אור ברסלב

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה מ

שאלה לט

ילמדנו רבינו במאי דאתי קמן על עיר א' נתישבה ואח"כ הוקפה לדירה בחומה גדולה כדינה ועוד חריץ סביב לה שקורין בל"א שט"ט גר"אבין עמוק עשרה ורוחב ד' ומאיזה שנים ע"י רדיפת המים נהרסה החומה סביב להעיר ונעשה כמו פרצות יותר מרוחב עשרה והאבנים והעפר סביב לחומה נפלו אל הגראבין והנה לא ידעתי להתיר לטלטל תוך העיר בלא תיקון דהיינו צורת הפתח בכל פרצה ופרצה שהיא יתר מעשר אף שהעומד מרובה על הפרוץ כאשר מוסכם הוא בש"ס ובפוסקים וליכא מאן דפליג על המשנה שהי' יתר מיו"ד אסור ומפורש בבריתא פ"ק דעירובין דף ט"ז ויען כי הדבר קשה ליושבי העיר הזאת לעשות צורת הפתח בכל פרצה ואף כי מתייראים שלא יתקלקל העירוב תוך שבת וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתא ולא שייך לומר הואיל והותר למקצת שבת הותר' לכל' כמו במבוי שניטלה קורותיו ולחיו בשבת דמאי דשרינן התם משום דמלבד הכשר לחי או קורה מותר לטלטל דאיירי בעיר שמוקפת חומה ונידונו כל המבואו' כרשות היחיד כמ"ש בארוכה בת"ה סי' ע"ג רק האריכו קדמונינו ז"ל עוד תיקון למבוי שלא יאסרו הגוים (לבלתי) [ע"י] שכירות משר העיר כמ"ש מהרי"ל סוף הלכות עירובי חצירות ע"ש עיר דויטנבורק אבל הכא דל תיקון מהכא תו ליכא מחיצות כלל ואם כן כל העיר נידונית ככרמלית. אך מה שיש לצייר ולומר דהחריץ דסביב לעיר עמוק עשרה ורוחב ד' יהיה נדון ככותל וא"כ הוי כאלו אין כאן פרצה כלל כמו שמועיל חריץ שבין שתי חצירות להיות מערבין שנים והחריץ נידון ככותל שבין שני חצי"רות כמבואר בעירובין דף ע"ח והביאו הטור והש"ע סי' שע"ב הכא נמי נימא כן. יפול שאלתי בעיר שאין לה חומה כלל רק חריץ עמוק עשרה ורוחב ד' סביב לה יהיה נידון החריץ ככותל לעשות העיר מוקפת חומה ע"י או י"ל דדוקא לחומרא להכרנח שני חצירות לערב שנים אמרו החריץ נידון כמחיצה אבל לא לקולא לעשות מחיצה להתיר ע"י לעשות העיר לרשות היחיד וסברא כזו לא רחוקה ולא נפלאת היא. ועי"ל דילמא החריץ אינו נידון כמחיצה כלל רק הפסק מיקרי היינו מחיצה שחוצץ בין שני חצירות שלא יערבו אחד והיינו טעמא דחריץ בכלאי' שמפסיק בין שני שדות כמו שדה ניר והבור אמנם נ"ל ראיה להתיר ממאי דאי' בפ"ק דעירובי' דף ח' מעשה במבוי אחד שצידו א' עולה לים ולא אמר רבי דבר לא לאיסור ולא להיתר לאסור לא אמר דהא קיימ' מחיצת' דהיינו שפת הים עמוק עשרה להיתר לא אמר שמא יעלה הים שרטון ע"כ והביאו הטור וש"ע סימן שס"ג הא קמן אי לאו טעמא דיעלה הים שרטון הי' נידון שפת הים שעמוק עשרה למחיצה מעליא ואם כן נמי בחריץ שסביב לעיר עמוק עשרה שפת החריץ יהיה נידון כשפת הים ולא שייך כאן דשמא יעלה שרטון דבנהרות לא אמרינן שמא יעלה שרטון דדוקא בים הוא דחיישינן להכי משום דהכי אורחי' כדכתיב השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט כמ"ש ריב"ש סי' פ"ה ועוד נראה ממה שכתב הב"י סימן שצ"ח בשם שבולי לקט והובא בהגה ש"ע ביושבי צריפין לענין מקו' התחלת למדוד לה' תחומין כתב אם יש היקף מחיצת עשרה או חריץ עמוק עשרה נידון הכל כעיר אחת ומודדין התחום מן המחיצה או מן החריץ ולהלאה הא קמן דחריץ דין מחיצה יש לו אך יש לדחות ולומר דלענין זה הוה לעשות הצריפ' כו' כעיר אחת לענין תחומין שתהא העיר כד' אמות ולא למדוד לה' מפתח בתיהם אבל לא יועיל החריץ כמחיצה להתיר לטלטל חוכו וכן הוא בג' חצירות שביניהם מועילין לענין תחומי' אבל לא לטלטל תוך העיר אך בין נ"ד לבין מבוי שצידו אחד א' עולה לים איזה הבדל שביניהם ויש לומר דדוקא התם בים איירי באופן שלא הי' המבוי חחוח לים שהוא כרמלית לזה נחשב שפת הים שהוא גבוה מן הים י' טפחים דדוקא בצד העיר השפת הוא גבוה י' טפחים ונעשה ע"י אדם דאי לא תימא הכי תקשה אמעשה דמבוי שצידו א' עולה ים היאך ס"ד שיועיל השפת למחיצת המבוי הא אינו מוקפת לדירה כמ"ש הקול"ן בתשובה עי' שהרי' סביב לה לא אקרי מוקפת לדירה אם לא שיש לומר דדוקא כשכל העיר אינו מוקפת כי אם בהרים אז אינו מוקפת לדירה אבל לא במבוי שכל מחיצה כדינה רק צידו א' עולה לים אפשר שמועיל אף שלא נעשה לדירה מ"מ אי' ראי' ממבוי שצידו א' ים די"ל כמו שכתבתי לאפוקי בנ"ד שהעיר פתוח לשדה שהוא רשות הרבים או כרמלית לפחות ואין מחיצה ביניהם רק החריץ שהוא עמוק יו"ד ורחב ד' שאינו גבוה מן העיר או מן השדה בזו קמיבעי' לי אי נחשבת החריץ כמחיצה או לאו או אקל אם לא נחשב כחחיצה א"ה נידון העיר כרה"י כיון שפתוחה לרה"י שהוא חריץ עמוק יו"ד ורחב ד' ואף כי הסברא קלושה מכל מקום באשר ההלכות הללו המה כהררים התלוין בשערה בסברא כל דהוא ישתנה הדין מן האיסור למותר ואף זו דרכה של תורה ואנכי בער לא בינת אדם לי לא ידעתי מה לאיסור או להיתר ואין אני כדאי להכריע בעצמו ואף אם נאמר דהחריץ יהא נידון כמחיצה ולא גרע מחריץ שבין שני חצירות לענין ע"ח הלא העפר והאבנים שנפלו אל תוך החריץ מהריסו' החומה מלאו החריץ נגד מקומות הפרצות ואם כן בטל תורת מחיצות מן החריץ נגד מקום הפירצה ואם כן הדרי לדוכתין נשארו איזה מקומות כל א' פרון יותר מעשרה וצריך צה"פ כאשר מפורש במשנה בחריץ שבין שני חצירות מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ובגמ' אפי' בסתמא חשיב עפר וצרורות ביטול וא"כ בנדון דידן נמי נימא דבטיל תורת חריץ נגד מקומות הפרצות מכח האבנים והעפר או י"ל דלא דמי כלל להכא דהתם אמרינן בסתם חריץ דלטיימו קאי אבל חריץ שסביב לעיר נעשה בכיון על ידי פעולה ומחשבה רב וודאי הוא דלא ניחא להו לבעלי העיר בהריסה ההוא וגם ידם לא היתה בנפילת החומה כי אם על ידי רדיפת המים ואם כן תורת בית יש לו להחריץ שלא בטל בסתמא ע"י צרורות ועפר כדמשני רב אשי התם דף ע"ט ויען כי כל רז לא אניס למר לא נעלמה ממנו תושי' וזיו הודו יאיר על עבר פני יורני יתמוך ידי אי נחשב החריץ כחומה ומחיצה ואי צריך פינוי העפר וצרורות תו לא צריך או אין להחריץ תורת מחיצה כלל. ואגב באתי להודיע שמקרוב נעשה מעשה בבן כהן שנולד ובשכונתו הי' מת בבית וגג אחד מאהיל על שני הבתים וביום השמיני נטל התינוק להוליכו לב"ה להכניסו בברית ואח"כ החזירו הסנדק אצל אמו היולדת בעוד שהמת בבית השני ומעשה כזה ממש נהירנא כד הוינא בק"ק פרנקפורט אתרא דמר בבן החזן ר' יעסיל כ"ץ שגם שמה החזירו הסנדק אצל אמו בעוד המת בבית השני ושאלו את פה כת"ר קודם המעשה והתיר להם ולמשמע אוזן שמעתי אותו הפעם מן המאורע והייתי מן המתמיהים הלא פשוט הוא באמור ואמרת להזהיר על הקטנים היינו שלא לטמא אותם בידים ואיך טימא הסנדק את הכהן בידים והכניסו באוהל המת וגם א"ל שהכהנים מצווין על הקטנים שלא לטמאן בידים אלא רצה לומר הב"ד מצווים כמ"ש הפרישה מלישנא דאין ב"ד מצוין להפרישו עם כ"ז הייתי כמחריש תליתי בחסרון ידיעתי ויראתי מגשת בעיר שכולה חכמי' ונבונים ומורים ומלך גדול סביב אליה ומאן נינהו מר בודאי יפה דן ויפה הורה ועכשיו שבא מעשה כזה לידי הנני עומד עדיין מרעיש ולא ידעתי מה ע"כ נא מורי ורבי אל ימנע מתלמידו וילמדני טעמו להתיר וכעת אשתחוה מרחוק ואומר שלום. כ"ע הדום רגלו ותלמידו הק' והצעיר בנימין זאב וואלף בא"א האלוף בהר"ר אלכסנדר זצ"ל ה"ה חונה פק"ק הגפ"עלד. כ"ה לספירה ת"ל ליצירה:

תשובה ע"ד ששאל כ"ת אם החריץ סביב לעיר שרחב ד' ועמוק יו"ד מחשיב כמוקפת חומה לטלטל שבת בתוכם ע"י שכירות מהשר. ופלפל כ"ח ואין ולאו ורפי' בידו והנה בודאי מהא דמבוי שכלה לים מצד אחד ודאי מוכח דהוה כמוקף חומה וסתומה אי לאו דחיישינן שמא יעלה הים שרטון וכי היכי דמהני למבוי סתום לטלטל בתוכה ע"י הכשר לחי או קורה ה"ה לעיר כולה אם החריץ מקיפה מכל הרוחות דמאי שנא וראיה מבוררת מהא דהשיג הרשב"א ז"ל בס' עבודת הקודש דף י"ב ע"א אמ"ש הרמב"ם דמדבר ויער הוה רש"ה ומסיק וז"ל איזה כרמלית כל מקום שאין רגל הרבי' מצויים תמיד בשווקי' כו' אלא מוקצי' כמדברות ויערות אינם בדין רה"ר ד"ת לא לטלטל ולא להוצאה והכנסה וכן אינם בדין רה"י עד שיהי' גדור בגדר גבוה עשרה או בחריץ עמוקה יו"ד וכמ"ש עכ"ל. הרי מבואר להדיא דחריץ דינו כגדר ומותר לטלטל כי עיר כרה"י גמורה ואם כן ליתנייהו להנהי דחוי שכתב כ"ת לחלק בין פתוח לכרמלית דמהני שפת הים וברשה"ר ויכול הי' כ"ת להביא עוד ראי' ברורות דמהני בכרמלית אפי' כשלא נעשה שפת הים או נהר ע"י אדם מהא דאיתא בפ"ק דעירובין דף י"ב לשון ים וכו' ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולא מטלטלינן והא נפרצה חצר וכו' הב"ע דאי' לי' גדודי' גבוהים וכתבו התוספות והרא"ש דר"ת ורשב"ם פי' דאית לי' גדודי' גבוהים שלשון הים הפיל בקרקע ונשארו גדודי' גבוהים יו"ד בשפת הים ואותן הגדודים מתירין לטלטל בחצר אבל למלאות וכו' עכ"ל הרא"ש. וכ"כ הטור והרשב"א בס' הנ"ל הרי מבואר להדי' דלא כמ"ש מע"ל כת"ר ואף שנעשה ממילא מחיצה כשהי' בית סאתיים או בחצר ומבוי שהוקף לדירה וכך מוכח מהא דאיתא דף כ"ד ע"ב בהא דשביל של כרמים הוה סליק לגודא דנהר' אמר אביי היכי נעביד וכו' וכתב רש"י וז"ל ואת השביל של כי' שיש לו ג' מחיצות דהא גורא דנהרא מחיצה מעליותא היא שגבה יו"ד אלא שהרחב כו' עכ"ל הרי מבואר להדיא דשפת הנהר היכא דליכא למיחש לשרטון ואינה השביל יותר מבית סאתיי' הוה מחיצה גמורה לטלטל כשמתקן הרחבה ודלא כמ"ש שם התו' ד"ה אין עושין וכו' שלא כתב כן אלא למ"ד דאינו מחלק בין ים לשאר נהרות ע"ש ובהדי' פסק הרמב"ם והג"ה אשר"י כפי' רש"י ז"ל וכ"כ הרשב"א בס' עבודת הקודש הנ"ל. ועוד מאן לימא לן דהאי חפיר' וחריץ [לא] נעשו ע"י אדם ומהני לכ"ע שיש בה העיר. ובר מן דין מצאתי בירושלמי בפ' עושין פסין וז"ל היתה אבן א' גדולה רואין אותה אם תחלוק ויש בה ששה טפחי' לכאן וששה לכאן נדון משום דיומד וכו' הי' שם חריץ עמוק יו"ד ורוחב ארבע ויש בו ששה לכאן וו' לכאן נידון משום דיומד לא סוף דבר חריץ אלא אפי' מקצתו חרי' ומקצתו גבשושי' וכו' ומסיק דעד בית סאתיים מותר לטלטל אפי' בעלי' מעליות' ובבור או בורי' צריך לעשות ביד וכו' וראייה ברורה שעושה חריץ יו"ד ורוחב ד' לרה"ר שיהי' רה"י ושרי לשאוב מבאר (להמון) ולטלטל בתוכו לגמרי ואם כן לא נאמר שום פקפוק בזה ועלה בידינו דדין חריץ שיש לו ממש דין גדר ותו לא מידי ומעתה אדקדק קצת בדברי כת"ר מ"ש שלא בדקדוק כתב ויען כי הדבר הזם קשה לעשות צורת הפתח אף כי מתייראים שלא יתקלקל הערוב תוך שבת כו' ולא שייך למימר הואיל והותרה למקצת שבת הותרה לכל שבתות וכו' עכ"ל לא דק דליכא למאן דאמר שיסבור להתיר לכל שבתות ואפילו ר"י קי"ל דלהחמיר קאמר כדאי' ס"פ כל גגות והת"ה סימן ע"ג כ"כ מאותו שבת וא"כ מה מועיל כשיותר לשבת אחד ויתר הדברי' נדחו כמש"ל ומעתה נשאר עלינו לבאר באם נסתם החריץ ע"י עפר וצרורות היאך דינו ונראה פשוט דאם הסתימה אינו עולה יותר מעשרה אמות וודאי הוה כפתח ואינו אוסר אפי' בעפר וצרורות וסתם וכו' אבל אם הוא יותר מיו"ד הוה כפירצה ואוסר ובשני חצירו' מערבין א' ולא מערבין שני' וז"ל הר"ר יונתן ב"פ חלון והתו' אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא יוד אמות לבד ונשאר חריץ מכאן ומכאן הוה כפתח ואם רצו כו' עכ"ל וקמ"ל דלאו דוקא שנתן נסר או נסת' ד' טפחים דרצו וכו' אלא אפי' בנסר או בנסתם חריץ יוד אמות אפ"ה הוה כפתח ודבר זה אינו מפו' במתניתא וטובא קמ"ל דאי הוה הסתימות יותר מיו"ד הוה כפירצה ומערבין א' דוקא והב"י בסי' ע"ב העתיק לשון הר"ר יונתן בטעות וז"ל כתב הר"ר ונתן אפי' לא נסתם וכו' והקשה עליו גם לפי העתקתו משמע דב"ש יותר מיוד דהוה כפתח ומהני הסתימות לפי מה שהעתקתי ופירשתי א"ש הכל מבואר דאם באיזה סתימות יותר מעשר אמות בעפר הוה כפירצה ואף למאי דקי"ל כרבנן בעפר סתם או אפי' בעפר ואין עתיד לפנותו דלא בטיל לענין סוכה וכמ"ש התו' כאן והרא"ש בפ"ק דסוכה ע"ש יש כאן קושי' גדולות ועצומות על פסקי הטור בפ"ק דסוכה דפסק כר' יוסי וכן הוא בביאורי' שלפנינו והרא"ש פסק להדי' כרבנן וצ"ע מ"מ לענין שבת קי"ל כחי' דרב הונא ברי' דר"י דשאני שבת דבטיל או חריץ למטיימ' והבטול הוא באותו שבת שאינו רוצה לפנותו באותו שבת וכמ"ש הרא"ש פ"ק דסוכה ע"ש וכך מוכח וכן פסק הש"ע והטור סימן שע"ב כסתם מתני' דחלון הגם שיש לי כמה פלפולי' גדולים בזה בדברי הרמב"ם ולא רציתי לכותבם ואין כאן מקומם ובכן רב שלום ממני אוהב נאמן דמר הטרוד אהרן שמואל מגולי ק"ק ווילנא.

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה