אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
השמטה לחלק אבה"ע
קידושין על תנאי והיתר מאה רבנים למי שאבדה אשתו
החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאה"ג הגאון המופלג החרוץ ושנון. גזע תרשישים בנן של קדושים כקש"ת מוה' יקותיאל יהודה ני' אבדק"ק גארליץ יע"א:
יסלח כא הדר"ג ני' על כי אחרתי עד כה להשיב מפני כבודו הרמה וכבוד מח"ו י"נ הגאון מוהר"ח מצאנז ני' ה' יודע כי רבו הטרדות עלי יתר מכחי נוסף לזה תלאות שונות אשר מקצתם בחסד ה' שקטו לע"ע יוסיף השי"ת להגדיל חסדו לבל ישמעו עוד. ועוד עניינים אחרים אשר א"א לפורטם ואולם עתה אמרתי יהיה מה אף בדברים מעטים ארוצה אליו מחמד לבי לבל אוסיף עוד להראות כמזלזל בכבודו ח"ו. הנה הרב הגאון מצאנז ני' פתח שני שערים לפתוח כבלי העיגון מן האיש אשר הלכה אשתו ממנו מפני זלעפות רעב האחד שיקדש אשה אחרת על תנאי אם אין אשתו קיימת ואם קיימת לא יהיו קדושין ואין לחוש דאולי אשתו קיימת ונמצאו בעילותיו בעילת זנות כמ"ש גדולים בקידושין ע"ת אם יש לו אח שאינו בר חליצה דכל כה"ג לא הוה בעילת איסור כלל. והדר"ג ני' כתב דאינו דומה לתנאי דאם ימות בלי ז"ק דהתם יש לסמוך על רוב נשים מתעברות ויולדות ועוד צדדים אחרים דלא יבוא לכלל בעילת זכות ועוד דהתם הוא מקוה כל ימיו בכל בעילותיו שתהיינה לשם אישות משא"כ הכי שהוא בא עליה על הספק אולי אשתו חיה א"ד. ובאמת שדבריו דברי טעם לחלק בין האי דתנאי שלא תהיה זקוקה ליבם לתנאי זה ומרהיטת דברי תשובת מעיל צדקה דף ד' ע"ג וע"ד (דפוס פראג) משמע כן. ואולם ממה שכ' אח"כ ראי' דלא הוה בעילת זכות מדתקנו נשואין לקטנה ולא חששו שמא תמאן משמע דאין חילוק דלעולם כל שהוא חושב להיות דרך נשואין שוב אין איסור. והיה נלפע"ד דתליא במחלוקת הרמב"ם והתוספת והרא"ש שהביא בב"י בסימן א' דלהרמב"ם בקטן כיון שלא תקנו לו נשואין א"כ אסור להשיאו אשה ולהתוספות והרא"ש מותר אע"ג דלא תקנו נשואין מ"מ אין בו משום בע"ז להתוספות והרא"ש א"כ כאן אע"ג דאיכא למיחש שמא יתבטלו הקדושין מ"מ אין לאסור אבל להרמב"ם יש לחוש כיון דעל קטן דלא תקכו נשואין יש איסור בדבר אין לנו להתיר רק מה שמצינו שהתירו רבותינו ז"ל כבר כמו בתנאי דיבום לא בענין אחר מטעמו של מעכ"ת ני:
והנה הטור פסק בזה כהרמב"ם דאסור להשיא לקטן קודם שתקנו לו נשואין ותמה הב"ש שם היאך פסק הטור היפוך דעת אביו הרא"ש ואני תמה דדברי הטור והש"ע לכאורה סתרי אהדדי דבסי' א' סתם המחבר כדעת הרמב"ם דלא ישא קודם זמן י"ג שלא תהיה כזנות. ובסימן ל"ז סעיף י"ד כתבו הטור ובש"ע קטנה שהלך אבי' למדה"י דלדיעה הראשונה צריכה מיאון. ולדעה ה"ב שהיא דעת התוס' והרא"ש שם אינה צריכה מיאון. וסיים הטוש"ע ומ"מ אין לאסרה עליו משום דתחשב אצלו כזנות כיון דדרך נשואין וקדושין היא אצלו. יעיי"ש סתם וכתב דלכ"ע אין איסור. ואין טעם נכון לחלק בין קטנה אם לא תקכו נשואין ובין קטן והרי הרא"ש ב"פ הא"מ שם ילוף הא דאין לאסור משום זנות בקטנה מהך דס"ל להרא"ש בפשיטות דמותר להשיא כקטן וה"ה לקטנה והטוש"ע אוסרים בקטן ומתירים בקטנה וצ"ע לחלק. ואין הזמן מספיק לעיין אם עמדו האחרונים בזה [א"ה עיין בב"ש סימן ל"ד ס"ק כ' ובטו"ז שם סק י"א שהעירו בזה ותי' דבקטנה תקנו לה נשואין שלא ינהגו בה מנהג הפקר עיי"ש] ואולי יתכן לומר לפימ"ש הב"ש סימן ק"ו סק"ב דלדעת הרא"ש והטור אין איסור בפלגש א"כ לכך התירו לו ליחד קטנה אם אין אביה כאן ולא מיחשב ב"ז משא"כ בקטן ל"ש זה וכפי הנראה סיגי' דעלמא בפרט במדינת פולין כדברי התוס' והרא"ש הן לענין קטן הן לענין קטנה. ויש לעיין עוד אם יש לחלק בין קטן דא"א לו לישא ובין קטנה ואכ"מ להאריך עוד בזה ויעויין בב"ש סימן ל"ז ס"ק כ"ג בסוכו:
ולבי מהסס עוד מטעם אחר לבלתי התר ע"י תנאי בקדושין כי ראיתי שני טעמים חלוקים על תקנת רגמ"ה שלא כישא שתי נשים הר"ן בתשובה סימן מ"ח כתב הטעם מפני קטטה שלא יכניס אדם מריבה בתוך ביתו. ולזה פלפל הר"ן שם אם הרשתו אשתו לקחת לו עלי' אשה אם רשאי ומהר"ם פדוואה בסימן י"ד כתב הטעם כי שקדו על תקנת בכות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן ולשני הטעמים אף פלגש אסורה לו ליקח על אשתו לכאורה. וראיתי בכנה"ג שכתב בפשיטות בסימן א' אות כ"ד בפלגש לא נזר רגמ"ה שלא גזר רק על הנושא אשה על אשתו ואין פלגש נקראת אשתו ואם רגמ"ה סובר דפלגש אסורה מן התורה אין ראי' מלשון אשה על אשתו דלא גזר בפלגש כיון דבלא"ה אסורה מן התורה אבל מ"מ המתירין פלגש לא יתירו לקחת פלגש על אשתו אחרי גזירות הגאון כיון שהיא בכלל הגזירה לפי הטעמים. ואולי סובר הכנה"ג דכיון דאין שם קידושין לא הוצרך לגזור בזה הן לטעם הר"ן מפני קטטה או לטעם מהרמ"פ מפני חסרון מזונות כיון שהוא בלא כתובה וקידושין ויוכלו להפרד זה מעל זה כל עת שתהיה מריבח ביניהם וכן בטעם דחסרון מזונות כי יראה כי אזלת יד יתפרדו. לכך אין הפלגש בכלל הגזירה ועכ"פ בקידושין ע"ת כיון שאינם יכולים להפרד מבלי גט הרי הוא בכלל הגזירה. ולכאורה היה אפשר דנימא דאין בו משום בעילת זכות מפני התנאי והוא בועל לשם אישית ולומר שאינה בכלל הגזירה מפני שאינה נקראת אשתו לכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי רק די"ל אדרבה דלשני הטעמים אף את"ל דפלגש גם היא בכלל גזירת רגמ"ה וכדאמרן מ"מ בתנאי כזה מותר דהא אין לו שתי נשים דאם תבוא הראשונה השני' אינה אשתו ולעולם אין לו רק אשה אחת ולא תהי' קטטה בביתו וגם לא ירבה בנים רק מאשה אחת.
אבל ממה שכתבו באשה שנטרפה דעתה ר"ל להצריכה היתר מ"ק רבנים מג' מדינות ולהשליש גט וכתובה ולא נמצא להתיר לו שישא אשה על אשתו על תנאי שאם תשוב לדעתה יהיו קידושי שני' בטלין מכלל דלא ס"ל דאריך למיעבד הכי אם משום דכיון דעכ"פ השניה אגידה בו כל עוד שהראשונה חי' מקרי נושא על אשתו ולא פליג ר"ג בגזירתו או מטעם אחר דאם תשוב לדעתה וה"ה בנידון זה אם תשוב לביתה הראשונה אצל בעלה תצא השניה בלא גט תווהו בה אינשי ויאמרו א"א יוצאת בבא גט וזה אחד מן הטעמים שכתב בתשובת מהר"י מינץ סימן שראוי לתקן שלא יועיל מיאון פן יאמרו א"א יוצאה בלא גט. וכנראה דאף החולקים שם מטעם כיון שתקנו חכמים ואמרו דמהני מיאון אין לבטל דבריהם ז"ל שתקנו קידושין לקטנה ואמרו דמיאון יבטלו הקדושין א"א לחלוק על דבריהם ולחוש מה שלא חששו הם אבל לעשות מעשה קידושין בגדולה ואח"כ תצא בלא גט בוודאי אין נכון לעשות כן ואינו דומה לתנאי דלא תזקק ליבם דלא חששו שמא יאמרו יבמה יוצאת מבלי חליצה דהתם איכא יבם מומר או חרש או נאבד ויודעים דזה דבר שצריך חקירת חכם אבל שתהי' דרה אשה עם בעלה ואח"כ תצא בלא גט בוודאי איכא למיחש לשמא יאמרו כו' ואם נאמר שאם תבוא האשה הראשונה נצריכה גט לשני' מפני כך אין לפסול כשירה לכהונה על לא דבר ועוד כי יאמרו כי התירו חפנים לישא שתי נשים לזאת לא ישאני לבי לומר לו לקדש ע"ת אשה אחרה.
ולהתירו לקדש אשה אחרת ע"י התרת מאה רבני' ולהשליש גט וכתובה כמשפט וכמ"ש רבותינו בדין יוצא מדעתה בספריהם דהיה נראה לכאורה לומר דבזה לא החרים הגאון ג"כ באשה ההולכת מבעלה אף שתחילתה באונס מפני זלעפות רעב מ"מ שחלפו כבר ה' שנים ח"כ אם ברצון נפשה וזדון לבה לא תאבה לשוב לבית בעלה ולבניה הא בוודאי בזה כא גזר רגמ"ה כמו בשאר מורדת ורק החשש שמא באונס אינה יכולה לשוב ואע"ג דבאמת בראה דלא שייך לומר בכה"ג אונסא קבה אית ליה דמי יודע מאשה שהרחיקה נדוד ואין לאל ידה לשוב מ"מ לא שכיח שימשוך האונס זמן רב כזה והרי יש שני צדדים לו' דאין כאן חרם כלל דאולי מתה ואולי בזדון לב לא תשוב. מ"מ עכ"פ ע"י התרת מאה רבנים מג' מדינות והשלשת גט וכתובה יש מקום להתיר:
והנה הטעם דצריך מאה רבנים מג' מדינות דוקא כבר דיבר מזה ידידי הגאון מוהר"ח מצאנז ואני זה ימים כבירים אמרתי הטעם עפ"י מה שראיתי בליקוטי מהרי"ל ריש הלכות גיטין שכתב שם דהיה מנהג קהילות שו"ם שאם יארע גנו באחת מן הקהילות לא יותן הגט באחת מהן אם לא ישלחו לשני הקהילות האחרות ויסכימו גם הם על הגירושין. וכתב שפעם א' היה וועד הקהלות במאגענצא ואיקלע גט שם ולא רצה מהרי"ל להקל על הזוג שיסכימו אותם שהיו שם בשליחות אחיהם משני הקהילות על הוועד אך הצריך לשלוח שליח מיוחד להביא הסכמות ממקום הקהילות כי אמר עיקר התקנה לא נתקנה מעיקרא רק להחמיר על הזוג ולהרבות ההוצאה אולי ירע בעיניהם להוציא ויבטל הגט וע"כ הצריכו לשלוח בשלש הקהילות תמורת החתימות יע"ש ולזה נראה דהיינו טעמא נמי שתקנו שיהיו מאה רבנים מג' מדינות דוקא ג"כ להרבות הטורח על הבעל המבקש ההתרה ולכך אמרתי אז על עובדא שהתירו חכמי הדור לא' לישא על אשתו המטורפת אשה אחרת ורצה הבעל לקבץ ביריר פעסטה חתומים מרבנים מג' מדינות לבלתי הטריח לכתת רגליו ממדינה למדינה. ואמרתי כשם שלא רצה מהרי"ל ז"ל לסמוך על שנמצאו אצלו במקומו מטעם הנ"ל ה"ה דאין להתיר החרם דרגמ"ה כ"א בהלוך לג' מדינות ממש וכן ראוי לעשות בזה. ועוד יש לחוש ולדקדק בזמנינו בעו"ה רבים יושבים על כסא הוראה ואין בביתם לחם ושמלה ויש אשר אין יראת ה' על פניו אשר בודאי לא בידם נתן רגמ"ה להתיר חרמו וגם מה שמקילין לצרף אף שאינם יושבים על כסא הוראה צריך לדקדק שיהיו ראוים להוראה ויבינו הדבר לאישורי כי ראיתי בעיני מכשלה פעם א' שראיתי חתומים אשר לא הגיעו להוראה כלל ואך ומפני הכבוד והחנופה הגוברת נצטרפו למספר המאה.
בעניין החרם אם הוא מן התורה הארכתי ותמהתי על הנוב"י סימן שלא הביא כלל דעת מהרש"ל והש"ך והט"ז ביו"ד סי' רי"ח די"ל דחרם הוה איסור דאורייתא והט"ז בשי' רכ"ח סעיף ל"ג שם הוסיף עוד דאף תקנת הקהל דאורייתא ודבריו תמוהים שם ואין הזמן להאריך בזה ואחר כל הדברים האלה מזקנים אתבונן אחרי שהגאון בעל נוב"י אשר נודע חילו לא אזר כח להתיר אף כי כבר עלומה שמונה שנים מה אני לאזור חילי מה שלא מלא לבו לב הארי ועתה עמו ועם הרב הגאון הגדול מצאנז עז ותושיה כאשר תסכימו יסכים ה' עמכם וישאו ברכת ה' מאתו לעולם. דברי ידידו הדוש"ת אוה"כ