אור ברסלב
אמונת שמואל שאלה לט

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה לט

שאלה לח

אם נחתך או נשבר הרגל בעוף בתוך בפרק בין עצם התחתון ובין עצם האמצעי ממש מה דינו אם גם זה בכלל דברי הש"ע ורמ"א בסי' נ"ו סעיף י"ד דנשבר העצם במקום צומת הגידין וכו' דהא רש"י והרא"ש מפרשי' באמת ההיא מעשה דצנא דנקורי בחולין דף נ"ז ע"א בארכובה בתוך הפרק ממש הי' השבר וכן נראה פשוט דאל"ה אלא למטה יותר ברגל ממש הי' השבר שם לא הוה מקום צ"ה אלא להרמב"ם לחוד וכבר דחה דבריו הר"ן פ' בהמה המקשה אלא ע"כ רש"י שם דף נ"ז שכתב בארכובה היינו בתוך הפרק ממש הי' השבר ומדאיצטריך רבא בדיקה ואין אנו בקיאין א"כ יש לומר דטריפה בהנך גווני דלעיל משום חשש צ"ה או לאו. ודין זה לא נמצא בגמר' בהדי' ולא בפוסקים אחרונים הגם שמדברי ר"ה דף נ"ז לכאורה מוכח דמיירי בתוך הפרק ממש וכן משמע בטור וב"י סי' נ"ח לדעת רש"י ללישנא קמא דפרק בהמה המקשה לחומרא ורוב הפוסקים והרא"ש שהוא בתר' מכללם מסכימים עם רש"י מ"מ בש"ע וט"ז וש"ך אין הכרע אמנם לפי אותן שני פירושים שהביא הט"ז סי' נ"ה סעיף קטן י"א בדברי הרא"ש לפירוש הא' פשיטא דטריפה בעוף דהא לדבריו טריפה להרא"ש גם בבהמה בין הערקום ובין הרגל וכן דברי הרא"ש פרק בהמה המקשה דף ס"ו בהדיא וא"כ הדרא לכללא דכייל לוי דכל מה שטריפה בבהמה טריפה נמי בעוף ואפילו לפירוש השני שמביא שם דאינו טריפה בבהמה בנחתך בין הערקום ורגל מ"מ כתבה אותה הג"ה של או"ה דטריפה בעוף ואם כן תמוה מאוד ומאוד בעיני למה לא הכריעו הפוסקים האחרונים זה הדין בפירוש להתיר או לאיסור ולענ"ד דלפי דברי הל"ח והב"ח שמביא הש"ך בשמם סי' נ"ה, ס"ק א' וסי' נ"ד ס"ק ד' דמטריפי' בנחתך או נשבר בתוך הערקום בבהמה מטעם חשש צ"ה שלמעלה מן הערקום והש"ך דחה דברי מהרש"ל דמכשיר ביה בתוך הערקום א"כ לפי זה כ"ש או לכל הפחות הוא הדין בעוף בתוך הפרק דהא תוך הערקום לא הוה טריפה אלא משום חשש צ"ה שלמעלה ממנו כדעת הב"ח אליבי' דשערי דורא ומהרי"ל וזה הוא קצת רחוק מן הדעת ומכ"ש בתוך הפרק בעוף ולפי אותן סימני' נראה אפי' לומר דצדקו דברי הרמב"ם אלא מה לנו לעשות דכבר אידחו דבריו ברגל ממש אבל בתוך הפ' ודאי דבר נכונה וכן הוא לדעת רש"י ורוב הפוסקים שהביא הב"י דשם הוה מקום צ"ה וכל זה נראה לע"ד פשוט להטריף בעוף בנשבר הרגל או נחתך בתוך הפרק ממש אלא מאחר שלא ראיתי מעשה והפוסקים האחרונים סתמו דבריה' בזה ע"כ יש ספק וכן עתה באתי לאדוני שיאיר עיני בדברי' ברורים כי יש לאל ידו לעשות ולקיים להשיב לי תכף כי תורה היא וללמוד אני צריך כ"ד הדום רגלו הק' אוהב נאמן אליעזר ליפמן חונה לע"ע בק"ק אוי"א:

תשובה אותיותיו המסולאים בפז אמרות טהורות מזוקקי' שבעתים האירו אל עבר פני ונמצאו דברי' ואוכלם והיו בפי כלשד השמן ונתתי את לבי לראות שמע"ל לן בעומקה של הלכה וליבן ובירר מתוך דברי האחרונים לאשר ולקיים דבריו הוראה לאיסור בעוף שנחת' או נשבר רגלו מן העצם התחתון לאמצעו תוך הפרק וכמעט לא הניח מע"ל מקום להתגדר ואני הנני מודיע תחילה למר שאין עסקי כלל לעיין בספרי האחרונים ובפרט באותן שחברו בדורות הללו כי אמדגרמנא גרמא באחרונים אב' ואכל בישרא שמינא אפתורא דדהבא בפוסקים ראשונים ולעיין בש"ס אשר הם תמיד לנו לעינים ואף אם לפעמי' נמצאו שאחרונים שבדורינו נטו מזה אין לי עסק בהם ועמהם. ואני אינני משגיח בהכרעת' כלל אם לא בדברי אמת שכיוונו ועתה אחל לברר וללבן דברי הראשוני' בדינים האלו ומיני ומנייהו תתרווח שמעת' ואח"כ נבא אי"ה לפענ"ד להכריע ויראה כת"ר כמה סתירות בדברי האחרונים שלפענ"ד לא כיוונו יפה ומ"מ מה שאפשר בידי לבא בקוצר אקצר ואסמוך על המעייני' שיוכלו להבין דבר מתוך דבר וזה החלי בס"ד כתב הרא"ש פ"ד דחולין והיכא דנחתך הרגל בארכובה בי' הפרקים כו' ול"נ לאסור משום כו' וכן פירש"י לעיל בפ' אלו טרפות גבי צנא דנקורי שנשתברו רגליהם בארכובה או למעלה מן הארכובה ואין העצם יוצא לחוץ אלמא בתוך הארכובה ולמעלה מן הארכובה דין אחד להם וכו' וכן לעולא עצם האמצעי נקרא רכובה עכ"ל לכאורה נראה מדבריו לסברתו דטשיעי"ך נקרא ארכובה כמ"ש כאן ובתשו' להדיא היכא דנשבר העצם תוך הטשי"עוך טריפה משום טעם נשבר העצם ויצא לחוץ אבל בשלא יצא לחוץ כשר מטעם נשבר העצם ומ"מ צריך בדיקת צ"ה הואיל מהם סמוכי' לטשי"ך וכמשמעות לשון הגמ' דלעיל בדיקה בצ"ה לסברת הרא"ש בפרש"י שהוא בטשי"ך עצמה ולא יצא לחוץ דכשירה אחר בדיקת צ"ה וכזה הבינו כל האחרונים יעיין מע"ל בספריהם והביא' גם מע"ל בתשובה הנ"ל ואני לא כן עמדי ולבבי לא כן יחשוב וחלילה לומר לסברת רש"י שאם נשבר בתוך הטשי"ך שיהא מצריך בדיקה בצ"ה משום חשש שכתבו האחרוני' שהרי כתב רש"י דף ע"ו ע"א ד"ה דעלוי ערקומא כו' והאי שעורא נפיש מכלהו שמתחיל מיד מן הערקום ולמעלה והוא למטה סוף העצם האמצעי ואם נחתך בין העצם האמצעי לאותו ערקום עד כאן לשונו הרי דאם נחתך בתוך הערקום תו ליכא חשש בדיקה דצ"ה וכשירה בלא בדיקה ואחד מן האחרונים דחק עצמו דרש"י מלתא דפסיקא נקט דכה"ג טריפה בלא בדיקה אבל תוך ערקום לפעמי' כשירה אחר בדיקה דזה דוחק גם לשון הש"ס מוכח דערקום גופא לא תציתו ליה ומשמע דכשירה על ערקומ' בכל ענין ואפי' למעלה א"צ בדיקה כשנחתך בתוך הערקום ועוד יעיין המעיין בל' רש"י דף נ"ז גבי צנא דאנקורי וז"ל שנשתברו רגליהם בארכובא למטה או למעלה מארכובא ואין העצם יוצא לחוץ וכו' והנה הרא"ש בהעתק ל' רש"י השמיט תיבת למטה ע"ש ול"נ ברור דרש"י ס"ל דארכובה הוא עצם הכולי' שקורין קני"א ודלא (כפירש"י) [כפי' הרא"ש] ושם הם התחלת צ"ה וכתב רש"י דמטעם שבירת העצם לא טריף רבא כיון דלא יצא לחוץ והשבר הי' בקני"א גופא ובקצתן למעלה מהקני"א עד מקום שמתפשטין צ"ה ולכך בדיק רבא בצ"ה וכתב שם רש"י דהיינו בי"ו חוטין והוא שפולו של עצם השוק סמוך לארכובא עכ"ל הרי מבואר דאם היה השבר למטה מהקנ"יא אפי' ביצא לחוץ לא הי' טריפה זה נ"ל ברור בפרש"י ואעפ"כ הוכחת הרא"ש הי' נכונה דעכ"פ מוכח בפרש"י לשיטתו דארכובא שקורין קני"א דינו בשבירה כמו בעצם שלמעלה הימנו שהיתה נטרפה אפי' בלא פסיקת צ"ה כשיצא לחוץ וא"כ מוכחן (דס"ד) [דס"ל] דדיוק' דרישא דוקא א"כ גם לשיטת הרא"ש דס"ל דארכובה עצמו היא הטשי"ך שלמטה מהקני"א ג"כ דינו כשביר' עצם ויצא לחוץ למעלה מהטשי"ך וטריפה ולא מפסיקת צ"ה אלא מטעם שבירת עצם ולפ"ז לשיטתו האי צנא דאנקורי שלא יצא העצם לחוץ מיירי שנשברה העופות ולא יצא לחוץ במקום צ"ה דהיינו מהתחלת השוק שעל הערקומא ולא בערקום ודו"ק היטב כי הוא לפענ"ד האמת הברור בדעת רש"י והרא"ש ומהשתא לסברת הרא"ש טריפה תוך הערקום מטעם נשבר העצם וכמ"ש ודלא כדעת ר"י בן חביב ומור"ם וכבר השיגו עליהם כל האחרונים ואני אביא ראי' לזה דאי כדברי ר"י ב"ח דהבין דספיקא דהרא"ש הוא אתוך הפרק שבין הערקום והשוק מה לו להביא ראי' לזה מדברי רש"י דגבי צנא דאינקורי הלא בדף ע"ו מטריף רש"י להדיא משום צ"ה והעתקתיו לעיל אלא ע"כ אתוך ערקום קאי ספיק' דהרא"ש ודו"ק ומהתימה שלא הרגישו האחרונים בזה עליו ושכן מוכח להדיא מדברי הטור (גם) [גבי] יתרת רגל וכמ"ש הב"י לתי' השני והסכים הב"ח והפרישה עמו עיי' עליהם כי הוא ברור (על) [עי'] מ"ש הטור ולכ"מ שהי' מחובר' שם בין במקום צ"ה או למטה מהן ע"ש ב"י וב"ח ועכ"פ להרא"ש ספיקא דידי' לחומרא מכח קושי' דקשי' דיוקא דרישא וסיפא ומפרש דרכובה היא הטשי"ך ומהתחלת למטה המינה כשירה ומהתחלת הטשי"ך ולמעלה טריפה כשיצא לחוץ לסברת רש"י וסייעתו מוכח מזה דאם נחתך עד הערקום ובין ארכובה נחברת ע"ד הרא"ש הוא כשירה ודוקא בתוך הטשי"ך ס"ל דטריפה דאי ס"ל להחמיר גם שם מספיקא א"כ אכתי לא פשיט ספיקא דידי' אף שארכובה היא הטשי"ך וערקום אם נחתך בין הערקום אלא בע"כ ס"ל דזה פשיטא דכשר ולכך פסקינן ביתרת רגל למטה מן ארכובה דכשירה אף למאן דס"ל דכל יתרת כנטול דמי' אותו אבר כולו וכן כתב הב"ח להדיא על דברי הטור הנ"ל וכן פי' ב"י ועיין פרישה וזה מבואר ומוכח מאוד למבין בדברי הרא"ש ושגגה גדולה היא לבעל הט"ז להחמיר כסברת להרא"ש בנחתך בין הערקום לבי' ארכובה תחתונה ושארי' ליה מארי' לא זו הדרך ולא זו העיר ומעתה נ"ל ברור דגם דברי בעל ש"ד והעתיק בלשונו מהרי"ל בהלכותיו או בהג"ה מרדכי שניות ע"ש מתפרשי' בשיטת רש"י שכתבתי ולא כמו שהבינו דבריו האחרונים ותלי ביה בוקי סריקי שמטריף תוך הארכובה הטשי"ך אפי' לא יצא לחוץ משום חשש פסיק' צ"ה דהא ליתא וז"ל כלל פ"ו (ס"ג) שג' [עצמות יש בידך אותו עצם שהוא מן הארכובה ולמעלה שקורין שענקי"ל אצל הרגל אפי' נחתך לגמרי כשירה וארכובה עצמה טריפה פי' קני"א ודו"ק שיש לחוש שמא נפסק אחד מהגידין כו' וטריפה אפי' לא נשבר העצם ויצא לחוץ ולמעלה מן הארכובה עד כדי רוחב גודל בעצם האמצעי ר"ל אורך צ"ה בדקה דין ארכובה וצ"ה ובשו' הגדול היא צ"ה עד ד' אצבעות ור"ל דינו ג"כ דאף אם נשבר העצם באותו אורך שיעור צ"ה ולא לחוץ טריפה וטעם דהיינו צריכים לבדוק בצ"ה ואין אנו בקיאין ומשם ולמעלה כל אורך עם האמצעי נוהג בו דין אחר כו' יצא לחוץ כו' עכ"ל עם תו' ביאורי' לפענ"ד אבל מעולם לא עלתה על דעתו להטריף בתוך הערקום מטעם חשש פסיק' צ"ה וכמ"ש הב"ח דודאי ליתא דוק בדבריו ותראה כי פי' הארכובה הוא קני"א ודו"ק היטיב והב"ח לרוב חיבתו ואהבת פירושו העתיק בל' הש"ד ובערקומא עצמה טריפה במקום שכתב בש"ד וארכובה עצמה טריפה ולהד"ם (חש)] חס] ליה להש"ד. והב"ח גרם בזה טעות לכל האחרונים הבאים אחריו אף שקצת משמע מדברי הט"ז כמ"ש מ"מ לא יכולתי לכוון אמיתת דעתו בזה כי לפעמים גם הוא נוטה מדרך האמת לפ"ד ונראה פשוט דהש"ד ס"ל ממש כפירש"י בצנא דאנקורי ובכל מקום שפי' צריך רבא בדיקה בצ"ה אנן אין בקיאין וכמ"ש אח"כ ומטרפינן אף בלא יצא לחוץ והיינו מהקני"א וקני"א עצמו בכלל עד מקום שצ"ה מגיע ליה ומזה הטעם נ"ל שפסק רש"ל ז"ל להכשיר בתוך הערקום כו' כי רש"י וש"ד ומהרי"ל ס"ל פי' הארכובה הוא הקני"א ולא הערקום והרא"ש ודעמי' ס"ל דהוא פי' ערקום ונוטה ספיקו להחמיר אבל הפוסקים הנ"ל לא ס"ל ואפשר אלו היה בידינו כעת ספר ים של שלמה למהרש"ל ממ"ס חולין היו מתבררין מתוכו כל הנ"ל וחבל על דאבדין כי נלקח מאתי הספרים שלי בעת אשר יד ה' נגעה בי בהיותי בק"ק לובלין במהפיכה ובשריפה אשר שרף ה' ומעתה אומר אף לפסק הרא"ש דמחמיר תוך הערקום מטעם נשבר העצם לרש"י ביצא לחוץ ולדידן אפי' בלא יצא מ"מ כבר הוכחנו דבין הערקום ובין ארכובה תחתונה כשר אפי' להרא"ש וא"כ בנדון דשאלה היה נראה להקל גם בעוף כי מאחר דאנן פסקינן ביתר רגל שהיא בארכובה תחתונה אפי' בתרנגולת כשירה עיי' ב"ח וכתב הב"ח הטעם מאחר דע"י הערקום והארכובה כשירה א"כ אף דאמרינן כל יתר כנטול דמי נקל בנחתך כו' הערקום והארכובה ובתרנגול' ס"ל ג"כ להכשיר בע"כ צריכים אנו לומר דגם שם אם ניטל הרגל או נחתך בין השוק וארכובה דכשירה כמו בבהמה וצריכים אנו לומר שהצ"ה של עוף מתחילין בקני"א ושלמטה עצם קטן המפסיק כמו ערקום בבהמה. ואם נחתך בתוכו טריפה אבל למטה תוך הפרק כשירה דא"כ לא מצאנו להב"י וב"ח ופרישה ידינו ורגלינו בב"ה להכשיר בתרנגלת ביתר למטה מהארכובה לסבר' הפוסקים דס"ל כניטל אותו אבר ממקומו וכבר האריך בס' ט"ז בזה ועלתה הסכמתו ג"כ להכשיר בזה ביתר. ועוד תדע דע"כ צ"ל דיש עצם כמו ערקום בעוף ודלא כס' ט"ז דהא לפי מה שהביא מע"ל וכל האחרונים עמו דרש"י ס"ל כהרא"ש דפי' ארכובה הוא ערקום בבהמה וגבי צנא דאנקור' היא עופו' כתב הרא"ש ע"ש רש"י כלשונו והעתקתי אלמא תוך הארכובה ולמעלה מהארכובה פי' (שנא דאנקורא היא עופי') וא"כ בע"כ להבנת' שלעופות ג"כ ארכובה שהיא ערקום ודאי לפי מ"ש לעיל אין ראי' אכן להבנת' הוא ראיה שאין להשיב עליה' בודאי אלו היינו אומרים (או') שאין לעופות ערקום ומיד מתחילים הצ"ה למטה בשוק ודאי היינו צריכין להחמיר משום שמא נפסקו צ"ה וכמ"ש בשם רש"י לעיל בבהמה. אם נחתך בי' הערקום והשוק דטריפה כי שם הוא התחלת צ"ה אכן ע"כ מדמכשרינן בית רגל מכח דס"ל דבדנחתך בי' הערקום דכשר והצ"ה מתחילין קצת בסוף השוק לקני"א בעוף והקני"א מונח כבוכנא באסית' תוך הארכובה התחתונה אין שם צ"ה והוה כמו ערקו' להרא"ש בבהמה דבתוכה טריפה אבל למטה ממנה בי' הפרק בין בוכנא לאסיתא היה נ"ל להכשיר בבירור דו"ק היטיב כנ"ל להלכה אבל למעשה בלא הפסד מרובה הייתי מיראי הוראה להטריף כי שמא אין עצם הערקום שייך בתרנגולת ואשריות' דידי לא הייתי סומך (אכן להטריף כי שמא אין עצם הערקום שייך בתרנגולת) ובאם שישרו דברי אלה בעיני מע"ל ויסכים מע"ל שהאמת אתי אכלינ' משופרי שופרא וקיים בנפשאי יגיע כפיך כי תאכל וכו' וידקדק רום מע"ל היטיב ובאם שישיב מע"ל עליהם יודיעני בקצרה ולא בארוכה כלל שלא יהיה עלי לטורח ואל יאריך כ"ת בדקדוקי' ותיזל בה' איפכא ונ"ל שהבקי בתרנגולין יראה שלמטה בשוק יש עצם קטן לבין המתפרק מקני"א והוא ניכר מאוד בתרנגולין הרכים הקטנים והוא כמו ערקום בבהמה כ"ז העליתי היום במצודתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וה' יכפר על השגתי אשר בדברי האחרונים תיוה' ראיתי ויאמר לצרות ב"י די ולצרותי וכו' אהרן שמואל בן לא"א הקצין הר"ר ישראל ז"ל ה"ה מווילנא:

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה