אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה מא
ב"ב אחד מק' קדישא לאגארנ"א ושמו הר"ר אפרים הי' רוצה לילך לבית אביו ולבני משפחתו שהי' דרים למרחוק מק"ק הנ"ל ומנהיגי דק"ק הנ"ל לא הי' רוצים להניח אותו האיש לילך עד שהי' מוכרח לישבע שהוא מחויב לחזור ולבא תוך הקהלה הנ"ל כלות ששה חדשים ובתוך הזמן פתע פתאום נשתבש אותו המדינה בגייסות ושיירות עד שכמעט חרב איש ברעהו בכל המדינה ההוא והקהל היו ג"כ מוכרחי' לברוח מתוך ק"ק הנ"ל לשאר ארצות מתוך חרב היונה ונעשה חורבן בעו"ה במדינה ההיא באחינו ב"י ונהרגו כמה אלפי' נפשות מישראל וכמעט שבת עובר מני אורח שהי' בלתי אפשרי לר' אפרים הנ"ל לבא לזמן הנ"ל מחמת סכנות אשר הוא מפורסם בכל העולם ור' אפרים הנ"ל כתב להקהל ובקש מאתם לקבוע לו זמן אחר לבא לקהילתם מחמת שאי אפשר לבא בזמן הנ"ל מחמת הסכנות נפשות וחמירא סכנתא וכן עשו ולאחר איזה שנים שלחו הקהל דק"ק הנ"ל באם שירצה עוד להתעכב זמן מה מחוץ לקהילתם שישלח להם איזה סך מעות וכן עשה ר' אפרים הנ"ל ושלח להם עפ"י אותו כתב ע"י השליח הנ"ל שט"ח א' על איש בטוח מקהילת' הנ"ל לאחר כך עוד איזה שנים חזרו ושלחו הקהל הנ"ל לר' אפרים וכתבו לו לקיים שבועתו לחזור ולבא לקהילתם והר"ר אפרים השיב מאחר שהקהל יצ"ו בטלו הזמן ראשון כנ"ל אין להם עוד כח להגביל לו הזמן אחר ושיעמוד בשבועתו כי כבר מחלו לו השבועה ראשונה כנ"ל כמו שמפורש בטי"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ט ומצורף לזה שר' אפרים הל"ל יכול לברר בירור גמור עוד היום באם שיחזור וילך לק"ק הנ"ל שהוא עומד בסכנות נפשות ממש וכבר הי' עובדא בדידי' גופא שעמד בסכנה גדולה ועצומה תוך המדינה הנ"ל ועפ"י הנס אשר ניצל ואותו הסכנה גדולה עדיין היא לו דוקא בתוך המדינה הנ"ל ולא לשום אדם אחר מכמה טעמי' המפורסמי' כידוע לכל העולם ומחמת סכנות הנ"ל אינו רוצה ר"א הנ"ל לחזור ולבא תוך הקהילה כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ילמדנו רבינו עם מי הדין
תשובה חזרתי על כל צידי צדדי' למצוא היתר לר' אפרים הנ"ל מטעם הא' ולא עלתה בידי כי מאחר שביקש ר"א הנ"ל לקבוע לו זמן אחר לבא לקהילת' וכן עשו א"כ מה שטען הר"ר אפרים מאחר שהקהל בטלו זמן הראשון אין להם כח עוד להגביל זמן אחר ושיעמוד בשבועתו. ונראה דתלי עצמו בההיא דתשוב' הרשב"א והובא בב"י בי"ד סימן רכ"ח ופסקה שם בש"ע סעיף ל"ט. אבל להעריכו ושיעמוד בחיובו וכו' אבל אישתמיטתי' לשואל לסברתו והב"י הוא דכתב שם דף רע"ב ע"ד מאחר שהעתיק תשובת הרשב"א וזה לשונו ותיקון דבר זה שיאמר לו הריני וכו' ואם המלוה חושש שמא אחר שיאמר הריני כו' יצחק בו הלה ולא ירצה כו' נ"ל שתיקון דבר זה שיאמר לו הריני וכו' כאלו התקבלתי ע"מ לפורעני לזמן פלוני עכ"ל וא"כ בנ"ד כיון שביקש הנשבע מהקהל שירחיבו לו הזמן ונתרצו הנ"ל כאלו אמר הריני כו' כתיקון הב"י וכבר קלס התיקון הזה ר"מ אלשקאר והרב ר' אהרן נ' ששון בש"ת סימן ר"ל עיין שם שהתיקון נכון ואין מי שיחלוק עליו ואין לומר שבעינן שיאמר המלוה כאלו וכו' ומנ"ל שאם לא אמר שנאמר כאלו אמר הא ליתא נמי דודאי כיון שראינו שהנשבע ביקש מהמלוה והמלוה נתרצה לו לא בעינן שיאמר בפי' אלא אמרינן כאלו אמר הריני וכו' וכמו שפסקו שם הגדולים הנ"ל והוכיחו כן גם כן מש"ת ר' לוי ן' חביב סימן קל"ו ע"ש וקשה עלי להעתיק כי הם ת"ל בדפוס עמוד עליהם ותמצא. וכ"ש ששגג השואל בהבנתו להרשב"א זצ"ל כי כוונת הרשב"א הוא דלהאריך הזמן לא מהני והרי הוא בעונש שבועה הראשונה אם לא שיעלה התיקון הב"י ואז אין עליו עונש לזמן השבוע' וזה מבואר בב"י ובש"ת ר"ל ן' חביב ור"א ן' ששון הנ"ל וק"ל ופשוט. ובר מן דין הלא מצינו שהרא"ש בש"ת והובא שם בב"י ובטח"מ סימו ע"ב חלק אההיא דהרשב"א דהנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני אעפ"י שעבר הזמן חייב מכח השבוע עיין שם וכן הוא מוכח וכתב בש"ת הרמב"ן סימן רנ"ט הנ"ל ממש כתשוב' הרמב"ן ודלא כהרשב"א שהביא הריב"ש סימן תנ"ח ובאמת שדברי תשובו' הנ"ל שבריב"ש אינם מובנים לי הלא בש"ת סימן רנ"ט הנ"ל והביא הב"י שם בשם ש"ת הרשב"א כתב וזה לשונו הנשבע לחבירו לפרוע לזמן פלוני ולא עשה עובר בכל יום על שבועתו אבל אם נשבע לעשות דבר פלוני ביום פלוני ועבר היום אין חייב שבועה עליו ולוקה על שעובר שבועתו ופטור מלעשות דבר וכו' עד כאן לשונו א"כ מבואר להדי' להרשב"א דסבירא ליה נשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני דסבירא ליה ממש כהרא"ש א"ש וליכא מחלוקת ביניהו ואם כן הוא סותר למ"ש הריב"ש בשם הרשב"א במי שנשבע לפרוע לזמן ידוע ועבר וכו' והשיב שאינו חייב מכח השבועה וכו' והנה מוהר"ם ז"ל בהג"ה ש"ע בי"ד סימן רכ"א סמ"א נראה שחילק בי' היכא דנשבע שהוא חייב בלא שבועה או מי שמחייב עצמו עכשיו בשבועה ולדבריו מי שנשבע לתת לחבירו חפץ פלוני במתנה ביום פלוני הוי כשבועה א' ואי עבר היום תו לא עבר על שבועתו להרשב"א ולמד חילוק זה להריב"ש סימן שמ"ד שהובא בב"י שם סימן רכ"ח ובטח"מ ס"ס ע"ה בב"י ע"ש אכן נ"ל דשארי ליה מארי' דהריב"ש כ"כ לדעת הרא"ש אבל לסברת הרשב"א סבירא ליה בפשיטו' דלא עובר אפי' בנשבע לפרוע לזמן פלוני בחוב שחייב לו כבר ואם כן הדר' קושי' לדוכתי' וגם אין לחלק שש"ת הרשב"א שבריב"ש איירי שאירע בשבת והוי אונ' וכו' וא"כ מ"ה אינו עובר דהא ליתא דמה בכך לסברת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דהא ס"ל דהוה כנשבע על ב' דברים וא"כ מ"מ חייב לפרוע מכח השבועה אחר זמן ג"כ וזה פשוט בין כך ובין כך בנ"ד שכהרר"א הנ"ל היה חייב להם כבר לדור שם ונשבע על זה לקיים תוך זמן אפי' לדעת הרשב"א חייב לקיים אף שעבר היום וכ"ש להרא"ש שפסק בס"עג בטח"מ כוותי' לעולם צריך לקיים לסברת מור"ם ולדידי' נ"ל דאין כאן פלוגת' כלל והרשב"א והרא"ש בחד' שיטתא קיימי והחילוק בש"ע להרשב"א דודאי (לזמן) לפרוע לזמן פלוני הוה שתי שבועות אבל מ"ש לעשות דבר ביום פלוני פירושו שנשבע לאכול ככר ביום פלוני וא"כ כשעבר היום כבר עבר ואינו מתוקן כבר באכילתו והוה כחדא שבועה ועבר עליה כבר כשלא אכל ביום פלוני וזה ברור כשמש בעיני ודלא כמ"ש בש"ת מהר"מ פדווא"י סימן ע"ב ע"ש שהיפך קערה על פניה דהרא"ש ס"ל דאינו עובר אחר שעבר יום השבועה והרשב"א סבירא ליה דעובר ולא ראה חוץ לכבודו כל התשובות שהביא הב"י בזה דסותרים כל דבריו בזה ובפרט התשובות הרמב"ן סימן רנ"ט דקאי ג"כ אלפרוע ע"ש. שוב ראיתי בדברי מור"ם בהג"ה סימן רל"ב סי"ב שכתב בשם הרשב"א מי שנשבע כנ"ל כגון שנשבע לשלם ביום פלוני ונאנס שאין לו לשלם פטור משבועתו ואם יכול לקיימ' אח"כ דינו כמי שעבר על שבועתו במזיד עכ"ל וה"ז מבואר דלא כש"ת הרשב"א שהביא הריב"ש ודלא כמ"ש מהר"ם פד"ו לדעת הדשב"א והרא"ש ורמב"ן ודו"ק. ובר מן דין לכל דיעות אפי' להריב"ש בהרשב"א ולמור"ם פד"ו. בהבנתו אין דרך (לבנותו) למצוא היתר להרא"ש דבנ"ד נשבע שמחויב לבא אל הקהל אחר כלות ו' חדשים כו' ודאי כשעבר אח"כ האונס מחויב לבא אח"כ דהכל הוא בכלל כלות ו' חדשים. ודאי אם נשבע שמחויב לבא אח"כ ליום פלוני שכלו ו' חדשים הוה בפלוגתא הנ"ל אבל מאחר שנשבע אחר כלות הוי כאלו נשבע שמחויב לעשות דבר פלוני ולא קבע זמן דכייפינן לי' לקיים בכל יום כדמוכח בהר"ן ריש נדרים ופסקו הש"ע בטי"ד סימן רל"ג סעיף י"ב בהג"ה שמא ישכח אח"כ כו' ואף שאירע לו תיכף ככלות הזמן איזה אונס מ"מ כשעבר האונס צריך לקיים דלא תלה שבועתו ביום המוגבל אלא שאחר כלות הזמן מחויב לקיים כשיעבור האונס וז"ל הרא"ש בש"ת כלל ז' העתיקה מור"ם שם בהג"ה סעי' ב' סימן רל"ב וקהל שעשו חרם על ה' שנים וקבעו הזמן שיתחיל החרם ובאותו הזמן הי' אונסים או שוגגי' ולא התחילו לקיים הנדר צריכין לקיימו אח"כ כי אינו בטל משום זה. עכ"ל ודמי ממש לנ"ד וכן מוכח בש"ת ר"מ פדוואי' דמודה בנ"ד ע"ש ותמצא כנ"ל בבירור והאריכות בזה הוא למותר אמנם מצד טענת האונס סכנות נפשות להנשבע באם שידור בק"ק הנ"ל זה א"צ לפנים דהוי נדרי אונסי' כמו חלה בנו כו' ובודאי הוא פטור מצד השבועה באם שהוא כן כאשר בא בשאלה והנודר יחוש לעצמו כי בודאי לפי דבריו אין צריכין שאלה כלל לחכם כד' נדרים שהתירו חכמים כמבואר בש"ס ופוסקים ואין להקהל הנ"ל עליו שום טענה מחמת הדירה כי אם טענת ממון שיסייע לפירעון הק"ק ויקוב הדין ההר ביניהם כנהוג ביחיד שעוקר דירתו למקום אחר והאריכות בזה אך למותר ובאשר שהדבר פשוט לא אאריך בפרט זה הכלל וכללי' ובס' ט"ז חילק בין ביו"ם בבי"ת או ליום בלמ"ד גם חילק בין שהיה חייב לו כבר או לאו ומ"ש הוא עיקר לענ"ד גם לא שת לבו ליישב התשובות הרשב"א שהביא הריב"ש גם מנ"ל לבדות הסברא בין ביום ליום גם דבריו נסתרים ממ"ש מור"ם בסי' רל"ב שהרגיש שם בט"ז ג"כ ע"ש ומ"מ לדינא החמיר כהרא"ש בדבר שהוא חייב בלא"ה ומ"מ לא הרגיש להקשות אמהר"ם פדווא' שלא כ"כ בשם הרא"ש ודו"ק הנלע"ד כתבתי כפי מה שהורוני מן השמים הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח הר"ר ישראל זצלה"ה.