אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן יח
בעזרת השם יתברך אור ליום ו' עש"ק ז' מרחשוון תר"ב לפ"ק אונגוואר יע"א:
ישאו הרים שלום חיים וברכה עד עולם לכבוד ידיד ה' הרב המאה"ג הגאון המופלג פאר עמו ויקרו. מרחוק יפיץ עכן אורו. יראו ויחזו הודו והדדו. צדיק מושל בי"א כקש"ת מוהר"ר שמואל זנוויל ני' לנצח האב"ד דק"ק פרעמיסלא והגליל יע"א:
נעימות ימינו ביד הרבני מוהר"ר שמואל כי' בהגאון מדינאב זצ"ל הגיעוני והנה היה אז הימים הקדושים אשר חלפו עלינו לטובה בעזה"י אשר השתרגו עלי טרדות רבות. וגם אחרי כן לא נפניתי ובפרט כי הדרת גאונו ני' יושב ודורש בענין חמור באיסור א"א כרוחב לבבו הטהור ולבבי יחול לפתוח בזה ומ"ש למרחוק במקום אשר אינם צריכים לי כלל ומעכ"ת ני' יודע את אשר כתב החלקת מחוקק בסי' י"ז סוף סעיף קטן י' יע"ש ואם כן דיבר הארז בלבנון מה יאמרו איזובי הקיר עד שכמעט נואשתי להשיב כלל ובפרט כי על הבא בשיטה אחרינא במכתב קדשו לא אוכל להשיב כלבבי. ואולם אמרתי כי עכ"פ לאו אורח ארעא לחשות לגמרי פן יהיה ח"ו כמזלזל בכבודו לזאת לקחתי שבוע זו איזה שעות בלילה לעיין בדברי קדשו ולבוא בדברים מעטים לפניו ומעלת כת"ר ני' את אשר יבחר יקרב:
ושורש החקירה באשה אשר נישאת לאיש אשר החזיק עצמו לג"ץ וכינה עצמו יצחק בן אברהם וגם כתב תעודה ומליצה היה לו על ככה ואחרי מספר חדשים עזב אותה גלמודה ועגונה ויבואו שנים ויגידו כי האיש ההוא לא גר הוא ולא יצחק בן אברהם שמו כי אם אייזק בעל מלחמה ומת במדינת הגר ולאשר לא היה עדותן מבוררת כ"כ אמרה האשה העגונה אל האנשים שישובו ללכת אל המקום אשר אמרו כי מת בעלה שם ואם יביאו עדות מספקת להתירה תתן להם שכרם ותתן משכנות על זה וילכו ויביאו עדותם כי איש אחד בשמו אייזיק בעל מלחמה מת שם פתאום ויגידו תואר קומתו קלסתר פניו צבע זקנו וענינו כי החזיק עצמו ג"כ לרופא ונשא ונתן בדברים קטנים וסימנים כאלה נודעו בבעל האשה הזאת אך לא ידעו שם במקום מיתת אייזק בעל מלחמה כי היה לו אשה במקומו וכי היה שמו שם יצחק בן אברהם רק קול בעלמא הגיד ע"א ששמע כי היה רגיל להחזיק עצמו בגר ג"כ ואין יודע הכל זולתי שני עדים הראשונים ואלה נוגעים בעדותן וכבר הביא הנו"בי קמא בחא"ה סימן כ"ז כי מהריב"ל ומב"י פוסלים נוגע בעדות וגם מהרח"ש בקל"ע פוסל נוגע בעדות לומר מת בעלה ומהר"ם ב"ח בספר גט פ"ש ועזרת נשים הסכים גם כן לפסול והנו"בי נוטה שם להקל מכח ראיותיו ולא מלאתי לבי להשיב את הארי לולא כי מעון אריות הנזכרים כולם פה אחד לפסול ישאגו בקול. לזה אמרתי לעיין בראיותיו של הגאון נו"בי והנה ראיה ראשונה בסימן כ"י באשר מבואר ביבמות ריש פרק האשה רבה דמעיקרא בעי לומר סברא הוא ומידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ודחי מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא ומסיק מתוך שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה מתחלתה ופירש"י ולא נסבא עד דדייקא שפיר הרי דאילולי חזקת איסור היה אחד נאמן כמו בחתיכה ספק חלב ספק שומן וכיון דדייקא ומנסבא שוב איתרע חזקה והויא כשאר איסורין והרי בשאר איסורין נוגע בדבר נאמן וכדמוכח מפירש"י ה"ה בעידות אשה ג"כ אפילו נוגע נאמן ותמוה מאוד להוכחתו זאת דהרי בשאר איסורין אפילו פסול עבירה מדאורייתא כשר להעיד בשאר איסורין דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה דלא קי"ל כר"א וכמבואר בי"ד סימן קי"ט ושם בסימן קכ"ז בש"ך סעיף קטן כ' שהאריך בזה ואם כן ראוי להאמינו גם כן בעדות אשה לפ"ד דמוכח דייקא ומנסבא הוי כשאר איסורין זה מבואר בכל הפוסקים דפסול לעדות מחמת עבירה פסול לעדות אשה לכ"ע וצע"ג על הנו"בי בזה אע"כ דאף ע"ג דמשום דייקא ומנסבא הקילו מ"מ לא הוי כשאר איסורין ולא האמינו חז"ל לפסול מחמת רשעו כיון דחשיד לשקר א"כ גם נוגע דחשוד לשקר מפני נגיעתו איכא למפסל:
וכ"ש אם כאמר דדבר שבערוה אפילו לא אתחזק איסורא אפ"ה אין ע"א נאמן וכ"כ הש"ש בשמעתתא וי"ר ותיתי לי כי ימים רבים טרם ראיתי דברי הגאון בש"ש אמרתי כן מטעם שכתב הגאון ז"ל דגם בממון אפילו לא אמר נגד חזקת ממון אפ"ה אין אחד נאמן ודברי מהרי"ק בשורש ע"ב צ"ע בזה א"כ וודאי אף דדייקא ומנסבא מרעי לה לחזקה אפ"ה אין לנו להשוות עדות אשה לשאר איסורין ועכ"פ מדפסלינן עובר עבירה דאורייתא לעדות אשה מכלל דאין עדות אשה שוה לעדות איסור דעלמא אם כן אין הכרח כלל לומר דנוגע כשר לעדות אשה ודברי נו"בי צ"עג:
וראיתי דדברי ש"ג שהביאו האחרונים דדווקא ה' נשים ששונאות זה את זה אין נאמנות אבל הזכרים הדומים לאלו הנשים נאמנים ואחד מהן בן בעלה אף ע"ג דנוגע לעדות מפני ירושתו ג"כ לפע"ד אינו ראיה כלל כי הש"ג התם לענין דינא דשנאה עסיק ואיכא למימר דמיירי בגווני דליכא למיפסל משום נגיעה ואיכא גווני טובא לא מבעיא לפי הצד שכתב המל"מ בפרק י"ג מהלכות גירושין בסוף הלכה ט"ו דאף אם כבר יש עדים שטבע במשאל"ס אפ"ה ה' נשים אין נאמנות והרי במשאל"ס כבר ירדו לנחלה היורשים כמבואר בטוש"ע ח"מ סיון רפ"ד וכן אם נאמר דה' נשים אפילו במל"ת אין נאמנות כמו שהביא הב"ש וכן במגי' למל"מ איכא ב"מ ג"כ במסל"ת רק בלאו הכי לא קשיא כלל דהרי מצי מיירי ביודע שאין לו לירש כלום כגון שכתובתה מרובה מנכסי בעלה או לדעת ר"ח וסיעתו שאמר על אחד מן הבנים שיירשנו וכן אם העד הזה יאמר בשעת עדותו שהוא יודע שאין עדותו מועיל לירד לנחלה וכיוצא בזה דאין לפסלו משום נוגע בעדות:
ובסימן כ"ט כתב להביא עוד ראיה שכתבו התוספות שהוצרך למתני עבדים וכו' משום דלא תימא כיון דלאו מחמת עבירה פסולים מכשרי לעדות החדש כמו קרובים לר"ש וכ' הנוב"י א"כ בעדות אשה שג"כ קרובים ועבדים כשרים אף פסולי דאוריית' כשרים כל שאין פסולו מחמת עבירה ולפענ"ד אינו דומה כלל דוודאי אשה ועבדים וקרובים דפסולים רק מגזירת הכתוב ולא משום דחשידי לשקר לכך האמינום חז"ל בעדות אשה וכן הוא להדיא בתשובות המיוחסי' להרמב"ן בסימן קכ"ח דלכך הכשירו חז"ל עדות נשים ועבדים וקרובים מפני שאין אנו חושדים אותם למשקרים יע"ש לאפוקי נוגע דעיקר פסולו רק מפני חשש דמשקר וכמ"ש הסמ"ע והש"ך והסכים הנו"בי ז"ל לדבריהם איך אפשר ללמוד דכשר מהנך דלא חשידי לשקר. והנה פסולי מחמת עבירה יש לעיין אחרי דלא קי"ל כר' מאיר דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה והא דפסול לעדות כתבו התוספות בבכורות דף ל"ו ע"א משום דכיון דרשע הוא ממילא הוא פסול משום אל תשת רשע עד וא"כ לכאורה ג"כ הוא רק מגזירת הכתוב וקשה לדברי הרשב"א במיוחסת הנ"ל דלכך האמינו נשים ועבדים משום דפסולין מגזה"כ והרי אף פסולין לעבירה ג"כ לא מפסלי רק מגזה"כ וצריך לומר דאע"ג דלא קי"ל כר"מ מ"מ סברא הוא דהא דפסלה תורה רשע כעדות לכל דבר שצריך שני עדים וודאי משום רשעתו הוא חשוד לשקר אע"ג דמהימן לענין איסורין לא מהימן לעדות משום דחשוד לשקר לכך אינו נאמן לעדות גמור ואינו דומה לקרובים ואינך דאפילו משה ואהרן אינם מעידים מן התורה אע"ג דוודאי לא משקרי כדאיתא סוף פרק מי שמת וכן לענין נשים ועבדים דאפילו מוחזקים לכשרים גמורים לא מעידים מגזירת הכתוב לכך בעדות אשה אע"ג דהקילו חז"ל להאמין עדות נשים ועבדים דפסולין מגז"הכ בלבד לא האמינו לפסולין מחמת עבירה דפסולים לעדות גמור מפני שחשודים לשקר (ובזה יש ראיה להסוברים דע"א אינו נאמן מדאורייתא בעדות אשה) יעיין בנו"בי קמא סימן כ"ז ועכ"פ רבותא גדולה היא דפסולים מחמת עבירה אין נאמנים לעדות אשה וקרובים ונשים ועבדים נאמנים לדידן דלא קי"ל כר"מ. ובזה נדחה מה שכתב הנו"בי עוד שם בסימן כ"ט דכמה ראשונים כתבו פסולים מחמת רשעם מכלל דשאר פסולי תורה כשרים. ולדברינו פסולים מחמת עבירה רבותא טפי דפסולים מפסול נוגע דזה עיקרו מגז"הכ וזה עיקרו משום דחשיד לשקר. ובאמת ברי"ף ורא"ש כתב סתם פסול מן התורה רק דהנו"בי יפרש דקאי על גזלן. ובאמת ליתא כדאמרן. ולפענ"ד אין לזוז כלל מדברי רבותינו האחרונים שכולם פה אחד לפסול נוגע לעדות אשה ומדברי הרשב"א בתשובה סימן תקס"א מבואר לכאורה בנוגע פסול להביא את הגט שכתב שם דשכיר נאמן להביא את הגט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם וכתב שם וז"ל ואף זה נאמן (לפנינו כתיב ואין זה נאמן והוא טעות סופר וצ"ל ואף זה נאמן וכן הגירסא בספר קול בן לוי סימן ה' דף ע"ב כן מצאתי בגליון תשובת הרשב"א שיש לי ממו"ח הגאון מוהר"ר ד"ד שצ"ל) אף על פי שהוא שכיר אינו נוגע בדבר והביא ראיה מדתנן במתניתין הכה כשרים לכתוב. צ"ל להביא:
חוץ מחש"ו ולא תני שכיר וכן מה' נשים שכשרות להביא את הגט מפני שהכתב מוכיח הרי לא הכשיר הרשב"א רק שכיר דהוא רק פסול דרבנן ועל זה סובבים ראיותיו דאם היה שכיר פסול אף דהוא רק ומדרבנן הוי תני לי במתניתין אבל פסולי תורה אע"ג דמודה הרשב"א דאין נאמנים לומר בפנ"כ ובפנ"ח כמבואר בדבריו ריש גיטין לא קשיא ליה רק שכיר דפסול דרבנן הוי ליה למתני' ועכ"פ כתב להדיא דאין נוגע מכלל דאם הי' נוגע הי' פסול וזה סתירה למה שכ' הנוב"י תנינא בחא"ה סי' קכ"ח דנוגע כשר לומר בפני נכתב ומדברי רשב"א בתשובה זו משמע לפסול נוגע לומר בפנ"כ וכו' וכבר זה ימים דנתי על ראיותיו שם שהביא כי יש לדחותם ואין כאן מקומו אבל לענין נוגע בעדות מיתה וודאי דברי הגדולים הפוסלים עיקר לפענ"ד באופן שלדעתי העני אין לסמוך כלל על העדים שקצבו להם שכר אם יועיל עדותם ואולם הרי האשה בעצמה יודעת ג"כ ששם בעלה אייזק בע"מ ובוודאי ידעה ג"כ מן התוארים. והענינים אשר הוזכרן בעדות אשר העידו בחוסט ופשוט דהאשה נאמנת ולא מיקרי קטטה וכמ"ש מר הי' ואולם הדבר אשר עומד לנגד זה מה שהוחזק במקום האשה לגר ושמו יצחק בן אברהם ובחוסט העידו רק דאייזק ב"מ מת ובזה האריך הגאון מהר"ז מרגליות בחא"ה סי' זי"ן בכיוצא בזה וכ' דכיון דאיתא בב"ב דף קס"ז ע"ב דפריך וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק לי' לשמו יב"ש ומסיק כל שהחזיק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו ופירשב"ם דכולי האי לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר והנימוק"י כ' דבאמת הי' נודע הדבר וכ' מהר"ז בספרו בית אפרים הנ"ל דכיון דחזקה זו מצד הסברא אין לנו ראיי' דע"א נאמן לסתור חזקה זו דאע"ג דבכל אשה איכא חזקת א"א וחזקת חיים ואפ"ה חזקה דדייקא ומנסבא מרע להו היינו דוקא חזקה דמעיקרא בעלמא אבל חזקה דמן הסברא אלים טפי אין לנו להקל מפני סברא דדייקא ומ"ש מעכ"תר דלעניין השם איתא רק סברא זו אבל לא לענין תכונת אדם וענינו לא מצינו כלל לא ידעתי הפרש בין לסברת הרשב"ם בטעם דכל שהוחזק שמו שלשים יום ובין לטעם הנימיקי דתרוייהו איתנהו ומכ"ש בזה שהי' בידו כתב עדות וכת"ר ני' כ' זה דרך הרמאים הלא על זה דנין אם הוא רמאי וכבר כתב הנוב"י קמא להתיר עפ"י כתב מליצה שהי' ביד אחד דכתבי מליצה לא מושלי אינשי ולגביבה ולאבידה לא חיישינן:
ומעכ"ת ני' פתח עוד להתיר דכיון דרוב המחזיקים בדת ישראל אינם גרים דלא אלים החזקה לסתור הרוב דרובא וחזקה רובא עדיף כדאמרינן בעלמא:
ומה שכ' עוד כ"ת הכא דאיכא אומדנות כי שקר ענה כי גר צדק לא יעשה מעשים אשר לא כדת וכו' לא ידעתי כוונתו דזה דאם הי' ידיעה שהוא הי' אייזק בע"מ אבל אי אמרינן כי איננו הרי לא ידענו ממנו מאומה רע רק במה שהרחיק נדוד מאשתו ובזה אולי אנוס הוא:
הנה מ"ש מעכ"ת ני' דרוב המחזיקים בדת ישראל אינם גרים יש לעיין דלכאורה כיון דרובא דעלמא אינם ישראלים ומה שמחזיק בדת ישראל אינו ראיה דאמרינן גר הוא וא"כ רובא דעלמא מסייע לאמירתו וכ"ש מה שכתב תעודתו בידו המעיד עליו כי גר הוא:
ובתוס' ביבמות דף מ"ד ע"א ד"ה במוחזק לך כתב שם דהא דאינו נאמן לומר גר אני אבל אם לא ידענו מהימן מגו דאי בעי אמר ישראל אני וכן דרוב הבאים לפנינו בתורת יהודית ישראל הם וכ' הה"מ בפי"ג מהלכות איסורי ביאה שכן דעת רובי המפרשים (יעויין שם דהראב"ד חולק) מיהא זה אם אנו מסופקים אולי ככרי היא ולא נתגייר בזה כתבו התוס' דלכך נאמן לומר שהוא גר ולא באו התוס' רק לשלול כי הנוהגים בתורת יהודית בחזקה דלאו נכרים נינהו ולכך נאמן לומר גר הוא ובריטב"א כתב גם בזה דנאמן לומר גר הוא כשאינו מוחזקין בו שהוא נכרי משום דמילתא דעבידי לגלויי וצ"ע:
ויש להביא ראיה מדברי התוס' האלו דלא אמרינן דרוב הנוהגים בתורת יהדות ישראל נינהו ולא גרים כי התוס' הוכיח' סברתם דלא ידעינן כי' דנכרי הוי מהימן לומר גר אני מהא דאמר ר"י שם נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך יע"ש והנה הגמ' שם מקשה על הא דאמר ר"י דאינו נאמן לפסול את בניך דהא אמר ר"י יכיר יכירנו לאחרים מכאן וכו' נאמן אדם לומר בני זה ב"ג וב"ח ומשני רנ"בי ה"ק לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי והתוס' שם בד"ה נאמן אתה הקשו ממ"נ אם אשתו נכרית בלא"ה אע"ג שהוא גר גמור הבנים כמותה ואם היא ישראלית גם אם הוא נכרי בניו כשרים וא"ל נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא גם אם איכו נאמן פגומין הן דר"י אית לי' בת גר זכר כבת חלל זכר יע"ש מה שתירצו ואם נאמר דרוב הנוהגים בתורת יהדות ישראל הם ולא גרים א"כ לא הקשו מידי דלעולם לענין פגום מיירי שהוא גר לפסול את הבנים דרוב הנוהגים בתורת יהדית ישראל הם ולא גרים וא"ל דא"כ אמאי הוצרך לומר שנתגייר בינו לבין עצמו דאפילו נתגייר לפני ב"ד ג"כ יהי' הבנים פגומים לר"י זה אינו קושי' דעל הגר עצמו וודאי אין להקשות אמאי אומר כן וכי הוא יודע דין בת גר זכר מה הוא ועל תנא דברייתא לא קשה למאי השמיענו שאמר שנתגייר בינו לבין עצמו ולא אמרו סתם שאמר דגר הוא הא איכא להשמיענו דאמר לי' ר"י דנאמן הוא לפסול את עצמו ושויא נפשי כחתיכה דאיסורא אלהיות דינו כנכרי וגם הוא רבותא דאע"ג דפסול עצמו ושוי' נפשי נכרי אפ"ה אינו נאמן לפסול את הבנים ולא אמרינן מתוך שנאמן על עצמו נאמן על הבנים כדאיתא בהניזקין מתוך שאתה נאמן על שכרך נאמן אתה לפסול ס"ת ולרנ"בי אולי א"כ הי' אומר שנתגייר לפני ב"ד הי' נאמן לפסול הבנים כמו שנאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח ורק מפני שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמו אינו נאמן דלדבריו ככרי הוא ואין עדות לנכרי אע"כ דלא מחזקינן לי' שהוא ישראל ולא גר מפני שהוא נוהג בתורת יהדות ויש קצת ראי' מתלמודן עצמו דפריך דאמאי אינו נאמן לפסול את הבנים דהא נאמן לר"י לומר בני זה בן גרושה והרי לשני הפירושים שכתבו התוס' בב"ב דף קכ"ז ע"ב ד"ה כך נאמן אין ראי' מיכיר יכירכו לאחרים רק שהאב נאמן לומר נגד החזקה אבל מניין לנו שהוא נאמן לומר נגד הרוב רק דא"כ קשה על התוס' שכתבו דעכ"פ רוב הנוהגים בתורת יהדות אינם נכרים רק או ישראל או גרים א"כ מאי מקשה תלמודן דליהימן לפסול הבנים משום דר"י ס"ל נכרי הוולד ממזר דלמא לעומת הרוב אינו נאמן וע"כ צ"ל דס"ל להמקשן דכיון דמסברא לא הי' נאמן רק מקרא דיכיר שוב לא נחלק ביניהם:
ואולם אף אם נאמר כדברי מעכ"ת כי' דזה מקרי רוב לפ"ד בית אפרים דזה שהוחזק בעיר שלשים יום מיקרי חזקה מן הסברא דאלים מחזקה דמעיקרא א"כ מניין לנו שרוב עדיף מחזקה כמו דבכל מקום דאמרינן רובא עדיף מחזקה היינו חזקה דמעיקרא דמן הסתם לא נשתנה בזה אמרינן דאם יש רוב כנגדו אלים הרוב לומר שנשתנה אבה נגד חזקה שהוא מצד הסברא מניין לנו והרי בתרי רוב לא אזלינן לאפוקי ממון ובחזקה שהוא מצד הסברא מוציאין וממון כמו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכיוצא בזה דמדאורייתא לא בעי קיום להפוסקים אפילו בטוען מזויף דלא חציף אינשי לזייף:
והגאון בית אפרים אלימא לי' חזקה דהוחזק שלשים יום כחזקה דלא חציף אינשי לזייף כנראה למעיין בדבריו:
איברא דהר"ן בתשובה שהביא הרב בית אפרים שם כ' דחזקת שם מיקרי חזקה העשויי' להשתנות והגאון בית אפרים כ' ליישב דלא תיקשי על הר"ן מהך דאמרינן בב"ב דכל שהוחזק ל' יום אין חוששין כתב דדוקא התם משום שגילה דעתו מתחלה דדעתו לשנות שמו וזה דוחק לפי עניות דעתי דבין להרשב"ם ובין להנימוקי לא יתכן לחלק בין שגילה דעתו או לא ואף שהר"ן כתב להדיא שם בסי' ל"ג דלכך אין לחוש מפני שגילה דעתו בפירוש שישנה שמו היינו משום דאם לא הי' מגלה דעתו לא הי' מקום כלל להתיר כיון שבעלה של זו אית לי' שם אחר אבל מ"מ אם הי' חזקה זו אלים כ"כ כמ"ש הבית אפרים דהוי חזקה מצד הסברא רחוק הוא שיועיל מה שגילה דעתו בתחלה אלא דהר"ן סובר דהתם בב"ב לא קאמר רק דכיון דהוחזק למ"ד יום לא חיישינן והיינו דאין לחוש עוד דחששא בעלמא הוא דילמא משנה שמו דהרי בשעת הסכנה כותבין ונותנים אע"פי שאין מכירין מכלל דלא חיישינן להכי מן הסתם אלא דהי' לנו לכתחלה לחוש במקום שיש תקנה לדעת שזו אשתו וודאי לבלתי כתוב גט אא"כ אשתו עמו וע"ז משני דכל שהוחזק למ"ד יום אין חוששין עוד ואין מוכרח שיהי' זה חזקה גמורה דאיכא למימר דפעמים מפני סיבה דאתרמי לי' משנה שמו ונזהר בעצמו זמן ארוך רק דמן הסתם אין לחוש לכך ולא הוי רק כשאר חזקה דמעיקרא דאמרינן אוקי מלתא אחזקה קמייתא ואע"ג דדיינין כי קרה מקרה שנשתנה מאשר הי' לא חיישינן להכי ה"נ במעידין עדים או בכתב פב"פ ממקום פלוני מת לא חיישינן אולי שינה אחד שמו גם כי לא הוחזק אותו פלוני בשם זה במקום שמת שלשים יום ולא הוי רק חזקה דמעיקרא וגם כי הוחזק שלשים יום לא אלים כ"כ סברא זו לומר דלא מרעא לה חזקה דדייקא ומנסבא לסברת הר"ן בתשובה ובפרט בנידון זה שהעידו על אייזק בע"מ שכן הי' דרכו להתחפש ולהשתנות ואף כי שאין אנו יודעין אם בעל האשה הי' שמו אייזיק בע"מ הי' אפשר לצדד ולהקל לומר שתולין הקלקלה במקלקל ואולם הגאון בית אפרים רב גובריא ולא עצרתי כח להשיב על דבריו ובפרט כי מדברי הה"מ בפ"א מהל' א"ב ומדברי ש"ג בשם ריא"ז בפ' עשרה משמע כדבריו ואם הך דהוחזק שלשים יום חזקה גמורה היא בעני' לא ידעתי מקום להקל:
ולפענ"ד יש להעמיד יסוד התירה של אשה זו מכבלי העיגון על מה שאמרו העדים לפני שקצבו מהם שכר דלא הוי נוגעים בעדות ואך מעכ"ת ני' כתב שלא הי' עדותו מועיל כ"כ רק אולי על צד היותר טוב עשו כן ראוי עתה להפך בקיום דבריהם הראשונים או לבקש מן העדים אחרי כי בלא"ה לא יטלו שכר יגמלו חסד עם האשה ולהעיד שלא ע"מ לקבל פרס כלל לא בתחלה ולא בסוף ואע"ג דכתב הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט' דכל שהעידו פעם אחת כשהיו נוגעין לא מהני כשיעידו דעבידי לאחזוקי שיקרי הנה הקצ"ח בסי' הנ"ל ס"ק ב' חולק והביא ראיות והובאו קצת גם בתומים) דלא אמרינן ולפי הטעמים שכ' הקצ"ח שם בעדות אשה לא שייך למיחש וכן ליכא משום תחלתו בפסול שהרי בשעת ראיי' הי' נוגעים ואף את"ל דגם בנגיעה שייך לומר דתחלתה בפסול וסופו בכשרות פסול מ"מ הרי כאן תחלתן וסופן בכשרות ויש לצרף אז כשיעשו עדים לסלק נפשם מן השכר הסברות שכ' הדרת גאונו ני' להתיר אבל אם על א' מב' אלו א"א להעמיד יסוד ההיתר ידון בדבר מי שלבו רחב ושלם וכשל כחי מסבל שיבא מכשורי הדין דברי ידידו שוחר טובתו:
הקטן מאיר א"ש: