אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן ז
להרב המאור הגדול מוה' שבתי אבד"ק פעטשי ניידארף:
מכתבו היקר הגיעני ואודות האשה אשר הרתה לזנונים ונשאת לאחר והוא לא ידע אם יש להתיר לאחר לידתה להבעל להיות עמה כי כל מכיריו יעידו כי הוא תם ונקי ובשגגה נשא אותה וכבר ראה מעכ"ת כי' דברי נוב"י ורצה בטובו לשמוע דעתי העניה. ידיד נפשי הנה כבר בתשובה אחת להרב אבד"ק מאהר כתבתי כי לבי נוקפי לסמוך על הגאון בזה כי הוא ז"ל בסימן י"ח לא הביא רק דברי מהרי"ו שכתב תחלה להתיר משום דזנות לא שכיח ושוב סתר מהרי"ו דנהי דזנות בעדים ובהתראה לא שכיח אבל מ"מ בלא עדים שכיח ולכך מצא הנוב"י מקום להקשות עליו דנהי דזנות שכיח אבל שתתעבר בזנות לא שכיח. ואולם מהרי"ל בהשובה סימן ק"י גם הוא אוסר וכתב בסוף התשובה הנ"ל והא דמפלגינן בס"פ ד' אחים לענין הבחנה דלא שייך מכח טעמא דמפרש התם ובזנות שלא שכיח לא גזרו או דלא איצטריך כדמפרש התם אבל לענין מעוברת ומניקה שייך כמו כן בזנות כדלעיל עכ"ל הרי שעמד ע"ז שהביא הגאון בנוב"י ודחה. ונראה מדבריו דהכלל הוא דכל היכא דשייך טעמא שגזרו רבנן במלתא אף דלא שכיח אמרינן לא פליג ורק בהבחנה דלא שייך הטעם אמרינן דלא גזור אבל היכא דשייך כמו זונה שילדה דשייך טעמא דמינקת חברו אמרינן לא פליג גם בתשובה האחרונה מכתבי מהרא"י בסימן רס"ט כתב דכל היכא דשייך הטעם אמרינן לא פליג רבנן אף במלתא דלא שכיח ייע"ש. והח"צ דחה ראייתו ואנכי בעניי הבאתי ראיה לדברי מהרא"י מסוגיא דגיטין בפ"ק דבחד דיכול אף ע"ג דלא שכיח אמרינן לא פליג רבנן כיון דלא מוכח ההפרש ורק בפקח ונתחרש דידוע וניכר ההפרש וכן בבעל עצמו או בבי תרי בהא אמרינן דלא פליג רבנן ועכ"פ כיון דמהרי"ל הביא הסוגיא והסברא שכתב הנוב"י ודחה אם הנוב"י היה מביא דברי המהרי"ל וחולק עליהם אולי הייתי סומך על דבריו עתה שנראה שלא ראה דבריו וידוע תקפו של מהרי"ל שכמעט בכל דבריו אנו פוסקים כמותו איני אומר בזה לא איסור ולא היתר ופשוט שזה שהיה הבעל בשוגג גם את"ל דלא ניחוש לדידה ונאמר אולי גם הוא תחשוב כן מכל מקום לא מהני אלא שאין צריך לגרש ולא לברוח אבל מ"מ הפרשה צריך לדעת האוסרין: