנים גם אחרי הגדת הנכרי לא נשמע ממנו מאומה רגלים לדבר כמו ש"כ הנוב"י וקצת ונשמע כן בתשובת הר"ר אליעזר מוורדין שהביא המרדכי סוף יבמות נראה דיתכן לומר דעד כאן ל"פ אם בעי קישור דברים אלא דאין רגלים כדבר אבל היכא דאיכא רגלים לדבר מודו דנאמן אף בבא קישור הדברים והראי' לזה מהא דאיתא בב"ק ד' קי"ד אר"א אין מסל"ת כשר אלא בעדות אשה ואותיב רבינא לר"א מנחיל של דבורים ומשני התם שאני דקנין דרבנן היא וכ' מהרש"ל ביש"ש סי' כ"ח ויש לתמוה דמאי פריך מנחיל של דבורים דלא איירי במסל"ת לחוד אלא צריך רדיפת בעלים עכ"ל וכו' ודלא כמ"ש רש"י דרגלים לדבר שהם שצו עכ"ל רש"ל והרי רש"י אומר שלא כדבריו כי מש"כ רש"ל אח"כ להסכים דעת רש"י לדעתו איכו מובן דכיון דעכ"פ רדיפת בעלים מקרי רגלים לדבר א"כ מנ"ל לרבינא להקשות דילמא כאן לכך נאמן משום רגלים לדבר ומנ"ל דאם איכא יאוש שא"צ רדיפה בעלים והריב"ש בסי' נ"ט כ' בתוך דבריו והרי בנחיל של דבורים אינו אומר אלא מכאן יצא נחיל זה וחשיב מסל"ת ולא הצריכו חכמים רידוף בעלים רק משום דממונא הוא וכו' וודאי הריב"ש לא ע"ז סמך להורות דכא בעינן קישור דברים כי על ראיות אחרות כי ומכין לכו שגם באיסור ל"צ להיות עוד הוכחה אם אין קישור דברים והנה לדברי הר"ן וודאי הנך דמייתי בב"ק לענין אכילת תרומה מקרי קישור דברים וא"כ אדרבה לדעת הר"ן מיושב קושית הריב"ש דפסיקא לי' לרבינא דגם במסל"ת באשה צריך קישור דברים וא"כ הא דמייתי מנחיל של דבורים כלא קישור דברים היינו משום דאיכא רדיפת בעבים אבל לא עדיף רדיפת בעלים מקישור דברים בלא רדיפת בעלים ועכ"פ מדחזינן בנחיל דמהני רגלים לדבר דרידוף בעלים למסל"ת בלא קישור הדברים ה"ה לעדות אשה כל היכא דאיכא רגלים לדבר א"צ קישור דברים ומה שיש עוד בעדות עכו"ם אשר לא ראה רק נמצא מת בביתו אם יהי' נאמן הנה בעד מסל"ת מפי מסל"ת הסכימו להתיר ודלא כהריב"ש ואולם אם המסל"ת המגיד מפי אשר לא הגיד בפירוש כי הנכרי אחר הי' מסל"ת בזה לפמ"ש הב"י הר"ן חולק ואם באנו להתיר מכח ס"ס וכמש"כ מו' הגאון ני' כראה שצריך שלא יהי' ס"ס להחמיר וכאן אם הי' ספק בדבריו אולי אינו נחשב קישור דברים היה ס"ס להחמיר אולי אינו קישור דברים ואת"ל דהוי קישור דברים אולי הלכה כהר"ן והריב"ש דאין מסל"ת נאמן אם אינו מעיד בפירוש שהנכרי האחר הי' מסל"ת:

ובגוף הדבר שכתב ומהרי"ק ומהרא"י דמסל"ת נאמן מפי מסל"ת והכריחו כן מדאשה ועבד נאמן מפי אשה וכו' ומסל"ת עדיף מאשה דמתכוונת להעיד דהרי לר"ע כהנת אינה נאמנת ופנדקות מסל"ת נאמנת לא הבנתי דפשיטא להו להגדולים אלו דמסל"ת עדיף מאשה והרי הש"ך בי"ד סי' נ"ח ס"ק ב' מסיק דמסל"ת אינו נאמן בדאורייתא אפי' לא איתחזיק איסורא ואשה וודאי מהמני ומכש"כ לדעת הרשב"א וסיעתי' ולהש"ך אף הרמב"ם סובר כן וכמ"ש בסי' קכ"ז וא"כ אשה מהימנא בשאר איסורים אפי' באיתחזיק איסורא ומסל"ת עכ"פ באיתחזיק איסורא לכ"ע לא מהימן ואולם לר"ע דסובר אשה איכה נאמנת ומסל"ת נאמן יתכן לומר דר"ע סובר דכל שפסלה התורה כגון קרוב ואשה ועבד אע"ג דגזה"כ הוא מ"מ הרי עכ"פ גזרה התורה שאין נאמנים וא"כ הרי אמרינן אולי משקרי כי זה שאמרנו בס"פ מי שמת דקרוב לאו משום דמשקרי אין הפירוש כי ברור שאינם עתה בעדות זה משקרים דא"כ וודאי אי אפשר לפסלם דהא לא איברי סהדי אלא לשקרי רק דאנו אומרים שאין טעם פסלותם לעדות דחשידי לשקר כמו בגזלן ואינך רק גזירת הכתוב הוא כדאיתא התם בב"ב יע"ש אבל לעולם עתה שגזרה התורה כן אמרינן דמשקרי ואינן נאמנים לעדות וס"ל לר"ע כיון דהתורה אמרה דאלו אין נאמנים לעדות אי אפשר להאמינם בעדות אשה רק ע"א כשר דהתורה האמינו מע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה כמו דאיתא בספרי שהביא פ"י בסוגיא דתרי ותרי והנו"בי והתם ליכא למילף רק עד כשר כמו בשבועה אבל מסל"ת אינו עדות כלל והתורה לא פסלתו ולא האמינתו רק הוכחה דאין אדם עשוי להסיח לפ"ת דברי שוא ושקר והוי כעין חזקה וכמ"ש הט"ז בי"ד ריש סימן צ"ח רק דאין הוכחה זו אלים כ"כ להתיר ע"י איסור תורה עכ"פ באיתחזק איסורא אבל בעדות אשה יש לסמוך על דייקא ומנסבא וסמכו על הוכחה דמסל"ת ומעתה אין קושיא על הריב"ש שפוסל מסל"ת מפי מסל"ת מהא דר"ע כלל דכיון דלרבנן אשה וקרוב נאמנים בעדות אשה ראוי להאמין אף אשה ומפי אשה ועבד דהרי אין חשודים לשקר וכמ"ש הרשב"א במיוחסת סי' קכ"ח ולכך אין הפרש אשה מפי אשה למפי עצמה אבל מסל"ת שהוא רק כמו הוכחה כיון דאין הוכחה זו אלימא דהרי בשאר איסורים אין סומכין עליה מנין לנו כשיש עוד ריעותא שהוא לא ראה רק שמע מפי אחר מכין לנו שיש לסמוך דאם לא שיקר הראשון לפ"ת אולי השני משקר זכר לדבר תרי מעוטי מש"כ הר"ן בא"ט בביצים דמגרע הרוב ועכ"פ כשאין העכו"ם בבירור מסל"ת יש לעיין למעשה אבל בנידון זה שיש עוד ט"ע גמור וכמ"ש מו' ה"ג ני' דרחוק לספק בלאחר ג' ימים וודאי שיש לסמוך עליו וכדברי רבינו הגאון ובקנ"ע בשם מהראנ"ח כ' דתלי' בפלוגתא דלעיל אם בעי קישור דברים והדרן לקמייתא וכ"כ ג"כ הב"ש אמנם כבר הכריע רבינו מפני ט"ע שיש לסמוך וכ"ש בהצטרף שניהם יחד:

אחת היא אשר לבי נוקפי בעדות זה כי נפלאתי איך אפשר שיסיח העכו"ם לפ"ת על אשתו ועכו"ם אחר בפני ישראל שהרגו לישראל וכמתלהלה יורה זקים וחצי מות על אשתו לפ"ת. ולזה יש לחוש אולי באיבה גלה מסתורה מפני קנאת חמת גבר יתנכל עליה להפילה במכמורת בל תקום להפטר ממנה ואין זה רחוק בחק העכו"ם. וא"כ אולי כאשר באיבה גילה מה שלא היה לגלות אולי כן שקר ענה בה ורק עלילות דנרים שם עליה להכחידה מן העולם ומחמת איבה אמר מה שאמר וכבר כתב בע"נ בס"ק ק' בשם מהריב"ל דכל היכא שיש לחוש כי מחמת איבה אמר העכו"ם כן אינו נאמן והוא מסיק כי תלוי בראות עיני הדיין. והב"י הביא בשם רי"ו דכל היכא שיש לחוש כי שכרה את הנכרי אין להאמין רק מן הסתם אין חוששין. ופסקו הרמ"א ועכ"פ נראה שצריך לחקור כל שיש מקום לתלות ולחוש בדבר. וה"ה כאן שהדבר זר שיאמר לפ"ת על אשתו כי שפכה דם נקי בארצות האלה שיש בחמלת ה' עלינו משפט מות להשופך דם נקי וידוע דבר זה לכל וודאי צריך לחקור מה ראה על ככה להגיד כן על אשתו אם לא היה לו איבה עמה. וכן אופן הריגתו ששפכו זפת לתוך פיו ובפניו לא היה חבלה כלל הוא דבר זר וכמעט א"א לשני ב"א לעשות לאדם אחד מבלתי שישפוך על פניו אם לא כדרך שהיה ב"ד של ישראל עושין בפתילה של אבר וכ"ז זר ורחוק לשני ב"א לעשות לאדם גדול קומה וגם מה היה כי שהתה אשה עד עתה לשאול על היתירא אחרי כי כבר זה ששה שנים הגיד הנכרי מסל"ת מהריגת בעלה. ולזה בכל אלה יש לחוש לפענ"ד אולי יש בזה דברים בגו וצריך לחקור אצל הישראל השומעים דברי העכו"ם אם לא היה חשש בעדותו והנני כותב את כל הדברים האלה לכבוד אדמ"ו הגאון ני' ואם יראה ברוחב לבבו כי אין לחוש לזה יעשה כדבריו:

דברי ידידו הקטן מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה