אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה נב
ארבעה נשים יושבים שכולים וגלמודים מבעליהם שנטבעו בים שלש מהם במדינות זאמ"ט ואחת פה ק"ק האמבורג והנה לפי העדות של היהודים וערלים כאשר עיני דמר יחזה לא מצאתי להם היתר מחמת דין פשוט שכתב בש"ע ב"י בשם תשובת הרמב"ן ואפי' אם העידו שנטבעו בפירוש ושהו כדי שתצא נפשם אעפ"כ לא תנשא לכתחילה ואין להתיר מטעם העדות של הקהל רוטרד"אם שכתבו וז"ל יצא קול פשוט שהספינה שהיו בה ד' יהודים נטבעת בים ולא נמלט אחד מהם עכ"ל והיה נראה לכאורה דזה הוא מ"ש בש"ע סי' י"ז סי"א מצאו כתוב בשטר (א') מת איש פלוני או נהרג וכו' תנשא וכו' ע"כ אבל ממה שכתוב בש"ע בהג"ה בשם ת"ה שכתב אם יש לומר שכתב כן משום שיצא קול שמת כגון שטבע בים במים שאין להם סוף אין מתירין על הכתב וכו' ע"כ ובת"ה נתן הטעם שאיזה בחור שכתב שראובן מת הוא משום ששמע שהמה אומרים ראובן נטבע במים וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד נמי פשוט שכתבו כן ולא נמלט אחד מהם מפני הקול ולא דמי למ"ש בש"ע בהג"ה וז"ל ואפי' לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר וכו' עכ"ל ולא נרשם בשם מי ופעם אחת שאלתי את מ"ו המנוח כמוהר"ר משה. אב"ד מווילנא וכמדומה שהשיב שהוא תשובה ב"י גם מזה אין ראיה שכאן לא היה רק קול הברה ומחמת זה יצא קול פשוט שהספינה נשברה ונטבעה בים ובגוף הענין שאלו הם היהודים הנקובים בשמותן ולא אחרים בוודאי שהם היהודים מחמת הכתב של הקהל רוטא"רדאם וז"ל וכל בני קהילתינו וכו' עד הארבע הנ"ל וזה דומה ממש לדין שכתב בשם הרמב"ם סי' י"ז סעיף י"ט ישראל שאמר וכו' אבל אם אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל זה פשוט אבל בענין אם נטבעו ומתו שם או יש לחוש שמא יצא על עץ וקורה לא מצאתי בזה שום היתר בכן בקשתי מאת הוד רום מעל' הרמה שלא יהיה זאת למכ"ת לטורח ויקבל מעל' כל העדות של היהודים וערלים להבדיל אף שיש קצת לצדד איזה היתר מעדות של ערלים וזה לשונם אונ' זענן דהין גבליבן זיבן פארשון וכו' דרייא פולש"י יהודים אונ' איין טייטשר יהודי וכו' עד כאן לשונו ובל' אשכנ"ז פירש של גבליבן הוא ל' מיתה וא"כ י"ל שהיו באים אח"כ אל הספינה וראו בעיניהם שמתו ולא היו אומרים בדדמי. אבל גם זה אינו ראיה להתיר מחמת שמזכירין כמה פעמים שהספינה הי' נטבע עם ד' נפשות אומרים בדדמי בודאי אלו היה אומרים סתם מתו אף שאנו יודעים שנטבעו בים הי' לנו לומר שמתו ודאי ולא אמרינן בדדמי ונאמני' וכמ"ש בש"ע סי' י"ז סעי' מ"ח וזה לשונו וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת וכו' ע"כ משמע דוקא שאמרה מת במלחמה אבל מת סתמא נאמנת אבל בטור לא משמע הכי אפי' מת סתם נמי אינה נאמנת וכ"כ ב"ח ואפילו אם נאמנת במת סתם עכ"פ צריכא לומר קברתיו לדיעה ב' ובנדון דידן הזכירו שנטבעו עם הספינה אם כן יש לחוש שמא יצאו על איזה עץ או קורה ואף שבודאי אין ספק שאבד זכרם זה שנתים ימים באשר ידוע לכל אע"פ כן מי יקל ראשו להקל נגד חכמינו לכן בקשתי פרוסה שלא יהי' למעל' למשא ולטורח להודיעני איך ומה הוא בדעת מעל' כ"ד נאמן בבריתו הלל חונה ק"ק האמבורג.
תשובה הדין הוא פשוט מאוד ולא נוכל למצוא שום צד היתר בעולם להתיר' מהעיגון ולפ"ז לא דיין שהם אסורים להנשא לכתחילה אלא אפי' אם נשאת תצא ולא דמי לעובדא דחסא דקי"ל אם נשאת לא תצא אלא דמי למתני' דפ' כל הגט דבספינ' המטורפת בים הוא בחזקת קיים ופרש"י ועדיין לא נטבעה עד כאן לשונו ואם כן סיפא דקתני וספינות שאבדה בים נותנין עליהן ח"ח וח"מ היינו שמעידים שנטבעו ואפ"ה נותנים עליו ח"ח וח"מ ואם נשאת תצא וכמ"ש הריב"ש סי' שע"ו ונדאה דה"ה אם מעיד שנשברה הספינות כל שלא עמד ושהה ב' שעות כדי שיעור שתצא נפשו נותני' עליו ח"ח וכו' ואם נשאת תצא ודלא כמשמעו' ל' הרמב"ם בפי' המשניות וכבר עמדו עליו ר"ז בא"ז סי' רע"ג והוכיח דגם דעת הרמב"ם הוא כהרשב"א אפי' אם נשבר ע"ש וגם ר' בצלאל אשכנז"י סימן ט"ז הביאו בקצרה תחלת דבריו ע"ש וגם בש"ת ראב"ש סימן י"ב הכריע כמ"ש ואם כן בנ"ד בלילה שלא היה יכולים לראות כלל ואינם יודעים אם ניצולו או נטבעי' לא שייך לומר כלל דינא דחסא אלא דינא דמתנית' ממש הוא וכ"כ בש"ג בגיטין פ"ג וזה לשונו ונ"ל שלא אמרו בספינה שאבדה בים נותני' עליו וכו' אלא כשהעיד העד סתם שאבדה הספינה בים ואינו יודע מי ניצול ומי לא ניצול והוא כעובדא דידן ממש אבל אם העיד בפי' שבעלה של זו טבע בים ולא ניצול כבר אמרו חכמים במשאל"ם אשתו אסורה ואם נשאת לא תצא שבחזקת מת הוא זה שטבע בים עד כאן לשונו הרי דדינא (דינא) בחסא הוא בשהא ויכול לראות אם עלה או לא אבל באינו יודע או לא שהה כנ"ד שהיה בלילה דמי למתני' הנ"ל ומדבריו ג"כ מוכח דדינא (דינא) דחסא העיד בפי' שלא ניצול ואפ"ה לא תנשא לכתחילה ובזה אין מקום ג"כ לעדות הנכתב מק"ק רוטא"רדם לבד החששה של מכ"ח דדמי' ממש ג"כ לדברי מהרא"י בהג"ה וכמבואר בש"ת אחרונים דפי' שלא ניצול הוא כמו שמעיד שנטבע ולא עלה וא"כ דינו כמו דחסא דלא תנשא לכתחילה עכ"פ וכן בפי' בשאלות החדשי' שנדפסו מקרוב פני משה שכתב בח"א מתשוב' סי' ק"ל דף רמ"ד ע"ד וז"ל דכיון דבא בדברי המסל"ת שאמר נטבעה בים עם כל ההולכים ולא ניצול שום אחד מהם ע"כ מדאמר לא ניצול מורה ששהה זמן מה המספיק להודיע שלא נמלט ממנו שום איש דאלת"ה היאך אמר ולא ניצול וכו' הא מנ"ל ומנא ידע כיון דעינינו הרואות הנופלים לים כל שעה ושעה ורובים בנטבעים תכף לטביעת' עולים כי הים נושא אות' למעלה וניצולים ע"ג דף או עץ א"כ איך לא חש הגוי לשמא ניצול שום אחד מהם מדקאמר הכי ש"מ ששהה על הטביעה כשעה חדא וכו' ע"כ ראה שלא ניצול שום אחד מהם והרואה יראה למהרר"ש סי' נ"ט שהורה להתיר מהך לישנא שגם בנ"ד אמר המגיד שניקבה הספינה כו' ונטבעו כולם בלי הצלת שום אחד מהם וע"פ הלשון הזה התיר הרב עכ"ל הרב הנ"ל והתירו הגדולים כיון דחסא הוי איסורא דרבנן דרובא שנטבעו למיתה כיון ששהה שיעור שתצא נפשו ואם יש עוד ספיקא או שנישאת לא תצא וא"כ עכ"פ בנ"ד אף שנכתב מראטרד"ם שלא נמלט אחד מהם פירושו שנטבעו וראו שלא עלו ואם כן לכתחלה עכ"פ לא תינשא וזה פשוט וברור ותו לא פד' ויש לי פלפולים הרבה בדין דמשנה בפ"ג דגיטין ואכתוב למכ"ת בקצרה שנים מהם והן הוא בסי' קמ"א סעיף ע"ד ובש"ע סוף סי' ר"ל אבל עיר שכבשוהו כרכו' או עיר שהקיפוה ממלכ' אחרת וספינה שנטבעה ומי שגררתו חי' כו' עכ"ל נראה דאם כבשוה חיל מלכות אחרת הוי בחזקת מתי' וכ"כ רי"ו בנכ"ד ח"ג בפשיט' דשרי אשתו להנשא וצ"ע אף שהוא מפרש הירושלמי אסיפא דמתניתין עיין בהרא"ש מ"מ לא מצאתי בשום פוסק שהתי' להנשא לכתחילה בזה ובאמת נראה דגם הטור לא ס"ל כן דאיידי דכתב ברישא בהקיפו חיל' מאותו מלכות דהוא בחזקת קיים כתב דבהקיפו מלכות אחרת נותני' עליו כו' ולעולם אפילו בכבשוהו נותני' עליו ח"ח ומתי' כנ"ל וצ"ע לדינא ועיין בהרא"ש וירושלמי שהביא נראה מבואר דמי שגררתו חי' קאי ארישא דהוא בחזקת קיים והטור הבין דקאי אסיפא ונותנין עליו ח"ח וח"מ וצ"ע כ"כ בעה"ת אמנם מאחר שאין הוראה לאיסור ובפרט שהרבה חשו בש"ס ובפוסקי' ראשונים ואחרונים לתקנות עגונות דקדקתי שנית בעדיות ומצאתי להלכה ולא למעשה כלל קצת לפלפל בשריות' להתירן מכבלי העיגון ע"י העדות שהעיד נהר"ר ראובן שמש דהאמבורג שהעיד משם הפקיד דוונגרי' שלפע"ד הגיד הפקיד כל מה שהגיד במסל"ת ודבר זה יוכל להתברר ע"י שמש הנ"ל שיפרש דבריו וממשמעו' הפקיד הנ"ל מבואר שהיה בתוכ' ד' יהודי' וג' פאלקי"ן ואשכנ"ז אחר שאמרו לו הגוים שנטבעו ולא נצולו כמשמעות כתב ר' קאפל להשמש ואף אם בסתם שנטבעו כוונתו שלא ניצולו כמ"ש בשם פני משה ואח"כ אמר הפקיד וז"ל האבין וועלין מציל זיין כו' נייארט עס כו' צו מארגנש פריא האבן זיא גזעהן שווימן דען שטייאר מאן דהיינו מנהיג הספינה אן גבונדן אן דען שטייאר אונ' אנדרי נפשות אויך אונ' מכח רוח סערה כו' עכ"ל משמעותו דראה גם כל הנפשות שנשארו בספינה צפו על המים והכירם בט"ע שהוא הוא השטייאר מאן ושאר הנפשות ולא עלתה בידם להצילם וכבר נודע למי שמעיד שראו לנטבע צף ע"פ המים דמהני אפי' במסל"ת בגוי וכמ"ש הרא"ם בש"ת סי' ל"ט בשם א"ז והעתיקו בש"ת רא"בש בתשוב' א' כ"ג ע"ש, נראה דאף להרי"ף והרמב"ם דמצרכי קברתיו בע"א במלחמה ובים ואם לא אמר קברתיו לא תנשא מ"מ במכירו להנטבע בחיים מהני לכ"ע ט"ע אפילו נמצא אח"כ ביבשה וכ"ש היכא דמצאוהו בים גופא והכירו בט"ע שהוא הוא דאין צריך וקברתיו וכמ"ש הר"ן בהא דמצריך הרמב"ם קברתיו בכותי אפילו בנמצא הרוג דאם מכירו מחיים ליכא בדדמי וא"צ קברתיו דאין לומר דבמלחמה ובים לא מהני וכמו שכתוב רי"ט ואביו מבי"ט בח"ב סי' מ"ט דהא כבר השיגו בש"ת פני משה ח"א סי' ו' והוכיח מש"ת ראב"ח ומהריב"ש דמהני במזכיר שמו או במכירו אפי' במלחמה ומשאל"ס וז"ל הרואה יראה בדברי המ"מ סוף פי"ג מהל' ג' סעיף כ"ה ובש"ת הר"ן יראה דמהני הזכיר השם או מכירו ושם מוכיח ג"כ דמכירו עדיף מהזכרת השם דלא כמי שחולק ע"ש מועיל אף במשאל"ס דאיכא חשש בדדמי ולא בעי קברתיו שהרי בכלל ראיותיהם היה ההיא דמאן איכא בי חסא טבע חסא דהתם לא הוה קברתיו ועל כל אלה אם לא היה הריעותא דמשל"ס כגון אלו יצויר שהיה רואין אותו צף ע"פ המים היו מתירין לכתחילה אף דלא היה שם קברתיו מפני הזכרת השם להמ"מ או במכירו להר"ן עכ"ל הרב פני משה והוא באמת חידוש גדול ובזה נתיישב קושיא ראב"ש אמהריב"ל וש"ת הרא"ם להתירו בצף ע"פ המים בט"ע ולא מצרכי קברתיו אפילו להרי"ף ורמב"ם בבעי' דע"א במלחמה ובמים שאל"ס גם נתיישבו קושיא ראב"ש מה שמקש' על ראיות המ"מ והר"ן ודו"ק כי הוא נכון וא"כ אם יתברר ע"י שמש שהפקיד הסיח לפ"ת כל הנ"ל ושכוונת המגידים במ"ש אונד אנדרי נפשות אויך שכוונתם שראו אותם שצפו ע"ג המים בשעה שהכירו ואפשר שהכיר בשטייאר מאן בט"ע לחוד סגי אם אותן שצפו היו ששה וכל זה צריך לחקור אצל ר' ראובן הנ"ל ולעמוד על אמיתת הדברים וכל מה שכתבתי הוא לעורר למעייני' בכל מ"ש ולא לסמוך עלי כלל למעשה כעת ושלום על דייני ישראל כ"ד הטרוד אהרן שמואל: