אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה נא
ראובן ושמעון ולוי אחים הי' להם כמה חילוקים בעסק בית שיש להם מאביהם ואמם במתנה בקוטרא ובה"כ ובחלון שיש בו היזק ראיה ובררו להם פשרניה בת"כ בפ"מ ובשד"א ובח"ח וז"ל הדיינים כהיום יום פלוני באו האחים הנ"ל לדון על טענות ותביעות שביניהם והציעו דבריהם לפנינו ח"מ מערכה מול מערכה ועשינו פשר ביניהם מרצון ומדעת כולם ותקעו כפם במקום שבועה לאשר ולקיים עליהם מיומא דנן ולעלם וכו' ואחר הפשר נתחרטו ראובן ושמעון באמרם שסוברים שיכולים לסבול החלון ועכשיו כו' והרבו עוד בחילוקים ושאל השואל אם יכולים לחזור בהם מהפשרה ולוי צוח ככרוכי' דאין אחר הפשרה שנעשה בעונשים הנ"ל כלום והאריכו בזה עכ"ל:
תשובה לקצר אני צריך כי טרידנא טוב' גם שהדין פשוט מאוד בעיני שאין בטענת ראובן ושמעון כלום ואין אחר הת"כ ושבועה כלום וכופי' אותם לקיים שבועתם ולא מבעי' היכא דלא טעו הפשרנים דפשיטא דאינם יכולים לחזור ואפי' כשטעו בודאי בדין ועשו פשרה כי סוברים היו שהדין כן והובררו לכתחילה לפשר לפי ראות עיניהם בקנין או בת"כ ודאי אין לאחר הפשרה כלום ודוקא היכא שנבררו לדיינים וטעו ועשו פשר וגמרו בלא קנין כתב המרדכי והובא בש"ע סימן כ"ב ס"ק י' בסמ"ע עיין שם דיכולין לומר ולחזור בהם דהוה כפשרה בלא קנין אבל בקנין או בשבועה מבואר להדיא במרדכי דמהני בדייני' בפשרה ושהובררו תחילה לפשר דא"י לחזור ועיקר הטעם דפשרה צריכה קני' הוא אף דא' מוחל לחבירו הוא דאי לא הוה קני' לא הי' מהני דיכול לומר דטעה בדין דמגיע לו יותר עכ"ד אבל כשקבלו קנין לא יוכל לומר וכמ"ש הרא"ש הביאו ב"י סימן י"ב וכ"ש בנ"ד שקיבל קנין ות"כ אחר שהגידו להם הפשר ונתרצו דכופי' לקבל שבועתם וכ"ש שביררו פשרנים לבעלי בתים דהדבר ברור שלא ידונו ד"ת בזה אלא לפי אומדן דעת' בפסקי ב"ב וכל זה תמצא מבואר בש"ת מהרש"ל סימן ג' עיין שם והוא פשוט וברור וק"ו בנ"ד שאפשר שגם לדינא הדין עם מהר"ל בבית הכסא וקוטר' והיזק ראי' והנה לא מבעי' בבית החיצון ודאי הדין עמו אפי' לעשות חדש בתוך שלו דכבר פסק בש"ע סי' קנ"ה ס' ל"ח בה"כ שאמרנו כו' אבל שלנו שהם מכוסה בחפירות אם ראה ושתק כו' אבל לכתחילה מצי מעכב עד כאן לשונו וכתב הב"ח דהאידנ' משום דינ' דמלכותא אפי' לכתחילה לא מצי מעכב לעשות בשלו עכ"ל וכבר הורה זקן. ועוד גם בקוטר' והיזק ראי' פסקו הפוסקים סימן קנ"ד שעיף ד' דיש חזקה שיש טענה שמכר או מחל ונתן להיזק ראיה א"כ גם כאן יש למהר"ל טענה עם הפשרנים שעשו פשר וויתרו לפעמי' גם להאחים משלו כגון במסי' ועולים י"ל שויתרו למהד"ל משלה' גם בשאר החלוקים ואין לאחר פשרה כלום ופשרה הי' כמכר אחר הקנין וזה פשוט מאוד וכ"כ גם כן ככל הנ"ל ש"ת מבי"ט ח"א סימן קכ"ח ואעתיק לך קצת לשונות שם וז"ל והשתא בנ"ד נראה כי מה שנטלו קנין ב' הכחות לקיים כל מה שגזרו ביניהם הפשרנים לא מכח תביעת שבועת אפטרופס באים כ"א מצד רוב התביעות וטענות שהי' ביניהם ועל כולם נתרצו הב' כתות לקבל עליהם מה שיגזרו ביניהם כמ"ש בשטר הפשרה ופו' והרחיבו בטענות עד שיבלו שפתותיהם לומר די נראה שהיה ביניהם תביעות הרבה (שאלתם ומביעותם) מהם מה שיתחייב לשלם ומהם שיתחייב אולי שבועה ומהם שיהיה פטור מזה ומזה ולכן נטלו קנין ב' הכיתות לקיים כל מה שיגזרו עליהם בין מה שיתחייב בדין לשלם בין במה שיתחייב שבועה שיוכלו הם לעשות דין או פשר הן לפטור ממה שהי' חייב בדין ויעשו בו פשר וכו' ולחייבו באיזה דבר שיהי' פטור מן הדין כי כן דרך הפשרני' אחר שנותנים הב' כתות רשות להם ואפי' לחייב שבועה למי שאינו חייב מצד הדין וכמ"ש מהרי"ק בשרשי' עכ"ל והרי זה מבואר כמ"ש דאף אם בענין אחד עשה קצת שלא כדין הרשות בידם לפשר בתביעו' הרבה פעם לפוטרו מה שהוא חייב ולחייבו מה שהוא פטור כדרך פשרני' ק"ו היכא דליכא לברר בדין לבד ראה זה מצאתי לזכות טענות ראובן ושמעון במה שטוענים שלוי הטעם להפשרני' בתיבת ב"ה שהוא ר"ת בית הכסא ולפי דבריהם הוא בית האוצר בודאי באם יוכלו לברר דבריהם שכן הוא הדין עמהם ופשרה בטעות הי' בוודאי ואם לא יוכלו לברר הי' הדין עם מהר"ל כי הוא מוחזק בשלו ועליהם להביא ראיה שלא היה בה"כ אלא בית האוצר כ"ש שהדיינים כשהגידו להם שהוא בה"כ ולא ערערו האחים עליהם ולאו כל כמנייהו לטעון שטעו שהיה סבורים שנכתב בפי' בשטר בה"כ ודמי למ"ש בפ' ח"ה נכסי דבר סיסון כו' ואף שיש לי להאריך בפרט זה לא אאריך כי כבר נתבאר שאין נ"מ בדין זה כי כ"א ואחד יכול לעשות בשלו בה"כ מכוסה בחפירה מצד דינא דמלכותא אם שלא יהיה במדינות הללו דינא דמלכותא וק"ל וטענת מהר"ל בפתיחת הרפת אינה כלום כי אין לו להוסיף ולגרוע כ"א עפ"י פשר דייני' חלון המחזיק אמה ולא יותר והוי יודע דאלו התירו שבועתן האחים שתקעו כפם בפ"מ לפני איזה ב"ד הדיוטות היו יכולים לחזור מהפשרה, וכמ"ש בש"ע סי' ר"ז סי"ט ס"ק נ"ג בסמ"ע ובהג"ה מור"ם סי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה וכמבואר בש"ע י"ד סי' רכ"ח סעיף ך' (אין) [אך] הב"ד ראוי לקנוס וגם אסור לשום דיין להשי' עצה ומקרי רשע ערום וק"ל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל.